אנדרפוט
|
לפני 16 שנים •
13 ביוני 2008
הרהורים על כאב
האישה-המתעללת, מה עובר לה בראש כשהיא מכאיבה לי? אצלי בראש יש גיצים, מישהו חותך ברזלים עם דיסק-חיתוך חשמלי והניצוצות הקרים טסים בסערה ומתנגשים בקירות הפנימיים של הגולגולת שלי. אם לא היתה לי גולגולת קשיחה וגרומית הכאב היה יוצא החוצה ופוגע בקירות של החדר, ואם לא היו קירות בחדר אז הכאב היה ממשיך וטס לו עד שהוא היה נחלש כל כך עד שהוא היה הופך לדגדוג.
באופן טכני הכאב הוא זרם חשמלי אחיד וקל לזיהוי. אבל לפתולוגיה האנושית יש תמיד הפתעות ולכן גם לכאב הפיזי הפשוט יש איזו שנינות קטלנית בכל זאת. נאמר ואני סוגר את הדלת הראשית של הדירה שלי על בוהן יד ימין או משהו מסוג זה, זהו כאב פיזי פשוט מסוג דבילי, כאב מאוד מצוי, אם תשאלו אותי. בני האדם נוטים כל הזמן למרר לעצמם את החיים בכל מיני דרכים נסתרות, אם בכוונה תחילה ואם ברשלנות, אך אין שום ריגוש מהכאב הזה, הוא תחושה נחותה ושולית, קצת כמו להריח פלוצים של אחרים. אבל הכאב שמגיעה מהאשה-המתעללת הוא שונה בתכלית. יש לו סיבה ויש לו סיפור מסגרת, הוא כאב פיזי בעל קונטקסט. כמובן שהגיצים במוח משתוללים באותה תדירות מסחררת, וגם הגוף מגיב באופן די דומה – היסטריה – אבל משהו בכל זאת שונה. הרי עצם זה שמכאיבים לנו ואנחנו לא קמים ומתנגדים, או לפחות בורחים, די בעובדה הזו כדי לספר לנו שאנחנו נמצאים במרחב שבו האינסטינקט אינו פועל, והחושים גם אם חדים הם, משאירים אותנו באיזור שמסכן את שלומנו, או לפחות את שלוות נפשנו. הקונטקסט הוא משיכה עזה, אנחנו נמשכים לאישה שעומדת מעלינו עם כוונות רושפות בעיניה. אנחנו רוצים שתאהב אותנו ותלטף, ברכות ובעדינות, עם איזו נגיעה שובבית מצידה ואולי גם נשיקות מרפרפות על צוואר ביישן. אבל הרצונות שלנו הושלכו הצידה, לא ליטוף ולא לחישה באוזן, כל כוונתה של האשה כרגע הוא רמיסה, דריסה ומעיכה. היא מתכוונת לבזות אותנו ומתקדמת לעברנו כמו משאית עמוסה ודוהרת. כשפוגעת בנו המשאית, אנחנו מתפרקים לאלף חתיכות, מופתעים. ואז כל החתיכות מתחברות לחתיכה אחת והצריבה נותנת את אותותיה החדים. נושכים שפתיים, בולעים, נכנעים. ובזמן שאותה התרחשות חורשת אצלנו במוח, אני תוהה מה עובר לאישה-המתעללת בראש, איזו משיכה יש אצלה לייצר כאב שכזה. האם לראות אותנו נאנקים ככה זה לא יותר מבידור משובב נפש בשבילה, או שאולי פשוט זוהי דרך נעימה ומחמיאה להביע בקול רם ובזרוע מורמת את כל אותן אגרסיות שמצטברות בגוף האדם כמו קטניות לא ממויינות. איך שלא הפכתי לא הצלחתי להבין מה באמת מניע את הכאב היזום. ואולי האשה בודקת עד כמה אנחנו נאמנים לה, הרי ידוע שנשים מחפשות קשרים אינטימיים בעוד שגברים רק רוצים סקס, וגבר שמוכן לחטוף כל כך הרבה סטירות ובעיטות, הוא חייב להיות רציני. ואולי האשה רוצה להפטר מאתנו, ובגלל זה היא בועטת בנו ומראה לנו את נחת זרועה, והיא מגרשת אותנו כי נמאסנו עליה והיא רוצה מאהב אמיתי ולא שק תפוחי אדמה. אז היא מכה חזק יותר עד שדמעות ניקרות בעיניים ואנחנו תוהים, בין הלהבות, אם זוהי סטירה אוהבת או אולי הצלפה של שנאה, שנאה של אנשים זרים. והלב, מה הוא עובר לו שם בפנים דופק מתקתק בעצבנות. עובד קשה. |
|
|
בוגדנית קטנטנה
|
לפני 16 שנים •
13 ביוני 2008
קרא לי רגשנית, קרא לי לא שולטת, לעזאזל, קרא לי ונילית.
אבל אם וכאשר אני מכאיבה לגבר שלי, אני יודעת שזה בשבילו, שהוא צריך את זה לנשמה שלו, או מה שלא יהיה שיש לו שם בתוך הגוף המדהים הזה. אני מרגישה שכמה שאני אוהבת אותו, הוא צריך ויכול ורוצה להראות לי כמה הוא אוהב אותי, ושזו זכותי וחובתי לדרוש שיעשה את זה. אני מרגישה חרמנית, אבל זה בטח תלוי בפרנטנר... 
(ממש פסיכולוג עשיתי ממך) |
|
|
| סטיית תקן |
לפני 16 שנים •
15 ביוני 2008
אני חושב שהנושא הזה של כאב שגבר מוכן לספוג מהאישה בחייו , הוא סוג של סיפוק.
לחקל מהגברים זה סיפוק נפשי - גופני ואילו לחלק אחר זהו סיפוק מיני. כאשר זוג מתחיל להיכנס לסוג זה או אחר של כאב הוא מגיע למצב שהוא לא יכול בלי זה, זה סוג של היתמכרות. זה שפה משותפת לשני הצדדים |
|
|
Madame T(שולטת)
|
לפני 16 שנים •
15 ביוני 2008
LOVE AND PAIN
אתה מזכיר לי בשאלתך את השרשור שפתחתי לפני חודש בפורום הכללי
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=22930&start=0 שם התייחסתי לשני צידי המטבע - אהבה וכאב, או אהבה כואבת? הכאב המוענק במסגרת של קשר בדסמ"י הוא כאב מסוג מאד מסויים. יש הנאה של השולטת בהענקת הכאב, יש ספיגה מתוך אהבה של כאב ע"י הצד הנשלט. בהנחה שהוא מזוכיסטי, זהו גם צורך שלו מעבר לזה שהוא רוצה לרצות את השולטת ולגרום לה הנאה ולהביע את נכונותו לכאוב עבורה. הנושא מורכב ומענין. מה עובר לי בראש כשאני מצליפה בעבד שלי?... אני נהנית, אני מתגרה, הוא עצמו באיזה שלב משמיע קולות משלו, בעיקר כשהוא מתחיל להכנס לספייס. זו תחושה מיוחדת במינה, שקשה להסביר אותה בצורה רציונלית... |
|
|
המלט
|
לפני 16 שנים •
15 ביוני 2008
שחר 82 כתב/ה: כאשר זוג מתחיל להיכנס לסוג זה או אחר של כאב הוא מגיע למצב שהוא לא יכול בלי זה, זה סוג של היתמכרות. אני לא מתמכר לכאב. יש לי תקופות. לפעמים בא לי נורא. לפעמים לא בא לי בכלל. תלוי בזויות של החורים השחורים שממערב לגלקסיה הסטוכסטית. |
|
|