הסיפור על באבי והחבר שלו סמי - מקווה שתהנו

הסיפור על באבי והחבר שלו סמי - מקווה שתהנו

הפולניה​(אחרת) • 25 בפבר׳ 2004

באבי
בוריס בן בסט המכונה באבי עמד מול הראי ושנא את עצמו. קודם הוא שנא את כל המראה שלו בכללי, ואחר כך עבר פרט פרט על ההשתקפות שלו בראי ושנא כל איבר לחוד.
הוא שנא את ראשו הגדול עמוס התלתלים השחורים, שנא את פניו הגדולים והכהים, הקדיש רגע של תיעוב מרוכז ללחייו שכבר עכשיו, שעתיים בלבד אחרי הגילוח האחרון, החל צל שחור כחלחל של זיפים לעמעם את מראן. אחר הוא עבר לגופו ושנא את עורפו הרחב והשעיר, ואת רוחבן המגושם של כתפיו חזהו ובטנו השעירים, והמשיך כלפי מטה לשנוא את תחתוניו הפשוטים, תחתוני כותנה לבנים XXXL , - היחידים שהיו יכולים להכיל אצלו בנוחיות את כל מה שתחתוני גבר אמורים להכיל. מבטו ירד למטה ממותניו הרחבים והוא שנא בהשלמה שלווה את רגליו הגדולות והשריריות מגודלות השיער ואת כפותיו רגליו הענקיות - מס' 46 רחב - אחר החזיר את מבטו שוב למעלה ושנא בלהט שקט ונואש את מה שהחביא אפילו מעצמו בתוך התחתונים.
כשגמר את טקס השנאה היומי שלו הוא הפנה את גבו הרחב, השרירי והשעיר לראי, והתלבש במהירות. עטה על עצמו מכנס ג'ינס רפוי וחולצת פלנל עם משבצות אדומות וכחולות, דחף את רגליו למגפי עור שחוקים ונוחים וכשהוא מקפיד להסב את מבטו מההשתקפות השנואה של דמותו בראי תלה על כתפו את מעיל העור הישן שלו, לקח את הקסדה ויצא אל הלילה הקר.
הוא החנה את האופנוע שלו - הארלי דווידסון קלאסי שחור נהדר – בחצר הפנימית של הפאב החביב עליו ונעל אותו, ואז נכנס וישב ליד השולחן הרגיל שלו, שולחן קטן ועגול לשנים שניצב דחוק בין עמוד פינתי לבין הכניסה למטבח. שולחן גרוע לכל הדעות, רחוק ממרכז העניניים, מבודד וזנוח. במונחי פאבים היה מיקומו של השולחן העגול והקטן סיביר ממש אך באבי חש נוח לשבת דווקא שם, חבוי למחצה מעיני היושבים בבר, עד כמה שאדם בגודלו יכול להיות חבוי.
המלצר שכבר הכיר אותו נחפז אליו עם שלוש פחיות בירה פילזן קרה וכוס גדולה, ובעודו מניח את הכבודה לפניו סקר בעונג את גופו הגדול, מתעכב על מפתח החזה של חולצת הפלנל שלו, ששער שחור מתולתל וסמיך פרץ ממנה. המלצר היה קטן קומה, עגלגל ונמרץ, וחובב מושבע של גברים גדולים שעירים ודוביים כמו באבי.
לבאבי כמובן לא היה מושג על המתרחש במוחו של המלצר הצעיר, וגם אם היה מצליח לקרוא באורח פלא את מחשבותיו של המלצר לא היה מאמין, כי בוריס בן בסט, בן תערובת מגודל שיצא מחלציהם של אב מרוקאי ואם גרוזינית, היה משוכנע לגמרי שהוא מכוער, טיפש ושעיר, ושאין אף יצור אנוש, גבר או אישה, שיחשוק בו כבן זוג.
באותו ערב חורפי קר הצטופפה ליד הבר חבורה של צעירים רעשנים, צוחקים ושותים ומתבדחים, ממלאים בעליצותם את כל הפאב. באבי לטש בהם מבט מבעד לגבינים עבותים ולא יכול היה שלא להתמקד באחד מהם, דק ומחוטב, ששערו הזהוב ועיניו הכחולות הזכירו לו את ברבי. הצעיר הזהוב היה הרוח החיה בחבורה הרועשת, דומה שכולם רצו לגעת בו, לטפוח על שכמו להמתיק איתו סוד, לשעשע אותו ולקנות לו שתיה. לרגע כמה מהם התכנסו יחד, מקרבים זה אל זה ראשים עמוסי ג'ל, מתלחשים כממתיקי סוד, ואז שבו וניתקו זה מזה ופרצו בצחוק רם, שולחים מבטים לעבר הפינה של באבי שהזעים את פניו וכבש מבטו בכוסו. הוא היה נבוך ממבטי החבורה הבוטחת ומלאת החיים ותהה מדוע מצאו עניין דווקא באחד כמותו. מול נעוריהם הבוטחים והגמישים חש קשיש מכוער ושעיר, וכל חפצו היה להעלם מעיניהם הלועגות ולהתחבא בפינתו מאחורי הבירה שלו.
מבוקשו לא ניתן לו. הצעיר הזהוב ניתק מהם, קופץ בגמישות מעל כסאו הגבוה, ושם פעמיו אל באבי, בעוד חבריו מגחכים בעידוד מאחוריו. באבי הביט בחבורה וחש איך זיעה קרה של בהלה מכסה את עורפו. הצעיר ניגש בצעד בוטח אל שולחנו והשעין בקלילות מלאת חן את ידיו על טבלת השולחן העגול והזעיר, מקרב את פניו הזהובות המושלמות אל פניו של באבי הנדהם. "רוצה ?" שאל, וסנטרו רימז תנועה קטנה ורבת משמעות לעבר השירותים.
רגש חם ואפל החל מטפס במעלה בטנו של באבי, מתפשט לאיטו בכל גופו הגדול. מעבר לכתפו של הצעיר הזהוב ראה את גיחוכי הלעג של חבר מרעיו, מעירים בו זעם עתיק שנצבר במשך שנים של בדידות ושנאה עצמית יוקדת.
הוא הנהן בשתיקה, קם ופסע בעקבות ישבנו הבולט והחינני של הצעיר, אגרופיו קפוצים בכיסיו, נושך את שפתו התחתונה המלאה בשיניים חזקות ולבנות
השירותים היו ריקים מאדם. שלוש תאים, שלוש משתנות וכיור אחד עם ראי סדוק מעליו, מתקן מגבות ריק לצידו. בקצה, מעבר לתא האחרון, הייתה חבויה דלת יציאה צרה לחצר האחורית וממנה ידע באבי, אפשר לקפוץ מעל לגדר הישר אל אופנועו הממתין בחשכה ולהסתלק. הצעיר חייך לתוך פניו והניח יד בוטחת על שכמו. "אני אנטון." אמר בחביבות, "ואתה ?"
"אני בוריס בן בסט, אבל כולם קוראים לי באבי." אמר באבי קדורנית בעברית, "ואני לא טיפש כמו שאני נראה אנטון." הוסיף ברוסית, ובלי כל מילת אזהרה נוספת אחז במותני הנער, כי מקרוב הצעיר הזהוב לא היה בעיניו יותר מנער, וניער אותו, מטיח את הגוף הצעיר והדק אל הקיר. "אז על כמה התערבתם שם, אתה והחברים שלך ?" סינן ברוסית הנוקשה שלו, בעלת המבטא הישראלי הקצוץ שעיוות את הצליל הרך של השפה והפך אותה לקשה ומאיימת. "תכננתם לעשות ממני צחוק מה ? כמה כסף הם הבטיחו לך על התרגיל הזה הא ?"
ובטרם הספיק אנטון הנדהם לענות הצמיד את פיו הקשה אל השפתיים האדומות והמפתות ונישק אותן בכוח, דוחף את לשונו אל הפה הרענן, מצמיד את גופו הגדול והדחוס אל הגוף הצעיר והמחוטב, מעביר ידים גדולות וקשות על גבו וישבנו של הצעיר, חש להפתעתו בזקפה לא צפויה שצצה בין הירכים המוצקות. הנער התנשם ורעד כנגד גופו – מבוהל, נרגש ?
הוא לא ידע, לא רצה לדעת, לא יכול היה להרשות לעצמו לדעת.
באבי התבצר בכעסו ומעך את הצעיר בגסות אל הקיר המזוהם והלח. "שלא תעיז לעשות ממני צחוק ילד, אני אולי מכוער ושמן ושעיר, אבל תדע לך שממני לא עושים צחוק." סינן ברשעות והדף אותו עוד פעם אחת אחרונה, מטיח את גבו בנבזות היישר אל הכיור, ובלי להביט לאחור הסתלק משם דרך הדלת האחורית, קפץ מעל לגדר, עלה על אופנועו ונסע.
·
כמה דקות אחר כך החנה מול בלוק הדירות המרופט שבו התגורר ועלה במהירות במדרגות הצרות לדירתו. הדירה שלו הייתה בעלת מראה אופייני לדירות מושכרות – קירות מתקלפים, רהיטים ישנים שאיש לא חפץ בהם יותר, מרצפות עמומות מלכלוך, נורות חסרות אהילים, חלונות נטולי וילונות, וגולת הכותרת, מטבח הפוך ומוזנח - אופייני למשק בית המנוהל על ידי גברים.
הוא לא הופתע למצוא בסלון החשוך את השמן ישן בישיבה על הספה. התאורה היחידה באה מהטלויזיה שהקרינה בלי קול סרט שחור לבן. שוב הוא נרדם בעודו ממתין לו שישוב, מאה פעמים אמר לו באבי שלא יחכה, שילך לישון אם הוא לא מוצא אותו בבית, אבל סמי השמן התעלם מהוראתו ותמיד חיכה לו עד שישוב הביתה.
הוא התנער כשבאבי שמט את קסדתו על שולחן העץ המכוער והשרוט שניצב באמצע הסלון שלהם ונעמד על רגליו, נבוך קצת, "נמנמתי קצת." אמר ופיהק, מתמתח לאיטו. "הכל בסדר באבי ?" שאל. "אתה נראה עצבני." הוסיף.
"ואתה נראה מגעיל." זרק לו באבי, "מה זה הטרנינג הצהוב הזה ? לא דברנו שתזרוק אותו כבר לפח ?"
"כן, שכחתי." הפטיר השמן, "אתה רעב באבי ? להביא לך משהו ?"
"שכחת אה ?" סטר לו באבי בכוח, ואת זה שאמרתי לך לא לחכות לי גם שכחת ? אל תדאג, אני כבר אזכיר לך. תוריד את הדבר המגעיל הזה מעליך !" סטר לו שוב.
תוך שניה היה הטרינינג הצהוב והמהוה מושלך על הרצפה לרגליהם וסמי השמן ניצב מולו ערום כביום היוולדו. גופו העגלגל היה לבן וחלק לגמרי משיער. היו לו כתפים מעוגלות וצחורות, חזה שמנמן עם פטמות ורודות וגדולות, בטן עגולה ומוצקה וישבן רחב ורך כשל אישה. באבי אחז בכתפיו של סמי בגסות, אצבעותיו מכתימות באדום את העור העדין, וניער אותו בכוח.
סמי לא התנגד ולא מחה אלא הפקיר את גופו בידיו החזקות של באבי ושתק. באבי רכן מעל סמי הנמוך ממנו, מביט הישר בעיניו ומעך בידיו הגסות את בשרו הרך. סמי גנח חרישית גניחה קטועה, אבל עיניו הבהירות לא סרו מפניו של באבי. הלחץ על כתפיו התגבר ואישוניו התרחבו לאיטם בעוד קול נשימתו הופך יותר ויותר מהיר וחטוף. אברו החל מזדקף מתוך הסבך הדליל של שיער ערוותו הבהיר ופניו הלכו והאדימו, אך עדיין לא הוחלפה ולו מילה אחת בין השניים.
באבי קירב עוד ועוד את פניו אל פרצופו העגול של סמי, מביט בריכוז בעיניו התכולות, ואז גמר לפתע אומר, הרפה ממנו ורמז לו בתנועת סנטר קלה לעבר השולחן.
השמן טיפס ועלה מיד על השולחן שהיה אמנם מכוער שרוט ומגושם, אבל חזק דיו לשאת עליו את משקל גופו, וכרע עליו בצייתנות, מפנה לעבר באבי את ישבנו הרוטט.
באבי גנח ונרעד חרש כשפתח את חנות מכנסיו, שלף את אברו שהזדקף באחת למראה הישבן העגול והרך המזדקר לעומתו, ובלי לטרוח בשום גינוני נימוס צבט את בשר המותנים הדשנים של השמן ודהר לתוך החור הכנוע והורוד שנפתח לפניו, משומן רחב וגמיש, נעתר לכל גחמותיו ברצון.
הפעם זה היה מהיר וחזק ואלים מהרגיל. הוא היה עדיין טעון כולו מהמפגש בפאב והכניעות הסבלנית והאילמת של השמן גירתה את יצריו ועוררה את אכזריותו. לפעמים דומה היה שהשמן עשוי פלסטלינה, יכולת לחבוט בו, למעוך אותו, להגיד לו הכל, לעשות בו ככל שעלה על דעתך, דבר לא זעזע את שלוותו. הוא ספג וקיבל כל סוג של כאב והשפלה בהכנעה שקטה, נשאר כתמיד אותו סמי - שמן, עגול, ורוד, סבלני ורגוע. צובט באכזריות את הבשר הרך ירה באבי את מטענו הלוהט והתמוטט, גונח על גבו. הוא נותר כך מספר שניות עד שנשימתו שבה לסדרה ואז שלח את ידו למשש את אברו הקצר והעבה של השמן. הזין של סמי תאם את גוף בעליו, כמותו היה רחב, ורוד וקצר. בשעות רצון אהב באבי להכניסו לפיו ולהשתעשע בו בלשונו, נהנה מגניחותיו של השמן ומהרטט שהיה מעבירה לשונו בגוף הגדול והרך הזה, אבל זו לא הייתה שעת רצון, הוא עדיין כעס על היפיוף הזהוב ועל חבר מרעיו המלעיגים.
בתנועות חזקות ומנוסות שפשף את הזין של סמי שנותר לכרוע על השולחן, עומד על ברכיו וכפות ידיו, ישבנו מזדקר אל על, שותק בהכנעה מניח לבאבי לפשפש באבריו כרצונו.
"תגמור כבר שמן !" התרגז באבי אחרי כדקה.
"זה לא חשוב באבי, עזוב." ניסה השמן להזדקף.
באבי הדף אותו חזרה לתנוחתו הקודמת "קיבינימאט אתך !" צעק, והצליף בכף יד פתוחה על הישבן הורדרד והרחב. "זה כן חשוב ! בחמש אתה גומר. ברור !"
"כן באבי." לחש השמן בהכנעה והחל סופר בקול את החבטות שניחתו על ישבנו. באבי חבט לסירוגין פעם על הצד הימני ופעם על השמאלי. "אחת, שתיים." ספר סמי, "שלוש, ארבעה," באבי הידק את אחיזתו על אברו החמים של סמי שפעם ופרפר בכפו. "חמש." גנח סמי וקימר את גבו בעוד באבי חובט בישבנו את החבטה האחרונה.
אנקה רפה נפלטה מחזהו של השמן והוא גמר בתוך כף ידו של באבי שחייך בסיפוק. הוא צנח על הספה הענקית והחורקת שלהם ומשך את סמי אליו בחיבוק, מניח לו לקחת את ידו הלחה מזרע לפיו. סמי ליקק את ידו הגדולה השעירה והשחומה של באבי, מנקה אותה היטב בלשונו הורודה והגמישה ואחר צירף אליה גם את ידו השניה של באבי, מנשק ומלקק גם אותה בתאוותנות. באבי כרך את זרועותיו סביב גופו של השמן וטמן את פניו בכתף העגולה והחלקה. גופו של השמן היה רך גמיש כנגד גופו הנוקשה, ובאבי נהנה ללוש אותו תחתיו ולחכך את עורו המחוספס בעור החלקלק והמשיי. זיפי זקנו הממהרים לצמח הותירו שריטות זעירות על כתפיו וחזהו של סמי שהתמסר בעונג לחספוס פניו של מאהבו, ונישק אותו בעדינות אוהבת, מחליק את ידיו הרכות על גופו השעיר של באבי, מודאג מהמתח ששידרו אליו השרירים הנוקשים.
"מה קרה באבי ?" לחש סמי באזנו, "מי הרגיז אותך ?"
"סתם. כמה ילדים טפשים בפאב. חשבו שתפסו טמבל לצחוק עליו. זה לא חשוב. בוא למקלחת, תסבן לי את הגב." פקד על סמי ומשך אותו לעבר המקלחת, מקלחות משותפות היוו חלק חשוב ומהנה מהזמן שלהם יחד.
"אני לא מבין למה אתה הולך לפאב הזה ?" אמר סמי אחר כך, כששכבו זה לצד זה במיטה הזוגית שלהם, רגליהם שלובות זו בזו, חלציו של באבי הדוקים אל ישבנו החלקלק של סמי. "מה רע לך בבית ?"
"רק רציתי לשתות בירה בחוץ." רטן באבי בזעף, "והטפשים האלו ... הכנסתי לו טוב, לחוצפן הקטן הזה."
"הרבצת מכות בפאב ?" נימה של מורת רוח בצבצה מקולו של השמן שתיעב אלכוהול ופאבים וראה בהם מקור לצרות.
"רק טלטלתי אותו קצת סמי. תפסיק להיות נקבה כזו. בחיי, רק להוריד לך את הביצים ולקצר לך קצת את הזין ואתה תהפוך לנקבה. שדיים ואופי של נקבה עצבנית כבר יש לך."
"טוב, בסדר. אז אני נקבה עצבנית." רטן סמי וניסה להתרחק ממנו מעט. דרכו שלו להראות את עלבונו מדברי באבי.
אבל באבי שהכיר אותו כבר היטב הצמיד אליו את הגוף העגול והחלק, מונע ממנו בכוח להתרחק. "אני הרשיתי לך לזוז ממני סמי ?" שאל בקול מאיים, והעיק בברכו הנוקשה על גבו של סמי.
"תעזוב אותי באבי !" התפתל סמי בין הזרועות החזקות, מנסה לשווא לזוז.
"לא רוצה. תשכב בשקט שמנצ'יק." כרסם באבי בשיניו את הכתף הדשנה שלצידו, וחייך בסיפוק כשהשמן קיבל עליו את הדין ונרגע בזרועותיו. הם שכבו כך בשקט כדקה, מתאמים את נשימותיהם זו לזו, ואז התרפה מעט חיבוקו של באבי והוא הניח לסמי להסתובב בין זרועותיו. סמי התפתל במיטה ונצמד פנים אל פנים אל באבי, מחבק את צוארו, דוחף ירך שמנמנה בין רגליו השעירות.
"אתה לא רעב באבי ? לא אכלת ארוחת ערב ?" נזכר סמי.
"היו בפאב בוטנים ושתיתי בירה. זה הספיק לי סמי."
סמי העווה את פניו במורת רוח. "גם כן ארוחת ערב." רטן, "מחר אני אחזור מוקדם יותר מהעבודה ונאכל יחד ארוחת ערב."
"בסדר חמוד, אבל אל תלחץ בעבודה רק בשבילי." באבי העביר בעדינות מרפרפת את כפו על העכוז החבול של השמן. "כואב לך ? לא הגזמתי קצת הפעם סמי ?"
"לא. זה היה מצוין באבי, בקושי החזקתי מעמד. כמעט גמרתי לפני החמש." הצטחק סמי ולשונו גיששה על חזהו השעיר של באבי מחפשת ומוצאת את הפטמות הגדולות והאדמדמות שהציצו מתוך סבך השער המתולתל. הוא ליקק אותן, מוצץ ואחר נושך אותן בעדינות.
"תיזהר שמן," גנח באבי, אתה משחק באש, אם תמשיך ככה תחטוף ממני עוד פעם."
"אל תפחיד זונה בזין." גיחך סמי בשביעות רצון, מכרסם פטמה זקורה אחת בפיו, ומלטף את השניה באצבעותיו.
הם צחקו יחד ואז באבי נישק את שערו הבהיר של סמי והצמיד אותו אליו. "די חמוד. אני קם מוקדם מחר, בוא נישן. לילה טוב סמי."
"לילה טוב באבי." הם נצמדו זה לזה בתנוחת כפיות ונרדמו. ידו של באבי על מותנו הרכה של סמי ולחיו הדוקרנית צמודה לגבו החלק.


אני עובדת על המשך אבל לא בטוח שזה יצליח אז בינתיים ... מקווה שתהנו

creamy • 25 בפבר׳ 2004

באמת נהניתי...
מאוד אוהבת את האינטראקציה בין השולטים לנשלטים אצלך.
מאוד הייתי רוצה להאמין שכזו התאמה אינה נדירה...
הכתיבה שלך - בטוח שכן...
תודה.

התאמה בין זוגות

הפולניה​(אחרת) • 26 בפבר׳ 2004

אני חוששת שהתאמה בין אנשים קשה מאוד בכל מקרה, ולא חשוב אם בני הזוג הם גברים או נשים, ואם היחסים הם ואנילים למהדרין או לא.
"קשה... קשה..." כבר נאמר פעם ובצדק, אבל לחלום תמיד מותר.
אגב, זה רק הפרק הראשון ויהיו עוד, אם תרצו.

xfiles​(מתחלף) • 26 בפבר׳ 2004

לכל סיר יש מכסה
כל אחד צריך לשמוח בחלקו , יכול להיות יותר גרוע
הסיפור נוגע ללב