teacher(שולט)
|
לפני 16 שנים •
6 בספט׳ 2008
אולי אפשר לדלג על ענייני הסטטיסטיקה ולנסות לדבר על העיקרון.
מה שאני אומר בתמצית הוא שיחסי שליטה הם דבר ראשון 'יחסים', כלומר בין יותר מאדם אחד. ולעומת זאת מה שקובע את מידת האקסטרים הוא המדד הפנימי של אדם בתוך עצמו. יכול להיות שאפשר לעשות קישור בין שני הדברים הללו, אבל באותה המידה אפשר להוסיף לסיר גם צניחה חופשית, רכיבה על גמל מירוצים או נסיעה במעלית (לחלקנו ..) אז אפשר לומר שיש קשר מובהק בין BDSM לבין... ה כ ל. אבל זה בעצם כמו לא להגיד כלום. ולגבי הקשר של יחסי שליטה למדע בדיוני, אני אשמח אם תוכלי להרחיב על כך - כי אני לא רואה את הקשר בכלל. תודה |
|
|
| כובש יצרה(שולט) |
לפני 16 שנים •
6 בספט׳ 2008
למרות שכל הנושא הזה של סספנשן מאוד רחוק ממני ומהדברים שאני מתחבר אליהם הרי אין ספק שזה חלק מעולם הבדסמ. האות מם בבדסמ עומדת עבור מזוכיזים ואכן מזוכיזם זה חלק מהבדסמ.
עבורי הסדיזם והמזוכיזים הם חלק ממערכת מורכבת של יחסי שליטה ולא עומד בפני עצמו ,אבל זה לא אומר שאין כאלו שעבורם זה יכול גם לעמוד בפני עצמו. אם אנחנו מקבלים גבר או אשה שבאים למועדון או לפליי פארטי ומוצלפים על ידי זר להם כחלק מעולם הבדסמ אז גם אם זה לא "כוס התה שלי" אני חייב לקבל גם את זה כחלק מעולם הבדסמ. |
|
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 16 שנים •
6 בספט׳ 2008
לקרוא לזה מזוכיזם..
אתה מסתכל עד הכאב ושם זה נגמר עבורך.
אני חושב שזו ראיה צרה (ובעיני גם מאוד שגויה) של הדבר הזה שנקרא בודי סספנשן. אני יכול להבין איך מגיעים לזה בלי לדעת את ההיסטוריה והמקורות של כל הטקס הזה וחבל. זה מזכיר לי דיון שהיה בעניין אחר, אבל היה סביב שאלת הקשר ל-BDSM, וזה היה דיון בקשר ליחס בין FETISH ל-BDSM. וגם שם היה קשה להסביר שיש אנשים שמתגרים מינית ממגף ויניל גבוה, אך אין להם שום רצון להיות מושפלים, נשלטים או לקבל כאב בכל צורה כל שהיא.. בדיוק כמו שכתבתי בפוסט הקודם - אם נקרא להכל מזוכיזם (לימודי רפואה, סספנשן, ריצת מרתון..) אזי המילה מאבדת את משמעותה. |
|
|
מגדלנה(לא בעסק)
|
לפני 16 שנים •
6 בספט׳ 2008
אני אגיב שעברה את זה באירוע האחרון, ובאופן אישי, ודעתי לא מייצגת את דעת כל מי שעובר את זה. אם כי, האנשים שיצא לי להכיר שם, חולקים את אותה דעה.
אף אחד לא הגיע לאירוע האחרון מתוך מזוכיזם או מתוך קשר לבדס"מ. למען האמת, היינו - אנחנו הבדס"מיים, בסוג של מיעוט. יותר מזה, גם אנחנו, הבדס"מיים, לא באנו לשם בשביל סאדו או לחוות כאב. אני חושבת שמעטים האנשים שעוסקים בבאדי סספנשן בהקשר ברור לבדס"מ, ורובם עושים את זה כחוויה רוחנית, מחזקת, או אפילו בשביל הכיף. אני יודעת שאני הייתי שם כיוון שחלמתי על כך מגיל 16, מאז שנחשפתי לתחום וחקרתי אותו רבות. אני אמנם מזוכיסטית, אבל לא עד כדי כך. אני אשקר אם אגיד שזה לא כואב, וגם המזוכיסט החזק ביותר ובעל סף כאב גבוה כשלי היה צורח כמו בחורה מכאב. אני אפילו לא רוצה להיזכר בכאב שחוויתי... אני כן רוצה להיזכר בכך שהתגברתי על הכאב והתעליתי מעליו, ולמדתי לסמוך על עצמי ועל המכונה המופלאה שמכונה הגוף שלי. באתי לשם כבן אדם שפתוח להתנסויות חדשות ומעניינות, כמישהי שמגשימה את החלומות שלה כואבים ככל שיהיו. לא כמזוכיסטית, לא כבדס"מית, אלא כאחת ששמה לעצמה (אם כי לא תמיד פועלת לפי...) מטרה, לחיות מבלי חרטות ולרדוף אחרי החלומות שלי. אישית, זאת התגלתה כחוויה כואבת עד טירוף, אם כי רוחנית בהתאם. ברגע הקצרצר שהרגליים שלי נפרדו מהקרקע, מעולם לא הרגשתי שלמה כל כך, ומעולם לא הרגשתי תיאום מושלם כל כך בין הנפש והגוף שלי. התעליתי, אני "אגזים", מעל שניהם. |
|
|
ginger
|
לפני 16 שנים •
6 בספט׳ 2008
teacher , תשובה בשבילך.
אני לא יודעת מה הקשר בין הנ"ל שפירטתי, אך זה בדיוק מה שאני מחפשת. אני חושבת שיש כזה... (קשר). אני מנסה להסביר אותו בנטייה הזו של כל העוסקים בכל הנ"ל להגיע שלב אחד מעֶבר. צעד אחד מעבר למה שנסבל, צעד נוסף מעבר לפחד, למתוח גבול ולהתקרב יותר - אל מה ? אני לא יודעת אולי אל אמת כלשהי, פנימית, חיפוש עצמי, חקירה, עניין, סקרנות, או אל קרבה אחרת, שאין קרוב ממנה, או אלו דברים שמעוררים חיוּת וחייתיות באדם, במובן ייצריות. המחשבה, כשהיא אינטיליגנטית, יכולה להיות יצירתית ביותר - ודברים כאלו מוצאים גם למשל במדע בדיוני - חשיבה שהיא אינה רגילה. שהיא מעבר למציאות הקיימת הידועה לנו. יש בה בדיון, אבל יותר ממנו - היא הגיונית. אם מדע בדיוני הוא צעד אחד קדימה מעבר למציאות, וכך גם הפנטסיה על קוסמיה, הרי שחוויות אקסטרים אף הן כאלו - צעד אחד מעבר. וגם יחסי שליטה ובדסמ - שלמרות הפופולריות שלהם כעת, עדיין אינם נחלת הכלל, משהו בהם יוצא דופן, אחר.. יש בכך מן היצירתיות, האילתור, המחשבה האחרת... רוב האנשים מתעסקים במוכָּר בלבד, ולא הולכים אל הלא נודע. במילים אחרות, יש נטייה לאחרוּת וזה בא לידי ביטוי בדרכים שונות. אני חושבת שאין זה מן המקרה, שהרבה שנמשכים לבדסמ, נמשכים גם למדע בדיוני ולכל השאר שפירטתי. במובן הזה גם לנסיעה במעלית, לחלקנו - במובן אליו התכוונת אתה... כי זו התמודדות עם פחד ועם מה שמעבר לפחד. התמודדות עם האמת שלנו על עצמנו. אבל אני עובדת על זה.. להסביר מהו הקשר הזה בדיוק. זו רק התחלה של הסבר, קיוויתי לקבל עזרה כאן. דיברתי על אחרוּת, על יצירתיות, על מחשבה עשירה ולא רגילה שפורצת את גבולות המציאות, ועל סקרנות, אינטרוספקטיבה וכל מה שמעבר לגבולות, לידיעה. בינתיים.. ג'ינג'ר. |
|
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 16 שנים •
6 בספט׳ 2008
מתנצל מראש על פוסט קצת פסימי
אני מבין אותך לחלוטין, כי גם אני חשבתי כך פעם.
במשך השנים גיליתי שהמכנה הכי משותף בין כולם כאן הוא חוסר המכנה המשותף. מסתבר, שיש כאן גם אנשים מקובעים, שמרנים, כאלה שה'אחרות' היא מהם והלאה. ולפעמים לא ברור איך זה קרה, אבל זה ככה. למציאות יש את הדרך שלה והיא אינה מושפעת מתיאוריה זו או אחרת... הלוואי והיינו כמו שאת אומרת... אינטיליגנטים, כאלה שמחפשים לפרוץ גבולות, סקרנים ובעלי מחשבה עשירה. אני מאמין שמספיקה קריאה (ואפילו חפוזה) כאן בפורומים כדי לתת לך תחושה למה אני מתכוון. במה עוסק הרוב הזה שאת מדברת עליו.. |
|
|
|
ginger
|
לפני 16 שנים •
6 בספט׳ 2008
Re: מתנצל מראש על פוסט קצת פסימי
הרוב, שצועק דבריו מעל גבי הפורומים פה, לא כל כך מעניין אותי.
הוא ריק ורדוד בדרך כלל ועושה רק רעש. האיכות - שותקת לרוב. מעניינים אותי אנשים. ההסתכלות שלי בעולם אינה נשענית על הקולות ששומעים בפורומים, כי אם בעיקר על הקולות שלא נשמעים בהם. הקולות השקטים שמשום מה אני נוטה למצוא בהם יותר אמת. זה לא סותר את ההבנה שלי, לגבי המכנה הלא משותף שאתה מדבר עליו - בהחלט 
אני מניחה כי התעלמתי מפלח זה לחלוטין... 
ג'ינג'ר. |
|
|