שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פגישה במשרד.

טיגריס כחולה
לפני 16 שנים • 11 במאי 2008

החלק האחרון.

טיגריס כחולה • 11 במאי 2008
הזמן שהוקצב עדיין לא הסתיים, ולמרות זאת - כולם כבר נהרו פנימה. חלילה לא לאחר. שהדלת חלילה לא תיסגר. גם ניר התקדם לעבר חדר הישיבות.
"את באה?"
"לך, אני כבר אגיע."
נמרוד עדיין עמד באותו המקום. היא נעה לעברו, הוא ראה אותה, לא הוריד ממנה את עיניו. מבט קצת מתחצף, קצת מרדן, קצת כועס, כאילו ויש לו זכות לכך. כאילו שכעת היא בטריטוריה "שלו". הגיע הזמן שילמד, שאין כזה דבר 'שלו'. אין כזה תחום או מקום שקשור בו איכשהו , שלא שייך לה. מלחמת המבטים נמשכה עד שנעמדה מולו, לא נגעה בו , רק אמרה, "תסיים את הישיבה הזו. אני רוצה לזיין אותך. כאן."
כשראתה את המבט המתמרד מתחלף בריגוש, הסתובבה ונכנסה לחדר הישיבות.
ניר כבר ישב וחייך לעברה , היא הייתה צריכה להכין אותו. הוא היה כלי חשוב במשחק הזה שלה. היא חייכה לעברו בחזרה.
"יש לך חיוך כובש", צחק איתה
"החיוך הוא רק כלי. הכובשת זו אני ", קרצה לו.
הוא נכנס, אמר מראש כי הישיבה הולכת להתקצר עקב פגישה דחופה עם לקוח שהפתיע, ולכן לא תינתן אופציה לשאלות או הערות. רק להקשיב , לקבל מידע, ולהשתחרר.
הישיבה הסתיימה. היא ניגשה לעבד שלה, לחצה לו יד לעיני כולם והודתה לו. כששיחררה את ידה,הותירה בידו פיסת נייר, עליה לאחר מכן יקרא 'תמתין בשירותים, על הברכיים, עד שאגיע.'
חדר הישיבות התרוקן. גם 'מר נמרוד רביב' יצא. היא נשארה עם ניר בחדר.
לא היה צריך יותר מדי כדי לגרום לו להתנער מכל עכבותיו, ולהתנפל עליה . היא לא נזדקקה ליותר מדי שיכנועים על מנת לכסות לו את העיניים עם החולצה שהורידה ממנו. גם לא נרשמה יותר מדי התנגדות כשהסירה ממנו את החגורה וקשרה את ידיו מאחורי משענת הכיסא. מה שהרבה יותר הרתיע אותו, הייתה העובדה שהיא מושיבה אותו על הכיסא של 'מר רביב'.
"עכשיו לא לזוז", שינתה את טון קולה שעד כה היה מבודח וקליל.
"מה ז"א 'לא לזוז'? בואי בואי , תשחררי אותי" ספק צחק ספק הורה.
"אם אני אשחרר אותך , איך תהנה?" חייכה לעצמה , והבינה כי הוא נלחץ. טוב, לא כל אחד יכול להיות העבד שלה.
"בייבי , אתה לא רוצה לגרום לי הנאה?" חזרה לטון המחוייך והמתפנק שלה ,והמיסה אותו ברגע.
"ברור שכן" חייך חזרה בביטחון שכל כך לא מבוסס על שום דבר. אבל את זה , רק היא ידעה. "אני שלך." צמד המילים האלו, מסוכנות מדי עבור גבר ונילי,להגיד לה.
"בטוח?" שאלה.
"שלך. מה שתרצי."
"אוקיי.. יש לי קטע כזה.. אני אוהבת לשחק. בא לך לשחק איתי?" איך שיעשעה אותה העובדה שהגברים כל כך נוחים לתיפעול. ונילים או לא. במצב הזה , הם לא יסרבו לה. והיא יודעת בדיוק עד היכן היא יכולה למתוח כל גבול של כל אחד. ומתי. ה"מתי" יהיה מאוד קריטי בעוד דקות ספורות. הוא צריך להיות במצב של 'היי', שלא יזיז לו כלום , רק שימשך הטוב הזה. ולשם היא תביא אותו.
"אמרתי לך מותק, אני שלך. לגמרי.", ידעה שהוא חד. חד מספיק כדי לקלוט את שינוי הטון שלה כבר בפעם הראשונה בה השתמש במילים האלו. הוא הבין שגילה כפתור אצלה. רק לא ידע למה יכולה לגרום הלחיצה עליו.
"אוקיי. אז עכשיו שקט. לא לדבר. לא לזוז. כלום."
שקט.. נאנחה..
"אני אודה לך אם תעדכן אותי שקיבלת את מה שאמרתי"
"קיבלתי" , זרק. עדיין לא מבין שום דבר.
היא המתינה דקות ספורות, ראתה כי הוא אכן לא זז, בטוח בה לגמרי, מעניין למה..
היא יצאה מהחדר, לכיוון השירותים. שם המתין לה עבד. סוף סוף עבד. העבד שלה. זה שיודע כבר איך לענות לה ומתי. המתי .. הוא תמיד מאוד חשוב, חשבה וחייכה לעצמה.
"איפה אתה?" קולה חתך את השקט ששרר. דלתו של התא הראשון נפתחה ולמולה ניצב הגבר היפה הזה, העבד שלה, על ברכיו , רועד, עיניו רטובות, ראשו מורכן, וקולו רועד..
"כאן גבירתי" .
היא התקרבה אליו , התכופפה עד לגובהו, אהבה לראות כיצד הוא חש באי נוחות כשהיא יורדת לכיוונו. דווקא אקט שכזה גרם לו להבין כמה היא מעליו. כמה מוזר לו שהיא 'יורדת לרמתו'.
"נהניתי לראות אותך היום. אני אוהבת שאתה שלי. ועכשיו אני רוצה להעניק לך שתי מתנות."
"תודה גבירתי.."
"הראשונה - אני אתן לך את האופציה לענג אותי שוב, בדרכי. השניה - אני אאפשר לך גם להודות לי. עכשיו , ולאחר מכן."
אמרה וקירבה אליו את רגלה.
"תחלוץ את הנעל."
הוא אחז ברגלה בעדינות, בקדושה. ראתה את המלחמה הפנימית שחלה בו , בין להתנפל על רגלה מצד אחד , לבין להעריץ אותה ולהתייחס אליה בעדינות מצד שני.
"אפשר גבירתי?" שאל כשכף רגלה קרבה לפיו.
"|אפשר, עבד שלי" אמרה
והוא החל מנשק את כף רגלה , מלקק, את העקב שלה, מוצץ..
"אני אוהבת את הדרך בה אתה מוצץ. זונה שלי. אתה טוב בזה , ואתה גם יודע את זה. אתה אפילו גאה בזה." המשיכה תוך שהוא סוגד לרגלה. סוגד ולא מבין מה משמעות המילים שלה.
"די. קום." עצרה לפתע וסימנה לו לנעול לה חזרה את הנעל. "הגיע הזמן למתנה העיקרית שלך. אני לא אוביל אותך כדרכנו, מכיוון שאולי עדיין ישנם כאן אנשים, אתה תלך שני צעדים אחרי, ראש מורכן. מהרגע שאנחנו יוצאים מכאן, אתה לא מוציא מלה, עד שתקבל הוראה מפורשת לדבר. לא משנה מי יראה אותך בדרך. אתה לא עוצר, ואתה לא מדבר. אני ברורה?"
"כן גבירתי."
"קדימה"
הוא כבר ראה את הכיוון אליו הם הולכים , זה הפתיע אותו. הוא היה בטוח שהם יוצאים לגמרי מהמשרדים. אבל כלום לא הכין אותו לקראת מה שראה. העובד שלו, החצוף, השנון, זה שסומן כבר מזמן, בדרג העליון, כהצלחה גדולה במשרד, יושב בכיסא שלו, קשור, עם אילתור של בד מסביב לעיניים וחיוך דבילי מרוח על הפנים.
"התגעגעת אלי , ניר?"
"את לא נורמלית! את באמת יצאת? אם מישהו היה נכנס??"
"אז כנראה שהיית מפוטר." צחקה בקול וניגשה להרגיע אותו. ליטפה את פניו, את גרונו, את החזה השרירי שלו, את האבר הזקוף שלו .היא החלה מנשקת אותו , מתיישבת עליו כשגבה מופנה אליו , ומתנועעת . שומעת אותו גונח, ורואה את העבד שלה שמאדים כולו.
"אני רוצה לענג אותך.. אתה מרשה לי.. ניר?"
הוא אפילו לא ענה , רק הימהום כבד יצא מפיו.
זה הרתיח אותו, שהגבירה שלו מבקשת רשות בכלל. מגיע לה הכל. והוא ידע שכשהיא רוצה, היא פשוט לוקחת. לראות אותה מתענגת על גבר אחר.. ורגע! מה ז"א 'לענג אותו'? מה היא עושה?
היא הפשילה את מכנסיו , הוא נשם בכבדות , גם התחתונים ירדו , נעמדה והביטה בו.
ואז סובבה מבטה אל עבר העבד הזה שלה, שעומד שם מבולבל ונראה כל כך חסר אונים וכועס. אלף תחושות ומחשבות רצות לו ובו. סימנה לו עם האצבע לבוא.
הוא התקרב בצעדים שקטים, חושש.
"אל תאכזב אותי. הפרס שלך מונח לפניך. תענג אותי" לחשה לו , ודחפה את ראשו כלפי מטה, לכיוון הזין שלו.
היא נעמדה מהצד, מביטה בהם. שני גברים יפים , חסונים. אחד מהם עוצמתי ברמות שמפתיעות אותה בכל פעם מחדש, חזק מנטלית , שלה טוטאלית. מוצץ, יונק, שואב,מלקק, מעביר לשון מיומנת ועדינה על הביצים.
היא ידעה שאם הוא ממשיך כך , המשחק יגמר מהר מדי. תפסה את ראשו והרחיקה אותו מהזין.
"למה הפסקת?"ניר לחש חסר נשימה
"רק כדי לומר לך , שאתה לא גומר, לא בלי לומר לי קודם. תבטיח."
"מבטיח מבטיח.. בבקשה תמשיכי.. בבקשה.."
היא חייכה לעבד שלה שהביט בה. כל כך אהב אותה ושנא אותה ורצה אותה. היא רואה אותו בצורה שקופה .
דחפה את ראשו שוב , והוא התנפל על הזין כאילו היה שלה. במסירות , בתשוקה, בהתכוונות מלאה , נתן את כולו..
"אני רוצה לגמור .. טוב?" לחש ניר , שחשב שהיא בטח תתרחק.
היא הביטה בשניהם.ניר נראה נהנה מדי, ולעבד שלה נראה שקל מדי, ולה- התחיל לשעמם מדי.
"תגמור." אמרה תוך שהעבד מוצץ, ובמשיכת יד הסירה מניר את כיסוי העיניים , בד בבד עם קולה שציווה על העבד שלה "לא להפסיק."
היא כמעט גמרה רק מלהביט בהם. המחזה הזה , של ניר עומד להתפלץ , ולא יכול להפסיק מלגמור ל'מר נמרוד רביב' בפה..

כמו שני כלים שלובים, בקונצרט ההשפלה - שלה.
zboy{זאתי}
לפני 16 שנים • 11 במאי 2008
zboy{זאתי} • 11 במאי 2008
באמת מעולה, יש לך כתיבה משובחת,
חבל שזה החלק האחרון,
דווקא עכשיו מתחיל להיות ממש מעניין icon_smile.gif
קטסטרופה{Adonai}
לפני 16 שנים • 11 במאי 2008

לא הבנתי.

קטסטרופה{Adonai} • 11 במאי 2008
מה משפיל בגבר שמוצץ לגבר?

איזו מלכה מצחיקה זו, לא מבינה שהיא יצאה כשחצי תאוותה בידיה.
זה בסדר, הסיפור הזה מאשש את התזה שלי:
מלכות יש רק באגדות וגם שם הן סאביות.

אגב, כתיבה, מוזר שאחת מהכלוב כותבת בלי שגיאות, רק על זה צריך להעניק לך מדליית הוקרה על ציצ שמאל.

אבל העריכה, העריכה, על זה את צריכה לקבל סטירה!

שבוע טוב מותק.
טיגריס כחולה
לפני 16 שנים • 11 במאי 2008
טיגריס כחולה • 11 במאי 2008
אני תמיד בעד להשאיר עם טעם של עוד ZBOY (: , שמחה שאהבת.

וקטסטרופה.. בכבודו ובעצמו, בפורום הבנות על הבנים ?? אתה פשוט בכל מקום.
לגבי מה שלא הבנת, הייתי מסבירה לך , אבל אתה גבר גבר , דום מסוכן, מהאכזריים שבהם, אז לא תוכל להבין icon_wink.gif

שבוע טוב גם לך מותק
בוגדנית קטנטנה
לפני 16 שנים • 11 במאי 2008
בוגדנית קטנטנה • 11 במאי 2008
אוי מותק, זה סיפור מעולה, וכמה שאני עושה עכשיו בושות למין הפולני, עדיין, אין לי בכלל תלונות (בניגוד לקטסטרופה)! פשוט מעולה!!!
הדורבנים​(נשלט)
לפני 16 שנים • 11 במאי 2008
הדורבנים​(נשלט) • 11 במאי 2008
אני דווקא ממש אהבתי את הסוף!
אפילו הייתי מוסיף אפילו עוד משפט, אחרי "קונצרט ההשפלה שלה"

משהו כמו
"התעכבה עוד לרגע כדי להעניק חיוך קטן של שביעות רצון לשני הגברים פעורי הפה שתלו בה את מבטם, ואז הסתובבה ועזבה כלעומת שבאה, באותה בנחישות קלילה, משאירה אותם ללבן את הדברים בניהם לבדם."
טיגריס כחולה
לפני 16 שנים • 17 במאי 2008
טיגריס כחולה • 17 במאי 2008
וואו, תוספת בהחלט מרשימה שמשאירה פתח לטוויסט עלילתי.
אולי תמשיך מכאן ? <עדיפות לכך שזיו נתן לחיה שבו להשתלט עליו ברגע שיצאה, והתעלל בניר קשות>
המחנכת
לפני 16 שנים • 17 במאי 2008
המחנכת • 17 במאי 2008
מצוין. מחכה להמשך.
icon_wink.gif