החיים זה זבאלט. סוג של קשקוש אמיתי, אייכותי, כזה שכנראה רק כשמתים מבינים עד כמה עמוקה היתה מאורת הארנבת וכמה טיפש באמת היית. בילדותי, הייתי אותו ילד דחוי, זה שהיה יושב בפינה במסיבות הכיתה אליהן הוזמן, אם בכלל הוזמנתי.
