סוף הסיפור על דום סוציו

סוף הסיפור על דום סוציו

הפולניה​(אחרת) • 8 בפבר׳ 2004

"אה ... אה ... כן." גמגמתי בצורה מאוד לא משכנעת. "סליחה יויו, קרו כל מיני דברים לא צפויים הבוקר, היו לי כל מיני סיבוכים לא מתוכננים."
"הכל באשמתי יויו." מיהרה מירב לקחת ברוב חן את האשמה על כתפיה המלכותיות. "האם אוכל לפצות אותך ?"
"כן מלכתי." השתחווה יויו אפיים והחיוך על פניו, כשהעביר את עיניו ממני אל מירב, אמר הכל.

3. אותי או אותה
יויו פתח ברוב הדר את הדלת של חדר השינה שלי לפני מירב, מניח לי להזדנב אחריה, ואחרי שסגר את הדלת מאחורי גבו מיהר להציע לה את כורסת הקטיפה האדומה בה נהגתי לשבת כשפתחתי את הסשנים שלנו.
חדר השינה שלי הוא יותר מסתם חדר שינה. הוא ממלכתי הפרטית, מבצרי, משכן תענוגותי ומקדש האהבה שלי. רק מי שמוזמן על ידי אישית זכאי להכנס לתוכו. זהו חדר גדול מאוד, עם תקרה גבוהה ושני חלונות מקושתים עוטי וילונות קטיפה כבדה. מיטת אפיריון מעץ מגולף עומדת במרכזו, סילינג עור משוכלל תלוי מולה, ועל הקירות משני צדדיו תלויות מראות במסגרות עץ מוזהבות. אהיל המנורה עשוי מברזל מחושל מחופה אהיל קטיפה אדום, ובצד עומד שולחן עגול מכוסה מפת תחרה עתיקה ועליו מונחת מנורת קנים נאה עם נרות שעווה צבעוניים.
בתוך חדר הארונות הגדול יש לי מגרות שלמות מלאות בגדי עור וציוד בדס"מ משוכלל – שוטים, חגורות, מצבטים וצעצועי מין מכל הסוגים שאספתי, קניתי, או קיבלתי במשך השנים. יש לי גם חדר רחצה פרטי עם ג'קוזי משיש אדמדם, וגם בו יש כמה הפתעות לחובבי משחקי מין רטובים. אני גאה בחדר הזה ובאוירה המיוחדת שיצרתי בו. פעם אפילו השכרתי אותו לבמאי סרטי פורנו שהניח לי לצפות בתהליך צילום הסרט שהתברר כאכזבה רבתי. מה שרואים על המסך ומה שבאמת קורה בשטח זה שני דברים שונים לגמרי, לא סתם קוראים לתעשיית הסרטים - תעשיית האשליות, אבל נניח לזה. מה שהעסיק אותי כעת היה מה עומד להתרחש עכשיו בין שלושתנו. יויו היה, למיטב ידיעתי, עבד כנוע שנמשך לגברים בלבד, ומעולם לא נטה אחרי נשים. מה עובר עליו היום ? שאלתי את עצמי כשראיתי איך הוא מכרכר סביב מירב שקבלה את תשומת ליבו בהדרת כבוד מלכותית.
"מה קרה לך היום ?" התעצבנתי עליו וטלטלתי אותו קצת, מטיח אותו אל אחד מעמודי העץ המוצקים של מיטתי. "נעשית סוויץ פתאום ?"
יויו חייך אלי חיוך רב משמעי. "אתה עוד שואל ?" התחצף בעודו מביט במירב במבט רב משמעי.
אין ברירה. כשעבד עובר את הגבול האדון שלו חייב להגיב מיד, חזק ובאופן אלגנטי, אחרת שניהם יהיו בצרות. הבטתי במירב שהנידה את ראשה לאות הן, ואז פקדתי על יויו לכרוע לרגלי והצלפתי בו בשוט הרך ששמרתי תמיד להתחלת הסשן. הוא ספר את ההצלפות בהכנעה, יודע היטב שהמכות הגיעו לו בדין. כשהגענו לעשר מירב עצרה בעדי בתנועת יד. צייתתי והפסקתי, אבל הרגשתי מבולבל ולא מרוכז. אי אפשר להיות גם דום וגם עבד באותו הסשן, זה בלתי אפשרי. בליבי כבר ויתרתי על מעמדי כדום כדי להיות עבדה של נסיכתי הנערצת, אבל להיות גם וגם לא יכולתי.
הושטתי למירב את השוט, אבל היא סירבה לקחת אותו. "אני חושבת שיויו הוא זה שצריך להחליט מי ינהל את הסשן שלו." אמרה, מביטה בפניו המבוהלים של יויו שהביט בי נבוך ואחר החזיר את מבטו אליה.
"למה אני צריך להחליט לבדי ?" שאל בקול אומלל.
"כי זה הסשן האחרון שלנו יויו. הסשן האחרון שלי כדום." אני עובר לגור עם גבירת הלוטוס והיא, ברוב חסדה, החליטה שאתה תקבע מי יתן את הפקודות בסשן האחרון.
הוא העביר מבט ממני אליה ונאנח. "לא יודע מה להגיד. אני מרגיש כמו ילד קטן ששואלים אותו את מי הוא אוהב יותר, את אבא או את אימא ?" התוודה בלחש, והשפיל את ראשו. שתיקת מבוכה השתררה בין שלשתינו עד שמירב פתרה את הבעיה והחליטה שעלינו להתפשט, ומיד נחלצה בזריזות חיננית מחליפתה, ונשארה בבגד גוף שחור מתחרה.
הבטנו בה פעורי פה ושתקנו ביראת כבוד- היא הייתה יפה להלל. מירב התישבה על המיטה שלי ונשענה לאחור בתנועה מתפנקת שהיטבתי לזכור, מתמתחת כחתולה על כיסוי הקטיפה הרקום. "יויו המסכן," אמרה ברוך. "הבאתי אותך במבוכה. בתור פיצוי אני מרשה לך לחלוץ את נעלי." הושיטה אליו את רגלה הקטנה והחטובה. "אני עייפה," אמרה "ורגלי כואבות. אני רוצה עיסוי."
יויו הסתער על כפותיה, חלץ בזריזות את נעליה, פשט מעליה את הגרביונים, ובחרדת קודש והחל לעסות, ללקק ולפנק את כפותיה העדינות.
"העורף שלי מכווץ לגמרי." אמרה מירב והביטה בי, ואני נחפזתי לצאת מבגדי, כרעתי מאחוריה על ברכי והתחלתי לעסות את עורפה הענוג, מריח את ריח שערה, מניח לה לחוש את זקפתי מתחככת קלות בעיקול המחוטב של גבה. "לא השתנית כלל נסיכה, כעת את אפילו יפה יותר מאשר היית אז." אמרתי בהתרגשות, ולמרות שדברי נשמעו כחנופה הרי שהתכוונתי לכל מילה. היא הייתה מסוג הנשים הנדירות שכמו יין טוב, משתבחות עם השנים. היא הודתה לי על המחמאות בחיוך, והשעינה את כתפיה על חזי כך שיכולתי להציץ למחשוף הנדיב של בגד הגוף שלה, ולהבחין ששדיה לא אבדו מאומה מתפארתם. הניחוח שעלה מהעמק שבין הגבעות הצחורות של שדיה המפוארים סחרר את ראשי, וכשמירב הדפה אותי קלות על גבי נשכבתי מיד בצייתנות, מוכן לכל מה שיעלה על דעתה. מה שעלה על דעתה היה לפנות ליויו דווקא.
היא שאלה אותו בעדינות אם הוא לא חושב שגם לי מגיע טיפול מסור בכפות רגלי, ויויו שלא היה רגיל לפניה כה עדינה - כשאני רציתי עיסוי הייתי פשוט בועט בו כדי שיבין את כוונתי - הסמיק והתנפל על רגלי, מעסה אותן בהתלהבות שמעולם לא הפגין עד כה, ואפילו התנדב, בלי שאטרח לפקד עליו, ללקק אותן בין האצבעות תוך שהוא לש בעדינות את קשת כף הרגל שלי. זה היה נפלא !
"אף פעם לא ידעתי שאתה מוצלח כל כך בעיסוי רגלים יויו." התפלאתי.
"זה ילמד אותך יקירי שקל יותר לתפוס זבובים עם דבש מאשר עם חומץ." אמרה מירב בחיוך והתישבה לה ברוב נוחיות על פני, מניחה לי לחוש את מלוא משקלו של ישבנה הרך והעסיסי. מרגיש כאילו הגעתי לגן עדן ליקקתי, מצצתי ופינקתי את עגבותיה המושלמות ואת החריץ הנהדר שביניהן, וכשהיא הרשתה לי לפתוח עם שיני את הלחצניות הזעירות שרכסו את בגד הגוף שלה, הייתי אסיר תודה עד עילפון.
אני מודה שרעדתי כל כך עד שיויו נאלץ להחלץ לעזרתי עם הלחצנית האחרונה, וכשפתח מקדשה המבושם נגלה לפני סוף סוף לא הצלחתי להחניק את יבבות ההתרגשות שלי. נשמעתי כמו כלבלב מיוחם וככה גם הרגשתי, וכלל לא היה אכפת לי. אחרי עשר שנים זכיתי ללקק בלשוני אסירת התודה את ניצן הלוטוס, להריח אותו ולשתות העסיס הנפלא שנטף ממנו, והייתי העבד המאושר ואסיר התודה ביותר בעולם.
מירב התיישבה מעלי, מניחה לי ללקק את חריץ האהבה הריחני שלה, ורמזה ליויו שגם הזין שלי זקוק למעט תשומת לב. יויו נטש את כפות רגלי ומיהר לקחת את אברי הזקוף לפיו, מלקק, מוצץ ומעסה בעדינות את אשכי התפוחים מזרע. לחוויה כזו לא זכיתי מעולם - בעת ובעונה אחת הייתי גם עבד וגם דום, ובשום פנים ואופן לא יכולתי להחליט מה טוב יותר.
מירב הניחה את ידיה על ראשו הרכון של יויו, בוחשת באצבעותיה הדקות את תלתליו היפים, וגמרה בתוך פי אסיר התודה תוך שהיא גונחת בקולי קולות, מורטת בעדינות את שערותיו של יויו שנהנה מאוד וחייך תוך כדי מציצה.
אחר כך היא התיישבה בנוחיות על הזין שלי וביקשה ממני לשכב בשקט, פוקדת על יויו לא להניח לי לגמור. "תראה מה למדתי לעשות אחרי הלידה." אמרה, והחלה להפעיל את שרירי האגן שלה סביב הזין שלי, מועכת וסוחטת אותו בתוכה בעזרת קירות ארמון התענוגות הנפלא שלה.
מזל שיויו היה עבד מנוסה ורב תושיה שהכיר אותי טוב וידע איך לעצור אותי, אחרת הייתי עלול חלילה לאכזב את מלכתי הנפלאה. הוא לחץ בעדינות תקיפה על צינור הזרע שעבר מתחת לאשכי, מכאיב לי בצורה נפלאה כל כך עד שמרוב הכרת תודה הרשיתי לו לקחת את הביצים שלי בפיו, כמו שהוא אהב, ולמצוץ אותן בעדינות.
אני לא יודע מי מאתנו נהנה מזה יותר, אני או הוא, או מירב שגמרה בפעם השלישית כשהיא רוטטת מעלי והומה רכות כמיתר של צ'לו.
"אני גמרתי להיום בנים." אמרה וקמה מעלי, נעזרת בידו השלוחה של יויו. כמו תמיד אחרי סקס טוב רגליה רעדו, והאמת היא שגם אני לא חשתי יציב כל כך. "אני הולכת להתרחץ חמודים." אמרה בעליזות - היא תמיד הייתה במצב רוח מצוין אחרי שנהנתה במיטה - ואתם יכולים בינתיים לשעשע זה את זה כפי שתרצו." אמרה בחביבות ופרשה לאמבטיה.
ברגע שהדלת נסגרה מאחוריה הסתערתי על יויו וטחנתי לו את הצורה, דופק אותו בפראות ובלי שום דקדוקי נימוס. פשוט השכבתי אותו על גבו ותקעתי את הזין שלי בתחת השרירי שלו. הוא קיבל את זה כמו גבר וגמר בדיוק באותה שניה שבה אני גמרתי - תמיד היה לו חוש עיתוי מופלא – וגם הפעם הוא הוכיח את עצמו כשניצל את הדקות בהן שכבנו זה לצד זה, מתנשפים ומזיעים מהזיון הפראי, וביקש ממני בכל הכבוד והנימוס, כאילו הייתי עדיין הדום שלו, שאקח אותו איתי.
"בשביל מה אני צריך אותך שם יויו ?" נזפתי בו רכות ודחפתי יד לשערו הארוך, נהנה לבחוש את תלתליו השחורים והמבריקים. הם היו רכים וקרירים כמשי תחת ידי, וגם קולו היה רך ומשיי כשענה לי בחלקלקות של עורך דין שגבירה נעלה כמו גבירת הלוטוס תפיק ללא ספק תועלת מסאב שיש לו עבד מסור ו...
פתאום הרגשתי שדי, נמאס לי כבר מזה. "בחייך יוני, די כבר !" הפסקתי את הקשקוש המעייף שלו. "זה אני, שי, שמזיין אותך כבר כמה שנים טובות, שהיה אתך במשך כל השבעה של אבא שלך ועזר לך אחרי שעשית תאונה עם האוטו של גיסך. די כבר, תדבר כמו בן אדם נורמאלי."
יוני צחק ונשכב על גבו. הנחתי את ראשי על חזהו והוא ליטף אותי בעדינות ונישק את מצחי. "אתה אוהב אותה ?" שאל.
"כן. אני נורא אוהב אותה. רק בגלל שהיא העיפה אותי נעשיתי סוציומאט כזה."
"אה, אל תגזים. לא היית כל כך נוראי." הצטחק יוני.
"יש לנו ילדים משותפים." גיליתי לו, "אני רוצה לגור איתם ואיתה, רוצה לטעום גם קצת וניל אחרי כל השנים האלו שהייתי דום."
"אני לא יודע איזה טעם היא תיתן לך." צחק יוני, "אבל זה בטח יהיה טעים. היא מדהימה. אפילו אני יכול לראות את זה." הוא הסתובב על צידו ולקח את פני בכפותיו החמות. "אני רוצה לבוא אתכם שי." התחנן, "קח אותי אתך. אני לא אפריע לכם, באמת שלא, אני אעזור עם הבית והילדים, ומידי פעם, אם תרצה, אם יבוא לך ..."
"אם יבוא לי מה ?" הזעפתי אליו את פני למרות שהצעתו נגעה לליבי.
"אם יבוא לך לעשות מידי פעם סוויצ' לדומיות." אמרה מירב בחיוך, ועטויה במגבת בלבד, יפה להדהים בשערה הרטוב ובפניה הנקיות מאיפור, נשקה לשנינו - קודם לי ואחר כך לו. "אם יבוא לך לשנות קצת מידי פעם אז יוני בטח ישמח לעזור." חייכה בשובבות, "ועכשיו חמודים, תתקלחו מהר ובואו, ניסע הביתה."
את החדר שלי עם הציוד והכל השארתי לנתי שהחליט לנסות להיות דום סוציו השני. לחצתי את ידי דום דר, ידידי הותיק, איחלתי להם כל טוב והמון אהבה, ויחד עם מלכתי היפה ועבדי הנאמן יצאתי בדרכי צפונה, להתחיל חיים חדשים.
סוף

איזה..

זיקית • 9 בפבר׳ 2004

ממתק על הבוקר.

רק חבל שבחיים אין באמת הפי אנדז כאלה.

הפי אנד !

הפולניה​(אחרת) • 9 בפבר׳ 2004

מה שאין בחיים אני מתנדבת לתת בסיפורים שלי. אין מצב שסיפור שלי יגמר רע אני מכורה לסופים טובים ומבטיחה שכמה שלא יהיה רע בסוף הכל יגמר טוב.