הטוב, הרע... ואת המכוער נשאיר לדיון שונה בפעם אחרת.

התעורר דיון על מכר משותף עם דפוסי התנהגות אלימים, שאובחן כאדם שסובל מהפרעה נפשית כלשהי.
מהדיון עליו גלשנו לשיחה מורכבת יותר על "מצבו הטבעי של נפש האדם".
עמדה אחת: יש עיוותים נפשיים מולדים , שלא משנה מה קורה להם ומה תנאי החיים שלהם , בכל מצב יצא מהם אדם רע.
עמדה שניה: אדם נולד עם נפש מורכבת בעלת פוטנציאל להתפתח לנפש מעוות שמונעת מרוע טהור ובאותה מידה בעלת פוטנציאל להיות האם תרזה בהתגלמותה.

מה דעתכם בנושא?

היש רוע מוחלט ? טוב מוחלט ? ומי האדם אשר יכול לשפוט זאת ?

באופן אישי, אינני מאמינה כי ''יצר לב האדם רע מנעוריו '', ומול ה''רוע '' תמיד קיים הטוב, אלא שאף אחד מהם אינם מוחלטים.
וביד כ ל אדם ניתנת הבחירה, ב כ ל רגע, מה להיות ואיך להיות.

תנאי החיים בהם האדם נולד, הסביבה, הגנטיקה, כל אלו לדעתי משניים לעומת הבחירה שיש לכל אדם ואדם .
ייתכן והבחירה הזו מוגבלת , אבל היא קיימת והיא נמצאת ממש כאן, ממש עכשיו, אצל כל אחד ואחת מאיתנו.

טוב ורע הם מונחים שיפוטיים. ומי אנו כי נשפוט את האחר ?
האם אנו בעצמנו אימא תרזה...?

בגדול, אני מאמינה בבחירה. כך שגם אם אדם סובל מהפרעת אישיות כזו או אחרת, גם אם גדל בתנאים מסויימים, עדיין יש בכוחו וביכולתו לבחור , בכל רגע נתון, את מעשיו .

את הטוב והרע - כמונחים, אשאיר לגדולים וחכמים ממני..