QriS(מתחלף) |
לפני 20 שנים •
19 בינו׳ 2004
לפני 20 שנים •
19 בינו׳ 2004
QriS(מתחלף) • 19 בינו׳ 2004
אני בטוח שנראית מאוד סקסית בתוך המגפיים האלה וגם שהרגשת מיד את האפלולית הקודרת שנדפה מהם, ואת איך שזה משפיע על כל ההוויה שלך וגורם לך לכל מיני תחושות ורעיונות חדשים...
נושא חדש? הממ.. לא יודע שכלובי יגיד.. אין לי התנגדות מצד שני היוגורט כאן מאוד קשור לעקבים של הבלונדה שאומרת טנקיו |
|
QriS(מתחלף) |
לפני 20 שנים •
8 בפבר׳ 2004
הנה עוד משהו שקשור לא קשור (לדעתי לא צריך להיות בנושא חדש)
לפני 20 שנים •
8 בפבר׳ 2004
QriS(מתחלף) • 8 בפבר׳ 2004
כייסת הלבבות
הוא לא רצה לקבל ממנה כלום בשביל שכשהיא תלך הוא לא ירגיש בחסרונה. הוא אהב אותה וקינא בה מהרגע הראשון, קינא במי שבא איתה ובמי שהולך איתה. בפעם הראשונה שהם נפרדו על מדרגות תחנת הרכבת בפריז, הוא טס לקופנהאגן והיא נסעה ברכבת לחברתה הטובה בדרום ספרד, הוא ליווה אותה אל התחנה ונשק לה וחיבק אותה, מריח את הבושם שנספג בשרוול מעילה וכאילו נצבט עוד פעם אחת, הביט לתוך עיניה החכמות והטובות שהוא כל כך אהב ונפרד ממנה לשלום. "אנחנו נדבר בקרוב, תעשי חיים יפה שלי" הצליח לסנן מבעד לגלי החרדה שהחלו אופפים אותו לקראת עזיבתה. ידה ניתקה מידו והיא הסתובבה ופנתה לדרכה הלאה ממנו. לשניה הוא עמד מהופנט, כאילו לא מעכל, לא מפנים עדיין את הפרידה ורק משב רוח מקפיא על פניו החזיר אותו לעשתונותיו. עכשיו היא כבר היתה הולכת ומתרחקת ממנו עוד צעד ועוד צעד, ופתאום הוא לא ראה אותה יותר, נעלמה בתוך הקהל שעל הרציף, אולי היא כבר עלתה לרכבת והוא נותר עומד תלוי כולו במבט מעורפל מנסה לדמיין את דמותה עומדת כאן מולו ממש כמו לפני שניה, את חיוכה ואת זיו פניה. עמד המום כמו שעמד, כך נזכר כעת, עזוב על סף שער הגנון כשהיה בן 4 ואימו איחרה לאסוף אותו. כך הוא נדמה לעצמו באותו הרגע, כך הוא חש ודמעה חמוצה התגנבה לגרונו, עומד בודד וממתין ואין מי שייקח. אולי בפעם הראשונה מאז הוא הרגיש לבד. מהרגע שפנתה בגבה אליו והלכה ממנו הוא הרגיש כל כך לבד, הכי לבד בעולם. היתה לו עוד שעה אחת לשרוף לפני שיצא לשדה התעופה והוא רצה להספיק לקנות לו וויסקי קטן לטיסה אבל כל זה לא היה חשוב בכלל, שום דבר כבר לא היה חשוב בכלל. הוא ישב וכתב לה מכתב שנשלח רק אחרי שהגיע למלון בקופנהאגן והיא ראתה אותו רק אחרי שבוע כשחזרה לפריז. קונפיטורה מדהימה שלי, השארת אותי לבד והבנתי את זה רק אחרי שהלכת. מוזר, עד שבאת לא הרגשתי לבד אף פעם, ועכשיו אני מרגיש כאילו הגלו אותי אל מחוץ לעולם. אני מקווה שעל כל מאה פעמים שאני חושב עלייך תחשבי עלי פעם אחת, כי אז אני אדע שאת אוהבת אותי המון. אני מקווה שאת מסתכלת על הנופים המחשיכים ונזכרת בזמן שהיינו ביחד ובדברים שעשינו. אני מקווה שאת גם מרגישה קצת לבד עכשיו אחרי שנפרדנו. מה זה? מה עשית לי? מתי כייסת לי את הזכות לחיות בלעדיך? זה היה כשהתחבקנו לפני שנסעת או שכייסת אותי כבר הרבה קודם ואני הייתי כל כך מסונוור שלא שמתי לב? אני שונא להרגיש ככה. בואי אלי כבר מהר. מתי ניפגש שוב? כי עד אז אני בפסק זמן מהחיים. שלך, החרדון. |
|
creamy |
לפני 20 שנים •
8 בפבר׳ 2004
לפני 20 שנים •
8 בפבר׳ 2004
creamy • 8 בפבר׳ 2004
יאאא... איזה מקסים.
כמה געגועים. כל כך נוגע בי. זהו. אני נוסעת. חייבת. איפה ההמשך? אני חייבת לדעת מהי התשובה... רומנטיקנית חסרת תקנה |
|
QriS(מתחלף) |
לפני 20 שנים •
8 בפבר׳ 2004
התוכנית לבקשתך באימייל:
לפני 20 שנים •
8 בפבר׳ 2004
QriS(מתחלף) • 8 בפבר׳ 2004
אז הוא קיבל ממנה אימייל ביום חזרתה לתל אביב:
חרדון יבלות מתוק. תודה על המכתב המקסים. באמת נזכרתי בקטעים מצחיקים בנסיעה עד שנרדמתי וחשבתי עליך הרבה. היה לי מהמם התרוצצנו בטירוף באין סוף מסיבות חופים וכל כך הצטערתי שאתה לא היית שם איתנו היית נהנה כל כך. הגעתי לפריז אתמול בצהריים ורונית לקחה אותי לבר עם כמה חבר'ה ממש מעולים וישבנו שם חצי לילה ושתינו ועכשיו חזרנו לא מזמן ותיכף בוקר ואני מאושרת וכותבת לך. אני ממריאה בצהריים זה אומר בעצם עוד 7 שעות. אני מתה מעייפות ובא לי שתישן לידי. תודה על כל הזמן שבילינו יחד ותודה על כל מה שעשית בשבילי. אתה חבר טוב ואני אוהבת אותך. תזכור שאתה חייב לי חגיגה מהסרטים שאני חוזרת. נשיקה, רותי ועוד לפני שסיים לקרוא את המכתב צלצל למוקד של נתב"ג 9723333 והאזין לכל הטיסות הנוחתות מפריז בסביבות 18.00-20.00 בערב ולמזלו היתה רק אחת כזאת, של אייר פראנס, נחיתה משוערת 19.45 לא סופי. ביטל את הפגישות לאותו אחר הצהריים וכתב לה חזרה. השעה היתה קרובה ל 12.00 והוא ידע שכמעט אין סיכוי שהיא תראה את המכתב לפני שתצא. אני בא לאסוף אותך משם. אני מקווה שאף אחד אחר לא בא, אני אתחבא... כשאראה שאת לגמרי לבדך אבוא. אני זוכר שאמרת לי שאני התכשיט שלך ואמרת שאני אלוף ואני זוכר את השפתיים המתוקות שלך ואת החיוך שלך המחשמל והצחוק המתרצה והילדותי שלך. אני אוהב אותך ושר לך את כל השירים בעולם. והיא באמת לא הספיקה לקרוא את האימייל לפני שיצאה לשדה, והוא עמד נחבא ליד הדלפקים של חברות השכרת הרכב וראה אותה מתחבקת עם משפחתה שבאה לאסוף אותה והולכת. אחר כך הוא נסע הביתה וחיכה למכתב ממנה. כל הדרך עוד היתה דמותה צרובה במוחו והבזקים של ריח הבושם המתוק הספוג במעילה היכו באפו. הוא ראה אותה מרחוק, בלי שאפילו תראה שהוא שם וזה עשה אותו מאושר. פתאום הוא לא הרגיש כל כך לבד. |
|
creamy |
לפני 20 שנים •
8 בפבר׳ 2004
לפני 20 שנים •
8 בפבר׳ 2004
creamy • 8 בפבר׳ 2004
מחזיק אותי קצר. הא?
|
|
creamy |
לפני 20 שנים •
8 בפבר׳ 2004
לפני 20 שנים •
8 בפבר׳ 2004
creamy • 8 בפבר׳ 2004
מחזיק אותי קצר, הא?
|
|