בין מיזוגניה למיילדום

לדעתי שולט אמיתי לא יפנה לשפחה שלא שייכת לו ויקרא לה זונה או כלבה או בכל הקדמה מביישת כזאת או אחרת.
שולט אמיתי הוא אחד שלא נובח לא צורח אלא מתוך הנפש הגדולה שלו שולט מתוך העוצמה שבו.
(זאת דעתי)
ואחרונה צצו וקמו כאלה שהמשפט הראשון שהם כותבים "כלבה תרדי על 4" וכאלה, בעבר זה היה נדיר לקבל הודעה מסוג זה היום זה מאוד שכיח!!

בואו נעשה הבדלה - מה שנתי מתארת זה חוסר נימוס, לא מיזוגניה.

הציטוט הבא, בעיני, הוא מיזוגניה צרופה:

ללכת בים ולראות את הפרות השמנות עם הקעקוע הזה בכתפיים עושה לך חשק לקום ולהצליף בפרות האלו עד אשר כל השומנים שלהם יתנמסו על החוף . בהמות מטומטמות , טיפת בושה לא נותרה בהן , לא די שאין פרופציה , לא די שהן נראות כמו קרפדות צולעות , עוד רצות בחופי ישראל ומשוויצות בשומנים הדוחים האלו והורסים לנו את כל הכיף , במה חטאנו ? שהעיריה תעשה חוף לשמנות ובהמות , מטרד ציבורי לכולי עלמה .

שמחתי מאוד לראות את הכותרת של השרשור, כי הסוגיה הזו, מערכת היחסים בין שנאת נשים ובין שאיבת הנאה וסיפוק משליטה באישה, תמיד ריתקה אותי. ואיכשהו, למרות החיבה העמוקה שיש לי לבדסמ, אף פעם לא הצלחתי לחשוב על יחסי שליטה כעל אהבה טהורה או רומנטית, ואף פעם לא הצלחתי להתפעם מהתמסרות טוטאלית, או מכניעות. איכשהו, ושוב למרות ההנאה, והסקרנות, והסיפוק הריגשי, איכשהו הגוונים האפלים נמצאים שם. אני אפילו לא ממש בטוחה שיהיה כיף בלעדיהם.

זה יהיה לא מדויק בעיני להגיד כי יש גבול דק בין מיילדום לבין מיזוגניה. זה לא גבול דק, זה תחום אפור רחב למדי. בקצה האחד של הסקאלה נמצא המיילדום האידיאלי, אוהב הנשים, אשר שולט בהן כי הוא חפץ ביקרן, ומשפיל אותן (כאן בא ההסבר הנעלה על למה השולט האידיאלי משפיל את האישה שאיתו, תשלימו לבד, לי אין רעיונות), ובקצה השני אדם קטן, רע, חסר ביטחון ומסוכן, אשר הדרך היחידה שלו להתמודדד עם קירבה לאישה הוא על ידי יצירת מערך כוח בו הוא חזק ועליון, והיא קטנה ונמוכה, ומערך הכוח הזה רצוי שיהיה לו ביטוי פיזי ממשי, טקסי, ריגשי, אחרת הוא לא יוכל להתמודד עם פחדיו. אז אנחנו כבר יודעים שיש בכלוב רק שני שולטים אמיתיים (שכחתי באיזה שרשור הוכרזה האמת הזאת), ובוא נגיד שפסיכופתים מהסוג השני יש גם רק שניים (למען עקרון אי-ההפליה). אז תעשו את החשבון לבד, כל השאר מסתובבים להם אי שם באמצע, במקומות שונים על הסקאלה. And make no mistake, בכל מקום שאנו נדרשים להגדיר קצוות אידיאליים, יש רק אמצע. במציאות, יש רק אמצע.

וזו הבעיה הראשונה שיש לי עם הדברים שאמרת נילי. את מניחה דיכוטומיה. יש בדסמ אמיתי, טהור, מבוסס כבוד ואהבה, ויש מיזוגניה אשר נובעת מפחד ומקטנות רוח. יש אדם אשר שולט כדי לרומם את הנשלטת ולהאציל עליה מכוחותיו הנפלאים, ויש אדם אשר שולט כדי לרומם את עצמו, דרך הנמכתה של הנשלטת. הישמרו לכן בנות הכלוב מהאדם השני, חפשו אחרי השולט הראשון. ומה הבעיה שלכן? אתן לא יודעות להבדיל בין השניים.

אמא שלי אמרה לי פעם, "את אוהבת את הגברים שלך זקופים מתחת לשולחן". היתה בדברים האלו חשיפת אמת שמאוד הכאיבה לי. והיא לא התכוונה לכלוב. אמא שלי לא יודעת שיש לי כרטיס בכלוב, כפי שהיא לא יודעת אם בזמן נתון אני יוצאת עם מישהו או לא. היא פשוט לא יודעת. האמת שהיא חשפה היתה קשורה לפחד שלי מדומיננטיות גברית, שהיא חלק מהסיבה מדוע אני מסרבת באופן עקבי למדי להכנס למערכות יחסים רציניות. או בקיצור, היא שמה את האצבע על הסיבה מדוע הבת שלה מעולם לא התחתנה, ולעולם לא תתחתן. וזה כואב לשמוע את זה מהאישה היחידה שאני מכירה שמנהלת כבר 50 שנה מערכת יחסים שיוויונית להפליא, עם גבר כריזמטי ודומיננטי, אשר מעריץ נשים בכלל, ואותה בפרט. והיא בתמורה, אוהבת גברים בכלל, ואותו בפרט. הכלוב זה רק הציפוי על העוגה. הדרך שלי לאוורר את הפנטזיה הזו של עולם בו לנשים יש עוצמה מוחשית, בו הן אינן נדרשות להיות רכות, או שקטות, או מאפשרות, או אפילו נחמדות. וזה אחלה סקס. אבל ההנאה שלי משליטה (על כל גווניה) קשורה קשר הדוק לתפיסה שלי שמערכי כוח, שלא לאמר מאבקי כוח, הם חלק בלתי נפרד מיחסים בין גברים ונשים. ההנאה שלי משליטה (על כל גווניה) קשורה קשר הדוק לעובדה שאני תופשת יחסים בין נשים וגברים כתופעה שהיא גם אישית, וגם פוליטית.

ואי אפשר לדבר על מיזוגניה, בלי לדבר על פוליטיקה. ולא, אי אפשר להרחיב את הנושא לשנאה באופן כללי (טביאס). כי מיזוגניה ומיזנדריה (תודו שלא ידעתם כי זהו המינוח לשנאת גברים), לא משחקות את אותו התפקיד בחברה שלנו. מיזוגניה, ע"פ יוונים אחדים נובעת מפחד מנשים, וע"פ פמיניסטיות אחדות היא גם הגורם לחברה פאטריארכלית, וגם האמצעי לשמר אותה. ואותן פמינסטיות יגידו לך שאחד הקרבות בדרך לשחרור האישה, והקמת חברה שיווינית, הוא הקרב במיזוגניה. שהיא בפני עצמה תופעה רחבה וחמקמקה למדי. ואל תתחילו איתי עם האישה כבר שוחררה מזמן, אתם יודעים מתי היה שיעור הלינצ'ים של לבנים באפרו-אמריקאים הגבוה ביותר? בשנים שאחרי סיום העבדות, ואח"כ בשנות השלושים, כשהיתה הטבה נוספת במעמד השחורים בארה"ב. התקדמות של מיעוטים מלבה שנאה. זו תופעה ידועה.

אז איפה היינו? מיזוגניה (שהיא תופעה לא ממש רצויה מבחינה פוליטית), קשורה בפחד מנשים (רגש בעייתי אבל אבל בהחלט מובן), ואיכשהו, (שומו שמיים) זולגת ליחסי שליטה. השמרו לנפשותיכן בנות הכלוב.

בקיצור, נילי, המציאות קצת יותר מורכבת. והסיבה שבנות הכלוב הענוגות לא יודעות להבדיל בין שנאת נשים לאהבת השליטה, היא שקצת קשה להבדיל בין השתיים. כל מערכת יחסים (גם הוניליות, ורצוי מאוד שנדבר גם על הדיכוטומיה הפיקטיבית בין וניל ובדסמ), היא ערבוב כלשהו של רגשות שליליים וחיוביים, רגשות של אהבה, פחד, שנאה, התמסרות, תלות, משיכה דחיה. במערכות היחסים הטובות יותר יש יותר אהבה ופחות שנאה, אבל להעמיד פנים שמערכת יחסים של שליטה, תהא מענגת ומספקת ככל שתהיה, יכולה להיות חפה לחלוטין ממערכי כוח, או מרגשות כלשהם של פחד או שנאה, זו נראית לי נאיביות לשמה. אני יודעת את זה על עצמי. זה לא גורם לי להכריז על פרישתי מעולם הבדסמ או לניסיונות גמילה חוזרים ונשנים מהכלוב, או לפוסטים קורעי לב בפורומים. זו פשוט מי שאני. ואני מעדיפה להיות מודעת, להסתכל למציאות המורכבת והמלוכלכת בפנים, לקוות למערכות יחסים עם יותר אהבה ופחות פחד. אני לא רוצה להעמיד פנים שאין לי פחדים. ואני לא רוצה להעמיד פנים שהעניין שלי בשליטה לא קשור למורכבות הזו.

וקשה לי עם מיילדום. בדיוק מהסיבה הזאת, הפוליטית. אבל אני לא יכולה להעמיד פנים שיש דבר כזה מיילדום חף לחלוטין ממיזוגניה. אני יודעת את זה על עצמי.

שלכם,
גניה קולסלו

(מי זו גניה קולסלו ??)

זה יהיה לא מדויק בעיני להגיד כי יש גבול דק בין מיילדום לבין מיזוגניה. זה לא גבול דק, זה תחום אפור רחב למדי
[...]
וזו הבעיה הראשונה שיש לי עם הדברים שאמרת נילי. את מניחה דיכוטומיה. יש בדסמ אמיתי, טהור, מבוסס כבוד ואהבה, ויש מיזוגניה אשר נובעת מפחד ומקטנות רוח.

הופס, הוא נעלב...