סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מקום

שלגי
לפני 16 שנים • 12 במאי 2008

Re: מקום

שלגי • 12 במאי 2008
שפחריפה כתב/ה:
שלגי כתב/ה:
שפחריפה כתב/ה:
RIS כתב/ה:
.

יותר ויותר, בזמן האחרון, אני חושב כמה עוצמה אכן גלומה ביכולת לקחת. כמה בלתי נתפשת היא היכולת להצית, להזין, לפרנס ולבסוף, להכיל את ההיזקקות הזאת -הבלתי-נשלטת – להישלט...

.



המשפט הזה בלבל אצלי את היוצרות לרגע, וגרם לי לחשוב, כיוון שכשאני חושבת מהות המקום ההפוך, אני רואה אותו כמעט באותה דרך שאתה מתאר.
רוצה לומר, שהצד השני של המשוואה לא נתפס אצלי כהיפוך , אלא כיכולת לספוג. כמה בלתי נתפשת היא היכולת להצית, להזין, לפרנס ולבסוף , להכיל את ההזקקות הזו- הבלתי נשלטת- לשלוט.

מעגל.


איך אמרה לי פעם אישה חכמה: "זר לא יבין זאת".
נכון שבכל מערכת יחסים טובה ועמוקה (גם ונילית, גם ונילית) ישנן עוצמות,
אין כלל ויכוח על כך, לטעמי לפחות.
אבל טיב העוצמות, הדרך שבה הן באות לידי ביטוי, ההכלה, זה עדיין שונה.
ולעיניים חיצוניות זה נראה במקרה הטוב, מוזר ולא ברור, וזה בסדר (וזה אפילו די מובן בעצם).

גם בי עורר הפוסט הזה כמיהה, אולם היא לא היתה מלווה עצב, להפך.
שוב תודה ריס.


מסכימה איתך, אבל או לא הבנתי או שלא הובנתי. כיצד מה שאת אומרת מתקשר למה שכתבתי?. נראה לי שפספסתי משהו. אשמח להסבר.


מודה באשמה, זה לא קשור, לא באופן ישיר לפחות.
מה שכתבת גרם לי למחשבות שאותן העליתי כאן, לכן הציטוט.

מצטערת על הבלבול icon_smile.gif
RIS
RIS
לפני 16 שנים • 12 במאי 2008
RIS • 12 במאי 2008
היי שלגי...זה שלי הביטוי הזה "זר לא יבין זאת"....תגידי לה לאישה החכמה ההיא....

וגם, גם אני לא אוהב את השימוש במילה המאונגלזת ההיא. היא תמיד מצלצלת לי כתחליף זול.
שלגי
לפני 16 שנים • 12 במאי 2008
שלגי • 12 במאי 2008
RIS כתב/ה:
היי שלגי...זה שלי הביטוי הזה "זר לא יבין זאת"....תגידי לה לאישה החכמה ההיא....

וגם, גם אני לא אוהב את השימוש במילה המאונגלזת ההיא. היא תמיד מצלצלת לי כתחליף זול.


אני אתן לך לריב עם האישה החכמה ההיא על סוגיית הראשוניות וליתר בטחון אעבור יבשת...
רודפת מרדף לא ידוע
לפני 16 שנים • 12 במאי 2008
רודפת מרדף לא ידוע • 12 במאי 2008
הזרה לצורך הבלתי נשלט להישלט עד הסוף לוקחת את הכתיבה האוניברסלית שלך למקומות שלה: היכולת לקחת וההזקקות לתת.

היא שלך כי אתה. הנבחר, אתה המיוחד. אתה שלה.
אוצרותיה הם יהלומים ואבני חן רק לך.
מילה אחת השתנתה בקריאה והפכה את הזרה למבינה.
כמה דרכים לאהבה. כמה דרכים לרגש.
RIS כתב/ה:
.
יותר ויותר, בזמן האחרון, אני חושב כמה עוצמה אכן גלומה ביכולת לקחת. כמה בלתי נתפשת היא היכולת להצית, להזין, לפרנס ולבסוף, להכיל את ההיזקקות הזאת -הבלתי-נשלטת – לתת...
.



RIS כתב/ה:
.
נכון, יש מי שמגלים אוצר ישן ומשתגעים נוכח התיבות המתפוצצות מתכשיטים, ושלל זהב ויהלומים. כמו קבצנים מורעבים הם עטים בחמדנות ומתחילים למלא את כנף בגדם באצעדות, טבעות אודם ומטבעות זהב וממהרים לנוס על נפשם מבלי להבין באמת שיגלו, עם שובם משם, שכיסיהם מלאים בקוצים וקליפות ריקות. שהקסם פג.

אבל יש מי שיודעים שזה הכל שלהם. באמת.
והכל עומד לרשותם. לכן אין צורך לחטוף. לכן אין צורך לברוח עם השלל.
יש מי שיודעים לאסוף את כל האוצר הזה אל תוך עצמם.
והוא תמיד נותר שם. עבורם. שלם.

ההבחנה הזו בין החמדנות של כייסי האנרגיה לבין בין מי שהופנם בהם כי המלוכה הזו נועדה להם היא, כמובן, רק הצעד הראשון בדרך ארוכה שבה לומדים לאט לאט כמה הרבה הכלה, נתינה וקבלה גלומות ביכולת להעתר נכון אל ההתמסרות המוצעת ברטט מחשמל שכזה.

והמשוואה, איפוא, בסופו של דבר, פשוטה מאוד. כדי להיות מסוגל להכיל כל כך הרבה וכל כך חזק צריך שיהיה מספיק מקום.

ואין זה סתם ואין זה במקרה שרק מי שיש בו מספיק מקום יש בו היכולת לקבל אל תוכו את כל הצורך הזה לבוא אליו.

(וכמובן, צריך לדעת איך והיכן בדיוק לפתוח את הדלת אל המקום הזה, אבל זה כבר שייך לסיפור אחר).
.


היא הולכת לקראתו אקסרה מייל ונותנת יותר כי הוא רוצה לקחת והיא רוצה לתת.
לו. רק לו.

היא נותנת לך את אבני החן והיהלומים שלה. לא כל אחד יוכל לגעת באוצר שהיא נותנת. אם ינסה לחמוס יגלה שבמקום היהלומים הוא נשאר עם זכוכיות נוצצות חסרות ערך.