אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

היסטריה והספייס

noga
לפני 20 שנים • 17 בפבר׳ 2004

היסטריה והספייס

noga • 17 בפבר׳ 2004
היה זה ערב מוצלף רוחות וגשם. בדירה הקטנה היה חם ומואר. יומולדת. 30. שלה.
הכנות אחרונות… מתרוצצת לה בין הליפסטיק לתנור לאחר יומיים של קניות, תכניות, עבודות ניקיון ובישול. היא
מאוד השתדלה להכין לכל אחד מיקיריה דבר מה שיבטא תשומת לב אישית כפי שהם בוודאי עמלו על מתנותיהם לה.
לאט לאט התקבצו הוריה המבוגרים, אחיותיה, אחייניה וחברים קרובים.
כשהיא סמוקה מיין באווירה האינטימית שנוצרה, רפויית מחשבות וידה האחת מלטפת את שערות אחייניתה הוא רכן לעברה בתנועה אגבית לגמרי ואמר: "קומי כעת, חכי לי בשירותים, עירומה מהמתניים ומטה, גב לדלת מפושקת מעל האסלה כשהעיניים מכוסות בצעיף השחור והגאג בפה. עכשו."
בבת אחת הציפו אותה אותן תחושות ארורות שהחרידו את שלוותה במשך שנים, נצנוצי הזיעה, הסחרחורת, הבחילה, דפיקות הלב. התקפי חרדה קראו לזה. היא קמה ככושלת, אספה את הדברים ונכנסה לשירותים. התחושה הזו שמשהו חשוב ומסעיר עומד להתרחש התערבבה ערבוב מטורף עם תחושות הלחץ של הגילוי והמבוכה האפשרית –היא הרי קרובה כל כך, סוטה כל כך , פגיעה כל כך……
כמי שהרגישה טווסית בדרך כלל היו תנועותיה בחדרון הצר גמלוניות להחריד- נחבטה בקירות כשהיא מתפשטת מנסה למצא מקום לעצמה, לבגדים ובעיקר , בעיקר לנשמתה…….זו היתה מקפצת כאחוזת דיבוק בבית החזה, מונעת באחת על ידי האימה מחד והפוטנציאל מאידך….המקום הזה בדיוק היה בעיניה תמצית הקושי שבכניעה……המחשבות הארורות הקונפורמיסטיות, אלו שתופסות אותך בקרסוליים ברגע שהתחלת לעוף. הצורך הקיומי כמעט לד ע ת על מה עומדים? מה רואים? איפה נמצאים? לאן הולכים? מי שמע? מי יודע? מי אוהב? מי אויב?……כל הדהירה האינסופית הזו לעומת השקט שבלעזוב…..להפקיר, להיכנע , להתמסר…..כמעט יכולה היתה להרגיש את הכנפיים שיצמחו לה כשתצליח לעזוב….מאבק האיתנים בחדרון הקטן גרמו לדמעות לזלוג מעיניה כמעט מבלי משים. היא כל כך רצתה, כל כך רצתה להצליח לשכוח את כל מה שתפל עד שכמעט ולא שמעה אותו נכנס…..היא הספיקה להרגיש את החום של גוף אנושי נוסף בחדרון הצפוף כשנתחבו בזריזות לאוזניה זוג אטמים…….קודם חשבה שהתמהיל הזה של אימה מרגשת לא יכול להיות עוצמתי יותר אבל עכשו היתה עקודה – לא רואה, לא שומעת ולא יכולה לדבר…..נשימתה היתה כבדה...המוח הזה
הממאן לשתוק פשוט צרח: תגידי, את חושבת שלא תוהים לאן נעלמת? לאן נעלמתם? את משוגעת? הילדים בטח מתרוצצים מחוץ לדלת הזו….נרצעת משתרמטת….
בניגוד ל"צרחות" ההן שהיו כאוטיות היה דבר מה מונוטוני שהחל לתפוס מקום גדל והולך ברחבת האגרוף הזו בתוכה…..הדמעות קלחו בזרימה קבועה למדי, הנשימות היו מהירות אבל עמוקות והיא החלה לשמוע את עצמה מבפנים. היא נהמה…….לעצמה. השמיעה מין קול שהחל בסרעפת ונגמר בפה החסום. לא יוצא. נוצר מין גל שנעשה יותר ויותר גבוה והתחיל כל פעם נמוך יותר, תחילה מהסרעפת לפה אחר כך מהטבור לפה ובסוף מבין רגליה הפשוקות לפה…..היא כבר לא ידעה איפה היא עומדת…..הרגישה כמו מקווה מים גדול, הדמעות, הזיעה, המקום הזה הבוכה בין הרגליים הפעורות שלה…..שמעה מבפנים איך נקוות שם דמעות גדולות ונוחתות לתוך האסלה……בבת אחת נשלף האטם מאוזנה הימנית והיא שמעה אותו לוחש: "את לא זזה מפה עד שתמקמי בך אותי, עד שתסמני לעצמך , בגופך, את מקומי."
נותרה לבד. האימה הרימה ראש - האם לפחות השאיר את האור דלוק? האם לפחות קיים הסימן המוסכם הזה שהחדר כעת תפוס? מה לעשות? זו חידה? יש פתרון?
מנסה לשוב ולאפשר לנשימה להשתלט על הרעש כדי לשמוע יופי, הידיים כמו זזות מעצמן, רוקדות באוויר, מציירות לה חלל, נחבטות בחוסר ארגון באריחים הצוננים……האגן זז לאחור, היא מתכופפת ומלטפת את העמוד המתכתי הזה שעולה מין האסלה, ידיה עולות ויורדות, עולות ויורדות ואז ..לגמרי במקרה נתקלת בחומר מלטף. לבד. ממששת בעווית. זה מין מקל כזה שהידית שלו עטופה לבד רך. מושכת קצת למעלה. נתקע. לעזאזל, זו מין מברשת גדולה, מהדברים הללו שמנקים בעזרתם את האסלות. מריח חדש. גם הבסיס – המיכל הזה עטוף אותו לבד נעים. אולי דמיונה מתעתע אבל יש לזה ריח קל מאוד של בושם…..מרחרחת אותו, מלטפת אותו…….מסתובבת ומתיישבת על האסלה, ברכיים מקופלות, מפושקות ושעונות על האריחים משני הצדדים…… מעבירה אותו לאורך ירכיה. חזק יותר. מהברכיים לכפות הרגליים, מהברכיים אל בין רגליה…אוספת את הדמעות משם……תנועותיה נעשות חזקות, תובעניות, שריטות צורבות מתהוות לאורך פנים הירכיים …….זה המקום שלו –דייר בחדרים הכי אפלים שלי , מכיר בהפרשות שלי, ידית קשה ובסיס עטופים רוך שלי, שורט אותי, לומד אותי, כואב אותי מטהר אותי, מענג אותי……
שתי ידיה מיוזעות אוחזות בידית ההיא, המברשת עולה ויורדת במהירות כבר רק במקום המפגש ההוא בין ירכיה, מתרונן בכאבו……האגן קעור ככל יכולתו , הנשימה מהירה ושטוחה…..
היא יפה…..היא עפה……
vicious​(שולט)
לפני 20 שנים • 18 בפבר׳ 2004
vicious​(שולט) • 18 בפבר׳ 2004
מקסים וסקסי
en1
en1
לפני 20 שנים • 18 בפבר׳ 2004
en1 • 18 בפבר׳ 2004
מגרה...