מכל הסיפורים, מכל הדיבורים, עדיין נשאר לי חור היסטרי בלב... אין דאנג'ן? חסר לי... ואני מתחילה לחשוב שאני משונה וקצת הזויה, לחלום על הבית הזה שהיה לי, ולא להתרפא מהכאב הזה בלב.
