| freak_on_a_leash(נשלט) |
לפני 16 שנים •
3 בנוב׳ 2008
פנטזיה, כי אני חייב לשחרר קצת קיטור...
לא עשיתי את זה מעולם, לפרסם משהו כזה, אבל הצורך הוא אבי החידוש :
"היא דופקת בדלת ואני פותח, פוסעת צעד קדימה בלי להגיד מילה, אני ממתין בפתח ערום, כמו תמיד פושט מעלייה מעיל גשם ארוך ושחור ותולה אותו בזהירות על הקולב בכניסה. היא מתחילה לפסוע אל תוך הדירה, אני צונח על ארבע וזוחל אחרייה, עיניים בריצפה. ברגע הקצר שבו אני מספיק להביט בך אני רואה חצאית מבד שחור, חולצה מכופתרת ומגפיים אלגנטיות, שום דבר שיעיד עלייה כעל מלכת סאדו, היא לא צריכה את הקלישאות האלו, אצלה זה הכל בעיניים ובחיוך. היא מתיישבת על הספה, אני על ברכי, ממתין, על השולחן כרגיל חבילת סיגריות פתוחה, סיגריה אחת שלופה החוצה, והמשקה שלה, שלוש קוביות קרח, לא אחת יותר ולא אחת פחות , לוגמת מהמשקה, אני מניח סיגריה בין שפתייה ומצית, לא אומרת מילה, זוקפת את האצבע המורה ומבצעת תנועה של סיבוב באוויר, אני בצייטנות מסתובב מאה שמונים, נמצא עם הגב אלייה. על השולחן שהברקתי לכבוד בואה מונחים הצעצועים שהיא כל כך אוהבת, מרימה כיסוי עיניים ומניחה אותו על פני, חושך, החוש המרכזי שלי נחסם, אני מנותק מהעולם. מתחילה להעביר את כפות ידייך על הגב שלי, ליטופים עדינים, אני נדרך, מנסה לא להתמכר לתחושה הנעימה, לא יודע מתי הליטוף יהפוך לשריטה, אף אחד לא יודע מתי חתולה תשלוף את הצפרניים שלה. עוצרת, שתי ידיים על הגב שלי דוחפת קלות קדימה, אני מבין את הרמז, יורד על ארבע, שתי כפות ידי פשוטות על הריצפה הקרה. אחרי דקה או שתיים של חשיכה החושים האחרים מתחילים להתבהר, אני שומע כפפת גומי נמתחת ואת שפורפרת הג'ל ששופכת את חומר הסיכה. אני מרגיש את היד שלה משוטטת על הישבן שלי, הבוהן חודרת ראשונה, משחקת, נכנסת ויוצאת, לאחר מכן האצבע האמצעית... משהה אותה בפנים, מסובבת, מודעת למשמעות הסמויה של האצבע הזאת ולהשפלה שכרוכה בכך שהיא בתוכי את מוציאה ומכניסה אותה, מגבירה ומאטה את הקצב ואז מוציאה... האצבע המורה מצטרפת אל האצבע האמצעית והיא מכניסה אותן, בתחילה עד הפרק הראשון, אחר כך עד השני, אני זז באי נוחות, מתכווץ, ספנק מכוון של היד השניה מחזיר אותי מיד לתנוחת קבלה ... "יפה מאוד, ילד טוב" הפרק האחרון של האצבעות חודר לתוכי, אני גונח. "ילד", זה מעלה בי איזה חיוך פנימי כשהיא קוראת לי ככה, אני הרי מבוגר ממנה בכמה שנים, אבל שנינו יודעים מי הילד פה, וזה בטח לא היא,זה עושה לי תחושה חמה ועוטפת כשהיא קוראת לי ככה. עם שתי אצבעות בתוכי מרימה את הפלאג מהשולחן ביד השניה, מניחה את קצהו בצמוד לאצבעות ובזריזות שולפת אותן החוצה ומחדירה אותו, היא מורידה את הכפפה ואני שומע אותה זורקת אותה על הריצפה, אני כבר אנקה מאוחר יותר. נחה לכמה רגעים, אני שומע אותה נשענת אחורה על הספה ואז שוב מרגיש תנועה מאחורי ... היא אוספת חוט דק מהשולחן וקושרת אותו בקשר רפוי לבסיס האשכים שלי, את הצד השני היא קושרת למשהו, רק אחר כך אני מבין שהוא נקשר לרגל של השולחן הכבד. סוליות המגף מונחת על הישבן שלי ודוחפת אותי קדימה בעדינות,אני זוחל כשתי זחילות ומרגיש את החוט נמתח ולוחץ על האשכים שלי, אין לי מושג מה עומד לקרות... אני שומע משהו נוסף מורם ממשטח הזכוכית ואז שומע שוב את הקול שלה חותך באפלה שאני נמצא בא... מעביר בי צמרמורת..."ילד, עכשיו, אתה הולך לספור אחורה מעשר, מובן?" אני מהנהן, למרות שלא באמת מחלחלת אלי ההבנה למההיא מתכוונת, לפני שאני מספיק לעבד את המידע אני שומע שריקה כל כך מוכרת באוויר ושוט עם זנב אחד, זה שברגע של התלהבות לא מוסברת קניתי לה נוחת על הישבן שלי. אני קופץ קדימה מההפתעה והכאב, החוט הדק שמחובר אל האשכים שלי נמתח, הכאב וההפתעה גורמים לנשימה שלי להעתק. "לא ספרת ילד, אז ההצלפה הזו לא נחשבת" אני יכול לשמוע את החיוך בקול שלה... "עשר (?)" אני מנסה בכל זאת... בעיטה קטנה אבל מכוונת היטב אל בין הרגליים שלי מבהירה לי בדיוק מי קובעת את החוקים כאן ולמי נותר רק לציית. "חזרה לתנוחה" היא חותכת באוויר, אני זוקף חזרה את ישבני, לא יודע מתי ומאיפה תגיע המכה, חוסר הידיעה מפחיד. שריקה באוויר, נחיתה, כאב, מתיחה... "עשר" אני מספיק לצעוק ... "מיסטרס" ... מזל ... אצלה זה מושלם או כלום. שריקה באוויר, נחיתה, כאב, משיכה... "תשע מיסטרס" את השמונה כבר קצת קשה לי הגות כמו שצריך, אני מתנשף מהכאב ומהאימה אבל איך שהוא מצליח... שלוש הצלפות מהירות ואכזריות נוחתות על הישבן והגב, "שבע מיסטרס, שש מיסטרס, חמש מיסטרס"... מתנשם במהירות... תחושה של פחד אמיתי ממלאת אותי. אני שומע אותה צוחקת מאחורי, צחוק מלא ואמיתי , צחוק של ילדה שמצאה משחק חדש ומהנה. השוט נוחת על השולחן בקול צילצול אני שומע את המצית ויודע שאת לוקחת לך הפסקה, אני מרגיש את המאפרה הקרה מונחת על בסיס הגב שלי, אני מתאים את התנוחה לנוחיותה, היא מדליקה את מכשיר הטלוויזיה נשענת אחורה ומתחילה להעביר את המגף שלה בין הרגליים שלי, אלוהים, היא יודעת יותר טוב ממני אפילו מה עושה לי את, ההתרגשות מציפה אותי ואני מתמכר לעור של המגף שלה שמחליק שם. ואני נותן לעצמי להרגע ולשקוע לשקוע לשקוע... קצת מוקדם מדי... הסיגריה שהיא מכבה בברוטליות על הגב שלי גורמת לי לקפוץ באוויר ולהפיל את המאפרה,היא צוחקת בקול... אני כבר אנקה אחרי זה... השוט שוב מורם ואני מחשל את עצמי, מנסה, ארבעת ההצלפות הבאות מגיעות מהלב שלה, אני מרגיש את זה בדיוק ובעצמה, כמה שהיא כבר מרוגשת. הזעקה "אחד מיסטרס" מסמנת את סוף השלב הזה במשחק, אני רוטט ומיוזע, שמח כל כך שזה נגמר, מצטער כל כך שזה נגמר. את משחררת בעדינות את הקשירה מסביב לאשכים שלי שהפכו לכחולים וסגולים כתוצאה מהמשיכה, מעמידה אותי על ברכי ומסובבת אותי אלייך. עיוור לחלוטין היא מצמידה אותי אל ירכייה, אוחזת בכח בקודקוד ראשי ודוחפת אותו אל בין רגלייה בתנועה הזו שמשוייכת כל כך לגברים מהסוג השוביניסטי ביותר, יודעת כמה אני אוהב את זה. אני מריח אותה, ויודע כמה התרגשה, זה לא יפסיק להפתיע אותי כמה להעניק לי כאב מביא אותה למקומות האלו. אני מתחיל בעבודה שאני מכיר טוב ושלעולם לא ימאס לי ממנה, מלקק בעדינות, מוצא את הנקודות שגורמות לנשימה שלה להפוך לכבדה ולגוף שלה להתכווץ, מתמקד בהן מגביר ומפחית את המהירות מרגיש אותה מנשמת ומתנשפת ולא מפסיק עד לנקודה שבה כל הגוף שלה נמתח, ואז משתחרר. שומע אותה נוחתת על הספה, מוציאה את הראש שלי מבין רגלייה ומסירה את כיסוי העיניים, לרגע אחד אני מסתכל אל הפנים הכל כך מושלמות שלה את מסמנת לי להתרחק אחורה מעט ולהביט על הריצפה, ומצמידה שוב את המגף שלך אל הגבריות שלי מלטפת, מכאיבה, מחרמנת, מועכת, מעבירה ידיים על הפטמות שלי, רגע אחד מלטפת ואז מסובבת ומועכת, סוטרת עליהן כדי להגביר את הכאב, ואני כבר זקוף כל כך שאין מקום לכל הדם הזה שבורח מהמח שלי ומתרכז במח השני שלי. ברגע אחד היא מפסיקה, ואני מייבב כמו תינוק שנלקח ממנו צעצוע אהוב. היא מסתכלת עליי... העיניים, החיוך שלה, גורמים לי להשפיל מבט, את מרימה את הראש שלי ונותנת לי מבט חודר, מסתכלת לתוך הנשמה שלי... "אתה ממש ממש רוצה את זה אה ?" אני מהנהן, נבוך מהצורך הזה מהפטיש הזה שהשתלט עלי. "כמה אתה רוצה את זה?" "יותר מכל דבר אחר בעולם מיסטרס" הגרון שלי יבש, המילים בקושי יוצאות "זה לא נשמע כל כך משכנע" "יותר מכל דבר אחר בעולם מיסטרס" אני מכריח את עצמי, זה יוצא כמעט בצעקה. "אני צריכה לחשוב על זה" "סיגריה ושתיה" אני קם על רגליי, נבוך בזקפתי, מושפל... צועד למקפיא ומניח שלוש קוביות קרח בכוס נקיה וחדשה, המיסטרס שלי לא תשתה פעמיים מאותה כוס. שלוש קוביות, לא אחת יותר, לא אחת פחות. מוזג את המשקה , חוזר, ומניח אותו לפניה. שולף סיגריה מהחפיסה, מניח בין שפתיה ומצית. היא מסמנת לי לפשוט את היד אני מציית וממתין לקלוט את אפר הסיגריה, היא לוגמת מהמשקה, מניחה אותו ונוטלת את שפורפרת הג'ל. מרוקנת מהג'ל אל תוך היד שלי ואני מרגיש את רעידות ההתרגשות עוברות בי, מתחברות לכאב ההצלפות שבוער בי, אבל אני לעולם לא אתחיל, לא ללא פקודה ברורה. "אתה יודע שהלכתי איתם היום לעבודה והם מכוסים בטינופת של הרחוב... נכון ילד?" אני יודע... "לא מגיע לי יותר מזה מיסטרס" מגמגם "אני לא שומעת אותך היום" "לא מגיע לי יותר מזה מיסטרס!!!" "אני מרשה לך ילד, הרווחת את זה" אני מתנפל על המגפיים כמו כלב מורעל, התחושה ממלאת אותי ומתחיל להביא את עצמי אל אותה סיומת עוצמתית. אני מבריק את העור, מוצץ את העקב, מלקק את הסוליות, רעב של אלף שנים מתמלא ברגע. תוך פחות מדקה אני מרגיש את זה עומד לפרוץ... "מיסטרס?" שתיקה "מיסטרס??" אני מתחנן "כן?" "מותר לי? ...בבקשה מיסטרס???" "אני לא יודעת, אני צריכה לחשוב על זה קצת" היא מחזירה מבט אל מכשיר הטלוויזיה וכאילו בהיסח הדעת מתחילה לשחק בפטמות שלי, היא הרי יודעת בדיוק מה עושה לי את זה. אני בין הפטיש לסדן, לא מעז להפסיק או לגמור בלי פקודה... "בבקשה מיסטרס" אני מיבב היא מחייכת "אני מרשה" עוד לפני ההברה האחרונה זה מתפרץ החוצה, אני רועד כמו מטורף, הכאב, ההתרגשות, ההשפלה, המשיכה... הכל מתערבב לסערה אחת גדולה... "לך שטוף את עצמך, נקה את הריצפה ובוא לשבת לידי" היא אומרת ברכות. אני מנסה לקום, הברכיים לא מצייתות, כל הגוף רועד,מביא את עצמי בקושי מתחת למקלחת, פותח את ברז המיים החמים ומתנקה, יוצא ומתייבש, בסלון היא עדיין צופה בטלוויזיה, מחייכת אלי חיוך חם כשאני נכנס, המגפיים מונחים על הריצפה לידה והרגליים המושלמות מתוחות על הספה. אני מטאטא את הריצפה וזורק את הליכלוך לפח, מחדש משקה למיסטרס ויוצא לסלון. היא מחייכת ואני נשבר בתוכי. היא טופחת על הספה לצידה, אני מתיישב, מעביר יד בשיער שלה מריח את הבושם שלה וטומן את ראשי בשקע שבין הכתף שלה לצוואר, היא מחבקת אותי חזק...משפט משיר עולה לי בראש ,"ילד קטן, חושב שאת אמא שלי, זה אמצע רחוב, אל תעזבי אותי לבד" אני מתחיל לבכות בשקט |
|
|
| ממש גרוע(אחר) |
לפני 16 שנים •
3 בנוב׳ 2008
תתחדש
קראתי רק כמה פסקאות ברפרוף, (מפאת עייפות) מעולה. |
|
|
דומינית(שולטת)
|
לפני 16 שנים •
3 בנוב׳ 2008
. עבד אינטימי כתב/ה: תתחדש
קראתי רק כמה פסקאות ברפרוף, (מפאת עייפות) מעולה. ממה שקראת ברפרוף , היה מעולה....  
|
|
|
Bonita de mas(שולטת)
|
לפני 16 שנים •
4 בנוב׳ 2008
אהבתי
מרגישים שזה פשוט פרץ ...
|
|
|
Lady Lilith(שולטת){Kitten}
|
לפני 16 שנים •
4 בנוב׳ 2008
וואו. ריגשת אותי. תודה.
|
|
|
| freak_on_a_leash(נשלט) |
לפני 16 שנים •
4 בנוב׳ 2008
שמח שאתם נהנים אנשים
|
|
|
Toxic Princess
|
לפני 16 שנים •
4 בנוב׳ 2008
וואו. אהבתי מאוד! גם פנטזיה נהדרת, שילוב של קשיחות, גירוי, וחום. וגם כתיבה זורמת ונעימה לקריאה.... פלוס התיאורים המדויקים אך מרומזים. נהניתי מאוד
|
|
|
Mary Jane
|
לפני 16 שנים •
4 בנוב׳ 2008
|
|
|
המלכה קרן(שולטת)
|
לפני 16 שנים •
7 בנוב׳ 2008
מדליק ביותר
אהבתי 
|
|
|
| מביט Nהצד(לא בעסק) |
לפני 16 שנים •
11 בנוב׳ 2008
מעולה
חייב להגיד לך, שכבר קראתי המון פנטזיות וסיפורים, וזאת באמת אחת המשובחות שיצא לי לקרוא. יופי של כתיבה. וגם אחלה שיר בחרת לסיום. אני באמת צריך למצוא את הדיסק הזה, המון זמן לא שמעתי אותו...
|
|
|