venus in our blood(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
15 בדצמ׳ 2008
כוחו של ההמון- לא לאבד את הצלם
904 ימים.
904 ימים שגלעד נמצא בשבי. עבור כמעט כל אחד ואחת מאיתנו, החופש הוא משהו מובן מאליו. הבעיות הקטנות והגדולות של כל אחד ואחת מאיתנו , המצוקות, כולן מתגמדות לנוכח חוסר האונים הזה, של הורים, חברים, משפחה של ילד חטוף. צמד המילים האלו פשוט לא מתחבר לי. ילד . חטוף. על במה בלב עזה , מול 150.000 איש , גילם שחקן פלסטינאי את גלעד שליט הצעיר , המתחנן לחזור הביתה. ההמון שאג מצחוק. ההמון תמיד בולע את האחד. את הרגש. להמון אין בהכרח פנים, שם, לאום , צבע או גזע. ההמון טורף את האחד. לשינאה יש שם אחד , והיא מזינה את עצמה כמעט בכל זמן. בכל דור ודור. בתיאטרון הטרור של החמאס , דגם של אוטובוס עם המילה ``אגד `` בעברית עולה בלהבות, שריפת בובות בדמות מנהיגים ישראלים, והשיא- שני אנשי חמאס עולים לבמה כשהם גוררים שחקן צעיר לבוש מדי צה``ל, כורע על הרכי, מליט טת פניו בבכי , ``אבא ואימא, אני מתגעגע אליכם `` אמר בעברית לקול צחוקו של הקהל. כוחו של ההמון.. ההמון המביש הזה. אין לו שום צד פוליטי, לעניות דעתי. אני חווה זאת כאובדן הצלם האנושי. גלעד שליט , ילד שנפל קורבן אל כאב המלחמות , משלם את המחיר שלא שלו. גלעד שליט, אכן, הילד של כולנו. כי אל מול ההמון השואג באיבה, בתרועות שינאה, לפעמים נשאר רק חוסר אונים עצום ופצע ענק, שיחלים רק כאשר גלעד ישוב הביתה. גלעד היה יכול להיות הילד של כל אחד ואחת מאיתנו. גלעד בחיים. ילד בן 22 שרוצה לחזור הביתה. מיכתב מגלעד: http://www.habanim.org/images/personal/gilad_letter.pdf לימין או לשמאל אין משמעות בעיניי, רק לילד . חטוף. שרוצה וצריך, ח י י ב לחזור הביתה. ``כי את המוות ננצח בחיים` שר פעם אביב גפן, ולמילותיו הגדולות, אוסיף משלי, הקטנות, את השינאה ננצח באהבה, בחמלה. אלו שאיבדו את הצלם, לעולם לא יוכלו לראות. אנו, שנשארנו מנגד, לא יכולים להישאר אדישים. תפילה http://www.habanim.org/prayer.html עצומה לשחרור גלעד שליט http://www.habanim.org/atzuma1.html http://www.habanim.org/index.html הילד של כולנו ביצוע: אביב גפן מילים ולחן: אביב גפן תקוותינו הן כמו מפרש מתוח וכל סימן ממך זה כמו משב של רוח ודמותך החרישית לובשת שקט כמו הרגעים שהמוסיקה נגמרת אתה תשוב, אתה תשוב אתה הרי הילד של כולנו אתה תשוב, אתה תשוב לבך פועם בלי הפסקה בלב שלנו סדקים של אור בחשיכה הם תפילותינו ימים של חופש ושמחה באים עלינו ולא נשקוט עד שנראה את זיו פניך אנחנו כאן לבד, אתה הרי יודע אתה תשוב... מאחורי סכסוך ישן יושב לו ילד בין הסכמים לא חתומים הוא מבקש ש... נזכור שיש לו גם פנים וחלומות הוא רק פרפר, פרפר של מלחמות אתה תשוב... http://www.youtube.com/watch?v=-j9wM1FyK2g&feature=related |
|
|
| אחותופל |
לפני 15 שנים •
15 בדצמ׳ 2008
תודה.
זה ממש חשוב. חתמתי. |
|
|
Tish Adams
|
לפני 15 שנים •
15 בדצמ׳ 2008
חשוב מאוד לחתום ואפשר גם בשם ההורים.
לוקח שניה וחצי לחתום. מה היא שניה וחצי מול מעל 900 יום. |
|
|
מיינד
|
לפני 15 שנים •
15 בדצמ׳ 2008
חשוב מאד חשוב
כל צעד שיעשה יקדם אותו אלינו
|
|
|
kakleta(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
15 בדצמ׳ 2008
תודה שהזכרת לנו
חתמנו |
|
|
Goddess Selene
|
לפני 15 שנים •
15 בדצמ׳ 2008
ככה אמא של גלעד כתבה לו
לקרוא, לבכות, להתפלל ולחתום
http://www.habanim.org/atzuma1.html אמא של גלעד שליט כותבת: זה הילד שלי !!! החיים הראשונים שבראתי, יצר גופי, נשמתי, ואהבתי. את קולו שמעתי ב20 שנה האחרונות, מהרגע שבא לאוויר העולם, ועד שיחת הטלפון האחרונה. "אמא, אני חוזר הבייתה , שומעת?" שומעת ילד..בבירור כמו את הבכי הראשון שלך. אני עדיין שומעת את הבכי שלך בלילות..כשהיית קטן..לא נתת לי לישון בלילה. הייתי שוכבת לידך ומרגיעה, כשהיית חולה פעם ראשונה פחדתי כמו ילדה קטנה, ממה? משפעת פשוטה. לקחתי אותך לכיתה א, וגרמת לי להבטיח שאני אחזור לקחת אותך.הבטחתי לחזור.ובשנים שבאו מעולם לא שברתי את ההבטחה שלי. תליתי את הציורים שלך על המקרר, על כל קירות המטבח, רק כדי שתדע שפה זה הבית שלך. כאן איתי,בין הציורים הישנים.והזכרונות הישנים עוד יותר. גדלת מהר מידי, מול עיניי המזדקנות והעייפות. בבר מצווה שלך ראיתי פתאום איך גדלת מול עיניי במהירות מופרזת..הייתי האמא הכי גאה בעולם..גדלת להיות מוצלח, מקסים, חכם. "זה הילד שלי" חשבתי אז, כן, "זה הילד שלי". וכשהתחלת לצאת עם חברים, יצאת גם עם חלק ממני. הייתי מחבקת אותך ומבקשת שתיזהר. "אל תדאגי אמא, אני ילד גדול" הייתי מתעוררת בלילות. מסתכלת בשעון.חושבת איפה אתה.מחכה שתחזור. רק שתחזור כבר בריא ושלם אליי. ורק כששמעתי את הנפילה האופיינית והמרושלת שלך למיטה ידעתי, שאתה פה, בבית, איתי. ויכלתי להירדם בשלווה. כשעשית רישיון והיית לוקח את האוטו, הייתי מתפללת שלא ייקרה כלום, שלא תיסטה לביוב, שלא יתנגשו בך, שלא תנהג מתי שאתה לא צריך. אבל אתה לא אכזבת..וחזרת אליי בריא, שלם, ומאושר. שמחתי לראות את החיוך שלך, גם אם שילמתי בדאגה ולילות חסרי שינה. ידעתי שלא חסר לך כלום. ליבי החסיר פעימות רבות מידי כשהלכת לצו ראשון בגיל 17. חזרת מאושר, עם פרופיל גבוה וגאווה בוהקת בעיניים. באותו לילה לא נירדמתי. רק ביקשתי שלא תלך לקרבי.שלא תשרת באזור מסוכן. גם ממך ביקשתי, אבל אתה לא שמעת בקולי. רצית להגן על המולדת. אבל זו לא המולדת שגידלה אותך.זו אני שגידלתי.אני. וביום שסגרת את הדלת אחרייך ונסעת לבקו"ם, כולך נירגש לקראת השירות, התחלתי לספור ימים עד שתחזור אליי שוב. כל שבת שחזרת הודיתי לאלוהים, נשבעתי ללכת לבית כנסת , למלא תריג מצוות, להודות לאלוהים שהחזיר לי את הילד שלי. אבל זה תמיד הוחלף בלכבס את המדים שלך ולהכין לך אוכל. ביום שבו נשמעה דפיקה רמה על הדלת.כמעט הרגשתי שמשהו לא בסדר. פתחתי את הדלת והתפללתי לא למצוא בדיוק את מי שמצאתי. שני אנשים במדים.וחובש. אחד מהם.המפקד שלך. לחץ את ידי בחזקה. לא הייתי צריכה לשמוע את דבריו.האפלה שהתפשטה בעיני חסמה את העורקים והספיקה לי בשביל להבין שמשהו לא בסדר.משהו לא כשורה. בחדשות מראים תמונות שלך. ואני יושבת ובוכה.הלכתי לבית כנסת.התפללתי.אני מתפללת מתוך שינה טרופה שתחזור. זה הילד שלי.שלי.שנחטף לתוך עזה. הילד שלי.שאולי לא יחזור. |
|
|
huan
|
לפני 15 שנים •
15 בדצמ׳ 2008
לא נמאס לכם מהפופוליזם של גלעד שליט?
כאילו כל מה שצריך כדי להחזיר אותו זה לרצות ממש חזק והוא יופיע כמו במטה קסם בלי תוצאות ובלי השלכות.....עד השבוי/הרוג הפיגוע הבא. אלוהים, עם הוא היה נהרג (למשל אחרי שעוד פלסטיני דרס אותו עם טרקטור כי הוא ידע שיש סיכוי טוב שהוא יחזור למשפחה שלו בפעם הבאה שישחררו כמה מאות או אלפי שבויים תמורת חייל חטוף או גופה) לאף אחד לא היה אכפת. עם 100 חיילים היו נהרגים (למשל בניסיון לשחרר את שליט) אחרי יומיים היו שוכחים את זה, עוברים לאייטם הבא או שוקעים באדישות הרגילה והא-פולטית שלכם? מה אתם עשיתם כדי שלא יהיה גלעד שליט נוסף?מה עשיתם כדי שלא יהיה עוד פיגוע? תאונת דרכים? 1100 קורבנות זיהום אוויר עלומי שם רק בגוש דן? ועוד כמה מאות אלפים אנשים שהחיים שלהם הרבה יותר קרובים לשיממון של ארץ המוות מזה של ארץ החיים? או שכל הנושאים האלה הם לא מספיק צבעוניים בשבילכם בכדי ששווה יהיה לרכב בשבלם על אופניים (שלא לדבר על ללכת להצביע)? רק לפני שנתיים באתר הזה ממש נשמעו צווחות בקשר לנסראללה ומלחמת לבנון? אבל להתמודד עם ההשלכות של הצווחות כמו אנשים בוגרים?! אנחנו?! מה פתאום! ועוד דבר אחר, לצתת את אמא של גלעד זה אחד הדברים הכי מטומטמים שניתן להעלות על הדעת. כל אחד שמאבד בן בדרך זו או אחרת הוא מתנהג בחוסר רציונליות וחוסר שפיות מתוך הגדרה - זה לא אמור להשפיע על מדיניות של מדינה שלמה? מעניין מה אמא של גלעד תגיד לאמא של החייל החטוף הבא/הרוג הפיגוע הבא/החייל שנהרג בפעולה בעזה?הבן שלך היה צריך למות כדי ששלי ישוב עלי?! |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 15 שנים •
15 בדצמ׳ 2008
Re: חשוב מאד חשוב mind master כתב/ה: כל צעד שיעשה יקדם אותו אלינו
לא, לא כל צעד שיעשה יקדם אותו אלינו. למעשה, הצעדים שנעשים רק מרחיקים אותו. ההיגיון פשוט: ככל שהציבור הישראלי היסטרי יותר בנושא, מבכה יותר את החטוף, לוחץ יותר על המנהיגים - המחיר עולה, והשחרור נהיה קשה יותר. מנהיגי החמאס אינם טיפשים. ככל שאנחנו מראים כמה אנחנו פגיעים - הם רואים כמה עוד נהיה מוכנים לתת, וגם כמה הם יכולים לפגוע בנו ולנצל את העניין לטובתם. במצב כזה, אין להם שום סיבה לסיים את הסאגה הזו. וזה, כמובן, מבלי להזכיר את העובדה שמה שקורה היום סביב גלעד שליט יוביל לכך שגם כאשר הוא יחזור, אינשאללה, יהיו לבטח עוד גלעד שליטים שכאלה. קל למכור קלישאות לפיהן צעירים יחששו להתגייס אם ידעו שהמדינה לא עושה הכל למען שחרור חיילים חטופים, אבל לו אני צעיר לפני גיוס, הייתי הרבה יותר חושש להתגייס במדינה שבה מעניקים לטרוריסטים פרסים יקרי ערך בעבור חטיפת חיילים, משום שהייתי יודע שאני עלול להיות הבא בתור. אני לא מאמין שמישהו מקברניטי המדינה זקוק לעצומות כדי להזכיר לו שגלעד שליט קיים, וגם לא מאמין שמישהו מהם מתנגד לעסקת שחרור שפויה. האם הלחץ נועד להביא אותם להכנע לכל דרישה ודרישה, לשחרר בכל מחיר, מה שאולי ישמח את משפחת שליט אך ללא ספק יגרום למשפחות אחרות לבכות? אם כן, צר לי, אני לא שותף. |
|
|
|
מיינד
|
לפני 15 שנים •
15 בדצמ׳ 2008
לשרת זו בחירה להחזיר זו חובה
כאשר המשוואה הזו תובן
הוא יהיה כאן זה לא פופוליזם , זה הקו כאשר חותמים על הנייר |
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
15 בדצמ׳ 2008
חואן,
פופוליזם?
לא ניראה לי. אנושיות. נטו. לצטט את אימא של גלעד זה לנסות, ולו לרגיע, להיות בנעליה(לא שמישהו מסוגל בכלל ) אתה צעיר מכדי להבין משמעות של ילד, אבל מה אם זה היה אחיך ? אין כאן פופוליזם, חואן. רק ילד. צעיר. בן 22. שרצה לתרום למדינה, לשרת, והמדינה לא עושה הרבה, נשארים כמו תמיד, בני אדם. לחתום על עצומות, ללכת להפגנות ומחאות- לעשות מה שניתן. כל אחד ואחת- כפי שהם יכולים. לשפוט, לבקר, להאשים, להשוות- זו וודאי לא הדרך להשיב אותו הביתה. ונכון, הוא לא ישוב כבמטה קסם, אבל, אם כל אחד ואחת יתרום מעצמו, ולו מעט, בכל מה שאפשר, הוא יחזור. תרומה כספית, התנדבות, כל מה שניתן. כל אחד ואחת- לפי יכולתו ודרכו. ולא לאבד את הצלם בתוך ההמון.. |
|
|