בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

התעללות הורים, הפרעות אכילה, קצת לא קשור

מתחלפתלסביתגנרית
לפני 16 שנים • 7 ביולי 2008

התעללות הורים, הפרעות אכילה, קצת לא קשור

מתחלפתלסביתגנרית • 7 ביולי 2008
זכרונות מועטים מחיי, יש לי בעיות זיכרון קשות מאוד, החלמתי חלקית מהפרעות השינה,
ובכן
אימי היקרה גרמה לי מגיל קטן מאוד ועד גיל, עכשיו, 28, היות ואני מנותקת מהעולם ואין לי פרספקטיבה לגבי כלום, כידוע מקצועות כמו הנדסה וסיעוד וכימיה ועוד כמה הם מקצועות קאמיקזיים, שיוצרים אופי בהתאם, מעוות, עם השקפות מאוד לא נורמטיביות למעמד הסוציואקונומי שלי על חינוך ילדים.
אני אתרכז כרגע רק בהפרעת אכילה.
שנים זה היה "יש,אין, מעט מדי,יותר מדי, רקוב,עבש,שרוף,יבש,הרכבים מוזרים,שילובים משונים, בשעות מוזרות, רק פחממות,רק סוכר, בעונה הלא נכונה, או סתם דברים אחרים"
איך מחלימים מזה?
זאת לא "סתם אנורקסיה או בולימיה או אכילת יתר"
?
אני במצב מאוד מוזר, בואו נאמר שיש הפרעות שאופיניות לכל מעמד, אני סבלתי הרבה יותר מבת למשפחה סוציאליסטית פסיכוטית שגדלה בחינוך פסאודו בורגני ממוצעת.
רק בבוהמה,לא יודעת מה קורה שם, ואצל הנובו רישים המטורללים ביותר, אי שם בין ההורים שמאכילים ילדים בצואה של עצמם או שלהם ובאדמה ובאבקת זכוכית,לבין השמים הם הגבול, אימי נמצאת.
אף אחד לא עשה כלום בקשר לזה.
למה?
במה זה מועיל למערכת?
כמה מאיתנו יש אי שם?
באיזה גיל אתם יצאתם מזה?
אני מתכוונת לקחת דוגמא מבוהמה מורדת ולעבור ללאפות וגזוז כימי תפוזים.
נקסט?
יהיו עוד, נמאס לי לדפוק ראש בקיר, די, אני כבר כמעט בת 30, אני מתכוונת להתברגן במובן הטוב של זה.
רק חסרה לי מודעות עצמית.
בפעם הבאה בעיות שינה.
אחר כך- כסף ורכוש. איך לא להיות קורבן ניצחי של עצמך. של אחרים. ושל הממסד.
אחר כך - חישובי קארמה אובססיביים.
אחר כך- פגיעה עצמית, החל מתלישת גבות ושערות כוס, וגרוד עור פנים,אני מחשיבה הוצאת שחורים עמוקה כדאגה לבריאות, וכלה ביו ניים איט. אני משערת שזה לא נגמר בחיתוך עצמי.
אני גם לא אחשיב תאונות ביתיות, מטבח, חומרי ניקוי, וכולי.
מאסתי במסלול המכשולים הפסיכוטי המשעבד והמפלצתי שנקרא הבית שלי.
אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לעזוב. אולי אני אעזוב למקום ממש זול באמצע שומקום ובלי אנשים רעים.
אפילו מנעול לדלת אי אפשר לשים, זה לא הבית שלי.
אני בינתיים מנסה לא לבזבז כסף ואנרגיה על דברים חומריים ומוחשיים באשר הם.
אולי עדיף לי לנהוג כמו פרחה פיקחית ולבזבז הכל על בילויים מוניות ואוכל בחוץ.
רק שלא ירעילו אותי או יסיעו אותי שוב דרך קלקיליה.
אני צריכה ללמוד להנות.
גם מהסבל.
גם מבינוניות.
גם מיחס מזלזל.
גם ממחירים מופקעים.
גם מדברים של זקנות בפנסיה, גם אצלן המוח לא עובד משהו, זה לא מונע מהן לשלם עבור מה שהן קיבלו בבי"ס בחינם.מכות, הרצאות, כסאות לא נוחים, רעל, חור בראש.
זהו, קיבלתם תשובה לגבי למה הכל אצלי ונילי. והיו לי כמה דברים וניליים שוים.חפצים.
תעזרו לי לשלוט בחיי.
וגם- התנהגויות מזוכיסטיות שהן לא באמת, וכאלה שהן לא והן כן.
תעזרו לי לסווג.
מה מועיל, מה מזיק.
אני ונילית וונאבי.
פרלין​(נשלטת){ש}
לפני 16 שנים • 7 ביולי 2008
פרלין​(נשלטת){ש} • 7 ביולי 2008
אני לא יודעת אם את ונילית וונאבי, אבל מותק, את ללא ספק סוג של גאון!

וגם אני לוקחת דוגמה מבוהמה מורדת! הידד!
מיתוסית​(שולטת)
לפני 16 שנים • 17 ביולי 2008
מיתוסית​(שולטת) • 17 ביולי 2008
אני מצטערת, אבל לא ממש הצלחתי להבין מה בעצם המטרה של מה שכתבת? הוא מאוד מבולבל ואין בו סדר או אירגון ולא ברור מה את רוצה לומר, לי לפחות.

על הפרעות אכילה? על התעללות בילדות ואיך זה משפיע עלייך כיום? שתא לא מרוצה מחייך ומגורייך אבל את נאלצת להישאר בבית הורייך?

אני כן יכולה לומר לך שאין קשר בין מחלות נפשיות למעמד סוציואקונומי, הן מתקיימות בכל המעמדות.

האם יש לך הפרעת אכילה כמו אנורקסיה או בולמיה? קשה לדעת כי לא נתת פרטים נוספים חוץ מזה שאת ניסית כל מיני דיאטות, וזה, ובכן, די נפוץ וכנראה נורמלי, משום מה.


אם תכתבי בצורה מסודרת יותר, יהיה לי יותר קל להגיב icon_smile.gif
Lanya Colson
לפני 16 שנים • 19 ביולי 2008
Lanya Colson • 19 ביולי 2008
לפעמים זה לא עובר
לפעמים זה עובר לבד
לפעמים צריך לעבוד קשה כדי שזה יעבור
לפעמים זה חוזר בגיל חמישים
קשה להגיד
בטי בום​(שולטת)
לפני 16 שנים • 20 ביולי 2008
בטי בום​(שולטת) • 20 ביולי 2008
לפעמים (לרב) כדאי לפנות לבעל מקצוע , ישנם הרבה מטפלים קלינים המתמחים בהפרעות אכילה ומכיוון שאת מתארת פה משהו שהוא לחלוטין לא נשמע בריא הייתי ממליצה לך לחפש מטפל מתאים . בהצלחה