אומנות הBDSM:

Morticia • 21 בדצמ׳ 2008

צר לי שזו דעתך
עוד צר לי שהיא אינה מנומקת
ונדמה לי שנימת "הכל עובר עליך וקקה בידיך" לא השתמעה בדבריי, לפחות.

אם משהו לא ברור אתה מוזמן לשאול
אני לוקחת אחריות מלאה על דבריי
ופתוחה לתקן שגיאות אפשריות שהן לחלוטין אנושיות ואפשריות
סובלנות ואורך רוח מצד כולנו נראים לי דברים מבורכים
בוודאי מאפיינים ההולמים מלכות ונסיכים
(לפחות בעולם בו אני מבקשת לחיות, כמו גם בוודאי רבים אחרים)

ואני בהחלט אשתדל לענות עניינית על כל שאלה שתופנה אלי
חטאתי למצוא את תשובותיך לשאלות שהופנו אליך

ואני לתומי

ראובן • 22 בדצמ׳ 2008

סברתי כי באתם פה לדבר על אמנות ואסתטיקה של יחסי שליטה.

גם השרשור הזה, שהחל בקריאת תיגר על הבינוניות, מצא את דרכו אל פח הזבל של הפולמוס ודקדוקי העניות. מדוע זה אף אחד(ת) אינו בוחר לתאר סשנים יפים בהם צפה או השתתף, היכולים לענות על הצורך שלנו בהרמוניה ואסתטיקה?! האם אתם זוכרים את משפטו של מקלוהן, ''המדיום הוא המסר''? הוא רלוונטי מתמיד: אם המדיום בו אנו יוצרים כעת הינו הפורום הזה, טיבה של היצירה שלנו נגזרת מהמדיום - ולפיכך נגררת לפטפטנות ולהתנצחות הילדותית המאפיינת את התרבות הוירטואלית. הדבר נכון גם לגבי S&M כמדיום: זהו מדיום חזק ליצירה, אולם פעמים רבות הוא 'כופה' את עצמו על היוצרים, שמשום כך נתקעים לרוב בשלב ה'תזחלי תמצצי'. נסו לפרוץ את גבולות המדיום.

אם כבר השרשור הלך לעזאזל, אבקש התייחסות לקטנוניות שלי:

1. princeOFdream: אתה הוא יוצר השרשור, הצעקה שלך בראשיתו הייתה נכונה ובמקומה. מדוע הרשית לשרשור להתאיין ולהפוך לעוד סיבוב של 'משיכת צמות' בגן ילדים? שלוט ביצירתך.

2. רפאל: אני תופש אותך בתור אמן קונספטואלי, אפילו אם אמנותך מוגבלת בהיותה אנונימית ומתקיימת בפורום וירטואלי. שים לב שיצירתך נשענת על הזרה של קלישאות ביחסי גברים נשים - כלומר, אתה נשען על המבנה החברתי המקובל על מנת ליצור את אמירתך. הדבר דומה מאוד לצורך שלי בהכרה חברתית 'נורמטיבית' לסאדו אמנותי, לא כן?

3. מורטישיה: הערתך לגבי סגנון הכתיבה שלי מקובלת עלי, משום שפעמים רבות מדי שמעתי את אותה טענה - שדברי נכונים ונכוחים, אולם הטון שלהם מרחיק את הקורא/צופה/חווה. כל שאני יכול לומר הוא שאני עושה את המיטב על מנת שדברי יהיו בהירים ומעוררי השראה. אני מזמין אותך לנסח מחדש את הרעיונות שהעליתי קודם באופן מפתה יותר - אולי אלמד משהו.

צוחק ובוכה,
ראובן

Re: ואני לתומי

Homelander​(שולט) • 22 בדצמ׳ 2008

בחור יקר,
הצדק ברובו איתך ולמרות זאת,
אני לא הרשתי לדיון להתדרדר- מהרגע בו אני שולח את הדיון אל פני הדפים בפורום, הכל יכול להכנס, זה לא שיש לי סמכויות ניהוליות עליו כדי לודא שהוא לא יתדרדר... אם כבר חבל שאלו שכן יש להם את הסמכויות הללו, לא דואגים לזה; אבל זו בדיוק חלק מהצעקה שנעשתה פה על הסצנה (ולא רק מצידי).
הדבר היחיד בו 'חטאתי' הוא תגובתי וחוסר-ההתעלמות; ולמרות זאת, התעלמתי מכמה דברים שנראו לי חסרי-טעם וניסיתי להתייחס ברצינות למה שחשבתי שיכול לקבל יחס כזה, התבדאתי, מה לעשות? גם לי זה קורה...

אולם כפי שניתן לשים לב, אותן התנצחויות קטנות שהתפתחו ממש לא חייבות להפריע והעובדה היא שכפי שעשו פה עוד כמה אנשים בנושא, גם אני המשכתי להגיב בענייניות לדברים שיכולים להמשיך את הדיון.
אז אם אתה באמת רוצה שנוכל לתקן אותו- שתף איתי פעולה, תתחיל מלהשיב על השאלה ששאלתי אותך בתגובתי אל הסשן המעניין שתיארת
ואתה יכול להמשיך מתגובתי האחרונה לג'אברווקי שנראה לי שאבדה ממנו קצת בגלל הבלגן שנעשה פה בסוף.

Tame • 22 בדצמ׳ 2008

אני מסכים עם ראובן לחלוטין (לפחות בקטע הראשון של דבריו כי את השאר לא הבנתי משום שלא קראתי את כל הפוסט.. מהרגע שהוא התחיל להתדרדר כבר הפסקתי)
ואני גם מסכים עם פרינס שאין לאדם אחד אפשרות לשלוט בשרשור, אפילו אם הוא זה שפתח אותו.

אז אני מציע ככה - בואו נפרוץ (או לפחות נפרוס) את גבולות הז'אנר של קליקים של מקלדת על גבי עמוד פורום שחור וננסה איכשהו לנתב אותו חזרה למקומות טובים יותר.
כן אני יודע שזה כמו לנסות למשוך למעלה את ההגאים כשהמטוס שלך כבר בצלילה ובסחרור למטה, אבל אולי ביחד נצליח.

בכל אופן אני אנסה להתחיל וגם לשתף במשהו שלי שלדעתי קשור.
כשאני צופה בסשן אני לרוב לא מתרכז בפרקטיקה או במה שבאמת נעשה אלא בהבעות הפנים של המשתתפים ובמבטים שהם מחליפים ביניהם. זה כמובן ברור וידוע שרמת האינטימיות יורדת ככל שיש יותר צופים וקשה להעלות אותה מחדש, אך יש כאלו שמצליחים. בסופו של דבר אותה אינטימיות שמתוארת בשפת הגוף ובהבעות הפנים נותנת לי פתח אל הדינמיקה היותר סמוייה שבין המשתתפים, מאפשרת לי לנסות ולשער מהם הרגשות שמונחים מולי, בלתי נראים לחלוטין וכשאני מצליח להבחין ברגשות החויה של הסשן הופכת לאחרת לחלוטין.
שוב אני חוזר (ואולי למורת רוחה של הגב' קולסן שאני כבר מראש אומר שלא אגרר לויכוחים על מהות האומנות איתה) שהפן התקשורתי הוא זה שבסופו של דבר מביא אותי להנאה ולתפישה של מה שמתרחש מולי כאומנות. התקשורת בראש ובראשונה מתרחשת בין משתתפי הסשן אך אם ניתן לצופה לחוות אותה הוא הופך לכביכול שותף סוד וגם חלק מסויים מהאינטראקציה כולה (שכן הוא כצופה אכן משפיע ואכן חשוב כי נוכחות הקהל היא נדבך נוסף בסשן שהיה כנראה מתנהל אחרת וכמובן שהיה קל יותר בלעדיו).
לכן בעיני הקריטריון הראשון להפוך סשן בדסמי לאומנות (גם כזו שמבוצעת מול קהל אבל גם כזו שהצופים היחידים בה הם גם המשתתפים) הוא לקיים מדיום תקשורתי בין המשתתפים. המדיום יכול להיות מילולי או לא מילולי, יש מדיומים קלים יותר וקשים יותר, העיקר הוא שלא לאבד את הנהירות בשביל לעלות ברמת הקושי (על אף שרמת קושי גבוהה ונהירה תהיה יותר מיוחדת) ובד בבד אם יש גם קהל אז להפוך את הנתקשורת גם נהירה עבורו ברמה מסויימת.
אני יודע שדברי בחלקם חוזרים על הפוסט הראשון שלי - הייתי רוצה לדעת אם יש למי מהמשתתפים דבר מה להוסיף לאותו "סשן היפוטתי" שיכולים להפוך אותו ליותר אומנותי...
אפשר דוגמאות מבוססות, אפשר תנאים מופשטים ואפשר בעצם מה שרוצים (כי באומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה... או משהו)

Lanya Colson • 22 בדצמ׳ 2008

או שאתה מעוניין בדיון אינטילגנטי ומלומד, או שלא. אבל למה להכריז מראש ''שלא תיגרר לויכוחים על מהות האמנות'' , ועוד בשרשור שאמנות היא אחד הנושאים שלו?
אבל מכיוון שאתה מתעקש מראש לא לקבל נקודת מבט שונה, אני אחסוך ממך את הארותיי, ואחסוך לי קצת זמן ואנרגיה, ולא אסביר לך איפה בדיוק אתה טועה.
אתה מוזמן להמשיך לנהל דיונים סמי-אינטלקטואליים, המבוססים על דיס-אינפורמציה.

Tame • 22 בדצמ׳ 2008

תודה רבה (ולא בציניות)

Homelander​(שולט) • 22 בדצמ׳ 2008

אז ככה, באשר לשאלתך לגבי תוספות:
אם כבר אנחנו במקום של אמנות אזי שהיצירתיות היא פן חשוב מאד פה (לכן אני מסכים ולא מסכים עם דבריו של רפאל בנ"ל); במקרה כזה, אם ברצוננו להכניס פן תקשורתי אז למה לא לעשות את זה בדרכים יצירתיות?
למשל- בוא נאמר שאנו מכוונים לסשן בסוגת האקספרסיוניזם (בכוונה אני תוחם את זה לסוגה), במסגרת זו ניתן לחסום את פי השפחה אבל לא בעזרת גאג מעפן שהיא יכולה למלמל ולנהום דרכו, אלא בעזרת משהו חדש בתוספת הוראה מפורשת לא להוציא קול.בתור מילת בטחון, נתלה על צווארה פנס לייזר כזה שאם היא תרצה לסמן לנו שאנו מגזימים, אז תהיה לה נגישות לפנס וונבקש ממנה לסמן אות לעבר בטנה החשופה.
במצב כזה, א. יש לנו שפחה שאנו חייבים לקרוא אותה כראוי לפי שפת-גוף ולפי הבעות, היא אינה יכולה לדבר ולכן צריכה להשתמש באמצעים יותר אקספרסיוניסטים כדי לבטא את תחושותיה הפנימיות. ויש לנו פנס, שהיא צריכה לכוון אותו אל עצמה במקרה הצורך כדי שא. היא לא תוכל להשתמש בו באופן אוטומטי לחלוטין ואז תאכזב את עצמה שהיא סימנה לנו את הסימן בצורה אינסטנקטיבית וב. כשאר האור יכוון אל בטנה בפנסים כאללה, זה יראה ממש כאילו נובע מתוכה- והרי שמרנו על הביטוי האקספרסיוניסטי.
עכשיו כדי ללשתף את האדון באותו מיצג אקספרסיוניסטי, נבקש ממנו ללבוש אך ורק בגד המסתיר את אזור החלציים משהו שבטי כזה; נצייד אותו באשפת-חיצים שבמקום חיצים נשים בה מכחולים ובתחתיה יהיה בליל צבעים שבטיים משהו: הפעם מלבד שהאדון יורה לשפחתו מה עליה לעשות תוך כדי מגע בגופה (אך מגע מאומן בעל משמעת-עצמית גבוהה אשר מסוגל לשדר מה עובר עליו מבפנים), אזי הוא יוכל לסמן על גופו ועל גופה של שפחתו כחלק מטקס שבטי, סימנים אשר מביעים את תחושותיו.
חשוב לזכור שהסימנים הללו לא מוסכמים מראש ויהוו חידתיות שתאתגר את המשתתפים להבין יותר לעומק את הפועלים באקט.
והרי לך תקשורת אקספרסיוניסטית באווירה שבטית (כמובן שתפאורה תוסיף פה המון).
וזו בכוונת-תחילה דוג' מוקצנת.

העלית רעיון מצויין!

Tame • 22 בדצמ׳ 2008

האמת שהתחום השבטי הזה שאתה מציין מאוד מעניין אותי, אפשר להפוך אותו גם למודרני יותר, מעין טכנו-ספיריט שכזה או כל שילוב אחר. בכלל אם בבדסמ אנחנו מתחברים למקומות יותר עתיקים בהוויתנו אולי שווה לנסות את זה גם באמצעים שיזכירו את התרבויות היותר עתיקות ושורשיות מהן צמחנו.

האמת שזה גם מביא אותי לעוד מחשבה..
מה בדבר סשן שמובנה כך שיתאים לטקס מאגי כלשהו (אפשר גם מרובה משתתפים) או אולי טקס דתי כלשהו (לא חייבים דווקא יהדות - אפשר אפילו טקסים פגאניים, יתכן שקבוצה של שולטות-נשלטות לסביות ירצו לבצע טקסים המזכירים סגידה לדיאנה לפי המיתולוגיה הייונית או סגידה לאלה לפי הוויקה) יתכנו טקסי דיוניסוס/באככוס ואפילו הטבלות (משהו שמשותף גם לנוצרים בצורה המפורסמת אבל גם ליהודים בצורת המקווה שהייתה הצורה המקורית).
כמובן שבאופן כללי הדום/דומית יצטרכו לקחת עליהם את התפקיד הניהולי של הטקס אז פה אנחנו לא חופשיים לחלוטין.

אנחנו יכולים גם לבחור אם השולט/ת מייצגים כוהן/ת גדול/ה או אולי אפילו את האל או האלה עצמם!
מה דעתכם?

תשמע,

Homelander​(שולט) • 22 בדצמ׳ 2008

אם אתה שואל אותי...
גם בסצנה כמו שלנו שמתיימרת להוות סצנה אשר בועטת במוסכמות- הדברים שבחרת להעלות לא יעלו יפה בארץ-ישראל.

לעומת זאת, אם אתה עושה זאת במסווה, משתמש בסמלים עלומים שאנשים לא בהכרח מבינים, אבל הם נמשכים אחר האסוציאציות, אז זה יכול לרתק את הקהל.
השאלה היא תמיד- מה המסר? מה עומד מאחורי זה... אם תהיה לך אמירה, אז לרוב תוכל לקבל תשומת-לב; ואתה יודע מה? גם אם רק יראה כאילו יש לך אמירה..:>

Tame • 23 בדצמ׳ 2008

המסר תלוי בסוג הריטואל שייערך, בריטואל יש אפשרות להעברת מסרים ע"י סמלים, הכל תלוי בסמלים שייבחרו.

ורק רציתי לשמוע דעות על כך, גם דעות שליליות יתקבלו בברכה, אם זה לא משהו שאנשים רוצים לקבל אשמח לשמוע למה, ככה גם אוכל לבחון בעצמי את הסיבות ללמה אותי זה כן מושך.