נשים שולטות - פירוק והרכבה

huan • 2 בדצמ׳ 2008

המדעי החברה וגם בפסיכלוגיה מילת המפתח במחקר של השנים הלא כל כך אחרונות היא "נתפס".
האם יחסי הכוחות כפי שהם מתקיימים באמת חשובים או שמה שחשוב הוא רק הדרך בה היחסים והיצוגים של היחסים הללו נתפסים על ידי המשתתפים?

האם אדם אכן צריך להיות מושפל וחסר אונים או שמה מספיק שתפסיה שלו של היחסים תהיה כזו? ואולי רק היצוג של היחסים הללו, כמו ליקוק נעליים, מספיק? ואולי עצם תפיסה של יצוג מסויים יכולה להוביל להוביל לכך שאדם יתפוס (או ירצה לתפוס) את היחסים במובן מסויים ואם לא יחסים אז למה לא גם "מציאות אוביקטיבית" כביכול? (ונעזוב לרגע את ההשפעתם של מילים על עיצוב המרחב הפאמדומי בעצם השימוש במילה "עבד" או "מלכה" והדבקת משמעות "מילונית" למקום בו היא אף פעם לא היתה רלוונטית).
המסקנה שהגיעו אליה הרבה חוקרים היא שהתפיסה ןלא ה"מציאות האוביקטיבית" היא הקובעת והמנבאת את דרכי פעולות של אדם, ואני סבור שדי בזה בכדי למקד לקרב את הדיון לאמת.

הדבר נכון מן הסתם גם לגבי האישה בפאמדום, אשר בניגוד לטיעון שהועלה כאן על ידי מרי גיין (ואינני יודע בדיוק על מה היא מבססת זאת) מחכה בדיוק את המבנה הפטריארכלי של החברה שלנו (עם מעט נוסטלגיה לזמנים הישנים והטובים). יתר מכך אני טוען ש"החלצות" מ"חברה" איננו אפשרי כלל שכן לא משנה אילו פנים תלבש החברה חוקי הבסיסיים המוכתבים על ידי האבולוציה והגנטיקה ישארו בתוקף (אך זה כבר סטיה מהדיון).

אין דבר כזה "עבד אמיתי" או "מלכה אמיתית"...לפחות לא במושגים פיזיים והאידאולוגיה ה"טהורים" שמספר אנשים פה ניסו להגדיר אותם. אינני טוען שמושגים אלה אינם קיימים, שכן אני אוהב לכמת דברים וסולד מרלטוביזם, אך מושגים אלה צריכים להיקבע על ידי סט אחר לחלוטין של פרמטרים הנוגעים למשמעות העומדת מאחורי התפיסה והסיפור המסופר ולא הדרך בה הוא מסופר (במובן הפיזי בדרך של ריטואלים או במובן הקוגנטיבי בדרך של סט חוקים ו"אסור" "מותר" למינהם).
מכאן גם עולה שלדעתי אין כל סתירה בין ערכי הבחירה החופשית (ומוגבלותה) לבין פאמדום. שכן סתירה זו עולה בעקבות החלקים ה"טפלים" של הפאמדום קריא הביטוי הגשמי של התפיסתו של האדם ולא העומד בבסיסה.

Morticia • 2 בדצמ׳ 2008

ואולי לפני הכל אנחנו בני אדם
וככאלו אנחנו
...
איך אומרים?

כמה מורכבים - ככה פשוטים

ולהפך

אנדרפוט • 2 בדצמ׳ 2008

הלייני,

הטענה המרכזית שלי היא שפאמדום כפרקטיקה מינית-ארוטית הוא נטול כל ערך תזונתי פוליטי. קבוצות ואנשים נאבקים על הכרה, על שינוי השיטה, על יותר צדק חברתי, על זכויות אוניברסליות, זכויות נשים ועוד הרבה דברים בשדה הפוליטי, החברתי והרווח שביניהם (פוליטיקה חדשה של עמותות וארגונים) - אבל אין שום קשר שהוא בין כל זה לבין פאמדום.

לעשות סשן על טרנינג וקרוקס מתוך רצון להדגיש את הייחוד והאותנטיות של השליטה הנשית וכאנטי תזה ללהיות אובייקט מיני גרידא זה קצת מתחכם לטעמי. אם לאדם יש תשוקה לסקס עם נשים שחורות, אז אפשר לטעון שהוא גזען? או מי שמתגרה מינית מנעלי עקב אלגנטיות, הוא סקסיסט? קצת פשטני בעיני.

יש איזון בין המשמעות של השליטה הנשית לבין האסתטיקה של הפאמדום, שניהם משחקים תפקיד בקונטקס המיני. שניהם ביחד מרגשים. על הקשר בין שחרור האישה והפיכת הסדר החברתי הקיים על ראשו, לבין פאמדום, יש לי אנלוגיה.

צמחונים רבים טוענים שאכילת בשר היא אקט אכזרי עם השלכות מוסריות רציניות. כראיה הם מביאים את הדוגמא של גידול עופות אינטנסיבי בלולי סוללה אכזריים. עכשיו, על צמחונות אפשר להתווכח לכאן או לכאן, אבל כל אדם נורמלי שקול והגיוני, גם אם הוא אינו צמחוני, צריך להתנגד לאכזריות בלולים האלו.
כך גם לגבי פמניזם. גם פאמדומיסט וגם ווניל, ולצורך העניין גם הומו, צריכים לתמוך בשוויון בין המינים ובהקטנת הפטריאכליזם.

אין גם קשר בין פאמדום לבין נימוסים או התנהלות, בסך הכל מדובר בפרקטיקה מינית שיותר מכל מעידה על צרכים נפשיים מסויימים שבאים על סיפוקם אל מול אינטראקציות בעלות גוון מסויים. השליטה היא גוון ולא מהות, ולראיה, גם הפאמדומיסט הכי אידיאליסט שיש עדיין מפיק עונג אישי מהדבקות שלו בשולטת ועל ידי כך בעצם שותף לשליטה בסיטואציה.

פאמדום הוא עסק סיבובי עם הרבה פינות - יש לו מימד פוליטי-אידאולוגי (נשים לשלטון) יש מימד אסתטי (פטיש למגפי ד"ר מרטין וכו") ויש לו גם מימד פילוסופי (תענה אותי, ביקש המזוכיסט מהסאדיסט. לא! ענה לו הסאדיסט בהנאה סדיסטית) ויש לו גם שילוב בלתי אפשרי של תמימות בצד מושחתות ויופי עילאי בצד אשפתות והכפשת פנים.

האמת היא שאני מתחיל כבר לעייף קצת את עצמי עם הדיון הזה, אין לי באמת עניין אקדמי או אינטלקטואלי בנושא, יש לי אך ורק עניין אישי להירפא ממה שמרגיש לי כמחלת נפש שמלווה אותי כבר כמעט עשרים שנה.

למה?

ליידי תמרה​(שולטת) • 2 בדצמ׳ 2008

מורטישה, כתבת ש"שליטה תמיד באה מלמטה".
למה את חושבת כך?
אשמח להרחבה בנושא, בעיקר כי אינני מסכימה.
כמובן שהנכונות להשלט היא תנאי הכרחי לשליטה, אך היא אינה תנאי מספיק, ואינה מכתיבה בהכרח את אופן השליטה, את הדרך שבה הולכים יחסי השליטה.

Morticia • 2 בדצמ׳ 2008

כתבתי על זה רבות - את מוזמנת

בגדול, רצוי לעשות הפרדה בין השגת שליטה בין אנשים לבין משחק של שליטה בין שני אנשים.
כדאי גם לתת את הדעת על מהי שליטה בכלל ובין מי היא מתבצעת...

סופרים גדולים ממני דיברו על הנושא
שלא נדבר על עולם המוסיקה...
בכלל היצירה
ההסתכלות על העולם
קצת אינטגרציה בין האדם אל מול הטבע
למשל...

מתן השליטה לאחר והתמסרות בעצם דורשים הרבה עוצמה
שליטה צריכה לבוא ממקום של סבלנות והכוונה
אין כל רגע במתן דוגמא

גברים שפונים לנשים בבקשה להיות מוכים, מושפלים ומבזים
מבזים בעצמם פעמים רבות את אותה גבירה
לא באמת נותנים את הדעת על רצונה
או מתעניינים בה
נרקיסיזם ואגוצנטריות הם מרכיבים די בולטים בעולם השליטה הנוטים לחזור על עצמם
בהכללה גסה

ומיהי האישה הנעלה המתפארת בהיותה כלבה קרה?
בעיני הכנועים הם פעמים רבות השחקנים הקשים להשגה
שוב, שאלה של שליטה.

הרבה פעמים המחזיק בשוט הוא המשרת - זה סוג של עובדה
לפעמים
לפעמים לא
ולא אני המצאתי את זה.

הרי בסוף יום, עפ"י ספר החוקים שמעולם לא באמת נכתב
ה"שולט" זקוק ל"נשלט" הרבה יותר
לא כך?

נסי לעשות הפרדה בין משחק שליטה בין בני זוג, אוהבים
לבין מצב בו מזוכיסט כמו אנדר לדוגמא שולט בנשים מהמקום שלו
ורוב המזוכיסטים שולטים
בדרכם

מה אם ביום שלישי...
לא בא לי?

להערכתי
ואין בזה לומר דבר על אף אחד במיוחד,
פעמים רבות המשחק הוא בין שני אנשים כנועים
סוג של נשלטים
שהם בעצם שולטים

ומהי עוצמה?

זו שאלה
...

אגב...



אתה קצת מחמיר עם עצמך לדעתי ולי אישית קשה לקרוא את המילים.
זו לא מחלת נפש
זה קושי אולי, תסביכים
קורה - מי מושלם?
אתה כולך בנאדם
אל תשאף בכלל לשם
חולשה לשמה.

אני מאמינה שאתה צריך למצוא את המקום לפתוח את הלב לאהבה
ולתת את הזמן והסבלנות לאישה הנכונה
למצוא את האינטגרציה הנכונה

אולי אפילו לחוות באמת אובדן שליטה...

אני מאמינה גדולה
וגם אני עייפה
{לא ממך}

וכמו שכבר אמרתי לך מין זמן...

בעיקר, בעיקר
חסרה בתמונה שלך

אישה

שיהיה לכולנו בהצלחה

בקיצור

ליידי תמרה​(שולטת) • 2 בדצמ׳ 2008

במפתיע, לא הפתעת אותי ולא חידשת לי כלום.
ממך ציפיתי ליותר.

אני מסכימה לחלוטין ל



זה מאוד שונה ממה שכתבת קודם, "שליטה באה תמיד מלמטה. נקודה. " התמיד והנקודה הם החלק שלא הבנתי.
אני חושבת שיש ויש, וייתכן גם שמישהי תהיה לחלוטין שולטת ודומיננטית ומונעת רק מצרכיה בהזדמנות אחת עם פרטנר מסויים, ותשלט מלמטה (או, רחמנא ליצלן, מלמעלה, לא עלינו) בהזדמנות אחרת.

אני לא חושבת שהשולט זקוק לנשלטים יותר, אבל לא ערכתי מחקר מקיף ומעמיק בנושא.
מנסיוני זה צורך שונה, שבא בעוצמות שונות אצל א/נשים שונים, בלי קשר ל"מעמד" הבדס"מי שלהם/ן. רוב הסאבים שהכרתי היו בעלי צורך עמוק וחריף.

זאכר פון מאזוך, למשל, הוא דוגמא קלאסית בעיניי של מאזוכיסט שולט-מלמטה, ועוד שוביניסט שעושה אובייקטיפיקציה לאישה ואחר-כך עוד בז לה על כך. דה-סאד לפחות לא צבוע ומתחסד.

ואם ביום שלישי לא בא לי? אז לא. זו לא עבודה, אני לא חייבת לו כלום (מעבר לשמירה על גבולותיו ובטחונו ושלומו הפיזי והנפשי.... ז"א, אני לא מחוייבת לרצונותיו.)

וכבר יצא לי לא פעם שמישהו נישק את נעלי הספורט שלי, המלאות כתמי צבע. אני לא חייבת נעלי עקב כדי להיות שולטת. בעיקר ביום שלישי. ולמי אכפת מה טעמי הגברים בכלוב (או בכלל) בנעליים?

אנדרפוט • 2 בדצמ׳ 2008

אין ספק שהנשיות הנערצת אינה תלויה בקישוטים הנשיים שהיא עונדת, גם לי יצא לא פעם לנשק מתוך הערצה אין-קץ את התחתית של סוג סנדלים תנכ"יות שלא נמצאות במילון הפטישיסטי שלי, רק משום שמעליהן וגם מעלי עמדה ישות נשית מופלאה טיטאנית ונחשקת עד כאב.
פני האדומות שנמחצו תחת זוג הסנדלים ומשקלה של האישה לא הכילו בתוכן מוח ביקורתי עם טעם פרטי ספציפי או העדפות ותחושת כיוון מועדפת, שום כלום, הן הכילו רק כמיהה טוטאלית לרצות את הדורסת ולהתחנף אליה, וגם לשון שליקקה את הסחי של הרחוב מאותן סוליות.

רק מלכתוב את זה דופק לי הלב.

אבל ההעלמות של הטעם הפרטי שלי והרצון שלי והחשק שלי נעשתה בתווך. בתוך מימד זמן חללי ועל-זמני, סאב-ספייס אולי. ומה לעשות שאת החיים אני חי במימדי זמן מציאותיים שבהם אני עבד לתשוקות שלי המוכנות מראש, כמו איטריות מחוממות במיקרו, ואני טווה תרחישים כאוות נפשי, מפנטז.

ולכן גם בתוך החוויות הכי נשלטות שלי, בהן לא הייתי אותו פוץ נודניק שמתחצף לנשים וממלא את הפורום בהודעות מתגרות ומעצבנות, גם שם במקום הכי טהור הזה של נאמנות נתינה ואבדן שליטה מוחלט, אני בטוח שעדיין הייתי בשליטה. ההסכמה שלי להיות שם, השביל שאיתו ירדתי ממדרגת אדם לדרגת סמרטוט ריצפה זניח, הידיעה שלא באמת יזיקו לי ואם יזיקו אז אצעק והם יפסיקו, כל התחושה הזו היא של ביטחון ו...שליטה. אני אמנם לא אומר מה עושים, איזה נעליים לובשים, אילו פעולות ומילים אומרים, אני לא קובע את סוג האווירה וגם לא את העלילה, אני לא קובע כלום. אבל עדיין מרגיש בטוח, כמו חרק מפונדרק במרק.

אם לא היתה השליטה הזו לא היתי מסוגל להפיק עונג. בצבא טורטרתי קשות על ידי מכיות בנים קשוחות ורעות. כמעט ונקעתי את מפרק כף היד מרוב אוננות פרועה תוך מחשבה על הסיטואציות האלה (פלוס המשכים מדומיינים) אבל בתוך הסיטואציה מעולם לא נהניתי. כשהמצוקה היא אמיתית זה לא כיף.


אני גם די מתעב את זאכר מאזוך, הוא כתב ספר די דיכאוני עם נמשל די דבילי.

ליידי תמרה​(שולטת) • 2 בדצמ׳ 2008

אם לזה אתה קורא שליטה, הכל ברור.
אני קוראת לזה שמץ של שפיות ברוכה.
אני מברכת על קיומה בסאב. לו הייתי חושבת שלמישהו אין את אותה "שליטה", לא הייתי שולטת עליו, כמו שלא הייתי "שולטת" על אדם בעל נכות שכלית או נפשית קשה.

(אני מתכוונת לאוטיסטים, מפגרים ושאר דברים שכבר לא פוליטיקלי-קורקט לקרוא להם בשמות ספציפים. אחד כמו הגיבן בעל המבט המטורף שרץ אתמול בתנופה לכביש, מול הרכב שלי, פלט "צצצ" מאוכזב וחזר למדרכה שממנה זינק כשהצלחתי לבלום.)

(לא המצאתי.)

(מה יש לי היום עם סוגריים.)

Re: בקיצור

Morticia • 2 בדצמ׳ 2008

מסכימה שה"תמיד" וה"נקודה" היו אולי מוגזמים
ועוד יותר מסכימה לגבי פון מאזוך - גם כתבתי על זה בעבר בבלוג שלי
(אמצא לך אם תרצי, אפשר גם בפרטי...)

פון מאזוך בפירוש אמר שהגבר הוא מזוכיסט ושברגע שאישה מבקשת לאהוב אותו הוא יהיה כלפיה סדיסט
התרומה הרבה שלו היא בכך שהוא מלמד אותנו בעצם שרבים הם הסדיסטים שמונעים מיצר מזוכיסטי למהדרין ודווקא במקום הזה הוא היה עוצמתי בהרבה
(בוודאי אותנטי וכנה, אולי עמוק יותר)
מהמרקיז דה סאד ש... את יודעת...

וכן, שולט - בטח שולט.

ממנו נשים רבות לקחו את השיטה ופיתחו אותה בהתאם לשליטה נשית
רק שיש שיעור אחד שגברים, לצערי, בחלקם כמובן, טרם הפנימו

היצר הנשי לפעולות הללו לא בהכרח מונע ממזוכיזם
גברים פעמים רבות
(שוב, בהכללה גסה)
חושבים שאישה רוצה כלבלב לקקן אם היא היא ביצ'ית קרה
או משפילן מנייאק אם היא אוהבת
וזו בדיחה
בריבוע!

או כמה שנאמר
גברים - עם נפלא
חכמים, מוצלחים, מוכשרים, רומנטיקניים, מאצ'ואיסטים, רגישים, חולמניים, פחדנים, גיבורים, מקסימים, מה לא?

כזה מגיע לנשים...
חתיכת מטומטמים


נ.ב.

הדורבנים​(נשלט) • 3 בדצמ׳ 2008

זה לא כל כך ברור לי. נניח שהיינו שמים את המאמץ הפיזי (של הטרטור) בצד - ובונים איזושהי פנטזיה, או אפילו סיטואציה אמיתית של חוסר שליטה מתמשכת שלך - נניח סחיטה, פיתוי, שליטה חושנית..של אישה, לא היית מיתגרה?

אני מודה שלפעמים אני מתגרה מסיטואציות שבהם אני שולט - למשל כשאני מפסיד בכוונה בהתערבות למישהי (לא קרה מעולם, וחבל), וכיוב. אבל סיטואציות של חוסר שליטה זה דבר המגרה העיקרי, בעיניי.

ומאזוך ממש גרוע. מסכים עם כולם. אולי חוץ משני העמודים הראשונים, שבהם השליטה הזוועתית מלמטה לא מופיעה.