crush fetish- לעוד מישהו יש פטיש לדריכה של חרקים,חסילונים?

מיתוסית​(שולטת) • 30 ביולי 2008

וכדי שלא יהיה ארוך מידי, תגובה לשאר הדברים שעלו פה:

ולגבי כל הטיעונים של "אין שליטה"...
בולשיט!!!

רוב בני האדם שולטים בעצמם. אדם שלא שולט בעצמו, לא מתכנן לארוב לילד קטן ולפתות אותו ולרכוש את אמונו ואז לנצל אותו מינית. אדם שלא שולט בעצמו לא יסתיר את זה שהוא מכה את הילד שלו או אונס אותו ולא מאיים עליו שלא יספר. אדם שלא שולט בעצמו לא ירצח מישהו לאחר תיכנון ארוך ואח"כ יסווה את הריאיות.
מי שלא שולט בעצמו, הוא אדם בעל רמת חולי נפשי גבוהה מאוד, ועל פי החוק הוא יזכה להגנת אי שפיות. מעט מאוד מחלות זוכות להגנת אי שפיות והן בעיקר סכיזופרניה.

יתרה מכך, אנשים שהם פסיכופטים הם אנשים שהם יודעים טוב מאוד להבדיל בין טוב לרע ובין מוסרי או לא. פשוט לא אכפת להם לעבור על החוק או לפגוע באחרים. הם אגוצנטרים ואכפת להם רק טובתם שלהם. הם גם לא יבקשו סליחה לעולם, לא יכולים לחוש אמפטיה או הזדהות כלפי הקורבן ולכן כמעט בלתי אפשרי לטפל בהם. הם יגידו סליחה או יביעו חרטה רק אם זה משרת את האינטרסים שלהם, כמו למשל לקבל קיצור שליש.
גם עברייני מין ועבריינים אחרים, יודעים ברוב המכריע, שהם עושים משהו רע. הם אולי מחשפים הצדקות, הם אולי חושבים שזה מוסרי *בעיניהם*, אבל בהחלט יודעים שהמוסר שלהם לא תואם לחברה.
אם הם לא יודעים להבדיל בין טוב לרע, הם חיים בסרט, וזה אומר שגם רוב הסיכויים שהם חולים בסכיזופרניה וגם להם מגיעה הגנת האי שפיות.

אבל זה נדיר. אחוז קטן מאוד קיבל את ההגנה הזאת בארץ. זה כנראה אומר משהו, לא?

אז פדופיל או אנס או רוצח או גבר אלים שמכה את אישתו ואת הילדים הם אולי מתקשים לשלוט בעצמם, זו אולי הדרך היחידה שהם מכירים להתגרות מינית או לפעול בסיטואציות מסויימות, אבל הם אנשים חולים ומחובתם ללכת ולפנות לקבלת טיפול!!!


לחברה אסור לסלוח ואסור לקבל אנשים שפוגעים בחברה או עשויים לפגוע בה!

ואתה, אדוני ה"יקר",שפתחת את הפוסט. אתה חולה ואני לא מרבה לומר את זה, בטח לא פה. אני פתוחה מאוד לכל מיני פטישים ומוזרויות, גם אם אני לא מתחברת אליהם. אבל יש גבול!!!
וזה בדיוק הגבול.
כי יום אחד אתה עלול לנסות להגשים את זה ויום אחד לא יהיו לך גבולות.
כי אתה תורם להרג של חיות אחרות ותחת ייסורים רבים ואין הבדל בין זה שלוחץ על ההדק ויורה במישהו לבין זה ששלח אותו לבצע את הרצח ושילם לו עבור זה.

ואם אתה לא שולט בזה (כביכול) ואתה מכור, אז אתה חייב לטפל בהתמכרות הזאת, כי אני בטוחה שהיא לא בריאה ולא מועילה לך ואם באמת יש בך מידה כלשהי של מוסר, זה אמור להפריע לך שאתה אוהב את זה, אז לך ותתמודד עם זה ותטפל בזה.
זה חורג מכל גבולות הטעם הטוב.
עדיף שתלך למישהי שתדרוך עליך, שתללקק נעליים, שתראה סרטים של ענקיות מוחצות דגמים של ערים וכו', ולא פגיעה בנפש.

אני מקווה שמשהו מהמילים האלה יחדרו אליך ללב ושתעשה עם עצמך משהו, כי משהו אצלך לא בסדר ואני ראיתי את זה בשרשורים אחרים שפתחת.
אני לא אומרת את זה כדי לפגוע או לעקוץ או להתלהם, אלא פשוט בגלל כל העובדות שמניתי לעיל.

ואני גם מקווה שחברי הפורום פה שהחליטו משום מה שזה לגיטימי, שיקראו את זה ויבינו שזה בהחלט לא.
בלי קשר לבדסמ.
הפטיש הזה יותר קרוב לנטיות אלימות ותוקפניות מאשר משחק בדסמי לא מזיק.

לכולנו יש דחפים. דחפים חזקים יותר ופחות, אבל אנחנו בני אדם מוסריים, מתורבתים ועברנו תהליך סוציאליזציה שבו למדנו מה מותר ומה אסור, מה טוב ומה רע, מה מוסרי ומה לא ואנחנו מנטרלים או מחלישים את הדחפים שלנו ולומדים לאזן בין הרצון שלנו לבין רצון החברה.
אחרת מה ימנע ממני לרצוח מישהי כי "יש לי דחף לזה", לאנוס, לשדוד, לגנוב, לרמות וכו'?...

Tobias​(אחר) • 30 ביולי 2008

הדיונים האלו תמיד מעלים בי את השאלה "איך כולנו היינו באמת מתנהגים אם לא היו חוקים ועונשים" ?
מה היה קורה אם ההשלכות היחידות שהיו כלפינו היו פשוט תוצאות המצפון שלנו?

יש לי הרגשה שהרבה מאוד מאיתנו היו עוברים את הגבול הטוב והמוסרי...לפחות פעם אחת.

ובאמת נשאלת השאלה, מה מוסרי ומה לא.
האם זה קשור יותר לטריגר הפרטי שלנו, כי הרי רובנו לא נמצמץ בכלל למראה הרג של ג'וק או שרימפ, אבל אם מישהו יבעט בגור כלבים...אוי ואבוי.

או

שאולי זה יותר עניין של הגדרת גבולות-מה אני מוכן לקבל בתור סבל פרודוקטיבי(שחיטת לצורך אכילה, ניסויים לרפואה) ומה אני רואה בתור סבל מיותר ועל כן "עינוי"(פיטום אווזים, עגל חלב, ניסויים לצורכי קוסמטיקה).

אני מניח ששניהם.
אבל כאן נכנס עניין האינדבידואליות.
לכל אדם יש טריגר ברמה זו או אחרת, ולכל אדם יש יש הגדרת גבולות משלו לגבי מה הוא מוכן שהאחר יסבול למען תועלתו שלו.
אומנם יש לנו נורמות חברתיות, אבל גם הן מאוד משתנות ומאוד בעייתיות(ראו ערך-אנחנו).

בקשר ללהיות צרכן.
הטענה הזו לא ממש הוגנת לדעתי.
כולנו צרכנים של הרבה דברים שהיינו רוצים שיתנהלו אחרת, חלקם מאוד מאוד אכזריים וגורמים להמון סבל שיכולנו למנוע(ראו ערך-כל מה שקורה בארץ שלנו ואנחנו אדישים במקום לצאת לרחובות או להשתמש בכוח הכלכלי שלנו בתור צרכנים) אבל בגלל שנולדנו לתוך המציאות הזו...אנחנו פשוט זורמים איתה כי היא קיימת וירים את היד מי שלא התרעם השנה על לפחות 10 דברים ועדיין לא עשה כלום בנושא.

באופן אישי, אני לא אוכל כבד אווז, עגל חלב, או קונה מוצרים קוסמטים בלי סמל הארנב, אבל אני גם יודע שאני יכול ללכת ולתרום ולהשפיע בקשר לכל הדברים כיום שאני חושב שהם לא צודקים או בעייתיים ולמרות זאת...אני לא זז.
כמו שכשאני קורא את הפוסט הזה אני מושך בכתפיים די באדישות, אבל אם הייתי רואה מישהו מתעלל בבעל חיים הייתי עוצר אותו.

מוזרים אנחנו בני האדם.

ולפותח הפוסט.
יש לי הצעה מעניינת בשבילך.
סרטים מעולים של דריכה בחינם כולל השתתפות עצמית בפעילות, ואפילו בסוף תקבל טעימה מהתוצר הסופי.
בוא איתי לטיול ביקב

מיתוסית​(שולטת) • 30 ביולי 2008

טאבי, השאלה שלך מעניינת ויש לה תשובה.
לא תמיד היו בחברה האנושית חוקים ועונשים. למעשה כל עניין העונש הוא די חדש באופן יחסי. בעבר היו אנשים זקנים ומכובדים או מנהיגי השבט או הכפר שהיו פועלים למען כינון יחסי שלום בין הניצים ומבקשים מהפוגע לפצות את הנפגע (משם הגיע מושג ה"עין תחת עין", אבל רוב האנשים מניחים שזה בגלל נקמה. זו טעות כי הכוונה היא לפצות את הקורבן במשהו שהוא שווה ערך למה שנלקח ממנו).

ולמרות שלא היו חוקים ועונשים, החברה האנושית עדיין התקיימה. גם אצל חיות שחיות בלהקות אפשר לראות שהמנהיג נוקט סנקציות נגד פרטים בלהקה שמפרים את קודי ההתנהגות.

למרות כל אלה, רוב האנשים עוברים סוציאליזציה טובה והם מפתחים מצפון שתואם את ערכי החברה (למשל פרויד אפילו אמר שזה חלק חשוב באישיות שלנו). זה בכלל לא משנה מה הערכים של החברה שהם מאוד תלויים בתרבות, במקום ובזמן. מה שמשנה הוא שהרוב המכריע של האנשים הם קונפורמים והם ילכו אחרי חוקי החברה בלי קשר לחשש מעונש. פשוט כי זה חלק מההתנהגות האנושית.

זו עובדה ומחקרים רבים הוכיחו זאת, שהחוקים והעונשים נועדו בשביל אחוז קטן, משהו כמו 10% של אנשים שיפשעו רק אם הפשע ישתלם להם. הם יעשו שיקולי רווח והפסד וכמעט תמיד מדובר בעבירות רכוש או הונאה ולא עבירות של פגיעה בגוף או בנפש. אין לעונש הרתעה לעבירות מין או רצח ולא לאלימות. פשוט בגלל שכשאדם תוקף או רוצח מתוך רגע או עצבים או כעס או בגידה- הוא לא חושב על ההשלכות, או שמדובר במניע מאוד פנימי.
אפילו עונשי מוות לא הוכחו כמרתיעים.
80% בערך מהאוכלוסיה לא יפשעו, גם בלי העונשים (אני לא מדברת על לא לשלם כרטיס חנייה או לאכול בורקס בסופר בלי לשלם).
10% בערך יפשעו רק אם זה ישתלם להם.
ועוד 10% בערך יפשעו בכל מקרה.
לשני ערכי הקיצון- אלה שיפשעו ממילא ואלה שלא יפשעו בכלל, אין לעונש שום משמעות. המשמעות היא רק הרתעה למנדנדים וכדי להראות לחברה ששומרים על החוקים ועל המבנה שלה.

רוב הסיכויים שלפחות 90% מהאנשים פה לא ירצחו מישהו ולא יאנסו מישהו ולא יתעללו בילדים, גם אם הם יודעים שאין סיכוי שיתפסו אותם ושהם יענשו. פשוט בגלל שהמחסום הכי גדול שיש לאדם, זה הוא עצמו.

אנימה • 30 ביולי 2008

יש אנשים שמבינים את הבדל בין טוב לרע, ועדין פועלים תחת דחפים.
פותח השירשור עצמו הודה שאכן הפטיש שלו מזעזע, אבל זה הוא.
זאת אומרת שהוא כן מבדיל בין טוב לרע, אבל עדיין פועל תחת הדחפים
של הפטיש שלו.
אנס או פדופיל מתכנן את צעדיו, אבל שימי לב ששום אדם ששולט בעצמו
לא היה חושף את עצמו לסיכונים כאלו, שיש סיכוי שהוא יחשף, שיומט עליו קלון
עליו ועל בני משפחתו. כל אלו פועלים תחת השפעת הדחפים או היצר.
זה שהם מתכננים לא מעיד על שליטה, זה מעיד על אינסטינקט השימור העצמי
שפועל בכפוף לדחף.


פדופילים שנעצרים, רובם הגדול מבקש מבית משפט עזרה, כי
הם מודים שהיצרים שלהם חזקים מהם. הם לא אומרים את זה
כדי להשתחרר, הם אומרים את זה כי הם מבינים בבת אחת
שהם לא נמצאים בשליטה על עצמם. שהם קמים על עצמם.

בני סלע האנס המפורסם, מתלונן לפני עיתונאים שהוא לא מקבל
טיפול נגד היצרים המיניים שלו. הפסיכיאטר הראשי של שירות
בתי הסוהר הודה כי הם בבעיה מאחר ואצלו הדחפים מיניים
והדחפים הרצחניים משולבים יחדיו. מה שאת בני סלע מבדיל
מהשאר זה העוצמה יוצאת הדופן של הדחפים האלימים
לעומת שאר האנסים. כך שאם הם יתגברו על הדחף המיני שלו,
הדחפים האלימים שלו יתגברו, ובמקום לקבל אנס, הם יקבלו רוצח.
כך שהם מעדיפים להשאיר את המצב כמו שהוא.

חוסר שפיות זה לא חוסר שליטה. חוסר שפיות זה אדם שחי במציאות אחרת
כמו פסיכוזה. והם אלו שלא מסוגלים להבחין בין טוב רע, לכן הם באמת אחוז קטן
שלא נעמדים למשפט.

ולגבי חוקים- אם בתנך היה כתוב, אל תרצח, זה סימן שרצחו.
אם היום יש בקובץ החוקים חוקים נגד רצח, ואונס זה סימן שאנשים רוצחים ואונסים.
אני לא בטוחה שללא חוקים מסודרים וענישה, רק אחוז קטן היה פושע.
קחי לידך את הספר " לפתוח את התיבה של סקינר " יש שם ניסויים
שמוכיחים דברים קצת אחרת.
מלחמת העולם השניה לא הוכיחה כמה בקלות החיה באדם יכולה
להגיח החוצה?

לא כתבתי את מה שכתבתי כדי להצדיק. כתבתי כדי שמי שכותב
לתתאכזרי שהוא חולה, מתוך כוונה או מחשבה שהדברים ישפיעו עליו
טועה טעות גדולה. לכתוב יש גבול זה להתכוון לגבולות שלנו, והגבול
שלנו הוא לא הגבול שלו.

הפטיש שלו לא סופר לא אותי, לא אותך ולא אותו עצמו.
והשאלה מה רוצים. לנו אין אחריות כל יכולה שאנחנו צריכים
לדחוף אותו לטיפול,זה עניין פרטי שלו. במסגרת האחריות
שלנו אנחנו צריכים להגיד לו שקשה לחלק מהאנשים כאן
לקרוא את הדברים.

ולמה זה כן חשוב- כי לאט לאט, אבל בטוח, מגיעים לכאן
אנשים עם דברים שאין שום קשר בין זה ולבין הבדסמ.
והשאלה איך מטפלים בתופעה הזו היא השאלה החשובה.

לא כאן יותר • 30 ביולי 2008

אנימה יקרה,
אני לא תמימה מספיק לחשוב שהתגובות או הדיון כאן ישלחו את תתאכזרי לקבל טיפול
בגלל שפתאום הוא מצמיח מצפון (אגב תסלחי לי שאני לא מאמינה לו שהוא מתייסר שהוא גומר,
זאת בדיחה בעיניי ולפי דעתי נכתב על מנת לגייס הבנה ל"פטיש" שלו).
למעשה כמו רוב הדיונים כאן, הדיון הזה נועד לצורך דיון, אבל טוב לפחות שהוא מתקיים,
לרגע חשבתי שכולם כאן עיוורים או אטומים.
אני חושבת שיש בעיתיות ברעיון שלך, (אגב גם אני חשבתי כך באינסטינקט ראשוני של זעזוע),
כיוון שהוא מטאטא את הנושא הנתעב הזה מתחת לשטיח,
אם תתאכזרי לא יפרסם את ה"פטיש" שלו, זה אומר שהוא לא קיים?
וtebayes אם הייתי יודעת איך אפשר להפסיק או לפחות לצמצם את התופעה של הסרטים האלו,
הייתי עושה מעשה.
יש לך רעיון? אשמח לשמוע.

מיתוסית​(שולטת) • 30 ביולי 2008

אנימה, אני לא חושבת שמשהו ממה שאומר יגרום לו לשנות את דרכיו, אבל מספיק שזה יעיר בו משהו וישקע, ועשיתי את שלי.

זה ממש לא נכון שרוב הפדופילים והאנסים רוצים עזרה. בד"כ הם עושים את זה כדי לקבל הקלות ושליש. קשה מאוד לטפל בעברייני מין סדרתיים ובמיוחד פדופילים, מהסיבה הפשוטה- כמעט כולם חושבים שזה לגיטימי לגעת בילד, שגם לו יש צרכים מיניים (שמעת על המפלגה, ההולנדית נדמה לי, שרוצה להוריד את גיל ההסכמה למין אצל ילדים?) והם מבחינתם- בסך הכל מראים אהבה לילד. כמה שקשה להבין, רובם אוהבים ילדים ולא רוצים לפגוע בהם. רובם לא אונסים ילדים ולא משתמשים בכוח אלא בפיתוי ובסמכותיות ומבצעים בהם מה שנקרא "מעשים מגונים".
הם יודעים שהחברה חושבת שזה לא בסדר, אבל הם לא חושבים שהם לא בסדר.
ומה שחוזר אצל עבריינים רבים, זה עיוותי חשיבה. הם עושים לעצמם רציונליזציות כדי להצדיק את העבירות שעשו ומתקשים להבין את הצד של הקורבן וזה אחד הדברים העיקריים שעושים בטיפול- גורמים לעבריין לראות את הצד השני.

מיקצתם מבקשים טיפול בתום לב.
יודעת מה ההוכחה הטובה ביותר?
הם ניגשים לקבל טיפול *לאחר הרשעה*. לא לפני שהם פוגעים בילדים. לא לאחר הפגיעה הראשונה.
הם יפגעו בעשרות ומאות ילדים ולא יפסיקו עד שלא יעצרו אותם.
ורק אז הם יספרו על ילדות עגומה ועל ניצול מיני בילדות וכמה שהם מתחרטים.
איפה הם היו לפני כן?

זה נכון שאין בארץ כמעט דגש על טיפול בעבריינים בכלל ובעברייני מין, אבל מי שקשה לו- שיקח את עצמו בידיים. יש לו אחריות אישית ויכולת בחירה ושיילך לטיפול. בדיוק כמו שנרקומן ואלכוהוליסט ילכו לטיפול והם מכורים וזה כבר לא בשליטתם.
ומה שמאפיינים את כל הקבוצות האלה, זה חוסר לקיחת אחריות על המעשים שלהם וחוסר הבנה לגבי המצב שלהם. הכחשה עמוקה.

תחשבי על זה ככה, אם באמת הם לא היו ברי שליטה, הם לא היו עומדים לדין, כי יש הגנת אי שפיות שבתוכה מופיע סעיף "דחף שאינו בר כיבוש". הכוונה היא בעיקר לסכיזופרנים שיש להם אובססיות או קולות שמורים להם לעשות פעולות *למרות* שהם יודעים שהפעולות האלה לא מוסריות או לא חוקיות, אבל הם *באמת* לא יכולים להימנע מלעשות אותם.

ואם את אומרת ש:"אנס או פדופיל מתכנן את צעדיו, אבל שימי לב ששום אדם ששולט בעצמו
לא היה חושף את עצמו לסיכונים כאלו, שיש סיכוי שהוא יחשף, שיומט עליו קלון
עליו ועל בני משפחתו. כל אלו פועלים תחת השפעת הדחפים או היצר.
זה שהם מתכננים לא מעיד על שליטה, זה מעיד על אינסטינקט השימור העצמי
שפועל בכפוף לדחף."

אז מה ההבדל בינם לבין על עבריין אחר? גם אתי אלון לא יכלה להפסיק לרמות את הבנק, הגנב לא יכל להפסיק לשדוד בתים או לפרוץ למכוניות, סוחר הסמים וסרסור הזונות לא יכלו להימנע ממעשיהם, אחרת הם לא היו לוקחים סיכון בחשיפה.
אבל מה קורה?
כמעט אם לא כל מי שנכנס לכלא, יודע שמה שהוא עושה הוא אסור על פי חוק, שיש עונש קבוע בחוק, ושאם יתפסו אותו וירשיעו אותו- הוא יענש.
בדיוק כמו שילד יודע שאם יאכל את העוגיות שאמא אסרה עליו לאכול, הוא יענש על כך. ובכל זאת הוא בוחר לאכול אותן. כי אולי אמא לא תשים לב ואולי היא תסלח ולא תעניש.

אל תזלזלי בהם.

ומי אמר לך שאם יתגברו על הדחף המיני שלו, הדחף האלים שלו יתעורר? לשם דוגמה, גם תוקפנות וגם מיניות מונעים שניהם, בין השאר, מרמות טסטוסטרון.
יכול להיות (ולא בדקתי) שאם תתני לו סירוס כימי שיעבוד (כי לא כולם עובדים), אז זה ינטרל גם את יצר האלימות שלו?
מלבד זאת, עד כמה שאני יודעת ולא קראתי דו"ח פסיכולוגי או פסיכיאטרי שלו, הוא אלים רק כשהוא אונס ולא מבצע מעשי אלימות סתם כך. עובדה, למשל, שכשהוא ברח, הוא לא ביצע כל מעשה אלימות.

נכון, החוקים בתנ"ך נועדו גם כדי לנסות לצמצם את הפשיעה וגם, ואולי בעיקר, לנסח מוסר חברתי כולל. הרבה פעמים החברה מחוקקת חוקים שהיא לא יכולה לאכוף או לא אוכפת בפועל רק כדי להצהיר את דעתה. למשל לא לעשן גראס, אבל כמעט לא מעלים למשפט אדם שמצאו אצלו גראס בכמות לצריכה אישית. או חוקי עזר עירוניים כמו לאסוף קקי של כלב או למשל החוק החדש שמנסים להוציא שלקוחות של זונות יהיו עבריינים. הרי איש לא מצפה שיהיה קל, אם בכלל, לתפוס אותם, אבל החוק הזה חוקק כדי להבהיר לציבור את עמדת השילטון והיא שזנות היא דבר שלילי שיש למגר אותו.

אם את מדברת על הניסוי של האנשים שחישמלו אנשים אחרים כי אמרו להם, זה משהו אחר וגם זה נובע לא משיקול דעת אישי אלא מלחץ חברתי וידוע שלחץ חברתי פועל.
זו הסיבה שאדם שגדל בחברה נורמטיבית, רוב הסיכויים שיהיה נורמטיבי ואדם שגדל בחברה עבריינית, רוב הסיכויים שיהיה עבריין כי אנשים מחקים את האנשים שלידם ושואפים לעשות זאת כדי להיות פופולריים.
זאת הסיבה שפה תכריזי בגאון שאת בדסמית, כי את שווה בין שווים, אבל בחוץ סביר להניח שלא תעשי את זה מפחד מנידוי.
זה בדיוק מוכיח את טענתי.

אנימה • 30 ביולי 2008

עצמאית- ברור לי שאם תתאכזרי לא יכתוב על הפטיש שלו, אז התופעה הזו לא תעלם.
אבל התופעה הזו לא תעלם אם אני ארדוף אחריו עם אקדח, או אלשין עליו לאלטמן.
האתרים האלו מחליפים כתובות כי זה גם לא חוקי ויש גם כנראה מי שמנהל אחריהם
מצוד, אחרת הם לא היו כל הזמן במנוסה.
לא בטוח שאנחנו יכולים למגר את התופעה. וכמו שנאמר קודם- כשיש אנשים
עם פטיש כזה, אז יהיה מי שיספק את הסחורה.
מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה להבהיר כאן באתר הזה, שזה לא בדסמ, ויש
אנשים שקשה להם.ואם בכל זאת יש התעקשות לעסוק בזה באופו פומבי, יש
לפעול בהתאם.
אנחנו צריכים לפעול בסביבה שלנו הקרובה- זה הכי יעיל והכי ריאלי.

כחולית- רוב הדברים שאת כותבת אכן נכונים.
אבל נרקומנים מגיעים לגמילה, או מוכנים ללכת לגמילה, רק אחרי
שהם גירדו את תחתית הביוב והרסו את סביבתם הקרובה.
עברייני מין מוכנים לקבל טיפול רק אחרי שניתפסו.
לכן להגיד לפותח השירשור לך לטיפול, ולצפות שהוא יקח אחריות
רק בגלל שאנשים בכלוב הזדעזעו ממנו זה לא טריגר מספיק חזק שזה יקרה.

ולומר לך בכנות- ממש לא אכפת לי אם יקח אחריות או לא יקח, אם ילך לטיפול
או לא ילך. בסופו של דבר הוא זה שנאלץ ללכת לישון עם מה שהוא.
מה שאותי צריך להטריד שיובהר שזה לא בדסמ, ושדברים כאלו
מוטב להם להיות באתרים שעוסקים בכך.

ואגב- בנושא עבריינות, רציתי להוסיף כחומר למחשבה, שעבריינים
גדלים בסביבה שעבריינות היא נורמה. גם עברייני מין ברובם המכריע
גדל בסביבה שפגיעה מינית, ניצול מיני, או התעללות מינית היא נורמה.
נורמה פנימית משפחתית אמנם, אבל בהקשר מיני עברייני היא הנורמה המכרעת.

מיתוסית​(שולטת) • 31 ביולי 2008

לא מדויק. לא תמיד הפגיעה המינית היא בתוך המשפחה ולא תמיד היא נורמה כמו גילוי עריות, אם לכך את רומזת. זה יכול להיות גם קרוב משפחה מדרגה שנייה או שלישית, מטפל, מורה, אדם אקראי, שכן, ילד בן גילם וכו' שהם אינם חלק מהנורמה של החברה בה הם נמצאים. באופן כללי פגיעה מינית היא בד"כ אינה חלק מנורמה של הסביבה הקרובה, וההוכחה לכך היא שהיא מוסתרת באופן עיקבי מעיניי הסביבה (האדם הפוגע והאדם הנפגע), לעיתים במשך שנים על גבי שנים.

הבקשה שלי שיילך לטיפול לא נובעת מכך שאני מזדעזעת ממנו, ברור שלא. אלא שימוש בשביב התיקווה של טענתו שלו עצמו שיש בו משהו שכן מתנגד לזה וחושב שזה לא מוסרי. השביב הזה הוא שיכול אולי לדחוף אותו לטיפול, ייסורי המצפון האלה, במידה והם באמת קיימים והם לא סתם נכתבו כאן כדי לייפות את מציאות.
וזה נכון שאנשים פונים לטיפול רק כשהם מגיעים לתחתית- המעניין הוא, שזה בד"כ קורה לאחר שהמשפחה והחברים דוחפים אותם לקבל טיפול, מאיימים או מתנים את המשך הקשר או העזרה בכך שיפנו לקבל טיפול. לפעמים זה עוזר, לפעמים לא ולפעמים לוקח זמן עד שדברים נשלטים וזה בעיקר בגלל ההכחשה של עצם ההתמכרות ושל הפגיעה בעצמו ובסביבה.
כמובן שקהות החושים של השימוש בחומרים אלו ואחרים לא בדיוק עוזרת לצלילות דעת.

אני כן מסכימה שאנחנו כקהילת בדסמ צריכים להבהיר שהפטיש הזה- אסור שיכלל תחת מטריית הקהילה שלנו, עם כל הרצון הטוב לקבל את האחר והשונה.

לא כאן יותר • 31 ביולי 2008

מסכימה עם כל הדברים שלך כחולית.
בקשר למשפט האחרון, על איזה קהילת בדסמ את מדברת?
כאשר אולי 8 איש התייחסו לנושא הזה, לכאן או לכאן.
והאם את חושבת שתחת הכותרת "קהילה" תושג הסכמה כלשהי בנושא הנ"ל?

מיתוסית​(שולטת) • 31 ביולי 2008

קהילה אינה מורכבת מפרט זה או אחר, אלא מסך כל הפרטים, כשלם.
כולנו יכולים להתחלף, והקהילה שלנו עדיין תהיה "קהילת בדסמ".
מה שעושה אותנו לקהילה זה שיש לנו כללים וקווים מנחים ושפה משותפת ואפילו דרס קוד ומקומות מפגש וכו'.
יש כאלה שלא מכלילים את עצמם בקהילה ויש כאלה שכן ואני לא בטוחה שזה תלוי ברמת ההשתמשות שלהם באתרים או בכמה הם מבלים במועדוני בדסמ או כמה סשנים הם עושים.
אנחנו כקהילה, כמו שיש לנו SSC ומילת ביטחון וכו' ורוב אנשי הקהילה מסכימים לזה, כך יש קווים מנחים שמה שלא בהסכמה או מהווה התעללות אמיתית כמו במקרה הזה- מוקע מהקהילה