סאדו מזוכזים ויהדות- מסתדרים?.

מיתוסית​(שולטת) • 1 בנוב׳ 2008

אז באותה מידה אתה יכול לומר שכל שליט, דמוקרטי או טוטליטרי הוא סדיסט וכל הנתינים שלו שנתונים למרותו הם מזוכיסטים או הנשלטים שלו?
וגם.. שכל פעם שהענישו מישהו (ועד היום במדינות מסויימות) בהצלפות או עינו אותו אז זה גם סאדו מאזו?
אנשים מעוותים יותר מידי את כל התחום הזה.
גם כשבתלמוד (או אלוהים יודע איפה זה היה כתוב, אני לא זוכרת) היה כתוב שבעל יכול לחנך את אישתו בהצלפות, אני בטוחה שלא הייתה הכוונה לבדסמ, בגלל שהמטרה הייתה חינוך ולא הנאה מינית.

והנאה מינית היא זו שמבדילה בין סדיזם מיני לסדיזם רגיל או פעולות הכוללות השפלות או כאב פיזי למטרות אחרות, ואותה הנאה מינית המשותפת לסדיסט ולמזוכיסט היא שמבדילה ביניהם לבין סתם סדיסטים מיניים דפוקים בראש שמתעללים באנשים בלי שירצו בכך ויהפכו אותם לקורבנות.

לא מאמינה

משקיפה לא שקופה • 1 בנוב׳ 2008

גם כשבתלמוד (או אלוהים יודע איפה זה היה כתוב, אני לא זוכרת) היה כתוב שבעל יכול לחנך את אישתו בהצלפות,
---------------------------------
כחולית
אני קוראת אותך ומרימה גבה גבוהה מאוד
את בטוחה שזה מה שכתוב בתלמוד
לבעל יש זכות להצליף באישתו ולחנך אותה?
עד שאני לא רואה את המקור אני לא מאמינה בכך

Re: לא מאמינה

lorenzo • 1 בנוב׳ 2008

גם אם היא צודקת (וממש לא נראה לי שכן).

זה בכלל לא משנה אם כתוב בתלמוד כך או אחרת, התלמוד אינו נתפס כמקור אלוהי, הוא הבנה והתדיינות על כתבי קודש קיימים שכל המפרש יכול להבין מהם אחרת.


------
כחולית יקירתי, התכוונתי ליצר השליטה באשר הוא, ורמזתי שהוא מסתדר נפלא עם יחסים סאדו-מזוכיסטים.

איפה ביהדות יש לכך הכשר...

A v​(שולט) • 1 בנוב׳ 2008

אני חושב שזה פשוט

אדם מחוייב לעינוגה של אישתו

ואם עינוגה כרוך בהצלפה קשירה או כל דבר דומה מהעולם הזה הרי אנו מקיימים מצווה!

Av

Morticia • 1 בנוב׳ 2008

המקום היחיד שנותן עוד איזו לגיטימיציה להתעלות הרוחנית של האישה ולקדושתה.
לחיבור המיוחד לטבע, לרוח, לנסתר.

ואם מה שהיא אוהבת זה שמנשקים לה את כפות הרגליים ומענגים את בית מקדשה

הרי אתם ממלאים מצווה באותה המידה

ובכלל נראה לי שכבר מזמן הגיע הזמן

להביא לפרונט את האישה כשליטה

רגישה, אוהבת, חמה וחכמה.

תגידו תודה.

מיתוסית​(שולטת) • 1 בנוב׳ 2008

אני לא זוכרת איפה בדיוק נתקלתי בזה והרצתי קצת חיפוש בגוגל ולא מצאתי את מה שרציתי, למעט זה:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=127463

הנה החלק הרלוונטי פחות או יותר:

"העבודה כתובה בסגנון מדעי מובהק. "זה היה לי חשוב", היא אומרת, "כי בתחום חקר היהדות קל ליפול על ההבדל שבין מדעי להלכתי". וולף מדגישה שהיא לא סרקה את ההיסטוריה של הקהילות ואת המנהגים השונים בכל מקום וזמן ביהדות, אלא את פסקי ההלכה. בפרק המפרט את תזת המחקר היא מסבירה, בין השאר, כי "המחקר הנוכחי מעמת שתי השערות בדבר תיחום גבולות לגיטימיות של הפעלת כוח מצד בעל כלפי אשתו במשפט העברי... סקירה של חומר הלכתי בנוגע לסוגיה זו מעלה הבחנה בין שתי קבוצות פוסקים. הראשונה, שעמה נמנים פוסקי אשכנז וצרפת מהמאות 13-11 (אשכנז במקרה זה היא גרמניה - א"ג), אוסרת לחלוטין הכאת אשה בידי בעלה. השנייה, שעמה נמנים רוב הפוסקים האחרים (לרבות פוסקי אשכנז וצרפת מתקופות אחרות), אוסרת עקרונית הכאות כאלו, אך מתירה לבעל להכות את אשתו הכאות חינוכיות".

מהן הכאות חינוכיות? וולף מפרטת שלושה סוגים: הכאה שנועדה לכפות על אשה לבצע את מלאכותיה (היתר לכך נמצא בעיקר בפסיקות של חכמי ספרד עד המאה ה-14), הכאה שנועדה להעמיד את האשה במקום כנוע וצייתני (היתר להכאה כזאת, מבהירה וולף, הוא חריג, ונמצא אצל ר' שמואל הנגיד בלבד), והכאה שנועדה לחנך אשה להיטיב את דרכיה ולהפרישה מאיסורים (איסורים ונדרים שהיא גזרה על עצמה ואינה יכולה לבטלם - א"ג). סוג זה, היא מסבירה, יש לחלק לשתי קבוצות משנה: האחת הכאה שתכליתה הפרשה מאיסור מיידי, והשנייה הכאה שתכליתה ענישה על מעשה רע וחינוך לדרך ישרה. בשני המקרים, קובעת וולף, פוסקים דורשים לרוב מבעל לנקוט תחילה אמצעים חינוכיים אחרים, ורק אם אלה אינם מועילים - אזי מותר לבעל להכות את אשתו.

העבודה עימתה שתי השערות. לפי הראשונה, הפוסקים שאוסרים לחלוטין הכאת נשים יחמירו מעמיתיהם בשלושה מדדים: חומרת העבירה, הענישה וכפיית הגט. "הרציונל של ההשערה הזאת", מסבירה וולף, "הוא שאם פוסק מתיר הכאה חינוכית, מבחינתו זה כלי לגיטימי - ורק אסור להגזים עם המכות".

ההשערה החלופית שוולף בדקה הניחה שלא יימצא הבדל בשלושת המדדים האלה בין הפוסקים האוסרים לבין המתירים הכאות חינוכיות, כיוון שגם המתירים ישימו דווקא גבול מוצק מאוד בין חובה חינוכית שיש לבעל כלפי אשתו, לבין איסור מוחלט להכות אותה סתם, במיוחד כדי שגברים אלימים "לא יתפסו טרמפ, על ההיתר ה'חינוכי'". בסופו של דבר, נמצאה במחקר תמיכה משמעותית יותר להשערה הראשונה, "אבל גם ההשערה השנייה לא ממש קיקיונית". בזהירות רבה היא אומרת שכנראה כל פוסק מוצא בעיקר את הכיוון שהוא מחפש."

אני בטוחה שאם הייתי יודעת איפה לחפש, הייתי מוצאת או לחליפין אם הייתי מכירה מישהו דתי שבקיא יותר בתחום, הוא היה מוצא מקורות.


פאדלר, אימרתך מזכירה לי את התיאוריה של . יש פה סתירה, שהרי אם לכולנו היה יצר השליטה, לא היה נשלטים, הלא כן?

מורטישה, אם אני לא טועה, אסור לבצע באישה מין אוראלי כי זה נחשב איבר טמא מבחינת היהדות, אבל שוב אני נכנסת לנושא שאני לא בקיאה בו

בקרקעית האוקיאנוס​(נשלט) • 1 בנוב׳ 2008

ובכן לשאלתך, התשובה, לטענתי היא שלילית באופן חד משמעי.
לא משום איזכור או אי איזכור כזה א אחר של פמדום או יחסי שליטה במקורות, אלא פשוט לנוכח המהות של היהדות לעומת השורשים הדתיים של הסאדיזם\מאזוכיזם.
היהדות ממהותה היא "רבנית", היא סולדת "מההתלהבות הקדושה", מפולחני דיוניסוס האורגיאסטים אליבא דה ניטשה. והיא מבקשת להחליף אותם במדרש התלמודי ובמיקרו-אתיקה של ההכלה היהודית.
יחסי שליטה, פמדום\מיילדום, השורש הקמאי העתיק שלהם הוא בפולחנים האליליים, בסטורנאליות הרומיות והבאכחנליות היווניות, ועד לליברטיניות הסאדית. ..
לכן, בד.ס.מ , יחסי שליטה וכו', לא ממש הולך עם יהדות. לא הכל חייב ללכת עם הכל.

lorenzo • 2 בנוב׳ 2008

אממ אני קצת חולק עליך.

היהדות האמנם ברובה רבנית אבל לכל אחד וההבנה שלו לתנ"ך.
אם הוא מדבר על איזון בין אור חושך ורמוז שאין טעם בעולם בו המציאות מקצינה אל אחד מעקרונות אלה, אני מבין ורואה מהמציאות שחייב להיות איזון, רוצה דוגמה? אין אהבה בלי כאב.

Rasputin1989 • 24 בנוב׳ 2008

אין לי הרבה מושג בBDSM אבל כן יצא לי לחקור דתות שונות... התבנית המשותפת לרובן היא:
אם זה מהנה, כנראה שזה אסור.
אבל אני בטוח שבנושא כל כך ביזארי כמו סאדו-מאזו והשפלה, תוכל בקלות למצוא איזה רב שימצא פירצה בכתובים

the_drow​(שולט) • 24 בנוב׳ 2008

לדעתי הקב"ה ברא אנשים כמו שהוא ברא אותם. הומו ישאר הומו לא משנה מה תעשה עם זה.
"נעמה לי אהבתך מאהבת נשים" דוד ליהונתן. שאול לא רדף אחריו כי רוח אלוקים סרה עליו אלא כי היה לו רומן עם יהונתן. ואגב לא נזגר בגנות דבר זה שום אמירה או איזכור למורות שרשום במפורש "וישכבון".
אני חושב שזה תקף לבדס"מ כל עוד לא נעשה ניצול.
מין זה דבר ממש מוזר (לראיה: פרויד...)