כמה כאב יש בעולם שלנו...

אנימה • 5 ביוני 2008

חואן, המשפט שכתבתי לא נאמר כדי לצאת ידי חובה.
שים לב שיש הבדל בין סאבית שמנסה להחלץ מקשר הרסני, לבין סאבית שנמצאת בקשר
שבו מועכים אותה, והיא חושבת שאלו מעשי אלוהים חיים.

רוב הפעמים מדובר בקשר של המקרה השני- עד שהיא מבינה שמרסקים אותה,
והתהליך אגב קורה- לא בגלל שאנחנו אומרים לה- לא.
התהליך קורה מעצמו, ולא תמיד.


לא עוזרים בכוח, אין חיה כזו.
מי שרוצה למצוא מידע- ימצא. מי שלא- צריך לחוות על בשרו.
ככה זה עובד, ולא לשימחתי.

אני יכולה להבטיח לך, שהיה צריך לקחת אחריות- לקחתי.
ניטשה, אור, קריטי- צריכים להגיד לך משהו בענייני.

אני האחרונה שאומר- הקורבן אשם. אבל אני מודעת לעובדה
שמי שהחליט ללכת בדרך מסויימת- ילך. גם אם אעמוד על הראש.

כוח משיג תוצאה הפוכה. כבר דנו בזה.

כתבתי להוריד מסך כי אני יודעת כמה זה כואב שאתה רואה משהו,
והאדם השני לא מבין מה אתה רוצה מחייו ולא רואה מה שאתה רואה.
לכן חייבים לעשות הפרדה רגשית. אחרת אתה גם נשאב לתוך זה.

וחוץ מזה- יכול להיות שיש כאן לימוד של אותו אדם, לימוד הכרחי
כי כל מה שעבר לזה, לא יאמר לו מאום? שזה חלק חשוב בלימוד שלו
על האחריות שלו על עצמו, הגנה על הגבולות שלו, ללמוד בכלל איך
שומרים על עצמך, איך אומרים לא, וכל זה יושג רק בכאב עז- אבל הכרחי
בגלל שהוא טרם למד להבין את הדברים האלו לעומק, או טרם למד
להבין את המשמעות של כל זה?
אתה בטוח שיש לנו זכות לקחת את הלימוד הזה בכוח, ממישהו
שמתעקש ללמוד רק כך?

אתה בטוח שאתה זה שתגלה לזה שמתעקש שוב ושוב לרסק את עצמו
בידי כל מיני תליינים, את האמת על עצמו? אולי הוא צריך להגיע לזה
לבד- ואז זה הכי אפקטיבי ומשמעותי.

חואן- מדובר בפצעים מאוד עמוקים. לפעמים נדרש יותר מאשר
פעילות קהילתית. לפעמים האיזמל חייב לחדור הכי עמוק כדי לנקז
את כל המוגלה הנפשית החוצה. לפעמים זה מה שנדרש כדי שהאדם יתחיל
לראות..

אני לא נגד פעילות- אבל לא בכוח. לא בכוח.
מי שירצה יקח. מי שלא- כנראה שהוא צריך להגיע לשם אחרת.

עלומה​(אחרת) • 6 ביוני 2008

קידמת החברה מונעת ע"י השולטים בה- ראי קדימה.
מהפכות, לא חסר, אך עדיין רמת החיים לא באמת עולה.
אנחנו מתקדמים עם הטכנולוגיה שמאפשרת לנו גם להנות ממנה.
היא הופכת זולה והשגה לכל יד.
עמדתך החברתית לא באמת משתנה.
כן זאת התשובה.
ככה זה.
המון מדענים בעולם מנסים למצוא תשובות לשאלות קיומיות, שאלות יומיומיות, אבל אין.
בשביל לעשות שינוי, לא צריך קול חזק ומהפכה.
צריך שיתוף ודיעה עולמית אחת.
אם זה יקרה, אנחנו בטח נתאדה ממתקפה גרעינית שעה לאחר מכן.
עצוב?
כן.
אבל יש המון דברים שיש לשמוח בהם.
תחיי ברמת הפרט.

נוריתE • 6 ביוני 2008

אנשים חיים את החיים שלהם וחווים את החוויות שלהם לטוב ולרע
ותמיד מחפשים משהו אחר ומקומות ודברים להתנסות בהם,
למה,
מהסיבות שלהם שאם לא יסבירו אתן, לא נדע אף פעם .

וכשמדברים על בידיס"מ
אנחנו רוצים לחשוב שכל מי שנימצאים פה עושים את זה מ"האהבת מרדכי" ולא מ"שינאת המן" ,בהשאלה,ז''א "עושים את זה מהסיבות הנכונות" ומי מאיתנו יכול להגיד באמת, מה הן אותן "סיבות נכונות" כשהכל כל כלך אינדוודואלי
וזה לא עובד ככה.

לא נוכל לתקן את העולם ולא נוכל לעזור לאנשים אלא אם כן הם מבינים שהם צריכים עזרה ומבקשים אותה.

למה,אפשר לשאול מכאן ועוד יום הדין,יעזור כמו כוסות רוח. לצערי, חדלתי מלשאול.

בואו נתקן את החלקה הקטנה שלנו וננסה להבין למה אנחנו כל אחד ואחת עושים את זה
ולחשוב אם זה מתאים לנו ולא לנסות
"לתקן את העולם" בשאלות גדולות שכאלו שלא נקבל עליהן תשובה ולא ניפתור אותן.

אולי משהו יצא מהשרשור הזה

ליידי מדונה • 6 ביוני 2008

אנימה צודקת. המקרה היה טראומה. בשבילי, לא בשבילו כי הוא קיבל את מעמדו ונהנה מהאוננות בפינה כשהוא חושב על השולטת שלו ובן זוגה. אחרי ההכרות איתו עזבתי לזמן את עולם הבדס"מ עד שנרגעתי וראיתי שרוב הנשלטים מעריכים את עצמם והשליטה היא קטע מיני ולא אג'נדה של נחיתות.

חשבתי על המקרה ונזכרתי שאילו היתה לי בעיה דומה עם אישה היו לי 5 ניקים טובים של דומים גברים שיכלו לעזור לאישה, 5 ניקים של נשים, 10 כתובות של ארגונים וקווים חמים ואפילו לא הייתי שואלת אותה. הייתי פונה לאחד מהם לפי ההרגשה שלי ומבקשת שיפנו אליה כאילו במקרה. אילו זאת היתה אישה לא היתה לי בעיה.

אם הייתי רואה אישה שהיו משפילים אותה בפני המשפחה שלה וכתוצאה מכך המשפחה היתה זורקת אותה, שהשולט שלה לוקח את כל כספה והיתה לו בת זוג אחרת, שלא היה נוגע בה והיא היתה מאוננת בפינה, כשהיא חושבת עליו, ובסוף היא חושבת שהיא זן נחות של אישה ואין גבר ראוי שיקח אותה-הייתי פונה לאחת הסאביות כדי שתגיע אליה "במקרה", פונה לאחד הדומים שאני סומכת על יושרו, במקרה שגבר יכול להגיע אליה, או פונה לאחד מארגוני הסיוע לנשים.

בגלל שהוא היה גבר לא היה לי לאן לפנות אבל לא עזבתי אותו, כמו שחשבו פה ונפגשתי איתו מספר פעמים לאורך חודש שלם, עד שהרגשתי שהכל למעלה מכוחותי ואני רוצה לעזוב את העולם המעשי של השליטה כדי להרגע.

הדבר ששבר אותי לגמרי היתה הבטחה לנעול אותו למשך חצי שנה, בלי לתת לו פורקן, וכשהוא סיפר כל הזמן על כאבים חזקים, אבל קיבל את הדין. לא הבנתי בCBT ולא ידעתי אם מותר לנעול מישהו לחצי שנה ואם היא מתכוונת ברצינות. הצעתי לו ללכת לרופא אורולוג וללמוד מה מזיק לבריאות ומה מותר לעשות. אם הוא לא רוצה אורולוג הצעתי לו ללכת לאחת השולטות כאן שסמכתי על הידע שלה והערכתי אותה. הוא ענה לי שהוא מוכן שאעביר אותו לשליטה של שולטת במקומי רק אם היא תהיה "כוסית".

ההצעה שלי היא להקים פורום סגור לסאבים שיוכלו להתיעץ על דברים אינטימיים או לפחות להקים דברים דומים לדברים שיש לסאביות: קו חם, שולטות שמוכנות לעזור לסאבים במצוקה, מספרי טלפון למצוקה.

כחולית, אולי תקימי את פורום הסאבים הסגור?

אני לא יודעת אם נעלו אותו לחצי שנה ואם הוא בריא נפשית ופיזית.

לאנשים שמנסים לעזור, כאשר השני לא רוצה שיעזרו לו, והם מרגישים שהוא טובע, יש טראומות לא פחות מלאנשים שלא מוכנים לעזרה.

walking dead • 6 ביוני 2008

כי אם לא תעשה כן, איך תבלוט לך בתוך האוקיינוס האינסופי של בנאליות בדס"מית? איך תנסה לשקם לעצמך את הבטחון העצמי הנמוך שלך אם לא תקשור לעצמך כתרים של "שולט מיוחד ושונה"? והכי גרוע- תמיד יש מי שיקנה (או תקנה) את ה"טרנד" הזה.
כששוכחים שהבדס"מ הוא למטרת הנאת שני הצדדים ולא למטרת האדרת אגו של אדם אחד, זה מה שקורה.

מעולם לא חיבבתי נהייה אחר "טרנדים" וגם לא הגדרות מרובעות. ממליצה גם לך להתעלם מהם ופשוט להנות ממה שיש לך.

מיתוסית​(שולטת) • 6 ביוני 2008

אני לא יודעת אם פורום סגור לסאבים הוא נדרש.
סך הכל הפורום הסגור לסאביות נפתח מתוך תפיסה שנשים ובמיוחד סאביות הן באופן טבעי מועדות יותר לסכנה ולפגיעה, גם אם הן באות ממקום טוב, נקרא לזה כך, לבדסמ.
המקרה שהבאת הוא להערכתי לא שכיח במיוחד ולא נראה לי שפורום סגור של סאבים יעזור לו. זה בדיוק העניין, שנראה לי שמדובר באנשים שאנשים רגילים עם רצון טוב כנראה לא יוכלו לעזור להם במיוחד...

huan • 6 ביוני 2008

רוב האנשים בעולם לא יודעים כלום, הם לא יודעים שהם צריכים עזרה, הם לא מבינים את זה והם לא מבקשים אותה - כיצד לשנות מצב זה ולהביא אנשים עם בעיה לכדי הבנה של הבעיה ולגרום להם לצאת מהפאסיביות זה "מדע" בפני עצמו בתוך העבודה הקהלתית (וגם עבודה טרפיוטית של אחד מול אחד).

אסור להתקע בחלקה הקטנה שלנו, אסור לחיות ברמת הפרט - כי כאשר אתה תחיה בחלקת האלוהים הקטנה שלך, אחרים לא יסתפקו בכך - הם כבר לא מסתפקים בכך ובמוקדם או במאוחר דעותיך ימחקו לטובת אידאלים אחרים, אדאלים ורעיונות שכבר היום הם כמו אש בשדא קוצים (מי שרוצה שיקרא את הבלוג של זאלו על מיתוסים בכדי לקבל מושג כללי בעניין).
לעמוד בצד ולדאוג לעצמך זה בדיוק אותו הדבר כמו להצטרף "אליהם" - יש המבינים זאת, יש המבינים זאת ונשארים פאסיביים ויש המבינים זאת ותש כוחם. אני שייך לאחרונים (לפחות לעכשיו) ואני מצר על כך.

Re: פעם הייתי כמוך, מתקנת עולם

אלעד(שולט) • 6 ביוני 2008

קיצצתי קצת את דבריה של ליידי מדונה וקיבלתי בדיוק את מה שעבר עלי ב11 השנים האחרונות. ואת מה שלמדתי בדרך.

בהתחלה ניסיתי להציל כל עלמה במצוקה ועבד במערבולת, נלחמתי בנצלנים, מושחתים, מתחזים, מפגעים, שקרנים, ומה לא...

וברבים מהמקרים הסתבר שלשווא, העזרה לא הייתה רצויה או אפשרית מלכתחילה.
למדתי לחיות עם העובדה שיש פה המונים שהגיעו ממקומות לא בריאים של כאב, של קורבן, של מצוקה, ולא לכולם אפשר לעזור. לכן התמתנתי ואת נקודות העזרה שלי היום אני בוחר בפינצטה ומיקרוסקופ.

אנימה • 6 ביוני 2008

חואן, אל תעמוד מהצד- אבל תדע מתי זה כן, ומתי זה לא.
אתה מותש כי אתה שם מולך אידאלים לא מציאותיים.
והמציאות תמיד תנצח.

אתה צריך לדעת לקבל את העובדה שתמיד יהיו אנשים כאן
שהמערכות יחסים שלהם יכאיבו לך כאדם. תמיד, ובכל זמן נתון.
ואתה צריך בשביל עצמך את זה יותר מהכל.

אם תלמד לשחרר את המקום הזה- שכולם, אם בכוח, או עוד יותר בכוח, יעשו
בדסמ שלא ירסק אותם, אתה רק תצא נשכר. זו אידאה, משאלת לב,
אבל זה מה שהיא- אידאה שלא מוכנה להתכופף בפני המציאות ולהכיר בה.
והמציאות מראה שתמיד היו, ויהיו מערכות יחסים מתעללות , שלא סופרות
קולות אחרים ממטר, לכן צריך להתמקד במי שכן רוצה לשמוע, ובלי להצמיד
לו אקדח לגרון.

וזה לא כי מבקשים ממך לא להיות בן אדם, אלא להבין היכן אתה כן יכול לשנות,
היכן לא, ולאמץ את היכולת להבחין בין שני הדברים.
ואז גם לא יכאב לך, גם לא תכעס, וגם יהיה לך כוח נפשי לעזור
למי שרוצה שיעזרו לו, ולא תרגיש שבוז ועייף.

דווקא אתה- שבא ממקצועות טיפוליים, יודע ששום מטפל לא יקפוץ
ויגיד למטופל דברים טרם זמנם, או יכריח אותו להבין דברים לפני
שזרע ההבנה מתחיל לנבוט בו. כי כל מה שהוא יאמר לפני שהמטופל
מתחיל לראות ולהבין- לא שווה כלום.
זה עיקרון חשוב ומובנה, ובטח ובטח לא זר לך.

huan • 6 ביוני 2008

אין כמו פרגמטיזם כדי להרוס שינוי - שינוי \תמיד נסמך על אידאה, על אידאל, על הרצוי מול המצוי - על אידאה שמכופפת את המציאות גם עם אותה אידאה היא אסימפטוטה והמציאות יכולה רק להתקרב אליה.
אך לוותר על האידאה זה לוותר על המצוי ועצם ההתקרבות למצב "נשגב" זה. התקרבות שכפי שמוכיחה ההיסטוריה לפעמים אפשרית רק דרך דם, יזע, דמעות וקורבנות שרק ברטרופרספקטיבה אנו יכולים להבין את תרומתם.

חלק מטיפול הוא לגרום למטופל לראות את מה שהוא עיוור אליו בכדי שניתן יהיה להתחיל ולפעול לקראת שינוי. הדבר נעשה בהתאם לנסיבות לפעמים ברוך (בהחלט שיטה מעודפת) לפעמים בשכנוע ולפעמים בהפעלת כוח וסמכות ואבוי למטפל שלא יפעל, כשיצטרך, בשני הדרכים האחרונות.

ובדיוק את זה אני רוצה לראות מצליח - פעולה קהלתית להעלאת מודעות והטמעת ידע - גם עם בכוח וגם על ידי סנקציות עם יש צורך (סנקציות שהופעלו במידה זו או אחרת כלפי "מעגל האור" וחארות נוספות - לצערי על ידי מעטים מידי, לא בצורה מספקת ולא הופעלו על מיני "חברים" שבחרו ולהמשיך לעודד ולתמוך בפעילותם).