| רוברט |
לפני 20 שנים •
12 בפבר׳ 2004
הנה באה ה-ש-ג-ע-ת
בא לי לכתוב עצמי לדעת.
יש בי כעת רטט מוזר בבטן שמחפש מקלט. זה הוויסקי שזורם לי בוורידים עכשיו ומנפץ לי את המוח. זה הכאב שלא עובר. זה החולשה. זה מי שאני ומי שלא. זה מה שאני רוצה ומה שלא אזכה לו. זה מה שיכולתי להיות ומה שאני לא. זה איפה שאני חי ואיפה שאני רוצה לחיות. זה את שעוד לא הופעת בחיי וזו שהופיעה אך לא רציתי בה. זה זה וזה וזה וזה! וכוס אמא של זה! "תגיד רוברט מה אתה רוצה? הא? הא יא אוכל! יא בולע! מה אתה רוצה?" "א-נ-י ל-א י-ו-ד-ע מה אני רוצה!!! אבל אני ל-א ר-ו-צ-ה א-ת ז-ה!" "את מה יא מנוול?! את מה?" "את אמא שלך הזונה! אני לא יודע מה אני רוצה אתה לא מבין? אני רוצה לחיות אני רוצה לחייך אני רוצה לצחוק! טוב?" "אז מה הבעיה שלך? מה עוצר בעדך?" "א-ת-ה!!!" "אני?" "כן! אמא שלך הזונה, כן, אתה!" "למה? למה אני עוצר אותך?" "כי אתה קיים!" "אבל אתה המצאת אותי..." "לא אני לא!" "זה מה שכולם אומרים..." "מה?" "זה מה שכולם אומרים, אבל כולם ממציאים אותי, כל אחד באופן שלו". "א-ת-ה מ-ש-ג-ע א-ו-ת-י". "לא אני לא, זה אתה שמשגע את עצמך". "דדדדדדדדיייייייי!!!!!" "די?" "כן די!" "טוב, אז די". הנה בא הכאב, אתה שוטף אותו בעוד כוסית וכבר מרגיש את הראש כבד, העיניים מתגלגלות, המקשים מתבלבלים, המוזיקה צורמת והגולה, הגולה בגרון חונקת עד שמכעט אובדת יכולת הנשימה. "תגיד לי מה הבעיות שלך יא מפגר?" "בעיות? אמרנו די לא? מה חזרת?" "אתה מרגיז אותי!" "אז תתרגז מה אתה רוצה ממני? עוף לי מהטקסט!" "אל תגיד לי מה לעשות! ברור'ך? אני זה זה שאומר מה לעשות. אתה בראת אותי, אתה תאכל את זה!" "סתום סתום סתום ת'פה, ת'חבר לי לממצצה ושאוב! אני אגיד לך מה לעשות, אני אגיד לך מתי לעשות, אני בראתי אותך, אני גם אשלח אותך קיבינימט!" "מצחיקול, אתה באמת מאמין למה שכתבת עכשיו?" "כן". "נאיבי, אתה הרי לא יכול לשלוח אותי קיבינימט". "כן? מה אתה אומר". "מה שאתה שומע!" "נו, אז אולי תסביר לי למה אני לא יכול?" "כי אם אני הולך, אתה הולך איתי". "וואלה, זה מה שאתה חושב? כי יש לי חדשות בשבילך". "מה?". "אני לא הולך לשום מקום, אני אעשה לך את ההפך המדוייק. אני אשאר כאן עד שתצא לך הנשמה! אני בראתי אותך, אני גם אשחק בך עד שתעלם". "למה ככה בכוח? בוא נדבר על זה..." "אין על מה לדבר, סתום ת'פה ותעלם לי באנה הימנית של המוח!" "היי..." "סתום!" אני צריך להוציא את עצמי מדעתי רק בכדי לחוות רגש. אני צריך לחלוב לעצמי את הלב רק בכדי לכאוב. אני צריך אותך כאן לצדי. אני צריך שתעופי לי מהעניים. אני צריך חור, כלי קיבול לזרע, גוף, אישה, נבלה, נשמה, טהורה, אהובה, אמיתית, שחקנית, חוצפנית, רהוטה, כנה, שקרנית, יפה, רזה, טובה, רעה, זונה, בת זונה, צנועה, תאוותנית, שכלתנית, מוטרפת. אני לא צריך דבר. "מה אתה אומר?" "סתום!" אני לא צריך דבר וחצי דבר. שתיקה רק שתיקה "חכה רגע..." שתיקה, זה כל מה שאני צריך, עוד כוסית, מיטה, שינה, עד שתעבור לה הרוח הרעה "חכה שניה..." עוד לגימה, עוד שאיפה, המוזיקה בשלה, הנה אני רואה עצמי לחצי שניה, מילים מתקתקות עצמן לדעת, עד שגם זו כבר אבדה, הרוח הרעה. נחמה שבכתיבה. נחמה... יש רגעים שכשאני כותב אני מאבד את עצמי. זה בריא וזה טוב להניח לעצמי שבך לכמה רגעים רק בכדי לקורא את הכתוב, להבין ואז לחבק את עצמך בחום. אחרי הכול, מי עוד יעמוד לצדך אם לא אתה עצמך. אוי כתיבה כתיבה כתיבה. את האחת שלעולם תשאר עומדת לצדי נאמנה. תודה. עכשיו, עכשיו אני אדפוק ביד ואגמור על הקיר. בדרכי אל המיטה אחשוב על שמות ילדיי שהיו יכולים לצאת אל העולם אך במקום זאת הם מזדלחים על קיר לבן ומצהיבים עם חלוף הזמן. צהוב, זו בדיוק המילה, צהוב, צהוב אל כלום, אל כלייה, אל חושך מוות וריקבון האדמה. k's choice בשיר shadowman מלווים אותי ואת מחשבותי אל עבר השינה. ראבק, כמה טוב לכם בארץ לוא ידעתם. הנה באה ה-ש-ג-ע-ת. |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
13 בפבר׳ 2004
אני חושבת שכדאי שתפתח בלוג..........
רחפנית-הדומית המרחפת. |
|
|
melody
|
לפני 20 שנים •
14 בפבר׳ 2004
קטע חזק.
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
14 בפבר׳ 2004
תחזורררר כבר נלך לאכול צמר גפן מתוק ביום שישי
איש מעניין אתה ...לא זה לא נקרא שגעת ,זה משהו אחר...ומה שמרפא את זה..זה חיבוק }{ 
|
|
|
אמילי קייג'(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
14 בפבר׳ 2004
איזה יופי
ממש נוגע, וכל כך מובן...
כתיבה מעולה! אני כל כך מבינה אותך... תגיד, כשתחזור - גם הוא חוזר איתך? 
|
|
|
creamy
|
לפני 20 שנים •
14 בפבר׳ 2004
מצטרפת אל כולם עם המחמאות
מצטרפת גם אל ההזמנה לצמר גפן... רוברט, שולחת לך חיבוק ענק. אתה לא משוגע, אתה פשוט בן אדם. איזה כיף שעוד נשארו כאלה... 
תכתוב המון !!! creamy |
|
|