מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 21 שנים •
9 ביוני 2003
ו.... שוב לך, האחד שלי...
ואתה צולל...
עיניך אינן מביעות דבר. מתגלגלות באישוני הרעב שלך לענג אותי. פניך האדומים, מתים על המרצפת ורק לשונך עֲמֵלָה ומקרצפת, מלקקת, יונקת, שוטפת... ואתה... מאבד את הכרתך במפלס התחתון של רגליי. רעידותיך מבקעות את הרצפה. נשימותיך מפלחות את העלטה. נפשך מתדפקת על דלתות הריחוף ולבך יוצא במחול התיפוף... ואני... רומס את לוע תשוקתך, דורך על רסיסי הדמעות שאיבדת בשלולית ההתמסרות ואוסף את שארית היותך אל חיק שליטתי. |
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 21 שנים •
10 ביוני 2003
ואוו ...ואווווווווווווווווו
קטונתי...פשוט קטונתי...(-: |
|
|
מלכת הלילי(אחר)
|
לפני 21 שנים •
10 ביוני 2003
שמע אתה כותב....עמוק,מרגש,חודר....
פשוט ניפלא... |
|
|
נאירם(שולט)
|
לפני 21 שנים •
14 ביוני 2003
כן, כן... ציטוט:
רומס את לוע תשוקתך, דורך על רסיסי הדמעות שאיבדת בשלולית ההתמסרות ואוסף את שארית היותך אל חיק שליטתי. ... הנה! זה בדיוק הדבר שדיברתי עליו מקודם, האינטימיות הזאת, השליטה, שאולי , ולא בצדק, יותר מובנת מאיליה, והכניעות המדהימה, ההתמסרות והקבלה שאחרי... ממשיך להיות נפעם. |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 21 שנים •
14 ביוני 2003
|
|
|