מזוכיזם מנטאלי

מזוכיזם מנטאלי

אופק קסומה • 6 בנוב׳ 2008

כחלק מהנסיון שלי להבין את הנושא הזה עד הסוף, הייתי שמחה אם מישהו יוכל להסביר לי בדיוק איך מזוכיזם מנטאלי עובד. יש בכלל כזה דבר?
מזוכיזם פיזי הוא פשוט וברור - אחד צריך כאב, השני מספק לו אותו, שני הצדדים באים על סיפוקם. לא משנה כרגע מה מטרת הכאב הפיזי (העלמת כאב נפשי או סתם הנאה נקיה מכאב).
אבל איך זה עובד כשהמזוכיזם הוא מנטאלי?
איך "מבקשים" כאב מהסוג הזה? איך בכלל נהנים מכאב מהסוג כזה?
ושוב, יש כזה דבר בכלל?

Tobias​(אחר) • 6 בנוב׳ 2008

אני כמוך, שאלתי את עצמי את השאלה הזו כבר מזמן והגעתי למסקנה שיש אלמנט נוסף חוץ מסאדיזים ומאזוכיזים והוא..........

סאדוכיזים!
ובעצם

"האם אדם שנכנס מרצון שוב ושוב לסיטואציות שיכאיבו לו הוא מזוכיסט?
או שמה הוא פשוט סדיסט כלפי עצמו?

אם בחרת בתשובה השניה

אז מזל טוב

אז סאדוכיסטית!

נוריתE • 6 בנוב׳ 2008

זה,או זאת מהות כל העיניין המזוכיסטי
מה שקורה במוח,
הצורך מתחיל שם ונובע משם
אין הפרדה
העיניין המנטלי, נפשי חושי ריגשי
כל מה שכרוך בזה.
הקטע הפיזי הוא כלי ואמצאי לא מטרה.

אף אחד לא נכנס לזה רק כי"הוא (או היא)אוהב/ת כאב", נטו עיניין פיזי
זה לא עובד ככה ומי שחושב/ת שכן, משלים את עצמם שהם מסוגלים לעשות את הפרדה הזאת, בין הראש לגוף

אבל כאן גם לא מדובר על "שליטהמנטלית" שהיא איזשהו בליל של רעיונות בנוסח
"הכל במוח ומשם הכל מתחיל ושם זה ניגמר"(כביכול שליטה מרחוק רק במישור המטפורי וזה אומרים דוגלי השיטה
"זה מספיק" )
זה ,אם אפשר לכנות את זה "מערך כוחות משולב" בהשאלה,
אנחנו אנשים ייצרים אבל גם אנשים חושבים
או אפשר גם הפוך, חושבים אבל עדיין מאוד ייצריים
הקטע המנטלי הוא הצורך המוביל והפיזי הוא הכלי.

להבה חשופה • 7 בנוב׳ 2008

אני, בוחרת בתשובה השניה, לפי משנתו של טאבי, אני "סאדוכיסטית".

מאידך, גם אני לא מבינה את עניין ה - "המנטאלי" או כמו שנכתב: "מאזוכיזים מנטאלי". אצלי הדבר הזה לא "עובד". לא מרגש, לא משפיע, לא מתחברת לזה. למה? אין לי תשובה אחת ברורה, אולי בגלל שאיני מסוגלת באמת לשחרר "קונטרול" עד הסוף. והראייה מעולם לא חוויתי "סאבספייס".

בוודאות יכולה לומר על עצמי שאני, כן, "אוהבת כאב פיזי" אחרת לא הייתי "סאדוכיסטית"!


להבה חשופה.!@!

Devil's Angel • 7 בנוב׳ 2008

אני הייתי מבדילה בין שתי רמות של מזוכיזם כזה. יש את הכאב הנפשי הנקודתי שמרוכז אל תוך סשן ספציפי - אם תרצי - נפילה לשם עלייה וכו', ויש כאב נפשי מתמשך ששזור בתוך הגדרת הקשר, והקשר אחראי ליצירתו ולתחזוקתו.

הראשון מתחבר לי למזוכיזם פיזי.
הרצון/צורך/שאיבת הנאה תוך כדי/אחרי מלהרגיש רע, ואני לא עושה הבדלה ממשית פה בין רע פיזי ורע מנטלי, אבל באופן נקודתי. היכולת לרדת למקום קשה המחייב אותך להתמודד עם עצמך, תוך ידיעה שמדובר בזמן קצוב וכי הפרטנר שליידך ילווה אותך בתהליך ההישלפות שלך משם.

השני מתחבר לי ליצר הרס עצמי.
משיכה לקיומו של קשר שמסב לך צער וכאב על בסיס קבע, שבעצם חלק מהגדרתו ומהווייתו הוא צער וכאב, זה נשמע לי פתולוגי.

ואולי שניהם יושבים על נקודות שונות בסקאלה אחת, ו"השני" הוא בעצם דמות המזוכיסט הארד קור, שלקח את המשיכה לכאב (הנפשי) עד הקצה. איי דונט נוו.

Venus in Furs​(מתחלף) • 7 בנוב׳ 2008

מזוכיזם, על פי הגדרתו היסודית והמקורית הוא תמיד מנטאלי, רגשי, ורומנטי.

תשוקה להיות נשלט, מוכאב, מושפל, מנוצל ונבגד על ידי אובייקט אהוב ונערץ.

מה שתיארת כ"מזוכיזם פיזי" (והחלוקה הזו די מעצבנת אותי, אני חייב לציין. זו לא את, זה אני ) נשמע לי יותר כמו משו מתחום הצרכנות או תרבות הפנאי.

התשוקה המזוכיסטית יכולה להתבטא בצורה מקיפה וטוטאלית או בצורה נקודתית, ספציפית, ממוסגרת באי של זמן ומקום. עוצמתה יכולה להשתנות מאדם לאדם, או אצל אותו אדם בתקופות שונות בחייו.

אך לא מדובר בהפרדה בין "פיזי" ל"מנטאלי".

איך מבקשים את זה?
לא צריך לבקש, זה קורה לבד.

מאזוך כתב :
"גבר ואישה הנם אויבים מטבע הבריאה... האהבה מאחדת אותם לזמן קצר לאחדות אחת
ודי במחשבה אחת, רגש אחד, רצון אחד כדי להפריד ביניהם, הפרד והרחק.
וכאן, מי שאינו יודע להשתלט, יחוש קל מהרה את רגלו של האחר על צווארו"

ואיך נהנים מזה?
לא בהכרח נהנים מזה.
אולי כשמאוננים וחושבים על מושא ההערצה, ומתפעמים מהעוצמות.
אולי ברגעים הספורים שזה אכן מגיע להגשמה מינית מושלמת ולתחושת ספייס עילאית.

ואולי רק כשזה נגמר ונהיה משעמם מבינים בדיעבד שזה בעצם היה כיף.

אנדרפוט • 7 בנוב׳ 2008

המאזוכיסט מוצא עצמו מושפל עד עפר, מוכאב, נבגד ונדחק לפינה. הסאדיסט מעולל לו את כל אלו, אבל בתוך נפשו של המזוכיסט, בסימטה אפילה וחשוכה, יושב אדם עם מעיל ארוך וכובע והאדם הזה מסתכל על המזוכיסט חוטף מכות והשפלות והוא מאוד נהנה ממה שהוא רואה. זהו התחביב הסאדיסטי שלו.

כל אדם עם יצר הרס עצמי הוא בבסיס יצור אגרסיבי עם כעסים ושנאות, רק שבמקום להפנות אותם החוצה הוא מפנה אותה כלפי עצמו. הרבה מאזוכיסטים מאוד מתפלאים להבין שהם בעצם אגרסיבים, איך זה ייתכן? הם הרי יצורים עדינים רגישים שלא ייפגעו בזבוב. הבחירה ברוב הפעמים היא להדחיק את העניין הלא נעים הזה ולהישאר תמימים בעיני עצמנו.

מאזודיסט או סאדוכיסט - אותו הדבר, שם אחר.

ובכן....

צארית​(שולטת) • 7 בנוב׳ 2008

הנושא הזה בהחלט נראה טריקי למשתמש החדש..מה זה?מי זה? האם זה קיים בכלל??

יש להבין כי לחבר'ה שכבר נמצאים בסצנה תקופה ארוכה יש הבנה שונה ויותר מתקדמת לסאדו,אם זה שולט או שולטת אנחנו מבינים כי בידינו יש כח נספח למה שמתנהל פנים מול פנים בזמן אמת,בזמן סשנים..יש את החלל הריק בין לבין וכאן השליטה המנטלית נכנסת.

לגרום לנשלט שבידינו להבין כי הוא שייך לנו כל רגע נתון גם אם מפריד בינינו תהום ומרחק עז,לגרום לנשלט להרגיש אותנו כל הזמן לגרום לו לחשוב ולהעריץ אותנו מרחוק וכל הזמן,זו שליטה מנטלית והיא חשובה ביותר והיא קיימת במערכות קשר בריאות בין שולט לנשלט ויש אנשים שמעריכים סוג כזה של שליטה על כאב ממשי,להרגיש חנוטים מבלי לראות את השולט.

את זה כמובן משיגים בצורות כאלו ואחרות כל אחד והסטייל שלו....כן זה טריקי אבל קיים.

אחותופל • 7 בנוב׳ 2008

ההפרדה בין מזוכיזם פיסי למנטאלי היא באמת בעייתית, נראה לי שנדירים המקרים בהם יש הפרדה - הרי ברוב המקרים בהם מתקיים מזוכיזם פיסי כביכול "טהור" מעורבים בו אלמנטים של הכנעה, השפלה, חוסר אונים וכו' שהם אלמנטים מנטאליים.

שאלת: "איך מבקשים כאב מהסוג הזה? איך בכלל נהנים מכאב מהסוג הזה?"

בעולם הוונילי זה באמת נראה בלתי נתפס - שמישהי תבקש להכאיב לעצמה באופן מנטאלי. אבל ברגע שפותחות קצת את העיניים אפשר לראות שזה קיים כל הזמן! הרדיפה אחר כאב, אכזבות כשלונות במגוון תחומים ובמיוחד במיוחד בזוגיות.

מה שיפה בעולם שלנו זו המודעות לצורך הזה לקבל את מנת הכאב, העינויים והסבל ואחר כך גם לנסות ולהגשים את הצורך הזה ולהיכנס למפגשים/סשנים/סיטואציות הגורמות לנו כאב פיסי ורגשי כאחד.
למען האמת הרבה מהוניליות חסרות המודעות עושות את אותו הדבר. אך בעוד הן מתלוננות על עוגמת הנפש והכאב שנגרמה להן לאחר עוד מע' יחסים מתעללת, אנו לעומתן מפיקות מזה הנאה חולנית וסוטה...

מזוכיזם והרס עצמי

King of Hearts • 7 בנוב׳ 2008

אני מקבל את דבריה של Devil's Angel

אני הייתי מבדילה בין שתי רמות של מזוכיזם כזה. יש את הכאב הנפשי הנקודתי שמרוכז אל תוך סשן ספציפי - אם תרצי - נפילה לשם עלייה וכו', ויש כאב נפשי מתמשך ששזור בתוך הגדרת הקשר, והקשר אחראי ליצירתו ולתחזוקתו. הראשון מתחבר לי למזוכיזם פיזי.
הרצון/צורך/שאיבת הנאה תוך כדי/אחרי מלהרגיש רע, ואני לא עושה הבדלה ממשית פה בין רע פיזי ורע מנטלי, אבל באופן נקודתי. היכולת לרדת למקום קשה המחייב אותך להתמודד עם עצמך, תוך ידיעה שמדובר בזמן קצוב וכי הפרטנר שליידך ילווה אותך בתהליך ההישלפות שלך משם.

השני מתחבר לי ליצר הרס עצמי.
משיכה לקיומו של קשר שמסב לך צער וכאב על בסיס קבע, שבעצם חלק מהגדרתו ומהווייתו הוא צער וכאב, זה נשמע לי פתולוגי.

ואולי שניהם יושבים על נקודות שונות בסקאלה אחת, ו"השני" הוא בעצם דמות המזוכיסט הארד קור, שלקח את המשיכה לכאב (הנפשי) עד הקצה. איי דונט נוו.


ההשתוקקות לכאב, ההתענגות מכאב והצורך בכאב הם בעיני מרכיבים של תכונה מבורכת ומגרה, מעצימה את החוויה המינית וחווית השליטה . אני רואה קשר בין חווית הכאב במיניות של האישה ובין חוויות מרגשות אחרות במעגל חייה: בתולין, וסת, לידה והנקה.

הכאב האחר שאופק קסומה מדברת עליו כאן ובבלוג שלה, מתקשר לעניות דעתי, לתכונות אחרות
שמן הסתם אכן מתחברים להרס עצמי, ואני מסכים עם Devil's Angel , גם לי זה נשמע לא בריא.

כמאסטר אני רואה חובה לעצמי להפריד בין שני היצרים הללו. הראשון ראוי לטיפוח והעצמה, לחקר ובדיקה, ככלי גירוי מהמעלה הראשונה.
מאידך השאיפה לקשר כואב והרסני היא מורכבת מאוד, קלה להתעלמות וניצול. המקור שלה בדרך כלל קשה להבנה וההתמודדות עימה מאוד לא קלה ולעיתים בלתי אפשרית. הדרך הטובה להתמודדות היא לחזק את הצדדים הבונים והיצירתיים, חיזוק הביטחון ב"אני", הצבת מטרות ברות השגה, הענקת ביטחון, והמון תמיכה ואהבה.
בהערת שוליים אפשר גם לדבר על הצד המקביל אצל אדונים: הכוח והתשוקה של הכאב כמכשיר שליטה ועינוג מהמעלה הראשונה ובין צורך (נוראי בעיני) לבנות קשר כואב והרסני כמקור לבנית בטחונו הרעוע של השולט. צורך בניצול חולשתה של הכנועה - דברים שבינם ובין שליטה במובן הבי די אס אמי אין ולא כלום. בעצם הם ההפך הגמור.