אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בדסמ טוב

morgause​(מתחלפת){מ}
לפני 16 שנים • 4 ביוני 2008
morgause​(מתחלפת){מ} • 4 ביוני 2008
זאלופון כתב/ה:
אפשר לדבר ימים שלמים על רגעים כאלה, אבל דווקא לא בא לי לכתוב עכשיו על רגע גדול מהחיים, של סשן מושקע ואהבה גדולה ודמעות עונג ושמחה, למרות שלא חסרים. הרגע שנזכרתי בו הוא קטן ופשוט יחסית, ודי ישן: אנחנו הולכים ברחוב, ובלי לומר מילה, סתם כי בא לי, אני שולח יד אל החצאית שלה, מרים אותה ותוחב את שוליה אל החוטיני הדקיק שהיא לובשת. ממשיכים ללכת, ואני מאחוריה, מסתכל עליה, צועדת ככה עם התחת חשוף ברחוב הראשי, ולפתע מכה בי התובנה שבאמת אפשר לעשות דברים כאלה. לא שלא ידעתי קודם, אבל לא תמיד חושבים על זה באופן מוחשי. ואז, כשחשבתי, נהיה לי נעים.

בחיי, אתה פדחן. אני הייתי מתאבדת במקום.
מקופלת​(נשלטת){Blue eyed }
לפני 16 שנים • 4 ביוני 2008
lori כתב/ה:
Black Lotus כתב/ה:
סשן באמצע תקופת המבחנים האחרונה שבו על אף שהוצלפתי בעוצמה שכבר שכחתי את הרגשתה לא הצלחתי להפסיק לחייך ולבכות מאושר. הבטתי כל הסשן בעיניים של זאלו, העיניים החכמות והטובות והסקסיות עד אימה שלו והרגשתי איך כל התסכול, הלחץ והסטרס נוזלים ממני הלאה. היכולת הזו לשחרר אותי מכל הרגשות השליליים שמתקבעים להם בשכמות ובצוואר מבלי לגעת באזורים האלו, ההעברה של התחושה שבעיניו אני הכי יפה בעולם והעטיפה שלו אותי הם רגע אחד מיני רבים של בדס"מ טוב שאנחנו טווים יחדיו כבר כמעט 5 שנים.

וירוק-אפור: תודה על השרשור הזה }{


היתה לי תחושה שאת או זאלו תגיבו פה :-)

בנוגע לנושא השרשור עצמו, זה גרם לי להזכר בספייס הכי מדהים שהיה לי אי פעם.
לפני חודש. סשן הצלפות שנמשך שעתיים, רק הצלפות. שום דבר אחר חוץ מזה.
כאב תמיד מטיס אותי.
מה שהיה שונה בסשן הזה לעומת אחרים זה שלמרות עוצמות הכאב הגבוהות שהגעתי אליהן הפעם בשלב מסויים התחלתי לצחוק ופשוט לא יכולתי להפסיק.


מחייכת.
גם לי זה קרה :-)
Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון}
לפני 16 שנים • 4 ביוני 2008
morgause כתב/ה:
זאלופון כתב/ה:
אפשר לדבר ימים שלמים על רגעים כאלה, אבל דווקא לא בא לי לכתוב עכשיו על רגע גדול מהחיים, של סשן מושקע ואהבה גדולה ודמעות עונג ושמחה, למרות שלא חסרים. הרגע שנזכרתי בו הוא קטן ופשוט יחסית, ודי ישן: אנחנו הולכים ברחוב, ובלי לומר מילה, סתם כי בא לי, אני שולח יד אל החצאית שלה, מרים אותה ותוחב את שוליה אל החוטיני הדקיק שהיא לובשת. ממשיכים ללכת, ואני מאחוריה, מסתכל עליה, צועדת ככה עם התחת חשוף ברחוב הראשי, ולפתע מכה בי התובנה שבאמת אפשר לעשות דברים כאלה. לא שלא ידעתי קודם, אבל לא תמיד חושבים על זה באופן מוחשי. ואז, כשחשבתי, נהיה לי נעים.

בחיי, אתה פדחן. אני הייתי מתאבדת במקום.


מכיוון שאני אקסהבציוניסטית ואין לי בעיה עם עירום, מבחינתי לא היה מדובר באירוע מפדח או משפיל אלא בחוויה כיפית ומרגשת של לשבור מוסכמות חברתיות ובו זמנית לדעת שזאלו שומר עליי. הסיטואציה עצמה היתה מגרה מאד ועד עכשיו היא מעלה בי חיוך בכל פעם שאני נזכרת בה.
amy​(נשלטת){מבטלעיניים}
לפני 16 שנים • 4 ביוני 2008
Black Lotus כתב/ה:
morgause כתב/ה:
זאלופון כתב/ה:
אפשר לדבר ימים שלמים על רגעים כאלה, אבל דווקא לא בא לי לכתוב עכשיו על רגע גדול מהחיים, של סשן מושקע ואהבה גדולה ודמעות עונג ושמחה, למרות שלא חסרים. הרגע שנזכרתי בו הוא קטן ופשוט יחסית, ודי ישן: אנחנו הולכים ברחוב, ובלי לומר מילה, סתם כי בא לי, אני שולח יד אל החצאית שלה, מרים אותה ותוחב את שוליה אל החוטיני הדקיק שהיא לובשת. ממשיכים ללכת, ואני מאחוריה, מסתכל עליה, צועדת ככה עם התחת חשוף ברחוב הראשי, ולפתע מכה בי התובנה שבאמת אפשר לעשות דברים כאלה. לא שלא ידעתי קודם, אבל לא תמיד חושבים על זה באופן מוחשי. ואז, כשחשבתי, נהיה לי נעים.

בחיי, אתה פדחן. אני הייתי מתאבדת במקום.


מכיוון שאני אקסהבציוניסטית ואין לי בעיה עם עירום, מבחינתי לא היה מדובר באירוע מפדח או משפיל אלא בחוויה כיפית ומרגשת של לשבור מוסכמות חברתיות ובו זמנית לדעת שזאלו שומר עליי. הסיטואציה עצמה היתה מגרה מאד ועד עכשיו היא מעלה בי חיוך בכל פעם שאני נזכרת בה.


יאללה יאללה, נראה אותכם עושים את זה במאה שערים icon_twisted.gif
נילי ונילי
לפני 16 שנים • 4 ביוני 2008
נילי ונילי • 4 ביוני 2008
דינמיקה, דינמיקה, דינמיקה.
ובטחון עצמי.


יצא לי לשחק פעם עם מישהו שהכימיה איתו היתה כל כך מוצלחת, הבטחון העצמי שלו היה כל כך בלתי ניתן לערעור, שהדינמיקה בינינו פשוט השאירה אותי מרחפת באוויר שלושה ימים אחרי. הלכתי ברחוב והייתי בטוחה שאנשים רואים שאני במרחק ארבעה סנטימטר מעל לרצפה. icon_biggrin.gif

כשחשבתי על זה בדיעבד וניתחתי מה היה שם בעצם שגרם לי להרגיש כל כך טוב, הבנתי שזו היתה העובדה שהיה לו מספיק בטחון עצמי כדי לוותר על משחקי כוח מטופשים מולי ולהשכיל ליצור אינטראקציה. פשוט אינטראקציה [אחר כך, כשסיפר לי שזה היה הסשן הראשון שלו, הייתי כל כך בהלם שכמעט נפלתי מהכסא].
morgause​(מתחלפת){מ}
לפני 16 שנים • 4 ביוני 2008
morgause​(מתחלפת){מ} • 4 ביוני 2008
amy כתב/ה:
Black Lotus כתב/ה:
morgause כתב/ה:
זאלופון כתב/ה:
אפשר לדבר ימים שלמים על רגעים כאלה, אבל דווקא לא בא לי לכתוב עכשיו על רגע גדול מהחיים, של סשן מושקע ואהבה גדולה ודמעות עונג ושמחה, למרות שלא חסרים. הרגע שנזכרתי בו הוא קטן ופשוט יחסית, ודי ישן: אנחנו הולכים ברחוב, ובלי לומר מילה, סתם כי בא לי, אני שולח יד אל החצאית שלה, מרים אותה ותוחב את שוליה אל החוטיני הדקיק שהיא לובשת. ממשיכים ללכת, ואני מאחוריה, מסתכל עליה, צועדת ככה עם התחת חשוף ברחוב הראשי, ולפתע מכה בי התובנה שבאמת אפשר לעשות דברים כאלה. לא שלא ידעתי קודם, אבל לא תמיד חושבים על זה באופן מוחשי. ואז, כשחשבתי, נהיה לי נעים.

בחיי, אתה פדחן. אני הייתי מתאבדת במקום.


מכיוון שאני אקסהבציוניסטית ואין לי בעיה עם עירום, מבחינתי לא היה מדובר באירוע מפדח או משפיל אלא בחוויה כיפית ומרגשת של לשבור מוסכמות חברתיות ובו זמנית לדעת שזאלו שומר עליי. הסיטואציה עצמה היתה מגרה מאד ועד עכשיו היא מעלה בי חיוך בכל פעם שאני נזכרת בה.


יאללה יאללה, נראה אותכם עושים את זה במאה שערים icon_twisted.gif

לא נראה לי שמוות בסקילה הוא סשן טוב במיוחד. לא לטעמי, לפחות.
שמנה שלו​(נשלטת)
לפני 16 שנים • 5 ביוני 2008

המעבר בין הקרבה הזוגית לתאווה הבדסמית

שמנה שלו​(נשלטת) • 5 ביוני 2008
מתרפקת עליו, בחיבוקים של הגעגוע אחרי שלא התראנו יומיים, נהנת מהחיבוק הדובי והחזק שלו.

פתאום הוא הודף אותי לרגליו, אני מתחילה לנשק וללקק אותן.
והוא מכה על ישבני, שוב ושוב ושוב ושוב, והכאב עז , והכאב טוב, והתאווה פורצת ומדליקה אותי. והוא לוקח אותי איך שהוא רוצה.
ובסוף, הראש שלי קבור במפשעה שלו, ואני נושמת אותו ושמחה.

ואז, הכל נעשה שקט, ואני מרגישה כאשה פלסטלינה,
ברגע ההוא אני מאושרת, ברגע ההוא אני ממש שלו,
ברגע ההוא חשבתי - זה בדסמ טוב עבורי, בתוך האהבה, בתוך הקרבה, בדסמ חזק.
מאלפת בשוט ומבט​(שולטת)
לפני 16 שנים • 5 ביוני 2008
פרח גדולה כתב/ה:
כשאני בוכה בזמן סשן ויודעת שזה המקום הכי בטוח שיש לי.
והיא היחידה שאני בוכה מולה.
מול אנשים אחרים זה נשאר חנוק בתוכי.


כשאני רואה את הגב שלה טעון בהתנגדות, והיא בקושי מחזיקה את עצמה בתנוחה שלה,
ואז כשהידים שלי מצליפות/מלטפות והקול שלי תובעני ועוטף נוגעים בה
והיא נמסה
והגב שלה נינוח
וכולה כניעה
והתאווה מציפה אותה

אז , כשאני חשה עד כמה היא שלי
עד כמה היא סומכת עלי ומכורה לי
כשאני שומעת אותה מתענגת בקול גדול

אז אני נהנת ממנה
אז אני מרגישה שזה בדסמ טוב
מאלפת בשוט ומבט​(שולטת)
לפני 16 שנים • 5 ביוני 2008
פרח גדולה כתב/ה:
כשאני בוכה בזמן סשן ויודעת שזה המקום הכי בטוח שיש לי.
והיא היחידה שאני בוכה מולה.
מול אנשים אחרים זה נשאר חנוק בתוכי.


כשאני רואה את הגב שלה טעון בהתנגדות, והיא בקושי מחזיקה את עצמה בתנוחה שלה,
ואז כשהידים שלי מצליפות/מלטפות והקול שלי התובעני והעוטף נוגעים בה
והיא נמסה
והגב שלה נינוח
וכולה כניעה
והתאווה מציפה אותה

אז , כשאני חשה עד כמה היא שלי
עד כמה היא סומכת עלי ומכורה לי
כשאני שומעת אותה מתענגת בקול גדול

אז אני נהנת ממנה
אז אני מרגישה שזה בדסמ טוב
BlackHard​(שולט)
לפני 16 שנים • 6 ביוני 2008
BlackHard​(שולט) • 6 ביוני 2008
כשהעייפות שנופלת אחרי סשן היא מהסוג של עייפות נינוחה ולא עייפות של התשה,
אתה מצד אחד מת לנוח ומצד שני מלא באנרגיה אז זה סימן שזה טוב.

אחד הרגעים הטובים שזכורים לי היו שקשרתי מישהי בסלון על השולחן והשארתי אותה שם כקישוט, אחרי חצי שעה פתאום התחלתי לקלוט שזה נורא טבעי לי שהיא שם, ממש כמו השלט של הטלוויזיה או המנורה.
וזה גרם לי לחייך מבנים והחוצה, הייתי צריך ממש להלחם כדי לא להראות כמו החתול מעליסה בארץ הפלאות...