| RIS |
לפני 16 שנים •
14 ביולי 2008
זרעי גורל. (חלק מקטע)
.
הגורל תמיד מתעתע בקרבנותיו; לטוב או לרע הוא מזגזג בנו כרצונו. לעולם אין הוא מניח לנו לצפות את צעדיו וגם כשנדמה שמכותיו או ליטופיו מפציעים מתוך חוקיות מסוימת כביכול, אין זו אלא אשליה: אף פעם איננו יודעים מה צופן לנו הרגע הבא. אין לנו מושג מה יביא באמתחתו. וכמו התרנגול של ראסל אין מופתעים יותר מאיתנו כאשר הגורל מבצע הצרחה גדולה ושם אותנו במשבצת זרה ומוזרה ולגמרי לא מוכרת. מכאן, שלא יהא זה בלתי מועיל לשקול מחדש את כל מה שאנחנו יודעים לגבי שליטה. (ובעיקר את כל מה שאיננו יודעים...) הטריק הוא לא לחשוב על זה אומר דנבאר. אבל מדויק יותר יהיה לומר שהטריק הוא להיות כמו קני הסוף המתמזגים ומשתרגים עם כל עוצמה המופעלת עליהם ומערימים עליה. ואם זה איננו זן ואמנות אחזקת השפחה אינני יודע מהו זן כהלכתו. וכאשר הגורל צוחק אל נא נבַכֶּה את מנת או מר חלקנו; אדרבא, נמתין בסבלנות עד בוא תורנו לצחוק. (גם אם השלט הדיגיטאלי מכריז דווקא על המספר שלנו בדיוק כשהגורל טורק את האשנב והולך לאכול צהריים). ובאמת, בל נאמר נואש. נחכה בלב פתוח לכל מה שהרוח תביא בכנפיה. נחכה עם שוך הסערה או הגיאות למתת הים המגיש כל אשר באמתחתו אל החוף. ובינתיים נלמד להרים את הכפפה ולהסתכל לגורל בלבן של העיניים. שהרי אם זה לא יועיל, לפחות זה לא יזיק... ********************************************************************************* לפעמים את מעירה אותו באמצע הלילה לספר לו על חלום שהקיץ אותך בבהלה והוא מחזיק את פנייך בידיו הגדולות והבעתו איננה כשל מי שניעור זה עתה משנתו ועל פניו היפים אין זכר לארשת הנץ הטורף שהם לובשים כשהוא לוקח אותך. את לא הכרת קודם אדם שמחייך כאשר מקיצים אותו מתרדמה עמוקה ואשר מתעורר בבת אחת משינה לערות ללא אותה דיסאוריינטציה אשר רבים חווים כאשר מעירים אותם לפתע משנתם. כאילו המשכת בשיחה שנפסקה אך לפני רגע, את מספרת דברים שעברו בך כשישנת, בקול הסוי ובלי לקחת הפסקה לנשום אויר את מספרת לו על העץ הענק שחסם פתאום את הכביש המהיר ועל הבית השחור עם החלונות המוגפים או על אבא שלך שחי שוב לפתע והמפתחות שהלכו לאיבוד וגורי החתולים המייללים מתוך המים, מְיָמְיְמִים את מותם הקרב ובא, והוא מקשיב לך בקשב מלא ומצחו מקומט בריכוז ולפעמים הוא מפרש לך את החלום מתוך תובנות שתמיד מפתיעות אותך ותופסות אותך לא מוכנה ותוך כדי כך אצבעותיו הגדולות מוחות מפנייך דמעה מקרית בעודו מרגיע אותך בתוך החיבוק שלו לידי שינה שאת נרדמת לחיקה לידו ולא על היצוע הרגיל שלך למרגלות המיטה. ואז את נזכרת בפעם ההיא בה כרעת מפושקת עם אגנך מורם גבוה באויר וידייך מפשקות את חור התחת בכל הכוח, אחרי שהראה לך את המחט האימתנית שהטיסה את הדופק שלך מעבר למחסום הקול, ואחרי שדקר בעדינות מספר דקירות קטנות במעלה השריר הטבעתי שרק דקות קודם נפתח בגסות ונאנס על ידי הזין העבה שלו, וכמו שניבא לך פעמים רבות, מצאת את עצמך מתחננת, בליבך, שיעשה את זה כבר וכל גבך הפך לגלידים מנופצים של קרח מפחד ואימה ואז באה הדקירה האולטימטיבית והמחט נתחבה בך עד הסוף והדבר האחרון שאת זוכרת הוא הצווחה האחת שנקרעה ממעמקייך, צווחה שאין ולא תהיה נוראה ממנה, ואחרי זה ירדה עלייך שלווה של הכרה חלקית הפועלת דרך תודעה אלטרנטיבית. כמו בתוך חלום חשת איך הוא מנגב אותך ושמעת אותו מדבר כמו אל עצמו כמה דם יורד לך ורעד עבר בגבך ואף שהתפלאת איך אין בך כל כאב הרגשת את הזליגה במורד לחיי ישבנך ואת צמר הגפן המספיג אותה. ואז כאשר הרשה לך לקום ולבוא אל המיטה העפת מבט אינסטינקטיבי אל יצועך שעל הרצפה ופליאה אחזה בך כאשר לא ראית סימנים של דם והבנה מוארת מילאה אותך ובאותו הזמן ידעת שעוד תשובי ותתחנני שיעשה בך כך ואף חזק מזה ובכי גדול נולד בך ומילא את כולך בעודו מכרבל אותך בין זרועותיו הגדולות וישנת איתו כך במיטה את שרידי הלילה בלי להתעורר ובבוקר הקצת ובעודך מנומנמת הזדקפת מעליו בלי להיות מודעת לכך שהוא ישן עדיין וחפנת את פניו בכפותייך הרכות ואמרת לו – מאסטר, אני אוהבת אותך כל כך כל כך! וברגע הזה מצאת עצמך ניבטת אל המבט הכחול שנפקח אלייך ושמעת את קולו המצווה: ארצה! למקום שלך! וליבך הקט החסיר פעימה ובעודך מתלבטת אם ראית או לא ראית צל חיוך חולף בו זינקת מיד להשתרע למטה ועצב ושמחה – כמו תמיד – פעפעו בך ביחד והתכרבלת לך כעובר לשנת שבת בבוקר והיית מאוד מאושרת. ******************************************************************** הגורל מחלק את קלפיו ללא הגיון הנראה לעין ובניגוד לאלוהים הוא דווקא כן משחק בקוביה. אך האם באמת הכאוס שולט ביקום ואין לדעת מראש מי יקבל מה וכמה? הגורל עיוור צבעים ואיננו מבדיל בין טוב לרע, עשיר ועני צדיק ורשע. אבל נדמה שבכל זאת יש סדר בשגעון כי גם בתוככי הכאוס מתקיימים כללים וגם מערכת ששרויה בבלגאן מצייתת לחוקיות היקום: האנטרופיה, עקמומיות החלל/זמן ומֶרְפִי. הטריק הוא, אומר פתגם מהמרים ישן, לעשות את המיטב בקלפים שחולקו לנו. הטריק הוא להחזיק מעמד. לייצר אנרגיה ולדעת להפוך את החלב לגבינה. ראסל גורס שהסיכוי שלא יהיה מחר שווה לסיכוי שכן יהיה. והנה כי כן, אם אכן יהיה מחר – אפשר שבסיבוב הבא נקבל קלפים טובים בהרבה. ואם אין מחר – וואט דה פאק. מה איכפת לנו שלא נהיה אם לא נהיה.....? או, כדבריו הנצחיים של מקוואט בדרך למיפגש הבלתי נמנע עם צלע ההר – מה לעזאזל כבר ההבדל..... למיטיבי לכת - הקטע המלא נמצא בבלוג |
|
|
נהגתי להזקיר בעברי
|
לפני 16 שנים •
14 ביולי 2008
נפלא.
|
|
|
JabberwockY(שולט)
|
לפני 16 שנים •
15 ביולי 2008
משובח.
|
|
|