נשים שולטות - פירוק והרכבה

נשים שולטות - פירוק והרכבה

אנדרפוט • 24 בנוב׳ 2008

בשלב מסוים של הדו-שיח הפאמדומי נעשית ההבחנה בין השולטת לבין בעל הרצון, המושג פאמדום מאבד ממשמעותו המילולית - נשים בשליטה, או שליטה נשית - ומקבל משמעויות שונות ולעיתים מנוגדות, כאשר ידוע לכל שמתחת לכל הפאמדום הזה מתוח קו ברור של בחירה גברית. האם האישה נדרשת לקיים שפת גוף כוחנית וג'סטות אגרסיביות אך בפועל להיות נתונה לתנאיו הבלתי מתפשרים של העבד ולרצונותיו?

ומה משמעות המילה עבד? עבד הוא נתין חסר שאיפות ורצונות שמקיים את רצון בעליו. קצת כמו כלב. אבל עבדי הפאמדום רק מפנטזים על העבדות, ובפועל הם בשליטה על כל מה שקורה. יהיו שיגידו - פנטזיות זה פנטזיות וסשן זה עולם אחר, עולם שיכול להפתיע, שבו העבד הקשור באמת לא קובע את גורלו, וכן הלאה.
אני טוען שאין חשיבות בכלל להבדלים האלו משום שגם בפנטזיה שלנו אנחנו מדמיינים את עצמנו כנתינים למרותה של מלכה שעושה בנו כרצונה.

נשיקת הכף רגל, הדריכה על הראש, הנעליים המיוזעות והגרביים המסריחות - כל אלו אינם מושא המשיכה שלנו, הם משפילים וגם די מגעילים. מושא המשיכה היא האישה ורצונותיה להשתמש בנו כאוות נפשה.
ריח של רגל עייפה אמנם עלול להזקיר מיידית איבר, בלי יותר מדי התחכמויות וקשקושי ביצים, אבל גם שם זה עובר דרך מושא המשיכה - כמה היא יפה, כמה היא רחוקה, כמה היא משפילה. אנו רוצים לנשק אותה ולהיות אהובי נפשה, אבל היא דורכת עלינו, משפילה ומשתמשת בנו כחפץ, שעשוע ולא כגבר או אהוב.

המושגים עצמם מבלבלים את כל מי שמחפש פשטות בפאמדום, הם פושטים צורה ולובשים אותה בחזרה, יש הרבה משמעויות כפולות לדברים ומה שלעיתים גורם להפוך-על-הפוך. פוט פטיש למשל, במובן הוונילי שלו מדובר בתאווה ישירה לאיבר מובחן, לפני או תוך כדי מעשה האהבה. אבל בפאמדום המושג מקבל טוויסט - פתאום זהו איבר משפיל, מלוכלך, ההתעסקות איתו היא בצורה של סגידה מאולצת, אקסטזה של סאב-ספייס, הליקוק עצמו אינו המטרה, אלא המילה הפוגעת או הג'סטה המעליבה של האישה - לקק כלב או שאלקה את מבושיך, או - הלכתי כל היום בעקבים האלו וכו' וכו'.

המביט מהצד יכול בקלות להשתכנע שיש פה מקרה פשוט של שליטה טוטאלית, הרי נישוק אחוריים ורגליים מעיד על צייתנות והבעת נאמנות. האווירה גם היא יכולה להעיד על נותנת פקודות דורסנית ורעה לעומת מקבל פקודות צייתן נרגש ומתחנחן. אבל הדינאמיקה הפנימית של הקשר הזה הרבה יותר מורכבת ומחביאה בתוכה שקים של ניגודים.

אנחנו זה גם המאחורי-הבמה של ההצגה הזאת, כשיורד האיפור, נחלצים העקבים, נשטפות כפות הרגליים, היריקות מנוגבות מהפרצוף ונכנסים למיטה ביחד מתחת לפוך הרך. ומפה ממשיכים הלאה.

אהבתי

digi's foxy • 24 בנוב׳ 2008

מאוד אהבתי את מה שכתבת פה
ולצערי ניתקלתי בהרבה ששחכו את מאחורי הבמה הזה ואת העומק הרגשי שיבוא כשנותנים מקום לשני הצדדים

תארת כל כך יפה דברים שכבר מזמן רציתי להסביר לכמה אנשים ולא הצלחתי לנסח בדיוק כמו שרצתי (לא שיש לי בעיה להתנסח בדרך כלל )

אכפת לך שאצטט אותך מידי פעם ?


בכול מקרה אני חושבת שהקשר הבדסמי עם הסשנים באמת הכי אינטנסיבים היה זה שלא כלל את מאחורי הבמה הזה הייתה הסכמה שם של אנחנו רק שולטת ועבד וזה עבד יפה
לסשן פעם בכמה שבועות כשלאחד מאיתנו התחשק והחזיק אפילו כמה שנים
אבל בסופו של יום אני לא חושבת שאני אי פעם אוותר על העומק הריגשי שנוצר מהרגעים האלה מתחת לפוך מאחורי הבמה
כשיש הבנה שגם בלי הטאטרליות יש פה משהו

קשה לי להתחבר לכך זה מה שפמדום בעיניי אנשים.

הדורבנים​(נשלט) • 27 בנוב׳ 2008

למרות שאני יודע שאצל רובם זה מין הצגה כזאת, ומאחורי הקלעים יחסי הכוחות הם אחרים.
ובעצם רוב הפעמים, גם האמיתיים ביותר, יחסי הכוחות בין השולטת לנשלט הם מאוד מורכבים, ובנויים מרגעים וסיטואציות שלא קל להתיר אותם.

ובכל זאת, הדבר הכי סקסי בעולם זה רצון ותשוקה של אישה, ומעולם לא יכולתי להתגרות בסשן בלעדיה.
וכאשר היא ישנה.. אז ממילא הכל הופך אמיתי. אז זה פמדום בעיניי.

Mary Jane • 27 בנוב׳ 2008

לא ברור מדוע כשנעשית ההבחנה בין השולטת לבין בעל הרצון אתה בוחר למקם את הרצון דווקא בצד הנשלט. הרי בעולם מערבי, בו חופש ושוויון הם אחד מן הערכים אליהם נושאים עיניים, האינטרקציה הבדסמית היא הדדית, מאחר ולשני הצדדים ישנו רצון והם חופשיים להחילו.
ההבדל המהותי הוא שרצונה של השולטת אינו משפיל, ואילו רצון העבד, אותו הוא מאשרר חזור ושנה, ממקם אותו בתחתית, ולא רק לכאורה.

בנוגע לעניין השני אותו הצגת במילים : " כאשר ידוע לכל שמתחת לכל הפאמדום הזה מתוח קו ברור של בחירה גברית. האם האישה נדרשת לקיים שפת גוף כוחנית וג'סטות אגרסיביות אך בפועל להיות נתונה לתנאיו הבלתי מתפשרים של העבד ולרצונותיו? "

בחירה גברית? האמנם?

ראשית, האשה השולטת אינה נדרשת לדבר. ואם היא אכן נכנעת לדרישות מעיין אלו, היא אינה שולטת.

שנית, יכולה אשה שולטת לבחור לה, מעצם חירותה המתבקשת, האם לנהוג באופן גברי או נשי. כאשר הדבר נעשה מבחירה, גם אם היא בוחרת במחוות גבריות, אין הדבר מעיד על כך שהיא משרתת את האחר. טקטיקות ומחוות, אשר נתפסות כגבריות באופן מסורתי, אינן נחלת הגברים בלבד. אלו הפכו לנחלת הגברים במרוצת השנים, אך אין להם בלעדיות על תכונות והתנהגויות אלו. על כן כשאשה מאמצת אותן מתוך בחירה וצורך, אין היא פוגמת באותנטיות שלה, אלא תורמת לאותנטיות זו, בכך שהיא משרתת את צו ליבה, המורה על התנהגות גברית.

שלישית ואחרון, העבד. כפי שציינתי דלעיל, הוא בהחלט לא משולל רצון, נהפוך הוא. רצונו להוא להיות למטה, וזה ברור. עם זאת, זה רצון מבזה וכאן למעשה טמונה השפלתו, שאינה דמיון או פנטזיה כלל.
שוב תמוהה בעיניי נקודת מבטך, הגורסת כי בפועל נתונה השולטת לתנאי הבלתי מתפשרים של העבד ורצונותיו. זה יכול להיות נכון במידה וניתן מקום של כבוד לנשלט לומר את דברו ולשטוח את הפנטזיות שלו, באופן הסותר את רצונה הפנימי של האשה. למשל, העתרות של שולטת לליקוקי כפות רגליה, על אף שאינה חובבת זאת כלל. אך כשהיא אינה מייחסת חשיבות לרצונותיו האומללים של הנשלט ואף שולחת אותו ללקק רגל של שולחן ולהניח לה עם זוועות נפשו- כאן היא שוב עושה כאוות נפשה, ללא תלות ברצון האחר. שוב אין העבד בעל המילה כלל.

כמובן שניתן לומר שפנטזיות פאמדומיות מיוצרות מלכתחילה בראשן של הבריות כתגובה למערך הכוחות השורר בחברה, מערך כוחות גברי. נכון הדבר שאנו מושפעים מן הסביבה, שכן אין אנו מתקיימים בחלל ריק בינינו לבין עצמנו. ברם, הפמדום אינו מחקה את הסדר החברתי, אלא נחלץ ממנו. ובכך גדולתו.

Shimmy​(נשלט){Vents} • 27 בנוב׳ 2008

הדימוי לכלב מאוד נכון בהקשר הזה.
כלב עושה את אשר הוא עושה מתוך רצון להשביע את רצון אדוניו (או גבירותיו) .
יש כלבים שמוציאים את בעליהם לטיול ויש כאלו שהולכים רגלי, עניין של חינוך ואילוף.
הרצון הבסיסי של הכלב הוא כאמור לרצות, הבעלים צריך להיות מספיק חכם על מנת לרתום את הרצון הזה של הכלב לצרכיו.
ובאותו אופן דומית חכמה תקח את הרצון של הסאב לרצות ולהשלט ותגרום לו לרצות לעשות דברים שבעבר לא רצה, להעריך דברים שבעבר היה "מקבל" או לוקח בלי לשאול.

מארי ג'יין

Dunbar{Supreme93} • 27 בנוב׳ 2008

יפה כתבת מארי ג'יין. בסופו של דבר הכי כיף כשזה win win, כשהפנטזיה אותנטית גם אצל הגבר וגם אצל האישה.
נראה לי שאנדרפוט קצת פוחד שאצל האישה הפנטזיה לא "אותנטית", אלא באה לרצות את הגבר. אם הבנתי את אנדרפוט נראה לי שלא נוח לו אם אישה נכנסת למשחק הזה כשהמחשבה אצלה צפה מאיזור במוח שלא מייצר פנטזיות שחורות, אלא לדוגמא אזור שמייצר רגשות של אמפתיה או אזור שמייצר רגשות של תועלתנות. אנדרפוט היה רוצה שאצל האישה הרצונות יגיעו רק מהאיזור השחור הזה, שמקושר למרכז העונג והוא הגיע למצב שהוא לא מסוגל להאמין שיש נשים כאלה.
תכל'ס, גם אני הייתי מעדיף שזה יהיה ככה אצל האישה, ולהפתעתי הרבה גם נתקלתי במספר (אמנם זעום) של נשים ש "באמת" אלה הפנטזיות המיניות שלהן וזה ריגש אותי מאוד גם אינטלקטואלית וגם מינית, אבל, צריך להתבגר ולההנות ממה שהחיים מציעים לנו. אם אישה עושה את זה כי היא מחפשת חבר או שהיא עושה את זה לצורך תחושה של עוצמה, או שהיא עושה את זה משעמום, הכל לגיטמי כל עוד המשחק כיפי.

הדורבנים​(נשלט) • 27 בנוב׳ 2008

אהבתי!

אנדרפוט • 27 בנוב׳ 2008

מרי ג'יין, ההבחנה נעשית לא מתוך רצון להוכיח מי פה הבוס אלא רק לבחון את המורכבות של הדימוי הזה - אישה שולטת. הרי מדובר פה בדימוי שלובש משמעות ופושט אותה לפי הקונוטציה ולפי עוד דברים רבים אחרים. אין אני מנסה לערער על מעמדה של האישה השולטת אלא פשוט להדגיש את העובדה שמדובר בדימוי, מטאפורה ולא בממשות.

לכן גם הטענה שהפאדמום, שהוא פרקטיקה מינית-פנטזית הוא בעל חשיבות חברתית גם היא שגויה בעיני. חבורת גברים שמלקקים נעלי נשים ומתגרים מינית מזה לא בדיוק יוצאים כנגד סדרים חברתיים קיימים, מה גם שבצד הפנטזיה הזאת קמה תעשיה שמנצלת נשים (מלכות בתשלום, פורנו-פטיש) ולכן קשה לטעון שמדובר פה בתנועה אידאולוגית.


הדוגמא הכי בולטת לכפל המשמעות של השליטה הוא המלכה בתשלום, ברור לחלוטין שהיא שולטת - שפת הגוף, ההצלפות, ההכאבה, ההשפלה וכו" אבל מתחת להכל נמצא הגבר ששולט על ידי התשלום - הוא החליט מתי ואיך. אז איך אפשר לקבוע פה מי שולט ובמה הוא שולט, או האם יש כאן שליטה אמיתית או לא.

אפשר לטעון שהזונה בתשלום איננה שולטת וכי מדובר בעניין לא אותנטי, לא פאמדום "אמיתי" אבל בשביל הבחור זה יכול לשכנע מספיק שיש כאן השפלה, שפת הגוף שלה, המעשים, הכל מכוון להשפיל אותו והדבר מעורר בו ריגוש. אפילו עצם העובדה שהוא שילם כסף בשביל שיירקו עליו משפילה אותו עוד יותר.
אז במונחים של סדר חברתי וגם בפועל - המלכה בתשלום לא שולטת בגבר, אבל מבחינת הדימוי היא שולטת ללא מיצרים, מתעללת בו ומשפילה אותו.


צ'אנוחה - אני לא חושד במניעים של הנשים ובחוסר אותנטיות אצלן, מבחינתי אני מדבר על נשים שהן הדבר האמיתי. לשמחתי פגשתי רבות כאלו במהלך חיי, חלקן אף יותר טוטאליות ממני.

היילני • 1 בדצמ׳ 2008

אנדרפוט, חשבתי הרבה לאחרונה על הנקודות שהעלת כאן. מעין דקונסטרוקציה של האישה השולטת.

נראה לי ששורש השאלה (בעיה?) הוא מי כאן בעל הכוח, השליטה. אני מסכימה עם ידידתי מרי ג'יין שפאמדום מתפקד כניגוד למערך חברתי קיים, אבל מה שקורה זה שלעיתים קרובות הוא דווקא מתפקד כהעתק, שיקוף של הפאטריארכיה. פעמים רבות, האישה השולטת עוברת אובייקטיפיקציה, פטישיזציה ע"י הגבר הנשלט, כאשר היא מומרת במלבושיה או בנעליה. היא יכולה לתפקד כשולטת/דומית/מלכה/גבירה, אבל היא אינה בעלת-הכוח. שוב, השאלה היא מה אתה מגדיר כאישה חזקה או כוחנית. כתבתי איפשהו ש- a powerful woman is one who does not just carry power, but one who executes it, and one who functions as an agentive subject.
מכאן, שבעלת הכוח חייבת לתפקד כסובייקט ולא כאובייקט. היא אגנטיבית במובן הזה שהיא עושה-הפעולה, והיא מממשת (executes) את רצונה, ובהקשר שלנו, מיניותה.

אם אנחנו מסכימים עם הקביעות הללו, השאלות הבאות הן כיצד ניתן לקבוע האם ומתי אישה מתפקדת כסובייקט או כאובייקט וכיצד ניתן, אם ניתן, להמנע מאובייקטיפיקציה. לגבי השאלה הראשונה, אין לי תשובה. אין איזשהם קווים כלליים מנחים, ספר חוקים או אבני בוחן אותם נוכל להחיל על כל מקרה ומקרה. וגם אם היינו יכולים לנתח בפרוטרוט דינמיקה בקונטקסט בדס"מי בין שולטת לנשלט, הרי שגם הדינמיקה הזו ניתנת לפרשנות. ופרשנות של מי? של זה המתבונן מבחוץ? אומר כך, כשאני רואה נשלט מלקק את מגפה של שולטת במועדון, אני בנקל קוראת את הסיטואציה הזו כאובייקטיפיקציה של השולטת. אני בטוחה שמרבית השולטות והנשלטים שנוהגים כך יחלקו עלי.

ומכאן, לשאלה השנייה. אולי ניתן להמנע מאובייקטיפיקציה ע"י זה שתסשני אותו (או אפילו תקראי לזה אחרת) בטרנינג. כלומר, הימנעות מפטישים כלשהם של הנשלט. או, מה שראובן אמר פעם, אני חושבת, יצירת סגנון אישי משלך, אינדיביאוליות כשולטת, מקוריות. ואולי פשוט בחירת פרטנרים מתאימים. כל עוד את מודעת לדינמיקה המורכבת, מכירה ברצון שלך וברצון הנשלט, וכל עוד את מממשת את רצונך שלך - הרי שאת בעלת כוח (גם אם את נשלטת, דרך אגב. ההסבר למעלה לבעלת הכוח אינו מוגבל לתפקיד בדס"מי זה או אחר). ואם יש כזו שאוהבת את זה שמלקקים לה את המגפיים - אשריך - כל עוד את מבינה את סיבוכיות הדבר, מבודדת את רצונך שלך, ומבצעת אותו.

Re: קשה לי להתחבר לכך זה מה שפמדום בעיניי אנשים.

Morticia • 1 בדצמ׳ 2008

יש צדיק בסדום - אמרו הללויה!

אנדר, חלילה לי מלפתוח עמך מלחמת עולם שלישית אבל הצורך שלך למשטר ולבנות תאוריות פסאודו אקדמיות על פמדום מהו בעודך גבר גס רוח למרבית הנשים, קונטרול פריק מאוד לא סאבמיסיבי שטען פעם שאני לוקחת את עצמי הרבה יותר מדי ברצינות
אתה מרגיש חופשי לדבר על פמדום כאילו אתה המצאת את זה וזה שלך להחליט

אין ספר חוקים ותרגום חופשי לפמדום הוא שליטה נשית

מה אישה רוצה

ותכלס

שליטה תמיד באה מלמטה

נקודה

.

{ובנימה אופטימית זו... לילה טוב... תהיה בריא... שא ברכה...}