| רוברט |
לפני 20 שנים •
15 בפבר׳ 2004
ת-ע-נ-ו-ג
"רוברט".
"מה?" "רוברט אתה חוליגן חולה נפש". "אני?" "כן כן, תודה בזה". "למה להודות?" "כי האמת משחררת". "טוב, אז אהה.. מודה  ".
רק את נשארת באבינקה יקרה, רק את. קלה ומחוטבת, קרה ונוקשה, עניינית, דקדקנית, מסודרת בקפידה, אוי אהובתי, מקלדת יקרה. כן הלילה, הלילה רק את נשארת איתי, כאן בלב הסערה. אני חושב שיש בי עכשיו חמש סוגים שונים של סטלה. רמת הכוהל בדם שלי מסוכנת, כמות החשיש ששאפתי לא מוגדרת, ניקוטין שלא נחשב, אך לבל יפגע נכתב, סוכרים מדברי מתיקה מגוונים, וחרמנות על גבול טירוף ועצבים שמסחררת את ראשי ועוד רגע, רק עוד רגע ואזיין כבר את עצמי. בחוץ היה שלג, אז היה. הבר השכונתי היה מלא באדם, אז היה, לשולחן ישבו כל מיני מכרים, אז ישבו, אני אמרתי כמה דברי פרישה, אז אמרתי, אחר כך הוספתי כמה דברי פרידה, אז הוספתי. היתה אחת שנתנה בי מבטי זימה, אז נתנה, וכשהרגשתי שדי נמאס, קמתי, אמרתי שלום בעברית, בכוונה, ועזבתי אותם שם ללא שום חרטה. בדרך חזרה, קניתי בקבוק, פתחתי את הפקק, לגמתי כמה לגימות ומול חלון של איזו חנות ראיתי את ההוא שבי שוב צועק שהוא הולך לצאת, מחפש לריב איתי מכות... מצחיק לראות את עצמך מעורער, אבל מול אותו חלון ראיתי שתיין שהבטן שלו נשרפת מעתיד לא ברור, הווה סרוח ועבר... עבר עבר עבר... אז שתיתי, שתיתי עוד קצת ואפילו עוד קצת... העיניים, העיניים יודעות מתי אתה שיכור כי הן אומרות: "היי, מה זה, לא רואים ברור..." אני שונא להיות שיכור, שונא! אני אוהב להיות שיכור, אוהב! אני שונא לאבד שליטה, אני דום, דום במלוא מובן המילה, אני דום עוד מימי הגן, עוד אז כשקבעתי מי יקח את המגרפה המסריחה ומי תחזיק את הכף המיוחלת ומי את הדלי כי לעבדות נועד הוא להעביר את החול מפינה לפינה. אני אוהב לאבד שליטה כי באותם הרגעים אני מבין עד כמה באמת היא חשובה... "שנים חסומות, שנים בלי רגש, שנים מהצד, מנותק, מלא בעובדות חסרות כל ערך, הקיסר של יפן, הקיסר של יפן יושב בכיסא מנפנף בדגל, זה לא את זה אני, שנים חסומות, שנים של אבל, אז אל תתפלאי, אני לא יודע ללכת, אני לא יודע לדבר, אני רק יודע שהקיר הזה נשבר ואני לא חוזר, נתתי לך יד, זרקתי אבן..." מדקלם יהלי סובול בניואנסי שירה ישראלים של ספק זמר ספק עוד שינקיאי ועכשיו כשאני כותב את דבריו אני מוצא שקיימת בי איזו הזדהות עם הטקסט. במעלית הבניין, הוצאתי את הזין מהמכנסיים והשתנתי על הריצפה כמו מניאק כשבקבוק דימפל 15 יושב לי ביד חזק ואני לוגם ממנו ומשתין אותו בעת ובעונה אחת. רבותי הישראלים היקרים שאני כל כך אוהב, זה מה שנקרא ת-ע-נ-ו-ג. גרמנים מסריחים, מחר בטח תהיה כאן בבניין וועדת חקירה... אבל זה מה שנקרא "על הזין שלי". אני נכנס אל פנים הדירה הסססססססססרוחה שאני קברתי את עצמי בה כל כך הרבה זמן. הסלון... הסלון לא היה נראה לי מי יודע מה, הוא היה "זקוק לשיפוץ" אז שיפצתי... זה התחיל בעובדה שהטלוויזיה לא ישבה במקומה הנכון, אז "מקמתי" אותה. מסכנה, כמה שכאבה לה הנפילה... אחר כך המערכת היתה צריכה לבדוק כישורי טייס ומצאה את עצמה במטבח כשהיא גוררת אחריה חוטים שמשכו מנורה שהדגימה בברור איך מתקיימת "תופעת שרשרת" לאחריה עשיתי משהו שהרבה מאוד זמן רציתי לעשות... "כאן התגורר רוברט המלך!" נחרט על הקיר שבסלון לא לפני שהועפו כל התמונות מעליו. על ספות העור בדקתי סכין שתמיד חירמן אותי כי כשאתה מחזיק אותו אתה מקבל את הלוק של פסיכו. על השטיח השתנתי כי בביג לובוסקי זה היה קטע מצויין, את הרמקולים השחטתי לא לפני שראיתי איך הם מורכבים, מבלי להתחשב באיזה מברג צריכים... "פינוי ימית, פינוי ימית, שום דבר לא נשאר, עוזבים, כן עוזבים, מתפנים, שלא ישאר כלום לאוייבים", אני שומע את ההוא שבי צורח ומתפוצץ מצחוק. וכשהאלכוהול סחרר אותי סופית נשרתי לריצפה ודפקתי נוד. עכשיו, עכשיו אין כבר כלום, רק את נשארת אהובה, מקלדת חטובה. "מחפש תשובה" של היהודים מתנגן לו ברמקולים של המחשב בפול וולוים, עברית מתנגנת בעיר של פאשיסטים ושגברת שטרסבונגד השכנה הבת זונה תבוא לחלוב ממני גניחות כמו כלבה טובה. "רבותי, ת-ע-נ-ו-ג" (ואני כותב לכם את זה עכשיו בנימה של חיים הכט, ההוא שעושה תוכניות על התקפות לב שמצרות את העורקים וזורעות בנו חרדות) אין רכוש בבית, הכול הרוס, פינק הלך לעולמו והשאיר אותי כאן לכתוב לכם דרשות. יאלה זזים, חמי רודנדר מתנגן עכשיו ושר על גאולה. אני מחייך, מצית סיגריה ומנסה ללגום עוד שלוק מוויסיק שפשוט חבל לבזבז מבלי לשתות. יאללה זזים, אין עבודה, אין חברים, אין רכוש, אין בית, אין מעצורים. יש הקלה אחת גדולה, זיקפה לחיים ולב שלרגע התנער, התעורר ושב לחוש ולזמר לי שיר דרכים... |
|
|
היצור
|
לפני 20 שנים •
15 בפבר׳ 2004
"The things you own end up owning you."
,It's only after you've lost everything " "that you're free to do anything (Tyler Dyrden) איתך, היצור 
|
|
|
creamy
|
לפני 20 שנים •
15 בפבר׳ 2004
לא נשארו לי מילים בפה.
וואוו. 
|
|
|