צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תחושת מוות!

מייקל ג'קסון​(לא בעסק)
לפני 16 שנים • 23 ביולי 2008

תחושת מוות!

אותי מסקרנת השאלה מה זה בעצם מוות?
הרי לומר כל המערכות משותקות זה ריקני.
כי יש משהו שהוא משהו לא מגודר שהופך אותנו לחיים.
הגוף החיצוני זה סתם רואים זאת שאדם מת שגופו היה בעצם דבר שנשלט על ידי משהו.
גם המוח פועל ואף אחד לא יכול להסביר למה הוא פועל ולמה לא או מה גורם לו לעבוד.
כולנו כל הזמן מפחדים ושומרים על עצמנו.
לכו תדעו אולי למות זה כיף! שחרור מהגוף זה בעצם רגע שעשוי להיות רגע מושלם.
אותי מסקרנת ההרגשה הזו שאני מתרחק מהגוף ובעצם חופשי זה מעניין.
הבעיה שחבל שאי אפשר למות לכמה ימים ואז לחזור לחיים ולספר מה קרה.
אני לא מדבר על מוות קליני אלא על טוטאלי זמני אילו היה אפשר.
אולי המת עולה למעלה וצוחק בזמן שאתם בהלווייה לכו תדעו.
תחשבו כל החיים זו מערכת של תלות והשלייה.
אתם משלים את עצמכם בסוף מתים והרכוש כבר לא בידכם.
הכל זמני!
תודו לא עוברת לכם מחשבה כזו בראש?
מייקל ג'קסון​(לא בעסק)
לפני 16 שנים • 31 ביולי 2008
מוסיקה שמזכירה מוות!

הקטע הראשון זו יצירה של צ'ייקובסקי לקחתי קטע קצר מימנה יחסית והקטע השני זה שיר של להקת ברוטל.
הצרחות בשיר שזה בשיאו בעצם מתארת את התפרצות הרגשות עד מוות הכאב והכעס מתפרצים עד כדי מוות!
היצירה של צ'ייקובסקי ברגע השיא מזכירה לי איך רואים את הגופות הנשדפות במחנה השמדה ובסוף שיש את המנגינה השקטה זה הזמן להשלים עם מציאות מרה.
שהדף נפתח בצד ימין תלחצו על פליי.

http://www.box.net/shared/vw70lew0gw

http://www.box.net/shared/4ogqt9tk4o
מייקל ג'קסון​(לא בעסק)
לפני 16 שנים • 31 ביולי 2008
יש לי קטעים ממש עצובים קבלו!

הראשונה זו יצירה שנקראת אדג'יו שכתב אותה אלבינוני.הקטע השני והשלישי אלו יצירות של פגניני קפריצות מ''ס 4 ו-6.

http://www.box.net/shared/hhbp4pp8g0

http://www.box.net/shared/o0jeom68wg

http://www.box.net/shared/9h1cm7484g
אנימה
לפני 16 שנים • 31 ביולי 2008
אנימה • 31 ביולי 2008
אמוץ, אתה צריך להדיר את רגליך מפורום פטיש לזמן מה.

את החמישית של בטהובן נהוג לראות כקשורה למוות.
מייקל ג'קסון​(לא בעסק)
לפני 16 שנים • 31 ביולי 2008
אנימה כתב/ה:
אמוץ, אתה צריך להדיר את רגליך מפורום פטיש לזמן מה.

את החמישית של בטהובן נהוג לראות כקשורה למוות.




צודקת לכן אני מעלה את הסימפוניה החמישית של לודויג וואן בטואבן.
תיראי אמדאוס מוצרט רשם את הרקוויאם שזו מיסה של השכבה.
הוא אפילו לא הספיק לסיים אותה כי הוא מת ובנו סיים אותה.
הבעיה שהיא ארוכה מידי ולכן אותה לא העלתי אורכה בערך 55 דקות.

http://www.box.net/shared/h5xz2ys6ck
מייקל ג'קסון​(לא בעסק)
לפני 16 שנים • 1 באוג׳ 2008
אם כבר מדברים על מוות אני מעלה את השירים שכתבתי בימים קודרים.

שירת המוות.

שרים בדממה
בחלקת השממה
אין שרך על פני האדמה
ורק העורבים מלקטים את חלקי גווייתה
צלקות הכאב נשאו את מילתם האחרונה

בכי הפנינה
שלא מבריקה
אלא דהויה
אין תקווה ואין חמלה
נותר העצב שהביא לנפילתה

מתגלגלת ומתייסרת
נשמתה מפוררת
שרועה על אדמתה
שותת דם

נמקה לתוך העפר
דעכה והתבוססה בהרס עצמה
לא היה איש ששמע
את קריעת הנשמה
וצרחות כאבה

רצתה כבר למות ברגע קט
בהשתוקקות מרה
עצרה את נשימתה
חיכתה כבר לסופה
אך ההמתה ארכה
ונמשכה עם יסוריי נפשה
עד שגופה נשחט
והתיז שטף דמו
אט אט
שכל טיפה מכאיבה מקודמה

טיפות הדם לא נשכחו
ריחם העז פיזרו
הרס וחורבן זרעו
כאשר נמכה קומתה
עד שהיא נמסה
בשלולית הדם של עצמה

היא היתה נערה יפה
מלכת האדמה
שלפתע כבר לא כאן
האדמה בוכייה למותה של המלכה
בכי מר
בכי,שלא נגמר




חדר שחור:

נכנסתי לחדר שכולו שחור
ואין קצה של אור
התכריכים הלבנים שלא נראו
מרמזים על סיום החיים

שקט אפל אופף
את המתים בערפל
זימרת החרקים בקעה
מתוך המתים

ריח הגויות עלה באויר
מעיד על הגופות הנשדפות
מעיד על צלקות עמוקות

אנו מביטים אחד על השני
מוכים בחרקים שמכרסמים
את שארית הגופות שמלאות בחתכים
ומעלימים כל זכר בחלקים

חש את הכאב האכזר
שחודר עמוק ללא אבחנה
עד שלפתע נעלם בשממת המתים



יום אפור:

תחושה אפלולית נכרכת בחיקי
ביום סגריר ארוך ומתיש
גופי שמסתגף במזג אויר לא נעים
וריקנות פוכרת מסביבי

בדידות שמיום ליום
מעלה עוד ריקבון
מגבירה את השיממון
ומפילה לעוד תהום

תהומות שהולכות ומתעמקות
הולכות ומתהדקות
בעולם עכור ואפור

התפוררות הגוף והנפש
נשלחים כמו רפש
והבדידות צוחקת ללא הרף
לא מותירה מימני זכר

הטבע האכזרי מאיים על בטחוני
רוצה כבר שאקח את חרותי
שאתקע אולי סכין בגרוני
ואשים קץ לגופי

פולחת מימני התקווה
חובקת אותי השנאה
לוקחת מימי כל שלל
ומחכה כבר שלא יהיה לי המחר