בדסמ טוב

אפשר לדבר ימים שלמים על רגעים כאלה, אבל דווקא לא בא לי לכתוב עכשיו על רגע גדול מהחיים, של סשן מושקע ואהבה גדולה ודמעות עונג ושמחה, למרות שלא חסרים. הרגע שנזכרתי בו הוא קטן ופשוט יחסית, ודי ישן: אנחנו הולכים ברחוב, ובלי לומר מילה, סתם כי בא לי, אני שולח יד אל החצאית שלה, מרים אותה ותוחב את שוליה אל החוטיני הדקיק שהיא לובשת. ממשיכים ללכת, ואני מאחוריה, מסתכל עליה, צועדת ככה עם התחת חשוף ברחוב הראשי, ולפתע מכה בי התובנה שבאמת אפשר לעשות דברים כאלה. לא שלא ידעתי קודם, אבל לא תמיד חושבים על זה באופן מוחשי. ואז, כשחשבתי, נהיה לי נעים.

היתה לי תחושה שאת או זאלו תגיבו פה :-)

בנוגע לנושא השרשור עצמו, זה גרם לי להזכר בספייס הכי מדהים שהיה לי אי פעם.
לפני חודש. סשן הצלפות שנמשך שעתיים, רק הצלפות. שום דבר אחר חוץ מזה.
כאב תמיד מטיס אותי.
מה שהיה שונה בסשן הזה לעומת אחרים זה שלמרות עוצמות הכאב הגבוהות שהגעתי אליהן הפעם בשלב מסויים התחלתי לצחוק ופשוט לא יכולתי להפסיק.

בחיי, אתה פדחן. אני הייתי מתאבדת במקום.

מכיוון שאני אקסהבציוניסטית ואין לי בעיה עם עירום, מבחינתי לא היה מדובר באירוע מפדח או משפיל אלא בחוויה כיפית ומרגשת של לשבור מוסכמות חברתיות ובו זמנית לדעת שזאלו שומר עליי. הסיטואציה עצמה היתה מגרה מאד ועד עכשיו היא מעלה בי חיוך בכל פעם שאני נזכרת בה.

יאללה יאללה, נראה אותכם עושים את זה במאה שערים