התמורה האולטימטיבית (סיפור אמיתי)

DOM Perignon(שולט)

לפני 15 שנים • 28 באוק׳ 2008

דולפין כחול כתב/ה:

DOM Perignon כתב/ה:

אני מאד מקווה שהסיפור הוא רק סיפור ואין לו שום קשר למציאות, או למצער הקשר היחידי למציאות הוא הפרעת קשב שהילד סובל ממנה.
אני לא מומחה גדול לטיפול בהפרעות קשב אבל אני יודע בוודאות שהתנהגות סאדו מאזוכיסטית בשום אופן לא יכולה להחשב כטיפול נאות בשום ילד בוודאי לא בילד שסובל מהפרעת קשב וריכוז.

הסיפור הוא אמיתי, אבל ילד לא קיבל שום "טיפול" סאדומזוכיסטי. לא צריך להיסחף.
הבעיה כאן באתר שכולם כל כך דרוכים שלעתים קרובות מדי שוכחים להפעיל את
חוש ההומור וחוש הפרופורציה.

הייתי שמח להסבר, אפשר בערוץ פרטי אם אתה מעדיף.
אתה מוזמן לתייג אותי בכל תג שתבחר מכות לילדים, גם אם זה מכות בטוסיק הן הרחק מחוץ לתחומי ההומור שלי.

Halrloprillalar	Halrloprillalar לפני 15 שנים • 28 באוק׳ 2008 לפני 15 שנים • 28 באוק׳ 2008 Halrloprillalar • 28 באוק׳ 2008 עזוב, באמת שאין לי שום חשק להיכנס לויקוח הזה. ממילא אני לא אשכנע אותך, ואני בספק רב אם דעות כמו שהצגת ישכנעו אותי.

תחרה שחורה(נשלט)	תחרה שחורה(נשלט) לפני 15 שנים • 28 באוק׳ 2008 לפני 15 שנים • 28 באוק׳ 2008 תחרה שחורה(נשלט) • 28 באוק׳ 2008 הוכחה נוספת לפתגם: "התפוח לא נופל רחוק מהעץ".

אחת כזו

לפני 15 שנים • 28 באוק׳ 2008

DOM Perignon כתב/ה:

דולפין כחול כתב/ה:

DOM Perignon כתב/ה:

מה יכול לעשות הדולפין, פריניון?

והוא גם מכוון לדעת גדולים, בשינויים המתבקשים -

"חושׂך שבטו- שונא בנו, ואוהבו- שחרו מוסר" (משלי י"ב), וכפירוש המלבי"ם -

"אב שחושׂך שבטו מבנו לא משום צערו של הבן, אלא משום שהדבר גורם לו צער, ומתוך האהבה העצמית - אין הוא מייסר את הבן - בסופו של דבר הוא ישנאנו! אבל האוהב את בנו ולא את עצמו - משחר ילדותו של הבן ייסרנו - בדיבור, וכשצריך גם בשבט, ואם אינו עושה זאת כשיש צורך בכך הרהו חוטא בנפש הילד. מקומו של השבט הוא רק כשהילד עדיין צעיר, בראשית חינוכו כמו שנאמר:" חנוך לנער על פי דרכו" שמשמעו בראשית דרכו."

דולפין מבין, למרות שהדבר אולי מצערו, שאל לו לחשוך שבטו כשהדבר קשור בחינוך בנו.
וה-ראיה להצלחה - הילד ישב ללמוד