אומנות הBDSM:

Morticia • 20 בדצמ׳ 2008

ואני בפירוש לא מתכוונת לעבור לך בשתיקה על בחירתך להסיר מהפרופיל שלך את השיר המופלא הבא ומקדישה לך אותו בשמחה ואהבה רבה, כי מגיע לך...

http://www.youtube.com/watch?v=KJ45_kvgyq4

{מפרגנת בשם נשיות חופשית וסטרייטית לחלוטין יקירתי, תרגעי! ואולי הדומית היחידה בקהילה לא קהילה הזו שלא חלש לה להתוודות על אהבת זין אותנטית ועוצמתית לפחות כשלך, תוך שימוש לסיפוק צרכים שאולי מעט שונים ואין בכך כל רע... או איזו סתירה... }

Lanya Colson • 20 בדצמ׳ 2008

אין לזה שום קשר לאמנות.
וגם אם מישהו היה מצטט כאן מיד שלישית הגדרה של אמנות שמתקרבת איכשהו לאיזו אמירה רלוונטית לנושא, זה עדיין לא היה קשור לאמנות.

קוראים לזה 'טעם', או אם ממש מתעקשים להיות פלצנים, אז 'חוש אסתטי'. וזה נכון לכל אספקט של החיים שלנו, לאיך שאנחנו מתלבשים, איך האוכל שלנו נראה, איך הבית שלנו מסודר. יש אנשים יש להם טעם טוב, ויש כאלה שיש להם טעם רע, ויש כאלה שממש לא מבינים על מה אתם מדברים ולמה זה משנה מה הצבע של הצלחת מתחת לסטייק שלהם. ויש כאלו שהצלחת הלא נכונה כואבת להם בעיניים ומוציאה להם את התיאבון.

טעם, (טוב או רע) - זה הכל.
ובפעם הלפני אחרונה שהלכתי למסיבת בדסמ, התגובה הראשונה שלי הייתה שאני חייבת למצוא נטייה מינית שבאה יחד עם טעם יותר טוב במוזיקה. אבל כנראה שצריך להקריב כמה אמיתות אסתטיות פנימיות כדי לעסוק בפרקטיקה המינית החביבה עליך, ואפילו אנשים שהקורבן הזה קשה להם, מסתדרים בסופו של דבר.

Tame • 20 בדצמ׳ 2008

נשמע מעניין,
עם זאת אני עדיין דבק בדברים ששמעתי מתוך ההסבר של ידידה שלי, זו הייתה שיחה ארוכה לא משהו שאפשר להעביר בפורום, זו הייתה גם רק אחת המסקנות ובטוח גם לא ההגדרה היחידה.
בסופו של דבר כל ניסיון להגדיר אומנות במהותה יכול לגרור מפלים של דיונים לא רלוונטיים, אני שמח שאקדמאים מתחום אחר עוסקים בזה ולא אני.

Re: רפאל,

רפאל • 20 בדצמ׳ 2008

מהי הפרקטיקה הבדס"מית?

אתה טועה לדעתי. הרי אין פרקטיקה בדס"מית אחת. וכל הפרקטיקות שמוצאים בבדס"מ, אפשר למצוא אותן גם במסגרות לא בדס"מיות. קשירות, הצלפות, סקס אנאלי, וכו'... כל אלו קיימים גם מחוץ לבדס"מ. אין קבוצה של פרקטיקות שמגדירות בדס"מ. מבחינת הפרקטיקה אין אחידות בין האנשים שמסתובבים כאן, ואין הבדל עקרוני בינם לבין מי שאינו מסתובב כאן. מה שמייצר אחידות בפנים והבדל כלפי חוץ, מה שמאפשר איזו קיהילתיות בדס"מית, ותרבות בדס"מית, קשור בעמדה (בין אם היא משקפת מבנה נפשי, ובין אם אידיאולוגיה מוצהרת).

התרבות הבדס"מית אינה תרבות חתרנית, אלא קונפורמיסטית. היא מבקשת לייצר מסגרת שבה כל ה"פרקטיקות" החריגות עוברות נורמליזציה ומקבלות אישור חיצוני. היא משתדלת מאוד לתרגם את כל מה שקשור באלימות, סבל ואגואיזם, למושגים של אהבה, עונג והדדיות. והיכולת להשתייך לתרבות הזו קשורה בקונפורמיזם הזה, או בנורמליזציה הזו (או בהכחשה הזו), יותר מאשר בשאלה אם אתה משתמש בפרקטיקה כזו או אחרת.

למען הדיוק

אחותופל • 20 בדצמ׳ 2008

אָמנות - ART - נכתבת בקמץ קטן ולכן מבוטאת אוֹמנות - omanoot

אומנות - CRAFT אמורה להיכתב כך - אוּמנות (למרות שבדר"כ נכתבת בשורוק ובלי - ו, אבל כשכותבות בלי ניקוד צריכה להיות איזושהי הבדלה בין שתי המילים) ומבוטאת oomanoot

וההבדל בין 2 האמנויות הוא גדול...

אני מניחה שבשרשור התכוונתן כולכן לאמנות - ART למרות אופני הכתיבה השונים.

Re: למען הדיוק

Morticia • 20 בדצמ׳ 2008

את מניחה נכון ומגניב שכתבת את זה - חופשי

לא שבעיני זה כזה קריטי כי זו מילה שתמיד מבלבלים את איך שכותבים אותה אבל זה מעניין לשים לב.

זה לא כמו לכתוב אני יעשה בעתיד שזו באמת טעות נפוצה מדי לאורך השנים ונורא צורמת, באופן יחסי.

מה שיותר מעניין זה להדגיש את האבחנה בין שתי המשמעויות של המילים השונות
ואני אוותר על התפלצנות ואותיר את זה לך בשמחה, אם מתחשק לך לפעמים... לפתוח לרגע את דלת הקסמים...

האבסורד, או אולי העצב, הוא שלהערכתי יש כאן אחוז לא מבוטל בכלל של אנשים המבינים ויודעים את זה היטב ולא זקוקים להסברים אך אם זאת נכנעים פעם אחר פעם למקום של הקורבן ויוצאים בהתקפות לא פשוטות לפעמים כלפי אלו המנסים לשחרר את המקום הזה ולעזור להלחם את המלחמה הצודקת הזו, שאין לי ספק שרבים מודעים לצדק שבה, ועם זאת אני תחת מתקפות בכלל לא פשוטות לפרקים ומתרגלת נשימה ארוכה ופאשלות אנושיות טבעיות, איך לפעמים.

והעצב מתנדנד בין הקושי לבין המצב שהביא לכך.

מה אומר לך רפאל? אני מבינה שאתה מין כזה איש השומר על ייחודו בסוד כי אתה באמת מיוחד?
אבל אם יש מי שמבין, ואני בטוחה שגם אתה מבין.

למה אתה מתעלם?
To turn me on?
בא לך מסע ציד של לביאה אחריך?
עזוב, בשביל מה?

אני בעמדתי - סחתיין עליך
ושתיקה לפעמים בהחלט שווה זהב
ויש לך ים של אינטלגנציה שם
זו ברכה ותרומה
ומקום חשוב בחברה
ומוסרת לעצמי ממך תודה

ברשותך ובכבוד

Re: רפאל,

JabberwockY​(שולט) • 20 בדצמ׳ 2008

אם כך, תוכל לטעון שעקרת בית או אישה מוכה היא בעצם שפחה (במובן הבדסמי) שאינה יודעת שהיא כזו. שהרי אם רק ב"אלימות, סבל ואגואיזם" מדובר -- אין שום הבדל בין שפחה בדסמית לאישה מוכה.

אני לא מסכים עם הטענה הזו. אני חושב שבמקרים בהם הפרקטיקה הבדסמית מיושמת (היינו ראשי התיבות שהמונח מייצג, כך שאני כן חושב שמי שעוסק (למשל) בקשירות באופן קבוע, קורא, לומד ומעמיק, נכנס תחת המטריה ה"בדסמית"), אכן מדובר ב"אהבה, עונג והדדיות". למען האמת, אני לא חושב ש"אלימות, סבל ואגואיזם" בהכרח מתנגשים עם "אהבה, עונג והדדיות", ואולי דווקא בכך נעוצה ה"חתרנות" שנשמע שאתה (מסיבה שטרם הבנתי) מייחל לה.

במילים אחרות, אני לא חושב שהדדיות היא תירוץ לאגואיזם או שעונג הוא תירוץ לסבל. מופרך ככל שזה יישמע, אני חושב שהם יכולים לדור יפה מאד בכפיפה אחת ואני לא רואה שום סיבה לתרץ את זה למישהו, בטח שלא לעצמי.

התרבות הבדסמית, לעומת זאת, היא משהו שונה לחלוטין (אני אישית, אגב, בכלל לא מכיר אחת כזו).
עצם המילה "תרבות" לא מאפשרת משהו שאינו קונפורמיזם; אילו תרבויות אתה מכיר שהן באמת נון-קונפורמיסטיות, שלא מנסות להסביר למה גם האמת שלהן נכונה (להלן "תירוץ")? אינדיבידואליזם, בהגדרה, יוצרים אינדיבידואלים.

שורש הקונפורמיזם שאתה מדבר עליו, לדעתי, נעוץ בנסיון חסר-הסיכוי להפוך את האינדיבידואליזם לתרבות על סמך הפרקטיקה המשותפת ותו לא. זה כמו לנסות לאגד את כל האנשים שמציירים, מבלי קשר לשאלה מה הם מציירים. אבל בתוך אותה פרקטיקה מצויים אינדיבידואלים בעלי אג'נדות שיכולות להיות דומות, והם אלו שיכולים אולי ליצור זרם חתרני.

Re: רפאל,

רפאל • 20 בדצמ׳ 2008

טענתי בדיוק את ההפך. גם כאן וגם כאן הפרקטיקה היא דומה. מה שעושה את ההבדל בין שפחה לאישה מוכה הוא לא הפרקטיקה, בטהרתה. אלא איזו עמדה שנספחת לפרקטיקה הזו.



אוקי. אבל זה בדיוק העניין. כאן לא דיברת על שום פרקטיקה. אלא הצגת עמדה. וזו העמדה שמכניסה את הדברים תחת המטריה הבדס"מית (לא הפרקטיקה).



1. ישנם אנשים שמציבים ערכים חדשים שאפשר לחיות לפיהם. וישנם כאלו שמתיישרים לפי הערכים הקיימים. אני לא חושב שחסרות דוגמאות (לחיוב או לשלילה) לקבוצות או תנועות שקידמו מערך חדש של ערכים (קהילת הבדס"מ היא פשוט לא אחת מהן).

2. אני לא חושב שחתרנות היא ערך כשלעצמו. יש לה ערך כשהיא באה בשרותם של ערכים חדשים, ויש לה ערך במידה שהיא מאפשרת עמדה ביקורתית. עמדה קונפורמיסטית נמצאת גם ביחס של ניגוד לעמדות ביקורתיות.

3. מה שמיוחד בבדס"מ (וכך גם בהרבה תרבויות "שוליים" אחרות) הוא לא רק הקונפורמוזים, אלא העובדה שהקונפורמיזים הזה רווי בפוזה של נון-קונפרמיזם. זה קונפורמיזם ציני, פרוורטי ומתחכם. זה קומפורמיזם שקשור גם במנגנונים של הכחשה. (אני מיוחד, אבל לא באופן שעושה אותי מיוחד, אלא באופן שמציית לחוקי האופנה החדשה של "להיות מיוחד".)

נוריתE • 20 בדצמ׳ 2008

LOL
עידכנתי פרופיל
אני אחזיר את זה עכשיו אבל.. את זה, אני יותר אוהבת..
http://www.youtube.com/watch?v=5oj37GWz76U

אוקי, תשובות באופן כללי:

Homelander​(שולט) • 20 בדצמ׳ 2008

תחילה אציג בפניכם שאלה פשוטה- האם אתם באמת מאמינים שתוכלו להמציא את הגלגל מחדש?
ז"א, מהם כל הדיבורים האלה על חידושים וחדשנות... הכל כבר הומצא, כיום נותר לנו רק לפתח את זה; זה לא שמישהו המציא דבר-מה חדש לגמרי בתקופות האחרונות.

עברנו את העידן המודרני, שם פרקו-עול, פרצו את הגבולות, שינו סדרי-עולם...
כעת אנו בעידן הפוסט-מודרני, עידן מפוקח יותר, עידן ששם את עינו על אותם נזקים שההתפתחות הזו גרמה לנו; עידן שבמסגרתו התפתחו מחד סוגות כגון האוונגרד שיורקות לכל מה שהיה, בפרצוף ומאדיך נק'-מבט גלובאליות וקוסמופוליטיות שבשבילן אותה חלוציות אינדיבידואלית היא בעצם אמביוולנטית ולא בעלת הפן של עצמו בלבד.


וברומא תתנהג כרומאי, כדי להוביל את הסצנה בעידן כזה או אחר, מן הראוי לחפש את הדרך דווקא להתגמש ולהסתגל כפי שהאדם עושה מראשיתו ולכן הוא שורד.
כיום, כאשר התפקחנו מעט מחטא עץ הדעת יש מקום לתפישות הרבה יותר טהורות ויפות; הרבה יותר קמאיות ושורשיות...


אז נשאלה פה השאלה כיצד אני רואה את האמנות? מה הנס שבו אני דוגל כדי שיהווה דרך ראויה בשבילי לתקשר בכל-אותן מדיות עמוקות? אני מאמין ברומנטיקה, השיר האחרון שפרסמתי בבלוג שלי הוא בדיוק זה; אני מאמין במליציות, פיוטיות, פואטיקה, ליריות ועוד שורה של מילים נרדפות כאלה ואחרות.
ובגלל שנתבקשתי אשליך דוגמה על הBDSM:
כאשר אני ניגש אל שפחתי (והיא תהיה עדה לדברי), איני ניגש אליה ככובש תוקפן, אני משתמש בכוחניות אבל לא כדי להכניעה.
אני ניגש אליה כנסיך, כדמות מלכותית ואצילית ככל שלמדתי לסגל לעצמי ועודני לומד. אני מכניע אותה בנוכחות, בביטחון-העצמי שלי שנועד כדי להקרין לה הגנה מצד אחד וסמכותיות מהצד השני.
ובריאקציה לזה, כששפחתי ניגשת אלי, אני מזכיר לה את המשפט היפה של אושו (תורות הזן), "אינך יכול להגיע לאלוהים כפולש אגרסיבי, ככובש. אתה יכול להגיע לאלוהים רק... ואולי נכון יותר לומר: אלוהים יכול להגיע אליך רק כאשר אתה פתוח לקליטה, כשאתה רגישות קליטה נשית."
לא אתיימר אפילו לומר שאני משווה את עצמי לאותו אלוהים המדובר וזה רק משום שאיני מאמין כלל בישות זו, אני מאמין שכולנו (בני-האדם) אלוהים. אז רציתם שנוותר על הקונפורמיזם, שנפרוץ את הגבולות ונאמר את הדברים כפי שאנו רואים אותם; אז ככה אני רואה אותם, במונחים יותר היוליים, יותר ראשוניים במושגים שהם לדידי, הרבה יותר נשגבים.
וזו הדרך לעשות את הדברים יפים יותר.