צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

WHAT A WONDERFUL WORLD

רוברט
לפני 20 שנים • 24 בפבר׳ 2004

WHAT A WONDERFUL WORLD

רוברט • 24 בפבר׳ 2004
איזה יום יפה, איזה יום יפה.
אני נכנס לרכב, מתניע, מצית סיגריה, פותח חלון ויאללה, גז.
הדרך טסה, הרוח קרה אבל חמימה מספיק כי אני בארץ. כמה שאת יפיופה ישראלה, כמה שאת יפיופה. ברדיו איזה שדרן מספר לי על מה שקורה בהאג, אני מחייך מהנהן בזלזול ומעביר תחנה.
לואיס ארמסטרונג שר לי על עולם נפלא ואני מפזם איתו את מילות השיר ותוהה לעצמי האם לכתוב שיר כזה היום היה נחשב כגושפנקה לאישפוז או לפחות להסתכלות...
פעם, פעם הכול היה נראה אחרת או לפחות ככה אומרים היום. גם אני, ככל שאני צובר שנים, מדבר על פעם...
פעם, פעם היה ככה, פעם היה אחרת, פעם היה זה או זה, ההוא או היא, פעם היא אמרה, פעם הוא אמר, אחחח, נאנחים כולנו בערגה לימי עבר וחושבים שפעם היה יותר טוב כשלמעשה פעם היה אותו דבר כמו היום, רק שהכול עניין של פרספקטיבה וסיבולת/עובי עור. אז יאללה שינגן לי לואיס החביב ובין פיגוע לפיגוע, בין האשמה והשמצה כזו אחרת, אני ארים את הראש כהוזה או מנותק זמנית אל עבר רקיע ספק כחול ספק אפור ואבחר לשקוע במציאות נפרדת. ראבק, אנחנו הרי קובעים באיזו מציאות אנו חיים, אז אני בוחר...
"היי!" אני צופר לאיזה נהג מסחרית שכמעט לוקח אותי במעבר לנתיב שלי כי הוא היה מוכרח לעמוד בפקק ששנינו תקועים בו אלא רק שבנתיב שלי, כי משום מה בפקקים, הנתיב של השכן ירוק יותר.
"מה אתה רוצה?" הוא מעבה את גבותיו אלי כשאני נעמד לצדו אחרי שחתכתי גם אני נתיב בכדי להישאר ולכתוב לכם את זה.
"שתיזהר אבא'לה, רק שתיזהר".
"אני שם עליך זין!" הוא מחייך אלי.
"מה?"
"זין, אתה על הזין שלי".
"וואלה?"
"כן, וואלה!"
"טוב אבא'לה, תהנה", אני מחייך אליו.
"מה אתה מחייך יא חנון".
"כלום, פשוט כלום, תהנה".
"שאמא שלך תהנה".
"טוב".
"לך יא אפס"
"טוב".
"חנו..." שמעתי עוד כמה הברות מפיו לפני שהחלון עלה וסגר אותי במציאות הנפרדת שלי.
כפרות עליך ישראל, איזה חמומה את. מצחיק, לפני כמה ימים, בארץ שבה שהייתי, הייתי מרחיב להיטלרון הקטנטון את צינורית השתן עד שהיה יכול לשתות דרכה על דבר כזה. וכאן. בארץ, אני מושך כתף ומחייך. מה אני יכול להגיד לו, לאבא'לה העצבני הזה שצועק עלי למרות שהוא אשם. פאק, כמה זה מוזר. כאן, בארץ, אני מרגיש כאילו רכשתי שטיח חדש לסלון ואני מהלך עליו בלי נעלים. אולי זה בגלל שרק נחתתי. אחרי הכול, בסופו של דבר, שטיח חדש לא חדש תמיד איך שהוא אחרי שנתיים אני גם מאפר עליו בימים של חוסר אכפתיות ואפאתיות טוטאלית.
איזה חבר מתקשר אלי בנסיעה ואומר לי לעצור בקניון איילון ושנוסעים לצפון לעשות סנו בורד. אני מסכים, אין כמו לחיות את הרגע בכדי להבין מהו. בקניון אילון אני נכנס לסופר ומול הקופות אני שומע באיזו קופאית חביבה צועקת שהיא "לא לובה ומי אתה ומה אתה" על איזה לקוח ששאל אותה אם יש "משלוחה". זה הצחיק אותי כי נזכרתי בקלטות שאחי היה שולח לי לגרמניה. למעשה לשניה התגעגעתי, לא לגרמניה, אלא לחבילות עם ריחות הארץ. ככה זה, כשאתה בתוך מפעל לשוקולד אתה לא יכול כל כך להבחין בטעמים...
אחרי חצי שעה אותו חבר בא ואסף אותי. נכנסו לתוך הרחובות הקטנים של תל-אביב בכדי לאסוף חבר אחר ואז ראיתי חנות מכולת, חנות מכולת של פעם.
"עצור", אני אומר לו.
"למה?"
"עצור עצור, חבל על הזמן".
"אחי, כבר לא אומרים את זה כאן".
"טוב, עצור".
"מה קרה?" הוא אומר ועוצר בצד.
"תראה, מכולת..."
"מה?"
"מכולת".
"אז?"
"בוא", אני אומר לו ופותח את הדלת.
"לאן?"
"בוא תראה משהו", אני קורא לו מבחוץ וצועד לעברה.
הוא בא אחרי, נעמדנו שם, במרכז המכולת. מכולת של פעם, אפורה, מכולת שהלחמים הם תמיד או שחור או לבן, מוצרים על מדפים מאובקים והביצים יושבות על דלפק צדדי.
"נו", אני אומר לו.
"נו מה?"
"אתה לא קולט?"
"לא".
"תריח..." אני ממלא את נחירי וקולט את בעל המוכלת מביט בנו במבט חשדני.
"להריח מה?"
"תריח אחי, תריח".
"לא מריח כלום".
"אתה מריח, אתה רק לא זוכר מה".
"מה?" הוא אומר לי.
"תריח, זאת הילדות שלנו", אני מחייך אליו והעיניים שלו התמלאו בניצוץ לפתע.
"וואלה", הוא אומר וממלא את נחיריו, "איזה קטע..."
"נכון?"
"כן, וואי, הרגת אותי, איך בא לי קרמבו".
"יאללה בוא נקנה קרמבויים".
"תחרות קרמבו?" הוא מחייך אלי.
"תחרות!"
"שלום", אני אומר למוכר.
"כן", הוא מעבה גבותיו.
"כמה זה קרמבו?"
"שלוש שקל".
"יש לך חבילה שלמה?"
"חבילה?"
"כן".
"למה חבילה?"
"כי ככה בא לנו!" אני שומע את חבר שלי מאבד סבלנות.
"כי ככה בא לנו", אני מחייך למוכר.
"איזה טעם? ווניל?" שואל המוכר.
"רק ווניל אבא'לה, רק ווניל", אני צוחק וחושב על כל אלה שקונים קרמבו מוקה או שוקולד ועל זה שתמיד אף פעם אלא הבנתי אותם. אווטסיידרים.
"יש חבילה", הוא אומר. אני מחייך משלמים ויאללה החוצה.
"טוב תביא אחד".
"רגע", אני צוחק.
"מה רגע?"
"רגע..." אני צוחק כששנינו הולכים לרכב.
כשנכסנו פנימה אמרתי לו שיסע לבית של החבר. כשהגענו צלצלנו אליו שירד ואז פתחתי את הקופסה.
"מוכן?"
"מוכן!" הוא מחייך אלי.
"1, 2, 3, טחון!" אני קורא ושנינו מקלפים את העטיפה ובולסים את הקרמבויים אחד אחרי השני.
"יאללה יאללה, תאכל", הוא ממולל בחנק אחרי חמישה ושנינו מתפקעים מצחוק.
"אני מת!" אני מהמהם.
"ת-א-כ-ל", הפה שלו מלא בקרמבו וריר לבן נוזל מצדי שפתיו כשאריק החבר שחיכינו לו מביט בנו דרך החלון כלא מאמין.
"מה אתם עושים?"
"תח...", אני נחנק מצחוק.
"רות", משלים אותי החבר שלי.
"מ-פ-ג-ר-ים", מנענע את ראש אריק ונכנס לרכב, "אתה, כולך ילד", הוא מצקצק בלשונו, "אתה לא קולט שאתה צריך כבר להתחתן להביא ילדים? מה אתה עושה שטויות? תחרות קרמבו עלק, שניכם מפגרים, תחזור, תחזור לגרמניה, מה אתה עושה כאן בכלל? כבר עברו שלושה ימים מאז שאתה בארץ לא הספיק לך?" הוא מחייך וכשלא נענה משך בכתפיו ואמר: "טוב תביאו אחד".
"קח קח, קח הכול, תחנק", אני מתפקע בחנק. ומביט בחבר שלי שכולו הפך ילד ברגע.
"טוב נוסעים אני מלקק שפתיי".
"כן, בא לי להקיא".
"אז תקיא", אומר אריק.
אני מדליק את הרדיו, הרכב שט ואני מרגיש את הקיבה שלי שטה איתו. איזה פרץ נעורים זה היה אני חושב לעצמי כשלורה גו'נס מזמזמת בקולה הנעים את somewhere over the rinbow בגלגצ'.
מציאות נפרדת, תחייה את מה שאתה בוחר, רק תבחר.
איזה יום כיף היה...
רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת)
לפני 20 שנים • 24 בפבר׳ 2004
רוברט........


איזה עונג צרוף לקרוא את מילותיך.............

לקחת, לפחות אותי, למחוזות ילדותי (רק שאני אהבתי קרמבו תות, כן כן הייתה חיה כזו! icon_lol.gif )-המכולת הישנה שהייתה בפינה, ריח הלחם הטרי שהיה מגיע כל בוקר ,זוכר שפעם אפשר היה לקנות חצי כיכר לחם??? ויצחק, כך קראו למוכר מהמכולת ההיא, היה מגרש אותנו שלא נגנוב לו שקיות שוקו.............. icon_redface.gif

ומי לא מזהה את הנהג באיילון, את השמש החמימה ואת הצחוק המשחרר.
אכן.......WONDERFUL WORLD...

תודה לך, על החיוך שהעלת על פני בבוקר זה.


רחפנית-הדומית המרחפת.
DOM Perignon​(שולט)
לפני 20 שנים • 24 בפבר׳ 2004
DOM Perignon​(שולט) • 24 בפבר׳ 2004
תגיד רוברט, מה זה הסיפור הזה שלך עם אמבטיות חמות? באימשלי הבהלת אותי... כל יום אני עושה אמבטיה חמה. את חושב שאני אמות מהיצרות העורקים?

Welcome home.

DOM Perignon.
creamy
לפני 20 שנים • 25 בפבר׳ 2004
creamy • 25 בפבר׳ 2004
"כמה טוב שבאת הביתה..."

רוברט,
יש עדיין כמה מכולות
עם חנווני מקסים שמחייך בבוקר
שמאפשר לקנות חצי כיכר לחם (!)
עד השעה 11 בבוקר.....

וואוו
יש לי חיוך ענק על הפרצוף.
תודה..... (באלי קרמבו וניל... icon_eek.gif )

"פתח חלון
סגור חלון
פתח חלון..

עצור,
פתח דלת
צא החוצה,
אני מקיאה.....

לא באוטו
כן, כן באוטו..." (ג'ירפות)