שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ALL YOU NEED IS LOVE

רוברט
לפני 20 שנים • 13 בפבר׳ 2004

ALL YOU NEED IS LOVE

רוברט • 13 בפבר׳ 2004
ימי שישי היו פעם ימים של שמחה.
זה היה לחזור מבית הספר ולדעת שיש שבת שלמה בפתח שמחכה למנוחה, לבילויים, לגן חיות וממתקים.
אחר כך זה כבר יותר חשוב כי אתה מחכה שיסתיימו הלימודים.
ואז צבא וזה כבר ימים שכמה שאתה מחכה להם, ככה אתה לא רוצה שיגיעו כי ברגע שהם באים, הם פשוט נעלמים ויום חמישי הופך להיות המתוק מכל כי הוא כמו "השניה לפני שגומרים", אומנם זו לא אורגזמה, אבל זה רגע לפני ואתה יודע מה צפוי וברגע שהצפוי מתרחש, אתה שוב חוזר לצפייה...
אחרי צבא זה עוד סתם יום כי אתה "סטודנט חופשי" והשישי הוא יום לאיזה דירנק עם הוא והיא.
אחר כך הוא מקבל משמעות שונה כי בחו"ל ימי שישי זה עושה לך לרצות לחבוש כיפה.
ואז באה בת זוג ושוב היום שישי הוא יום נפלא כי זה אתה והיא ורק היא ואתה.
אבל עכשיו,
ברגע הזה שבו אני כותב עליו,
יום שישי זה יום נורא.
זה היום שמזכיר לך את כל הריק והוואקום שבך.
זה כמו אדם שהתרגל לישון לקול כביש סואן הבוקע את החלון וביום ששוככים הפקקים והצפירות הוא מגלה את קול תקתוק מחוגי השעון שבחדרו מזכירים לו כי הנה עובר עליו זמנו...
אז כן,
אני, עכשיו, מתעב את ימי שישי.
ולא, אני לא אצא את ביתי לבר השכונתי "להעביר את זמני", הוא חשוב לי מידי, הוא עובר מעלי, מתחתי, לצדדי, הוא מורה לי שאני אובד ושכדאי מאוד שאתעורר.
אני שונא את ימי שישי.
לא, למעשה אני שונא את מיקומי.
אני רוצה ג'ויינט עבה, ארוחת שבת, עוד זוג עיניים מחוייכות במבט אל מבט, כוס יין ענוגה, מוזיקה טובה, חום ואולי...
אולי כל מה שאני רוצה זו אהבה.
ואם לא אהבה, אז אלוהים בחייאת ראבק, תחזיר אותי לילדות, אני רוצה צמר גפן מתוק על מקל, להחזיק לאבא שלי את היד ולראות את הנמר שבגן החיות.
רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת)
לפני 20 שנים • 13 בפבר׳ 2004
ואולי יום שישי הוא סימבולי מידי.........

הכמיהה לדברים שאתה מתאר כל כך בחדות וחיות-נוגעת בכל אחד מאיתנו, אך לעיתים יש להשכיל ולחבק את הלבד, שכן הוא נותן לנו את הזמן לעצמנו:
לחבק
לרפא
לחשוב
להתחזק

לפעמים במקומות הכי בלתי צפויים מוצאים שוב את החום, החיוך והנמר שבגן החיות..........

מאחלת לך שמחר, ביום אהבה, תחייך חיוך אחד אמיתי-וזו תהייה התחלה חדשה של הכל.


רחפנית-הדומית המרחפת.