G-O-L-D(שולט)
|
לפני 15 שנים •
22 בדצמ׳ 2008
נר שני.
טוב את האמת, דיי התפלאתי לראות את פוסט הנר הראשון דביק. לא חשבתי שכלובי בכלל נכנס לכאן, לא כל שכן מחשיב את פוסט החנוכה כמשהו שצריכים להדביק. אבל כנראה שכשאתה ברמת משורר/סופר עברי ציוני ראשוני כמותי, אנשים פשוט מרגישים צורך להודות ולהוכיר. חן חן לך כ', חן חן. אני חייב לציין שמעבר להדבקת אותו הפוסט, ריגש אותי קילבר שכמו עלה מהאוב ובא להזכיר לי שערבים ויהודים לנצח יילחמו. הוא הערבי, ואני, אני העברי הבלונדיני, הישראלי יפה התואר והבלורית.
אין לתאר את תחושת התרממות הרוח שחשתי לחרבו השלופה של הערבי, מוסלמי אדוק, קיצוני, תר לטרף ולקרב. כפרה עליך קליבר, כמה זמן לא כתבתי או אמרתי את הכינוי הזה. קליבר. אתה יודע, לפעמים אני חושב על זה, תגיד, למה בחרת לקרוא לעצמך קוטר? * נר שני של חנוכה, הזמן טס. אתמול היה הראשון, ולפני יומיים היה היום הכי יפה לחג החנוכה, הצפייה. הצפייה לחג הזה היא הדבר הכי יפה בחג הזה. החשיבה על ביס הריבה הראשון, חום הבית, אור הנרות, יש בזה משהו שהוא כמו מסיבת יומולדת קטנה, או כמו איזו ארוחת ערב לאור נרות ויין. ואני תמיד מצפה לחג הזה כמו ילד שמחכה שמחר יבוא כבר בשביל שתהיה לו יומולדת. חג שונה, אחר. חג שלא קשור בישיבה סביב שולחן לבלוס למוות. אני בטוח שאני לא אחדש אם אכתוב שאני לא סובל את חגי ישראל למעט יום ירושליים ויום הכיפורים. אה כן, וכמובן, חנוכה. אין על הימים האלה. יום ירושלים הוא היום הזה שבו אני עולה לעיר הבירה לדפוק סיבוב חומוסיות ושוק. מתחילים בטעמי, עוברים לפינתי, אח"כ לחומוס רחמו, אח"כ פלאפל שאול, ואז פלאפל המלכים ואז שוק מחנה יהודה ואז הביתה. אין כמו הבירה שלנו. אין. חובה לחגוג אותה מידי פעם. אין, פשוט חובה, אין. רק חובה לזכור איזי פארק או להרשם לשירות פאנגו כי לחזור לרכב אחרי שלושה חומוסים רק כי צריך להדליק את האיזי שנכבה אחרי שעתיים זה לא כיף. את יום הכיפורים אני אוהב במיוחד כי זה היום הכי טוב לצאת לנופש באילת. אין על היום הזה, פשוט אין. המלונות שקטים, אין הרקדות ושאר גועל נפש בבריכה ואם מביאים יינות טובים וגבינות טובות אז היום הזה הופך להיות יום של יין גבינות וזיונים. אין על יין זיונים, פשוט אין. אחר כך בא יום החנוכה. שהוא, כמו שהוא, מבלי להגיד יותר מידי, מהווה את החג האמיתי עבורי. כל שאר החגים כמו פסח, פורים, ל"ג בעומר, שבועות וראש השנה המתסכל למוות מחווירים ודי גורמים לי לפזול למושב מוצאו של קליבר, עזה. חנוכה זה חג של מתוק בפה. מתוק בפה וסרנגה ששר לי בגלגל"צ "מונו מונו" כי אחרי הכול, אני חי "בעזראל" שהיא כמובן חצי עזה וגם קצת ישראל. מונו, מונו... כן... מונו... כן... תעשה לי במונו.... כן... עמוק במונו... אחרי הכול, אי אפשר להעביר שנה במדינה הזו מבלי שאיזה "מונו מונו" יתפוס את ראש המצעד ויזכיר לך שאתה חוגג את היותך עזריאלי אמיתי. * המון זמן לא כתבתי כאן, ואני בטוח שיש רבים ורבות שיגידו תודה לאל או תמיד ימצאו את הדרך להתלונן שאני כותב על הכול פרט לנושא הפורום. אז הנה: מכות, סטירות, יריקות, קשירות, השפלות, שעווה, כלבה, שפחה, מה עוד היה לנו שם בשנות השמונים, אהה, תהרגו אותי אם אני זוכר.... נר שני. עשה אותי רעב הפוסט הזה. כלובי, אתה בא לסיבוב חומוסיות ירושליים? |
|
|
זרה מוכרת
|
לפני 15 שנים •
22 בדצמ׳ 2008
איכשהו,
הפעם התחלתי את החג דווקא בנר השני שלך. הפכה להיות מסורת מצחיקה שכזאת, לחכות לחנוכה דווקא בכדי לקרוא את הטרילוגיה הכפולה וקצת שלך שנכתבת ומשבחת את החג הזה כל שנה מחדש. אז עם כל ההיעלמויות שלך (שכולי תקווה שמסמלות את העובדה שהחיים מחייכים אליך) אני שמחה שאתה מוצא את הזמן והחשק לחזור לכאן מדי פעם ולכתוב. חג שמייח גולדי ז.מ |
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
22 בדצמ׳ 2008
סופרמן חי לנצח.
|
|
|
ענתית
|
לפני 14 שנים •
12 בדצמ׳ 2009
נר שני
המיחזור נמשך : )
נ.ב נשאר רק עוד נר אחד למחזר... GOLD לתשומת לבך... אם אתה בכלל עוד כאן |
|
|
בשקט(נשלטת)
|
לפני 14 שנים •
12 בדצמ׳ 2009
יפה עליך החנוכה הזה
טוב לקרוא אותך פה שוב, זהב פרוויים
|
|
|