הפולניה(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
3 בפבר׳ 2004
סיפור בהמשכים - רצוי לתבל בחוש הומור לפי הטעם לפני הקריאה.
1.משהו באויר
יצאתי מהבית בטריקת דלת רועמת, רותח כולי מכעס. איך זה קרה לנו ? איפה היה הראש שלי ? ולחשוב שאני זה שעודד ודחף את החבר הכי טוב שלי להכניס אלינו לדירה את הטיפוס הזה, התמים כל כך למראה, עם העינים השחורות והעצובות שלו והפנים העגלגלות והתמימות. "תכיר, זה נתי." הציג אותו לפני השותף הותיק שלי וחברי הטוב ביותר, דורון המוכר בכל רחבי הסצנה כדום דר. "אני שוקל להכניס אותו כעבד בית." לחש לי כשנתי -קיצור של נתן - עמד ורחץ כלים במרץ, והודה לנו בנימוס כל פעם שדגנו מתוך הבלאגן בדירה עוד כלי מלוכלך להוסיף לערמה שהצטברה בכיור מאז אלוהים יודע מתי. "הוא ממש חמוד." סקרתי בעין של מומחה את הישבן השחום והמוצק של נתי שרחץ את הכלים, שטף את הרצפה שאב אבק ונלחם בכל כוחו בטינופת שלנו, כשהוא לבוש בחוטיני צהוב ותו לא. באותו לילה ראשון ישן נתי על הספה. זו הייתה הפעם הראשונה שלו שם וגם האחרונה. אחרי שגמר לנקות הכל ולצחצח כל פינה בדירה, לקח אותו דר למקלחת ושם הם המשיכו עם חגיגת הניקיון שלהם, כשהם מקפידים לשמור על דלת סגורה. אם הייתי יותר זהיר, פחות טמבל נותן אמון, הייתי מבין מיד לאן מוליכים הדברים, אבל אני, כמו איזה דפוק תמים, פרשתי לי למיטתי וגלשתי באינטרנט, נהנה מזה שדר מצא לו עיסוק אחר מאשר להציץ כל הזמן על המסך מעבר לכתפי. אל תבינו אותי לא נכון, אני חבר שלו ואוהב אותו והכל, אבל הוא יכול להיות די נודניק לפעמים. היה לי נחמד שהוא מצא לו צעצוע חדש, הייתי בטוח שהוא יתעייף ממנו בעוד כמה ימים, כמו שהיה קורה לו תמיד. שלא כמוני התמדה היא לא הצד החזק של דום דר - ידידי הותיק, ובכלל אנחנו מאוד שונים זה מזה. הדבר היחיד המשותף לנו הוא הדומיות שלנו. אני ידוע בכל רחבי האינטרנט כדום סוציומט והשם שלי מבוסס על עובדות מוצקות. אני באמת כזה - קשוח, רשע, מתעסק רק עם גברים, ומי שרוצה דם יזע ודמעות יקבל אותם אצלי בתוספת נכבדה של זרע ושאר נוזלי גוף מכל המינים. לא מתעניין בנשים ומתרחק מצעירים רכי עיניים ולבב. דום דר לעומתי מעדיף לגוון – חוץ מבנים בכל הגילים והצבעים הוא לא פוסל נשים. גם סאביות ואפילו דומיות, אם הוא מצליח – הכל הולך אצלו. "תשמע דורון," אני מטיף לו מוסר "אתה לא מרוכז, קופץ מנושא לנושא, עובר מקטע לקטע, ככה זה לא ילך דומנל'ה." אני מתלוצץ איתו, (שנינו ממוצא רומני). הוא מבין את ההומור שלי, צוחק ומתווכח איתי, וקורא לי שי הסוציו, או סתם סוציו. ושלא תבינו אותי לא נכון, אנחנו אולי הומואים, אבל אף פעם לא היה ביני לבינו שום קטע של סקס, רק חברות גברית אמיתית. טוב, אולי פעם, כשהיינו ממש מסטולים נמרחנו קצת אחד על השני, אבל רק בקטע של סחבקים טובים. אנחנו חברים כל כך טובים עד שמידי פעם, כשאני קונה לי צעצוע חדש, אני מנסה אותו עליו, או נותן לו לנסות עלי. כי דום טוב חייב לדעת מה ההרגשה של כל שוט, חבל, או נר, שהוא עומד להפעיל על העבד שלו, אחרת הוא סתם רשלן חסר אחריות, בדיוק כמו הדביל הזה שחשבתי שאני מכיר כאילו הוא אחי. "מה אתה מתעצבן סוציו ?" כעס עלי דורון כשתפסתי אותו ואת נתי, בפעם השלישית באותו שבוע, ישנים יחד, מחובקים להם כמו שתי כפיות, ואם זה היה רק זה, אבל לאחרונה הם התנשקו כל בוקר לפרידה, ולא סתם אלא בפה, אם לא אכפת לכם. ואני מתכוון שהם נישקו אחד את השני, ולא שנתי, כמו עבד מחונך, יבקש ואולי יקבל רשות לנשק את אדונו, אלא סתם עמדו והתנשקו כמו זוג לסביות מאוהבות. הקיבה שלי התהפכה כשראיתי את זה בפעם הראשונה, ולא הרגשתי טוב יותר כשזה התחיל לחזור על עצמו כל יום. אחרי שנתי הלך לעבודה - בחיים הוניליים הוא מנהל כוח אדם באיזו חברה חשובה - התנפלתי על דום דר ושטפתי אותו, מזכיר לו שוב את כל עוונותיו מאז הפעם הראשונה שנתי חשף את ישבנו הנחמד בדירתנו. "ומה שהכי מעצבן אותי," סיימתי את נאומי, "הוא שנתי היה אמור להיות של שנינו, בשותף, אבל עוד לא זכיתי לגעת בו. אתה כל הזמן נעול איתו בחדר שלך או במקלחת. מה אתם עושים שם כל כך הרבה זמן ? אמבטיות קצף אחד לתחת של השני ? אני מרגיש שהוא כמו נר חנוכה, לראותו בלבד, אבל לא להשתמש בו. דר עשה מין פרצוף נגעל כשהזכרתי את רעיון השימוש המשותף בנתי, כאילו שלא עשינו את זה בעבר, ולא פעם אחת אלא פעמים רבות מספור, עם המון סאבים וסאביות, ואפילו עם כמה שלא יכולת לדעת אם הם הוא או היא. "נתי קצת פוחד ממך סוציו." מלמל והשפיל מבט נבוך. "טוב מאוד ! שיפחד ! ולמה רק קצת ? שיפחד ממני הרבה, והגיע הזמן שיפחד גם ממך, למה הוא ישן אתך במיטה ? מה רע ברצפה ? איזה מין עבד הוא ?" "קר לו על הרצפה ולא נוח לו שם, ואני אוהב לחבק אותו בלילה." התפנק עלי דר. תקשיב לעצמך !" התפרצתי בזעם, "רק תקשיב, מאז שהיינו דומים טירונים ואתה התאהבת פתאום בסאבית התימניה ההיא עם השדיים הקטנים, ורצית להתחתן איתה, לא דברת כאלו שטויות. מה עובר עליך ? הוא חמוד, אז מה ? אתה לא מבין שאתה הורס אותו עם הפינוק המיותר הזה. תן לי אותו לכמה שעות ותראה איך אני מוציא לך אותו עבד צייתן כמו ...." "לא ! שלא תעז !" התפרץ דורון והדף אותי לעבר הקיר, "שלא תעז שי. אני לא רוצה שתיגע בו, אל תעיז לשים עליו יד ! הוא שלי ורק שלי !" החלפנו מבט של חברים ותיקים שמכירים זה את זה למעלה מעשר שנים. "אתה מאוהב בעבד שלך דומנל'ה." קבעתי בשקט, "אתה פשוט מאוהב בילדון העדין הזה." "נכון, אז מה ? אני אוהב אותו. הוא מתוק והוא שייך רק לי, אז תתרחק ממנו סוציו, לטובתך תשמור ממנו מרחק !" איים עלי דורון ושב והדף אותי לקיר. נהגנו בזמנו, כשהיינו צעירים ותוססים, להתאבק הרבה זה עם זה. כל ויכוח היה סיבה להרביץ על ימין ועל שמאל. כשהיינו יותר טפשים פתרנו כל בעיה במכות. מכות זה הרבה יותר פשוט וקל מאשר לדבר על זה - איחס ! ! או לקשקש לדון ולהתפשר, וכל שאר העצות של הונילים, אבל שנינו כבר עברנו את גיל שלושים, ולמרות שאנחנו בכושר מעולה, אני עדיין מסוגל להכניס לו מנה אחת אפיים, היה לי ברור שאת הבעיה הזו אי אפשר לפתור עם מכות. "ברור לך דורון שאם תמשיך עם השטות הונילית הזו של אהבה לא תוכל להיות דום רציני." התריתי בו, "בסוף כולם ידעו על זה ויעשו ממך צחוק בכל רחבי הסצנה." הזהרתי אותו, ודחפתי אותו חזרה, לא ממש חזק, רק קצת, שלא יתפוס עלי תחת. "לא אכפת לי !" הצהיר דורון, "אני לא רוצה להיות יותר דום של אף אחד חוץ ממנו, והוא רוצה להיות רק העבד שלי. אנחנו מאוהבים, ואם זה לא מוצא חן בעיניך זו הבעיה שלך !" בשלב הזה הבנתי שאין שזהו, שום דבר נוסף שאגיד לא יעזור, והתפרצתי החוצה בטריקת דלת. רותח מכעס הלכתי אל בית הקפה החביב עלי, שבו שורצים תמיד חבר'ה מהסצנה שלנו, בתקווה לשתות קפה בנחת, בלי ונילים מגעילים שיטרידו אותי. בדרך לא יכולתי שלא להבחין שהשמים זוהרים בכחול נהדר, ושהעננים הלבנים השטים להם על הכחול הזה נראים תפוחים ואווריריים כמו גושי קצפת. על כל העצים שבחורף עמדו קירחים צצו עלים חדשים בצבע ירוק רענן כל כך עד שהתחשק לי לנגוס בהם, והערוגות בגינה הציבורית החליטו להפסיק לשמש כבתי שימוש ציבוריים לכלבים והנצו מרבדי פרחים צבעוניים. השמש זרחה לפתע וחיממה את האויר המבושם, ונערות חשפו כתפים, רגלים, ופה ושם נראה מחשוף רענן. אישית אין לי עניין במה שנשים מטלטלות בתוך המחשופים שלהן, אבל תודו שזוג שדיים רענן המבצבץ מתוך חזית תחרה הוא מראה מלבב, ולא חשוב לאיזה דת, גזע, או מין אתה שייך. הגעתי אל בית הקפה שלי, המתרווח לו בדיוק באמצע השדרה, צופה בנוחיות על מרכז העיר, וגיליתי לשמחתי שאיציק קרחת - בעל הבית הידידותי של הקפה, הוציא כמה שולחנות וכסאות למדרכה, ואף הגדיל לעשות ושם שמשיות מפוספסות ירוק ולבן מעליהן. הבטתי במטריות שצבען השתלב כל כך יפה בעצים הירוקים ובעננים הקצפתיים, והבנתי שהאביב פה. השמש חיממה את פני וכעסי על דום דר המאוהב נרגע קצת. הוא לא אשם סוציו אמרתי לעצמי, זה פשוט האביב שמפזר משהו באויר. עם החמסין הראשון זה יעבור לו. 2. נשמה של דומית התיישבתי לי מתחת לאחת השמשיות האביביות ושלחתי רבע מבט אל לוני המלצר. זה הספיק כדי שהוא יטוס אלי עם קפה ועוגת גבינה מהסוג שאני אוהב, ויגיש לי אותם על מגש מהודר כשהוא מחווה בנימוס בקידה. אני ולוני מכירים ותיקים ואם הייתי רוצה ... טוב, אני לא מאמין בסשנים פומביים לפני הקפה של הבוקר. "שים לב לזוג מצד ימין אדוני." לחש לי לוני, מרכין בנימוס את ראשו. בחור טוב לוני - עבד מהדור הישן שיודע שאין לו זכות להביט בעיני דום בלי לקבל רשות. לוני יודע שאת הזכות הזו יש להרויח ביושר, רק אחרי שעור ישבנו יחליף צבעים וגופו יגיר הרבה נוזלי גוף, אז ורק אז, אולי הוא יקבל את הרשות הזו, הנדירה כל כך. אבל מה אני מתלונן על הסאבים והעבדים המסכנים אם דום ותיק ומנוסה כמו דר ידידי מרשה לעצמו הפקרות כזו עם עבד בית צעיר וחוצפן ? אחוז שרעפים נוגים על הדרדרותו המוסרית של הדור הצעיר בימינו לגמתי מהקפה שלי ותכננתי לתקוף את העוגה תוך שאני מלכסן מבט משועמם אל הזוג שישב לימיני. היא ישבה בגבה אלי, והוא הפוך. זיהיתי את פניו אם כי לא זכרתי בדיוק את שמו. טיפוס כאילו קשוח, מאלו שמסתובבים עם בגדי אופנוענים גם כשהם נוהגים בוולוו משפחתית. סתם הומו ונילי סטנדרטי שמנסה להדחף בכל כוחו לסצנה, אבל פורץ ביבבות כשאתה מדליק איזה נר עלוב קצת יותר מידי קרוב אליו. ממנה ראיתי רק חליפת מכנסיים כחולה נאה כאילו גברית, אבל עם טאץ נשי נאה, שיער קצר מתולתל בצבע ערמוני טבעי, (ואל תשאלו מאין אני יודע, יש דברים שאני יודע כי אני יודע והמילה שלי צריכה להספיק לכם). הנעלים שלה מצאו חן בעיני – איטלקיות קלאסיות מעור שחור משובח ועקב שימושי קטן ונשי. נעלים של גברת אמיתית – ותסמכו עלי, נעלים מלמדות על הבן אדם הרבה יותר מאשר הפרצוף שלו. היה שם ויכוח קטן שנוהל בקול תרבותי מצידה, ובגסות מה מצידו, ואז הוא הרים את קולו ואמר משהו שנשמע חצוף ולא במקום, והיא התרוממה ונעמדה מלוא קומתה הקטנה, לעיני הבוחנות התגלה גב זקוף וגאה וישבן עגול וחינני ו... ואז היא סטרה למר בגדי עור על פרצופו בכל הכוח שהיה בידה הקטנה והצחורה. "אתה אדוני," אמרה לו בקול נמוך אך צלול כאלגביש שהדהד בכל רחבי בית הקפה ועד ירכתי המטבח הגיע, "אתה אדוני לא ג'נטלמן !" ואז היא הסתובבה והלכה משם, משאירה אותי המום נוכח מראה הפנים הללו, הפנים ששנים לא חשבתי עליהם, פנים שהייתי בטוח שכבר מזמן שכחתי ..... המשך יבוא, אולי, אם תבקשו ממש יפה. |
|
|
QriS(מתחלף)
|
לפני 20 שנים •
4 בפבר׳ 2004
נורא כיף לקרוא אותך פולניה
תמשיכי, יש קונים 
|
|
|
זיקית
|
לפני 20 שנים •
4 בפבר׳ 2004
יס פליז !
עוד !
|
|
|