בת יא ענה
|
לפני 15 שנים •
16 בדצמ׳ 2008
מקום קבוע
ראיתי שיש לכם את המסעדה הקבועה שאתם הולכים אליה.
יש לכם את המקום הקבוע, שניים מהאחמ"שים מחייכים אליכם בחום בכל פעם שאתם מגיעים ואף שולחים לכם מדי פעם קינוח או משקה על חשבון הבית. אתם מגיעים לשם בכל אחד מהאירועים הקטנים שלכם, גם אלו שלאחרים נראים חסרי משמעות. אתם מכירים את שמותיהם של כל המלצרים ולפעמים אפילו המאהבת של בעל המקום יושבת איתכם לשיחה קצרה. כמובן, כולם מעמידים פנים שהיא רק עובדת שם ואף אחד לא פוצה פה כשהיא מחייכת לאשתו של הבוס. ראיתי כיצד כולם הגיבו בהלם כשנכנסת עם אחרת וזו שלך נכנסה דקות אחריך ולא ישבה איתכם. היא חייכה חיוך נבוך למלצרית שכיוונה אותה לשולחן הקבוע שלכם, התנצלה וביקשה לשבת שני שולחנות ליד, במקום בו עדיין תוכל לראות אתכם. ראיתי כיצד היא נעה באי נוחות כשליטפת את פניה של האחרת וחייכת דוקא אליה. הזמנת לשולחן שלה את היין האהוב עליה וביקשת מהמלצרית להעביר אליה סיגריה מהקופסה שלך. ידעת שהיא לא תסיר את המבט מכם אפילו לרגע. כשדמעות החלו להתגלגל על לחייה אחד המלצרים הביא לה כדור טראפלס. היא לא נגעה בו. היא לא הרגישה כעס. לא כעס, לא תסכול, לא אכזבה. לקראת סוף הדייט המשולש הזה היא חייכה לעצמה תוך כדי שהיא מעבירה אצבע על שפת הכוס. חיכתה להודעה ממך שתשחרר אותה חזרה הביתה. |
|
|
שרמומית
|
לפני 15 שנים •
16 בדצמ׳ 2008
Re: מקום קבוע
אהבתי
כתוב יפה (: |
|
|
|
בת יא ענה
|
לפני 15 שנים •
17 בדצמ׳ 2008
ורבלית
מאסטר,
בזמן שאני עוד מתלבטת ביני לבין עצמי אם זה בסדר לפנות אליך כך המילים פשוט פורצות מהמקלדת ואיני מצליחה לעצור אותן. יש לי כל כך הרבה שאלות ואפילו תשובות משל עצמי לאותן שאלות. כמה זה פשוט עבורי לתמלל את הכל ולא לומר בקול. מוזר. להביע את עצמי בקול רם תמיד היה אחד מהיתרונות הכי בולטים שלי, אבל לידך אני נשארת חסרת מילים וחסרת יכולת הבעה. כאילו הייתי בסוג של שיתוק. ומה בעצם אני רוצה? סליחה. לא רוצה. לרצון שלי אפילו חשיבות במקרה הזה, זה הרבה מעבר לרצון. ברצון אנחנו מסוגלים לשלוט, מי יותר ומי פחות, אבל כשזה בא מתוכי, כל כך זועק מבפנים ולא מרפה איך אני יכולה לקרוא לזה רצון? אפילו צורך אני לא יכולה לכנות את זה. זו הזקקות. פשוט הזקקות נואשת שלי להרגיש בגובה הבלטות כשאני איתך. אני בספק אם אפילו אתה מאסטר מצליח להבין את זה. זה המקרה היחיד שאני מרשה לעצמי להטיל ספק ביכולת שלך להבין אותי. איך תרצה שאעיר אותך בבקרים? אני צריכה שממש תלמד אותי איך אתה רוצה להשתמש בי, כדי שאהיה יותר קלה לתפעול עבורך. למד אותי איך אתה רוצה שאחכה לך כשאתה חוזר מהעבודה, בבקשה תסביר לי לאט לאט ובמילים פשוטות איך, כמה, מתי ומה מותר לי. חלילה איני מזלזלת בעצמי, אבל כשאני איתך והדחפים החייתיים האלה שבי פורצים החוצה איני מסוגלת לקלוט דבר. בבקשה הראה לי מקרוב איך נראות המרצפות, איך זה מרגיש כשסוליות הנעליים שלך משאירות סימן אדום ובולט על הפרצוף שלי. אני זוכרת, כבר הראית לי. גררת אותי למראה ואפילו צילמת את הפסים האלכסוניים שהשאירה הנעל שלך על הפרצוף שלי, לא ששכחתי אבל בכל זאת, אני מתחננת שתזכיר לי. בבקשה סמוך עליי והרשה לי לשאת אותך ממקום למקום על גבי. אני הרבה יותר חזקה מכפי שאני נראית. הרי כבר הוכחתי לך זאת. אתה דואג. אני רואה את זה במבט שלך בכל פעם שאתה מורה לי לעשות דבר מה. אני רואה את המבט שלך עוקב אחריי גם כשאתה מבקש ממני להגיש לך צלחת עם מרק רותח, דואג שלא אכווה. אני מרגישה את המבט שלך גם כשאני עם כיסוי עיניים ואתה רומס אותי, אני מרגישה אותך לגמרי. בבקשה הרשה לי להיות מוצפת על ידי תחושת השעבוד הזו. זה לא שאז אני "שלמה". שלמות אינה חלק מהעניין כאן. שלמות זה חוסר פגם, זו לא המילה הנכונה לתאר את מה שעוטף אותי. תמיד אמרתי לך שהפחד הכי גדול שלי הוא לטבוע. אין דבר יותר מפחיד בעיניי מאשר מים שממלאים את הריאות ואין לי אפשרות לקחת אויר. ובכל זאת, כשאני טובעת בתוך "השליטה" שיש בקשר שלנו, שם אני מרגישה חיה. בבת אחת אויר נקי שוטף את הריאות שלי. איך זה? כמה טפשי לכנות את זה "שליטה", המילה הזו גורמת לזה להשמע כאילו היה זה משחק חביב ולא יותר. יש אנשים שלא יכולים לנוע בלי כסא גלגלים, כאלו שלא יכולים בלי כלב נחייה. סלח לי מאסטר על ההשוואה, אבל לפעמים כך אני מרגישה. רוב הפעמים אני לא מסוגלת לזחול מטר קדימה אם אני לא מרגישה את היד שלך אוחזת חזק ברצועה שמחוברת לקולר שלי. אנשים שלא מבינים קוראים לזה תלותיות. לפי כל ההגדרות זה מפתה להסכים עם זה, אבל רק אני ואתה יודעים איך זה באמת. כמה קרבה זה מכיל. כמה קרבה יש בינינו כשאתה מכין לי אמבטיה חמה ורוחץ אותי. מנקה אותי לגמרי. לא משתמש אפילו במילה משפילה ומכאיבה אחת, ובכל זאת אני מרגישה כאילו פגיונות ננעצו בבטני, איך מכילים קרבה שכזו? איך מאפשרים לאדם הכי אהוב בעולם לקחת מאיתנו דברים שהם חלק מהיסוד שלנו? איך טקס של גזיזת שיער במקלחת הופך לדבר כה פשוט במהותו? יש פעמים שאני לא מסוגלת להכיל את הכל, אבל היום כן. איזה יום יפה יש בחוץ. אני מרגישה כל כך יפה. |
|
|
שלגי
|
לפני 15 שנים •
17 בדצמ׳ 2008
בת יא ענה,
מגיע לכל אחד מהקטעים שכתבת את המקום שלו, חבל שהם יתפספסו בגלל הצמידות. הם טובים מידי. בוקר טוב |
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
17 בדצמ׳ 2008
את מרגשת. מאוד.
|
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 15 שנים •
17 בדצמ׳ 2008
אכן מסכימה, כדאי לפרסם את כל אחד מהקטעים בנפרד.
כתבת יפיפה, כואב, נוגע ללב, מדאיג ומעורר קנאה. |
|
|
natti(נשלטת)
|
לפני 15 שנים •
17 בדצמ׳ 2008
כתיבה יפה, מרגיש מאוד אמיתי, נפלא!
|
|
|
Ilan 787(שולט)
|
לפני 15 שנים •
17 בדצמ׳ 2008
יפה
כתוב יפה.
מראה על התשוקה והצורף שלך להתמסרות. אני מאחל לך אושר איתו.... |
|
|
|
בת יא ענה
|
לפני 15 שנים •
17 בדצמ׳ 2008
תודה לכל אחד ואחת מכם על התגובות
קיוויתי שאולי יהיו כאלו שיזדהו עם מה שכתבתי, שלא רק אני מרגישה ככה |
|
|
לא סתם אישה(נשלטת){octopus}
|
לפני 15 שנים •
18 בדצמ׳ 2008
וואוו.
הצלחת להכניס למילים את מה שרבות אינן מצליחות, לכן זה כל כך נוגע ועל כן זה כל כך מרגש. גם אני, ורבלית שכמוני, מורידה בפניך את הכובע. ולא, לא רק את מרגישה כך. |
|
|