| פלונית |
לפני 15 שנים •
23 ביולי 2008
הזמנה לסופשבוע
איזה מבט מושפל נהדר יש לה, הוא מתמוגג. היא מרימה אליו מבט מיואש ומורידה אותו מיד, מסרבת להתבונן בו, מסתכלת לכיוון אחר. המבט החטוף שהעיפה לכיוונו גרם לקצוות פיה לרטוט ולהתכווץ וכל גופה היה מאמץ לכבוש את פרץ הבכי המחודש שחנק את גרונה. אין טעם להתחנן, היא כבר הבינה. הוא נכנס למקלחת ופתח את המים החמים אל מול עיניה הרעבות, מול גופה הדואב והקפוא.
הוא הסתכל עליה עוד רגע אחד, מתכווצת בעלבון בפינה שלה, קשורה. מהממת. "מהממת." הוא חשב בליבו. היא התקרבה אליו מהאוטו, חצאית, סנדלי עקב, שערה הפזור חופשי ומשתעשע ברוח. ההליכה האיטית לקראתו. היא נעצרה מולו וחייכה. "שניסע?" "לא מגיעה לי נשיקת בוקר טוב אפילו?" הוא שאל. "למה, עבדת בשבילה?" צחקקה, מקניטה אותו. הוא תפס אותה וקירב אותה אליו בכוח. "יו!" היא פלטה קריאת הפתעה משועשעת וצחקה. "קמת בצד הלא נכון היום?" "את חסרת כבוד, זה מה שאת" הוא ענה לה ונשק לה ארוכות. "בשביל כבוד צריך לעבוד." היא צחקה ופרעה את שערו ברוך. "בוא ניסע." הם הלכו חבוקים לאוטו, נרגשים מסוף השבוע שהתחיל. כמה שחיכינו לזה. כמה זמן לא היינו לבד, כמה אני משתוקק אליך. מזל שיום ההולדת הזה הגיע, אחרת בחיים לא היינו יוצאים לסופ"ש הזה. הוא הביט בה כשנהגה. הרוח בשערה, שרה עם הרדיו, מדי פעם שולחת מבט מחוייך לעברו. צוחקת על הניווט שלו. מדברים על מה שיעשו, על מה שתכננו. אם רק ידעת. "אתה יודע שבסוף השבוע הזה צריך לחדש את הסימנים." היא צוחקת. כן כן, אני יודע. תמיד היא מביטה במראה לאחר מכן, יישארו או לא? כמה חזק הצלפתי הפעם, כמה בקלות היא עומדת בכאב הזה. והסימנים נעלמים לאחר יומיים והוא שומע את האכזבה בקולה. לא מספיק, הא? אני לא מספיק בשבילך? רוצה משהו חזק יותר, אלים יותר, בלי התחשבות, בלי רחמים. יפה שלי, הוא ליטף את לחייה והיא חייכה לעצמה. והדרך נמשכת, ארוכה ומהירה, מוריקה משני צידיהם. "נצטרך לעשות עצירה באיזה שלב, אני צריכה לשירותים." הוא מחייך. "יש כאן תחנת דלק בהמשך." אל תדאגי, אני אחכה לך כאן. "רק תוכלי להביא משהו לשתות בדרך?" היא חייכה אליו חיוך מקסים והתרחקה. כשחזרה, אוחזת שתי פחיות שתייה בידה, פרצה בצחוק. "יש לך קשר לויברטור שמונח לי על הכסא?" צחקה. "תכניסי אותו לעצמך." ענה לה. היא המשיכה לצחוק. "נו באמת, אתה לא יכול לחכות שנגיע לשם?" הוא הביט בה רציני לרגע. "תכניסי אותו." היא נכנסה לאוטו וצחקה. "טוב בסדר," נעתרה לו, זה לא באמת מטריד אותה הרי. אפשר לחשוב. שירגיש טוב עם עצמו. מה אכפת לי. היא התארגנה במושב ואז הרימה ובחנה אותו. "הכי גדול הבאת, הא? בלי התחשבות." הוא צפה בה כשהורידה באיטיות את התחתונים והרטיבה את עצמה. החזיק את עצמו שלא לדחוף לה אצבע ולחוש אותה חמה ונוטפת שם. היא דחפה לאיטה את הויברטור, אנחות קצרות נפלטות מפיה, והרימה את התחתונים. מנסה ליישר את החצאית, מתפתלת מעט. היא הפנתה אליו את מבטה, מרימה גבה מזלזלת. "אוקי? מרוצה עכשיו?" הוא בחן את פחיות השתיה בידיו. "לא." היא הרימה את שתי הגבות בפליאה. חוצפן! "את לא שותה מספיק. ואני לא שותה דיאט. אני מעדיף רגיל. תלכי ותחליפי את שתיהן לבקבוקים ואת שלי לקולה רגילה." "נו!" היא קראה בכעס. "לא יכולת להגיד את זה קודם? היית צריך לחכות שאני אכניס אותו?! תעשה את זה אתה." "לא." הוא ענה בשקט. "את תלכי לשם איתו בין הרגליים." היא הסתכלה עליו בלגלוג. "אהה." הוא נשם עמוק. תרגע. תרגע. היא תעשה מה שתגיד לה. אבל היא לא רוצה. אבל היא תעשה את זה. אבל... "לכי עכשיו." הוא סינן, לפני שיספיק לשנות את דעתו. "ממי, אני ל-" היא פתחה כשהוא תפס אותה בפראות בשערותיה ומשך אותן עד שהיא ראתה כוכבים. "את תעשי את מה שאני אומר בלי שאני אצטרך לחזור על עצמי שלוש פעמים כל פעם." לחש באוזנה בתקיפות והרפה ממנה. היא הביטה בו מופתעת, משועשעת. חייכה. איזה הפתעות יש לנו היום. נו, נו. לא רע. נראה לאן תגיע עם זה. רוצה לשחק? בוא נשחק. היא קמה, היטיבה את החצאית והלכה חזרה אל החנות הקטנה. הוא עקב מרוצה אחרי הצעדים האיטיים והמדודים שלה. כשחזרה מיהר להסיר את החיוך מפניו. היא הסתכלה עליו במבט מרוצה. "שמח עכשיו?" שאלה אותו, מקניטה. "כן. את שמחה?" "מאד." "נסדר את זה." הוא ענה לה וראה את המבט הזחוח מתפשט על פניה. "יפה." ענתה לו. "יפה כאן, ממי!!" היא קראה באושר כשנכנסו. היא הסתובבה סביב עצמה בשמחה ופנתה אליו. "יהיה לנו כל כך כייף כאן!" היא חיבקה אותו. הוא נותר במקומו, ליבו יוצא אליה וחיוך דק על פניו. "אני מבין שהתרגלת ונוח לך עם הויברטור בתוכך." היא צחקה "נו מה לעשות. האדם הוא יצור סתגלן מטבעו..." "כן?" הוא חייך אליה ותפס אותה בכוח, מצמיד אותה אליו ונשימתה נעתקת לרגע מהפתעה. "בואי תתרגלי לעוד כמה דברים." הוא זרק אותה על המיטה והתחיל להוציא דברים מהתיק שלו. היא נשענה על מרפקיה והתבוננה בו, סקרנית. הוא עצר והרים אליה את מבטו והיא חייכה לעברו בטבעיות, מחכה שיאמר משהו. הוא קם על רגליו, התקרב אליה במהירות וסטר לה במלוא העוצמה. גבותיה הורמו בפליאה והיא צחקה, "מה זה היה?" סטירה נוספת. "את לא תהיי לידי רגע אחד נוסף עם בגדים. הסטירה זה על החוצפה שחשבת שיש לך זכות לזה." היא חייכה, מרוצה. "טוב, בסדר, לא צריך באלימות..." סטירה נוספת והוא תפס אותה בשערה. "אנחנו נשחרר אותך מהחוצפנות שלך הסופ"ש הזה." היא המשיכה לחייך תוך כדי אנקות הכאב שלה. "נראה אותך.." לחשה לעברו. "אין שום בעיה, יפה שלי." הוא נשק לה ארוכות, מרגיש את שפתיה מתרככות לעומתו, ידיה מלטפות את ראשו, פניו, גבו. יורדות לכיוון החגורה ומתחתיה. היא מנסה לרכך אותך. היא החלה לפתוח את חגורת מכנסיו. היא רוצה להפשיט אותך לפני שהיא תהיה ערומה. הוא דחף אותה ממנו בכוח. "תתפשטי". היא התפשטה בחיוך, יודעת שמזימתה סוכלה. עירומה נמתחה על המיטה המוצעת, מותחת את גופה הבוהק מולו. מתגרה. מושכת מתוכה את הויברטור באיטיות. "תכניסי אותו חזרה" הורה לה. היא דחפה אותו פנימה. הוא התקרב אליה ומשך אותו מתוכה בעצמו בבת אחת. "אז מה היה הרעיון בזה?!" התחילה להתלונן, כשסטר לה שוב. "את לא תוציאי הגה הסופ"ש. ברור לך?" "לא. " צחקה, והוא סטר לה שוב. "אתה יודע שזה רק מעודד אותי לדבר, אם זה מה שיגרום לך להכאיב לי קצת..." קולה מלגלג. הוא שם מצבטים על הפטמות הורודות שלה. היא חייכה. "את עדיין מעוניינת לדבר?" "בוודאי." הוא סטר לה שוב. "את יודעת, אין לי ספק שאני יכול לסטור לך לנצח ואת עדיין תקשקשי מתי שבא לך, ואני פשוט לא רוצה לשמוע אותך בסופ"ש הזה." הוא תפס את פרצופה המחייך בסנטרה ולחש לה, "את עוד תתחנני לשתוק.." הוא משך אותה לקצה המיטה, ראשה נופל אל דופן המיטה. הוא דחף לפיה את הזין שלו והיא מצצה. הוא דחף אותו עוד ועוד והיא השתנקה, דוחפת אותו מעליה. אוהבת להכתיב את הקצב, את העומק. הוא חייך ודחף אותו חזרה, תופס את ידיה ומחזיק אותן בכוח והיא מוצצת לו, משתוללת בחוסר אונים כל פעם שהוא חונק אותה, נותן לרוק לנזול על פניה. הוא גמר בלי להתריע בפניה, לתוך פיה, על פניה, שערה. "אל תבלעי!" איים עליה. היא סגרה את פיה בצייתנות, עיניה מצטמצמות, לא כיף לה, והוא קם ופקד עליה לפתוח את הפה. היא פתחה במאמץ, הזרע שלו נשפך קצת. הוא דחף לפיה את התחתונים שלה שהיו זרוקים על המיטה, וסגר את פיה עם מסקינטייפ. עיניה הביעו הפתעה ושעשוע, מי האמין שאתה תעשה דברים כאלה, נו נו, נראה שגדלת. הוא בחן אותה לרגע נוסף והוציא חבלים מתיקו. הוא קשר את ידיה מאחורי גבה והטיל אותה חזרה אל המיטה, על בטנה. היא לא היתה מרוצה, הוא ראה בעיניה, אבל עיניה שידרו לוחמנות. צלצול טלפון. הוא ענה. "כן," היתה תשובתו לאדם שמעבר לשפופרת. "תבואו מתי שאתם רוצים." המשך יבוא. |
|
|
|
סתמית
|
לפני 15 שנים •
27 ביולי 2008
עוד!
ועוד ועוד ועוד
|
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
28 ביולי 2008
עוד סשן התאפקות???
מה נסגר פה עם האנשים??......עווווד עווודדדדד...מהררררררר.....בבבקקשהההה....
|
|
|