לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לכל הלוחמים שם בדרום..

רפאל
לפני 15 שנים • 5 בינו׳ 2009

Re: לכל הלוחמים שם בדרום..

רפאל • 5 בינו׳ 2009
זאלופון כתב/ה:
Queeny כתב/ה:
bael כתב/ה:

שוב שרשור תמיכה ללא כוונות פוליטיות הפך לשרשור פוליטי והכל בזכות אותו גייס חמישי.... וחבל שכך.


שרשור תמיכה בלוחמים הוא שרשור פוליטי. הוא מביע תמיכה במלחמה.
אי אפשר גם לתמוך בלוחמים וגם לטעון שזה לא פוליטי.


ממש לא מסכים איתך. אפשר להתנגד למלחמה עד כלות ועדיין לתמוך בלוחמים ולהתפלל שישובו בשלום. השרשור הופך לפוליטי כאשר אנשים אינם מסוגלים להפריד בין הדברים, או כאשר שלום החיילים חשוב להם פחות מן ההזדמנות להביע את דעתם הפוליטית.


אני יכול לפתוח שרשור תמיכה בחיילים האשכנזים שיצאו למלחמה. וכאשר יופיעו תגובות שיגנו את ההתעלמות מהחיילים המזרחיים, ויעלו על הפרק את הסוגייה הפוליטית שקשורה באפליית המזרחיים, לקרוא בקול רם וברור: "די עם פוליטיקה! מטרת השרשור המקורית היתה להביע תמיכה בחיילים האשכנזים, ולא לפתוח בדיון פוליטי. אפשר להתנגד עד כלות לאפליה של המזרחים, ועדיין לתמוך בחיילים האשכנזיים. קחו בבקשה את הפוליטיקה למקום אחר!"

בוודאי ששרשור זה הוא פוליטי. וחלק מהפוליטיות שלו ניכרת בדיוק בכך: כל ניסיון להרחיב את מסגרת הדיון מתקבל בהתנגדות עזה. ההתנגדות לשמוע גם על הסבל שאנשים אחרים סובלים. ההתנגדות לדאגה רחבה יותר, שמקיפה קבוצה רחבה של בני-אדם, ולא רק את אלו שמשרתים בצבא הגנה לישראל. הרצון לשמור על ההפרדה בין חיילי צה"ל לבין בני-אדם אחרים (פלסטינים למשל) ולא לדאוג להם יחד, מתוך איזו השקפת עולם הומניסטית, הוא פוליטי לגמרי.

פוליטיקה היא לא רק מה שאנחנו אומרים, אלא גם מה שחשוב לנו מאוד שלא-יאמר.
רפאל
לפני 15 שנים • 5 בינו׳ 2009
רפאל • 5 בינו׳ 2009
ג'ולי כתב/ה:
בעצם,

כל יפי הנפש, שלא מסוגלים להפריד בין הדיעה הפוליטית שלהם לבין המציאות.

לכו לחיות קצת בדרום, או בצפון, או איפה שבאותו רגע מפציצים.

ורצוי שתזכרו, שהסיבה שאתם יכולים לחיות בנחת ולהביע את דעתכם,

היא שיש לכם מדינה, שמאפשרת לכם את זה.


לג'ולי (ולא רק לך, כי גם אחרים העלו את טיעון הזה),

דווקא הייתי בדרום. וזה לא שינה את עמדתי הפוליטית. אולי זה קשור בכך שמלבד להיות בדרום גם הייתי לפעמים בשטחים הכבושים, וראיתי את משטר האפרטהיד שמנהיגים שם. למדתי מה קורה בדרום, והקפדתי ללמוד גם מה קורה עוד יותר בדרום. כלומר, בעזה בין השאר.

אם את חושבת שחוויה אישית היא מה שמשחרר אדם מתפיסה מנוכרת ובלתי רגישה ביחס למציאות, אולי את צריכה לתרגל את הדבר קצת בעצמך. אולי את צריכה להדרים מעט יותר. נגיד, להיות קצת בעזה. להרגיש איך זה שם. להיות מודעת יותר למה שקורה שם. אפשר למשל, להתחיל במספרים פשוטים: נכון לעכשיו יש שם יותר מ500 הרוגים. הרבה מהם ילדים ונשים. וכשאני אומר "יותר", זה כי המספר משתנה ללא הרף, ואיננו חשים צורך לדייק ביחס אליו. מעניין לשים לב שמידת אי-הדיוק שאנחנו מרשים לעצמנו ביחס למספר זה, גדולה בהרבה ממספר כל בני-האדם שנהרגו מחוץ לעזה. אז קצת פרופורציות. כל מוות הוא איום ונורא, אבל יש משהו ציני עד זעזוע בכך שאנשים אינם מסוגלים לראות ולספור אלא סוג אחד של מוות. ובכך שהם חוזרים ומאדירים, ללא פרופורציות, רק סוג אחד של סבל.

וכשאת מזכירה לנו כי האפשרות להביע דעה, קשורה בכך שיש לנו מדינה, אולי כדאי לזכור שתחת השלטון הישראלי חיים כ3.5 בני אדם (זה כבר קרוב למחצית בני-האדם שחיים כאן) ללא זכויות אדם ואזרח. להם אין מדינה שמאפשרת להם את כל מה שמתאפשר לך. אלו אנחנו שלא מאפשרים להם את זה. ואנחנו עושים זאת כבר כמה דורות. וזה רק על קצה המזלג. כולנו יודעים גם כמה זוועות הצבא "הכי מוסרי בעולם" עושה שם שלא לפרוטוקול. במיוחד יודע את זה כל מי שאי פעם שירת שם, או היה שם, או דיבר עם האנשים ששם. רטוריקה לא משנה את העובדות האלו.


מדובר כאן באנושיות אל מול לאומיות. כלומר, ביכולת להחשיב ולחוש כל סבל. לא רק את הסבל שלא צריך לעבור מחסומים בשביל לראות אותו. ואם הלאומיות שבנו משכיחה מאיתנו את האנושיות שבנו, אזי מבחינה ערכית - פשטנו את הרגל.
הדורבנים​(נשלט)
לפני 15 שנים • 5 בינו׳ 2009
הדורבנים​(נשלט) • 5 בינו׳ 2009
רפאל כתב/ה:
ג'ולי כתב/ה:
בעצם,

כל יפי הנפש, שלא מסוגלים להפריד בין הדיעה הפוליטית שלהם לבין המציאות.

לכו לחיות קצת בדרום, או בצפון, או איפה שבאותו רגע מפציצים.

ורצוי שתזכרו, שהסיבה שאתם יכולים לחיות בנחת ולהביע את דעתכם,

היא שיש לכם מדינה, שמאפשרת לכם את זה.


לג'ולי (ולא רק לך, כי גם אחרים העלו את טיעון הזה),

דווקא הייתי בדרום. וזה לא שינה את עמדתי הפוליטית. אולי זה קשור בכך שמלבד להיות בדרום גם הייתי לפעמים בשטחים הכבושים, וראיתי את משטר האפרטהיד שמנהיגים שם. למדתי מה קורה בדרום, והקפדתי ללמוד גם מה קורה עוד יותר בדרום. כלומר, בעזה בין השאר.


סביר להניח שאם היית בעזה בשנתיים וחצי האחרונות היית שש אליי קרב.

באמת יש בעייה בכך שבדרומה של הארץ חיים מליון וחצי איש תחת שלטון איסלאם קיצוני אכזרי, מדכא נשים, מדכא כל דעה הנוגדת לו, וממית אנשים שאינם בדעתו הפוליטית, טובל בדמיהם ומציג את דמם לראווה. שלטון החמאס, ביחד עם שלטון הטאליבן, הוא אולי החשוך והאכזרי ביותר בכל תבל. הרבה יותר מהשלטון האיראני.

אני מודה שאני לא מוסרי עד כך. לי חשוב רק הרקטות שנופלות על בני עמי. כואב לי על כך שאני כלכך אטום. לפני כשנתיים הופיעה מדי שבוע הטור של זולפא אלחוסייני, ערבייה מתונה מעזה, באתר של וואלה. אהבתי לקרוא אותה, היא תיארה את הלך הרוח בעזה בלשון צעירה ומקווה. היא לא כותבת יותר מאז ההפיכה. ועדיין אני אטום.

אבי תרם בזמנו הרבה (בצד הרפואי) לבי"י שיפה בעזה. היינו נוסעים אליו המון בעודי ילד. ועדיין לא אכפת לי, לצערי.

ולך?


מתפלל לשלומם של חיילי צהל. כתשו את האוייב. שלנו של העולם כולו. ושובו בשלום
ג'ולי​(לא בעסק)
לפני 15 שנים • 5 בינו׳ 2009
ג'ולי​(לא בעסק) • 5 בינו׳ 2009
רפאל כתב/ה:
ג'ולי כתב/ה:
בעצם,

כל יפי הנפש, שלא מסוגלים להפריד בין הדיעה הפוליטית שלהם לבין המציאות.

לכו לחיות קצת בדרום, או בצפון, או איפה שבאותו רגע מפציצים.

ורצוי שתזכרו, שהסיבה שאתם יכולים לחיות בנחת ולהביע את דעתכם,

היא שיש לכם מדינה, שמאפשרת לכם את זה.


לג'ולי (ולא רק לך, כי גם אחרים העלו את טיעון הזה),

דווקא הייתי בדרום. וזה לא שינה את עמדתי הפוליטית. אולי זה קשור בכך שמלבד להיות בדרום גם הייתי לפעמים בשטחים הכבושים, וראיתי את משטר האפרטהיד שמנהיגים שם. למדתי מה קורה בדרום, והקפדתי ללמוד גם מה קורה עוד יותר בדרום. כלומר, בעזה בין השאר.

אם את חושבת שחוויה אישית היא מה שמשחרר אדם מתפיסה מנוכרת ובלתי רגישה ביחס למציאות, אולי את צריכה לתרגל את הדבר קצת בעצמך. אולי את צריכה להדרים מעט יותר. נגיד, להיות קצת בעזה. להרגיש איך זה שם. להיות מודעת יותר למה שקורה שם. אפשר למשל, להתחיל במספרים פשוטים: נכון לעכשיו יש שם יותר מ500 הרוגים. הרבה מהם ילדים ונשים. וכשאני אומר "יותר", זה כי המספר משתנה ללא הרף, ואיננו חשים צורך לדייק ביחס אליו. מעניין לשים לב שמידת אי-הדיוק שאנחנו מרשים לעצמנו ביחס למספר זה, גדולה בהרבה ממספר כל בני-האדם שנהרגו מחוץ לעזה. אז קצת פרופורציות. כל מוות הוא איום ונורא, אבל יש משהו ציני עד זעזוע בכך שאנשים אינם מסוגלים לראות ולספור אלא סוג אחד של מוות. ובכך שהם חוזרים ומאדירים, ללא פרופורציות, רק סוג אחד של סבל.

וכשאת מזכירה לנו כי האפשרות להביע דעה, קשורה בכך שיש לנו מדינה, אולי כדאי לזכור שתחת השלטון הישראלי חיים כ3.5 בני אדם (זה כבר קרוב למחצית בני-האדם שחיים כאן) ללא זכויות אדם ואזרח. להם אין מדינה שמאפשרת להם את כל מה שמתאפשר לך. אלו אנחנו שלא מאפשרים להם את זה. ואנחנו עושים זאת כבר כמה דורות. וזה רק על קצה המזלג. כולנו יודעים גם כמה זוועות הצבא "הכי מוסרי בעולם" עושה שם שלא לפרוטוקול. במיוחד יודע את זה כל מי שאי פעם שירת שם, או היה שם, או דיבר עם האנשים ששם. רטוריקה לא משנה את העובדות האלו.


מדובר כאן באנושיות אל מול לאומיות. כלומר, ביכולת להחשיב ולחוש כל סבל. לא רק את הסבל שלא צריך לעבור מחסומים בשביל לראות אותו. ואם הלאומיות שבנו משכיחה מאיתנו את האנושיות שבנו, אזי מבחינה ערכית - פשטנו את הרגל.



ובכן, רפאל, בניגוד לרוב האנשים שכותבים כאן לכאן או לכאן, אני משתדלת לתרגל חיי שיתוף. או בעברית, ישלי חברים שם וגם במקומות אחרים שהם תחת שלטון הרשע החמאסי ותחת השלטון הבלתי רגיש לפעמים שלנו. עזה זה מקום רע. הוא מקום רע מכל מיני סיבות, חלקן, שהאנשים של עזה בחרו לא נכון. האם זה תקין להעניש את כלל הציבור על בחירה לא נכונה (ואני בהחלט מאמינה שהשלטון שם גורם לחלק מהאנשים לעשות את מה שהם עושים. אני לא באמת חושבת שאנשים בני דעת, יגורו מרצונם על מחסני נשק וכד'). יתכן והתשובה היא, לא. יכול להיות שענישה קולקטיבית היא לא ענישה קבילה. אבל...

המלחמה הזו, בעיני מלחמת אין ברירה, לא באה להלחם בפלשתינים כעם. לא באה להוכיח את כוחינו עליהם. היא באה לנסות ולתת פיתרון למאות אלפי אנשים שחיים בטווח הנשק של החמאס. תוכל לטעון, שמגיע להם, לתושבי שדרות /נתיבות/אשדוד/ ב"ש על שבחרו את הממשלה המסויימת הזו. אבל אני אטען שלא דין הבחירה של אנשי עזה בממשלת חאמס כדי בחירת אנשי הדרום בממשלת קדימה.

הם. ואני מדייקת במילים שלי. אנשי החמאס, מטרתם המוצהרת לקום עלינו לכלותינו. הם מצהירים השכם והערב שזו מטרתם. שהם לא יפסיקו עד שלא ישמידו אותנו.יש להם גם שם מאד תקשורתי לזה...מלחמת ג'יהאד. ואנחנו, גם אם הממשלה עשתה טעויות (ואני ממש לא חושבת שהממשלה הזו או אחרות , חפות מטעויות), אנחנו לא נלחמים במטרה להשמיד אותם. אנחנו נלחמים על הזכות הבסיסית של התושבים לישון בשקט, בבית בלתי ממוגן, במיטה שלהם ולא על מזרון במקלט.

רוצה לטעון על מידתיות...על הסבל של האנשים החפים מפשע...על חוסר ההומניטאריות בפעולה ...אני אסכים איתך. ובכלל, לא חושבת שיש למישהו ספק. מלחמה זה רע. רע לכולם כמעט (כן, אני מודעת לטענות שארה"ב מחרחרת מלחמה כדי לתמוך בכלכלה הצונחת שלה). למרות זאת, מול החמלה שאני חשה מול הזוועה שעוברים האזרחים בעזה, אני עדיין חיה לאור "עניי עירך קודמים" וגם, לדאבוני על כך שיש בכך צורך, לאור "הקם להורגך השכם להורגו".
רפאל
לפני 15 שנים • 5 בינו׳ 2009

Re: לכל המתלהמים

רפאל • 5 בינו׳ 2009
היפה_בנשים כתב/ה:
קצת פרספקטיבה...

http://www.youtube.com/watch?v=OKzBgVuOn14&feature=channel_page

בום, התפוצצה הבועה שאתם חיים בה, צאו ממנה.


זה חולי תרבותי שאנחנו סובלים ממנו:
להכחיש את מה שאנחנו עושים. ולדמיין עוד ועוד דברים שלא עושים לנו. איכשהו צו המצפון הפנימי חוזר ומוכיח שאין פרופורציה בין מה שנגרם לנו לבין מה שאנחנו גורמים. והדמיון משלים את החסר.
קטסטרופה{Adonai}
לפני 15 שנים • 5 בינו׳ 2009

Re: לכל המתלהמים

קטסטרופה{Adonai} • 5 בינו׳ 2009
היפה_בנשים כתב/ה:
קצת פרספקטיבה...

http://www.youtube.com/watch?v=OKzBgVuOn14&feature=channel_page

בום, התפוצצה הבועה שאתם חיים בה, צאו ממנה.


מה ניסית להגיד בזה?
להזכירך, תל אביב והמרכז קיבלו טילי סקאד (להבדיל מהקפצונים שנופלים בדרום) מעירק לפני שנים.
תושבי הדרום השתזפו בשמש ופיצחו גרעינים באותו הזמן.
לפני שנתיים תושבי חיפה והצפון הומטרו בטילי קטיושה (להבדיל מהקפצונים שנופלים בדרום).
תושבי תל אביב ישבו בברים באותו הזמן.
ככה זה ישראל.

כל ה"מתלהמים" האלה, יפי הנפש, עוכרי ישראל והגיס החמישי (שכחתי משהו?) כל המטרה שלהם היא למנוע, (מכירה את המילה הזו?), למנוע את המלחמות המטופשות האלה ולא ההיפך.

נורא פשוט.
רפאל
לפני 15 שנים • 5 בינו׳ 2009
רפאל • 5 בינו׳ 2009
fog כתב/ה:
באמת יש בעייה בכך שבדרומה של הארץ חיים מליון וחצי איש תחת שלטון איסלאם קיצוני אכזרי, מדכא נשים, מדכא כל דעה הנוגדת לו, וממית אנשים שאינם בדעתו הפוליטית, טובל בדמיהם ומציג את דמם לראווה. שלטון החמאס, ביחד עם שלטון הטאליבן, הוא אולי החשוך והאכזרי ביותר בכל תבל. הרבה יותר מהשלטון האיראני.

השקפת העולם של החמאס היא בלשון המעטה בעייתית. אבל בוודאי שאני לא מסכים לאופן שבו התנסחת כאן. ועוד יותר - איני מבין מה הטיעון. החמאס ממית אנשים שאינם בדעתו הפוליטית אז יצאנו למלחמה?

אפשר להגיע להרבה הסכמות בנוגע לחמאס. אפשר לבקר את החמאס מהיום עד מחר, ובהרבה עניינים נסכים. הבעיה היא חוסר היכולת להפעיל גם ביקורת כלפי פנים. וזו בעיה מוסרית ראשונה במעלה. כי מוסר קשור בראש ובראשונה באחריות על מעשים, ולא ביכולת להתקרבן מול אחרים או לשפוט אותם. ישראל לא ממיתה אנשים שאינם בדעתה הפוליטית? ישראל היא לא מדינה של שפיכות דמים? איפה בסופו של דבר נשפך רוב בדם? של מי הדם הזה ומי שופך אותו? ולבסוף: ישראל אינה מדינה חשוכה שמפרה את זכויות האדם של מספר עצום של נתניה?


fog כתב/ה:

אני מודה שאני לא מוסרי עד כך. לי חשוב רק הרקטות שנופלות על בני עמי. כואב לי על כך שאני כלכך אטום. לפני כשנתיים הופיעה מדי שבוע הטור של זולפא אלחוסייני, ערבייה מתונה מעזה, באתר של וואלה. אהבתי לקרוא אותה, היא תיארה את הלך הרוח בעזה בלשון צעירה ומקווה. היא לא כותבת יותר מאז ההפיכה. ועדיין אני אטום.

אבי תרם בזמנו הרבה (בצד הרפואי) לבי"י שיפה בעזה. היינו נוסעים אליו המון בעודי ילד. ועדיין לא אכפת לי, לצערי.

ולך?

כן, אכפת לי.

ואני מצר על כך שלך לא, ועל אותה ציניות שמביאה אותך להצטער על כך בעצמך.

נראה לי שזה הבסיס. היכולת לגלות אכפתיות ואמפתיה כלפי בני אדם. מי שחסר את זה לא יכול להיות אדם מוסרי בעיני. ואם אין את הבסיס האמוציונאלי הזה - אין באמת על מה לבנות דיאלוג.
amy​(נשלטת){מבטלעיניים}
לפני 15 שנים • 5 בינו׳ 2009
אכן, גם לי צר על הילדים והאזרחים החפים מפשע שנפגעים בעזה, ועל המצב הקשה שהוחרף שם בעקבות המלחמה.

ועדיין, מאמינה שהמבצע הזה הוא חיוני. תודה לחיילים שמגינים עלינו, וחיזרו אלינו בשלום!


(זה לא חייב להיות או-או. לא צריך להפסיק להיות בני אדם כדי להיות פטריוטיים, וגם לא להיפך).
היפה_בנשים
לפני 15 שנים • 5 בינו׳ 2009

באמת...

היפה_בנשים • 5 בינו׳ 2009
מר קטסטרופה, ממך הייתי מצפה ליותר..
ציטוט: להזכירך, תל אביב והמרכז קיבלו טילי סקאד (להבדיל מהקפצונים שנופלים בדרום) מעירק לפני שנים.
תושבי הדרום השתזפו בשמש ופיצחו גרעינים באותו הזמן.
לפני שנתיים תושבי חיפה והצפון הומטרו בטילי קטיושה (להבדיל מהקפצונים שנופלים בדרום).
תושבי תל אביב ישבו בברים באותו הזמן.
ככה זה ישראל.


ובכן, להזכירך, 39 סקאדים נפלו על ישראל, הרוג אחד (וגם הוא נפטר מהתקף לב), חודש וחצי ארכה "מלחמת המפרץ", למרחק יש משקל רב (אפשרות ליירט את הסקאדים ע"י טילי הפטריוט).

8 שנים תושבי הדרום מצויים תחת התקפת ה"קפצונים". הרוגים? יש, פצועים? יש, המרחק? מאפשר להם לרוץ ל"מרחב מוגן" עם הרבה מזל. יודעת שאתה צריך דרכון ע"מ לעבוד את חולון ובכ"ז... תהנה בעודך שותה בירה באותם פאבים.
מקווה שייגמר הסיוט לתושבי הדרום וחיילינו ישובו בשלום לביתם.