bael{בורדו בי}
|
לפני 15 שנים •
9 בינו׳ 2009
מייפל כתב/ה: מתוך האתר של עו"ד שמאי לייבוביץ:
הדגל השחור ממשיך להתנוסס במלוא כיעורו מעל המבצע בעזה. מסתבר, לפי דיווח העיתון השמרני Times of London ולפי תמונות וסרטונים שנגישים לכולם, צה"ל מפגיז את עזה בפגזי זרחן (בכתבה תמונה חד-משמעית של חיילי צה"ל מטעינים את הפגזים האסורים) וע"פ הדיווחים מעזה, יש אזרחים רבים שנפגעו מכוויות זרחן. מה קורה לאוכלוסיה אזרחית שבאה במגע עם החומר הזה? כאב, סבל ועינויים שלא יתוארו. החומר הכימי של הפגז נשאר על העור ושורף אותו עד העצם. השימוש בפגזי זרחן על אוכלוסיה אזרחית, דהיינו שימוש בנשק כימי כנגד אוכלוסיה אזרחית, אסור לפי החוק הבינלאומי ומוגדר כפשע מלחמה. מדינת ישראל, למותר לציין, לא חתמה על פרוטוקול האמנה האוסרת שימוש בפגזים אלו (כי למדינת ישראל הכל מותר). אבל רוב מדינות העולם חתמו על האמנה, וחיילים המשרתים כעת בצה"ל צריכים להיות מודעים לכך שהם משרתים בצבא שעושה שימוש אסור בפגזים אלו. ישנו שימוש אחד בלבד שמותר, כאשר נמצאים בשדות פתוחים, הרחק מאוכלוסיה אזרחית, וזאת למטרת מיסוך עשן (בתור טנקיסט אני זוכר איך היינו עושים מיסוך עשן, אבל בלי פגזי זרחן, כשעוד היו חוקים בצה"ל והיו קווים אדומים). אבל התמונות והסרטונים מהמבצע בעזה מראים בבירור על הפגזת אזורים אורבניים בפגזים אלו, ומבתי-חולים בעזה מדווחים על נפגעים מכוויות זרחן הקורע את העור. שקר !!! וחבל שזה רק רק עוד שקר דמגוגי של החלאות והמשת"פים שלהם. |
|
|
|
bael{בורדו בי}
|
לפני 15 שנים •
9 בינו׳ 2009
מייפל כתב/ה: מתוך עדותו של אחמד סנור, בעל מסגרייה,המספר על המתרחש בעזה
יש לי מסגרייה שנמצאת ברחוב סלאח א-דין, ליד כיכר זמו, לא רחוק מהסהר האדום הפלסטיני. ביום שני, 29.12.2008, הבת שלי היבה, בת 22, אמרה לי שהיא שמעה ברדיו א-שעב שהפציצו מסגרייה באזור שבו נמצאת המסגרייה שלי. מיד קראתי לבנים שלי כדי שנלך לראות מה קרה למסגרייה, שהיא מקור הפרנסה היחיד שלי. גם קרובי משפחה ושכנים הצטרפו אלינו, וכולנו נסענו לשם במשאית המרצדס שלנו. הבן שלי, עלאא, נהג. כשהגענו למסגרייה הייתי בהלם ממה שראיתי. במרחק של שלושה מטרים מהמסגרייה יש בית ששייך למר עבד אל-ר'ני חמדאן. הבית נהרס לגמרי ובמקום שהוא היה נשאר בור בעומק של עשרה מטר בערך. הקירות של הבית התמוטטו על המסגרייה, והרסו חלק ממנה. פחדתי שייגנבו לי ציוד אז החלטתי לפנות חלק מהדברים שהיו במסגרייה. הצעירים התחילו להוציא דברים מהמסגרייה: כלים, מוטות ריתוך, בלוני גז לבישול ועוד כל מיני דברים. כשהמשאית התמלאה עימאד לקח את הדברים הביתה, פרק אותם וחזר עם המשאית כדי לקחת עוד דברים. הצעירים התחילו להעמיס על המשאית את בלוני החמצן שאנחנו משתמשים בהם לעבודה. אני זוכר שהיו לנו שישה בלונים והצעירים לקחו שלושה בלונים אל המשאית. המקום היה כמו כוורת דבורים. כל הצעירים שהזכרתי ועוד צעירים שגרים בסביבה של המסגרייה באו לעזור לנו להעמיס את הציוד. אני עמדתי בצד השני של הכביש בגלל שהאוויר היה מלא אבק ואני סובל מקוצר נשימה. התרחקתי קצת מהמקום והסתכלתי על הצעירים שהעמיסו דברים. הבן שלי עימאד עמד על המשאית וסידר את הדברים שהוצאו מהמסגרייה. בין השאר היו שם שני מיכלים של בנזין ששמרתי במלאי. פתאום ראיתי אור נדלק ליד המשאית שלי, התלקחה אש ושמעתי קול של של פיצוץ. התחלתי לרוץ למקום של הפיצוץ, מרחק של 30 מטר. כשהצלחתי להתקרב והעשן התפזר ראיתי כמה גופות, אחת מהן של הבן שלי עימאד. התעלפתי, וכשהתעוררתי אחרי כמה שעות אמרו לי שעימאד ועוד שבעה צעירים שעזרו לנו נהרגו. שניים מבני המשפחה, בילאל ובהא סוהיל ר'באיין, נפצעו בצורה קשה מאוד. הפתיע אותי מאוד שהצבא הישראלי טען שהפציץ משאית עמוסה ברקטות. אני מזמין את כל מומחי הנשק בעולם להוכיח את זה. זה שקר שלא היה ולא נברא. לי ולבן שלי לא היה שום קשר לנושא הזה. אני עוסק בעבודות ברזל ורק בזה, בתוך המסגרייה שלי. אף פעם לא היה לי שום קשר עם ארגון פוליטי וכל החיים שלי עבדתי כמסגר בתוך ישראל. מאז שהתחילו להטיל את הסגרים אני עובד כמסגר בעזה. אחמד עבדאללה מוחמד סנור הוא תושב עזה ובעל מסגרייה. את עדותו גבה באמצעות הטלפון תחקירן "בצלם" כרים ג'ובראן, ב-31.12.08. מתוך הבלוג שהקימו ארגוני זכויות האדם בעקבות המלחמה זה לא אחמד עבדאללה....זה עבדאללה אחמד...זה מראה שבצלם מסלפים....בצלם....עוד ארגון עוכר ישראל. חוץ מזה.....זה מעניין לי את הקטן אחמד, מוחמד וכל שאר השהידים.....מליון מהם לא שווים ציפורן של חייל אחד ולא משנה מי הוא (יהודי, נוצרי, מוסלמי, צ'רקסי, דרוזי). |
|
|
להבה חשופה
|
לפני 15 שנים •
9 בינו׳ 2009
למייפל ולכל אלו שחושבים שהם ה"מוזות"!!כאשר התותחים רועמים, משפחות קוברות את יקיריהם. גם אלו שחושבים עצמם, ל"מוזות" עדיף שישתקו. יש עת וזמן לכל דבר. שבת שלום. להבה חשופה!@! |
|
|
קטסטרופה{Adonai}
|
לפני 15 שנים •
9 בינו׳ 2009
מה שקר? bael כתב/ה: מייפל כתב/ה: מתוך האתר של עו"ד שמאי לייבוביץ:
הדגל השחור ממשיך להתנוסס במלוא כיעורו מעל המבצע בעזה. מסתבר, לפי דיווח העיתון השמרני Times of London ולפי תמונות וסרטונים שנגישים לכולם, צה"ל מפגיז את עזה בפגזי זרחן (בכתבה תמונה חד-משמעית של חיילי צה"ל מטעינים את הפגזים האסורים) וע"פ הדיווחים מעזה, יש אזרחים רבים שנפגעו מכוויות זרחן. מה קורה לאוכלוסיה אזרחית שבאה במגע עם החומר הזה? כאב, סבל ועינויים שלא יתוארו. החומר הכימי של הפגז נשאר על העור ושורף אותו עד העצם. השימוש בפגזי זרחן על אוכלוסיה אזרחית, דהיינו שימוש בנשק כימי כנגד אוכלוסיה אזרחית, אסור לפי החוק הבינלאומי ומוגדר כפשע מלחמה. מדינת ישראל, למותר לציין, לא חתמה על פרוטוקול האמנה האוסרת שימוש בפגזים אלו (כי למדינת ישראל הכל מותר). אבל רוב מדינות העולם חתמו על האמנה, וחיילים המשרתים כעת בצה"ל צריכים להיות מודעים לכך שהם משרתים בצבא שעושה שימוש אסור בפגזים אלו. ישנו שימוש אחד בלבד שמותר, כאשר נמצאים בשדות פתוחים, הרחק מאוכלוסיה אזרחית, וזאת למטרת מיסוך עשן (בתור טנקיסט אני זוכר איך היינו עושים מיסוך עשן, אבל בלי פגזי זרחן, כשעוד היו חוקים בצה"ל והיו קווים אדומים). אבל התמונות והסרטונים מהמבצע בעזה מראים בבירור על הפגזת אזורים אורבניים בפגזים אלו, ומבתי-חולים בעזה מדווחים על נפגעים מכוויות זרחן הקורע את העור. שקר !!! וחבל שזה רק רק עוד שקר דמגוגי של החלאות והמשת"פים שלהם. מה שקר מה? אני אישית ראיתי ואף שמעתי כתב של ערוץ עשר שמדווח בפירוש ובלייב על הטלת פצצות זרחן. מה אתה מזיין את המח? |
|
|
|
bael{בורדו בי}
|
לפני 15 שנים •
9 בינו׳ 2009
Re: למייפל ולכל אלו שחושבים שהם ה"מוזות"!! להבה חשופה כתב/ה: כאשר התותחים רועמים, משפחות קוברות את יקיריהם. גם אלו שחושבים עצמם, ל"מוזות" עדיף שישתקו. יש עת וזמן לכל דבר. שבת שלום. להבה חשופה!@! אין סיכוי שהם ידמו.....הם פורחים בדר"כ בזמן מלחמה.....הדם גורם להם ללבלב ולהיות קולניים ויצירתיים. |
|
|
|
bael{בורדו בי}
|
לפני 15 שנים •
9 בינו׳ 2009
Re: מה שקר? קטסטרופה כתב/ה: bael כתב/ה: מייפל כתב/ה: מתוך האתר של עו"ד שמאי לייבוביץ:
הדגל השחור ממשיך להתנוסס במלוא כיעורו מעל המבצע בעזה. מסתבר, לפי דיווח העיתון השמרני Times of London ולפי תמונות וסרטונים שנגישים לכולם, צה"ל מפגיז את עזה בפגזי זרחן (בכתבה תמונה חד-משמעית של חיילי צה"ל מטעינים את הפגזים האסורים) וע"פ הדיווחים מעזה, יש אזרחים רבים שנפגעו מכוויות זרחן. מה קורה לאוכלוסיה אזרחית שבאה במגע עם החומר הזה? כאב, סבל ועינויים שלא יתוארו. החומר הכימי של הפגז נשאר על העור ושורף אותו עד העצם. השימוש בפגזי זרחן על אוכלוסיה אזרחית, דהיינו שימוש בנשק כימי כנגד אוכלוסיה אזרחית, אסור לפי החוק הבינלאומי ומוגדר כפשע מלחמה. מדינת ישראל, למותר לציין, לא חתמה על פרוטוקול האמנה האוסרת שימוש בפגזים אלו (כי למדינת ישראל הכל מותר). אבל רוב מדינות העולם חתמו על האמנה, וחיילים המשרתים כעת בצה"ל צריכים להיות מודעים לכך שהם משרתים בצבא שעושה שימוש אסור בפגזים אלו. ישנו שימוש אחד בלבד שמותר, כאשר נמצאים בשדות פתוחים, הרחק מאוכלוסיה אזרחית, וזאת למטרת מיסוך עשן (בתור טנקיסט אני זוכר איך היינו עושים מיסוך עשן, אבל בלי פגזי זרחן, כשעוד היו חוקים בצה"ל והיו קווים אדומים). אבל התמונות והסרטונים מהמבצע בעזה מראים בבירור על הפגזת אזורים אורבניים בפגזים אלו, ומבתי-חולים בעזה מדווחים על נפגעים מכוויות זרחן הקורע את העור. שקר !!! וחבל שזה רק רק עוד שקר דמגוגי של החלאות והמשת"פים שלהם. מה שקר מה? אני אישית ראיתי ואף שמעתי כתב של ערוץ עשר שמדווח בפירוש ובלייב על הטלת פצצות זרחן. מה אתה מזיין את המח? ואני ראיתי כתב של אל מאנר שטוען שהם שבו לנו חיילים וחיסלו עשרות.....כל העתונאים אותו הדבר....קשקשנים (גם מהימין וגם מהשמאל). ואל תהיה עצבני......אני עדיין אוהב אותך אפילו שאתה שייך למחנה השני. |
|
|
Inside your head
|
לפני 15 שנים •
9 בינו׳ 2009
ואולי... אולי לא מדובר בפצצות זרחן של צה"ל?
אולי בעצם מדובר במצבורי תחמושת זרחנית שהוטמנו בלב ליבה של אוכלוסיה אזרחית ע"י חמאס? ואז... מפגז של צה"ל נוצרו פיצוצים נלווים של אותה תחמושת זרחנית ומזה האזרחים נכוו? רק אולי... |
|
|
מייפל(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
9 בינו׳ 2009
בבקשה תקראו בתשומת לב, אפילו שזה ארוך.
יומן מלחמה משדרות
נעמיקה ציון, שדרות, חברה בקבוצת 'קול אחר', 8.1.09 "אני מדבר עם אנשי שדרות ולכולם חזר הסומק ללחיים", התרברב פואד אצל רזי ברקאי ביום השני למלחמה. "ככל שהמהלומה כבדה יותר - כך מתרחב הלב". אז זהו! שלא כולם פואד, לא כולם. וגם אם אני קול בודד בשדרות רבתי, ואני לא! – מן הראוי שישמע. לא בשמי ולא למעני יצאתם למלחמה הזאת. מרחץ הדמים המתנהל מזה שבועיים בעזה הוא לא בשמי ולא למען ביטחוני. בתים הרוסים, בתי ספר מופצצים, אלפי פליטים חדשים - הם לא בשמי ולא למען ביטחוני. בעזה אין זמן לטקסי קבורה, ואת המתים מכניסים זוגות זוגות לתאי הקירור מרוב דוחק. הנה מוטלות גופותיהם שוטרים שוטרים, ילדים ילדים, והכתבים החרוצים מלהטטים בין טקטיקות של הסברה מול "התמונות שמדברות בעד עצמן". מה יש להסביר, תגידו לי? מה יש להסביר? לא ביטחון ולא שקט קניתי לעצמי במלחמה הזאת. אחרי רגיעה חיונית כל כך שאיפשרה לכולנו להחלים רגשית ונפשית ולחוות שפיות מחדש, החזירו אותי מנהיגנו אל אותו מקום שרוט ועמוס חרדות. אל אותה חוויה משפילה של ריצה מבוהלת אל המרחב המוגן. אל תטעו בי. החמאס הוא ארגון טרור רע ונורא. לא רק לנו. בראש וראשונה לאזרחיו. אבל מעבר למנהיגות הארורה הזאת חיים בני אדם. בעמל רב בונים אזרחים פשוטים משני צידי המתרס גשרים קטנים של מחוות אנושיות. כך עשתה קבוצת 'קול אחר' משדרות ועוטף עזה שאני נמנית על חבריה, כשביקשה לסלול ערוץ אנושי אל ליבותיהם של שכניה. בשעה שאנחנו זכינו לרגיעה בת חמישה חודשים, הם קרעו תחת נטל המצור. בחור צעיר אמר לנו שאין בכוונתו להתחתן ולהביא ילדים לעולם, כי בעזה אין עתיד לילדים. באבחת מטוס אחד שוקעות המחוות האלו אל מצולות היאוש והדם. אני פוחדת מהקסאמים. מאז פרצה המלחמה כמעט ולא הרהבתי עוז לחצות את גבולות הרחוב. אבל מפחיד אותי הרבה יותר השיח הציבורי והתקשורתי המונוליטי והמתלהם שהוא בלתי ניתן להבקעה. מפחיד אותי כשחברי לקבוצת 'קול אחר' מותקף ע"י תושבים בשדרות בשעה שהוא מתראיין ומביע עמדה ביקורתית על המלחמה, ואח"כ מקבל טלפונים אנונימיים וחושש לחזור לרכבו פן יבולע לו. מפחיד אותי כמה מעט במה יש לקול האחר, וכמה קשה להביע אותו מכאן. אני מוכנה לשלם את מחיר הבידוד, אבל לא את מחיר הפחד. מפחיד אותי לראות את עירי עוטפת אור ולובשת חג ומתקשטת בדגלי ישראל, ולהקות מעודדים מחלקות פרחים ברחוב, ואנשים צופרים משמחה על כל פצצה של טון שנופלת על שכנינו. מפחיד אותי האזרח שמתוודה בפנים קורנות שלעולם לא ביקר בקונצרט, אבל הפצצות צה"ל על תושבי עזה הן המוסיקה הכי ערבה ששמע בחייו. מפחיד אותי המראיין הזחוח שלא סודק ולו במילימטר את דבריו. מפחיד אותי שתחת מיסוך המילים האורוולי וגופות ילדים שטושטשו במיוחד עבורנו כשירות לציבור, אנחנו מאבדים את היכולת האנושית לראות את הצד השני, להרגיש, להזדעזע, לחוש אמפטיה. תחת מילת הקוד 'חמאס', מייצרת עבורנו התקשורת דמון אדיר ואפל שאין לו פנים ואין לו גוף ואין לו קול, מיליון וחצי אנשים ללא שם. זרם אפל ועמוק של אלימות מחלחל אל תוך הנימים הקהות של החברה הישראלית כמו מחלה קשה, והוא מתעצם ממלחמה למלחמה. אין לו ריח ולא צורה, אבל חשים בו היטב מכאן. זהו סוג של אופוריה וחדוות מלחמה וחמדת הנקם ושכרון הכוח ואהבת מארס, וקבורת הציווי היהודי האציל: "בנפול אויבך - אל תשמח". זהו מוסר שהזדהם כל כך ודומה ששום כביסה כבר לא תוכל להסיר את הכתם. זוהי דמוקרטיה שברירית שבה אתה צריך לשקול כל מילה, פן יבולע לך. בפעם הראשונה שהרגשתי שהמדינה באמת מגינה עלי היה כאשר הושג הסכם הפסקת אש. אין לי אחריות על החמאס, ולכן אני שואלת את מנהיגנו: האם הפכתם אבן על אבן כדי להשיג המשך לרגיעה? כדי להאריך את הפסקת האש? כדי להגיע להסכם הבנות ארוך טווח? כדי לפתור את שאלת המעברים והמצור בטרם פורענות? האם נסעתם עד קצה העולם כדי לחפש מתווכים מתאימים? ולמה נפנפתם החוצה, בלי למצמץ, את היוזמה הצרפתית להפסקת אש, אחרי שכבר פרצה המלחמה? ולמה אתם ממשיכים לדחות עד רגע זה כל הצעה אפשרית למו"מ? עוד לא הגענו אל מכסת הקאסמים שאנחנו מסוגלים לספוג? עוד לא הגענו אל מכסת הילדים הפלשתינאים ההרוגים שהעולם מסוגל לעכל? ומי ערב לנו בכלל שניתן למוטט את החמאס? לא ניסינו את התרגיל הזה במקום אחר? ומי יתפוס את מקומו של החמאס? ארגונים גלובליים פונדמנטליסטים? אלקעידה? ואיך ינבטו מתוך גלי החורבות והרעב והקור והמתים קולות מתונים של שלום? לאן אתם מובילים אותנו? איזה עתיד אתם מבטיחים לנו כאן בשדרות? וכמה זמן עוד תמשיכו לתלות על כתפנו השחוחות את ילקוט הכזבים העמוס לעייפה בכל הקלישאות: "אין עם מי לדבר", "מלחמת אין ברירה", 'תנו לצה"ל לסיים את העבודה', "זבנג וגמרנו", "למוטט את החמאס" ו"מי לא רוצה שלום". שקר הכוח והבל העוד יותר כוח, כמדריך היחיד לפתרון בעיות האזור. ואיך קורה שכל ראיון חטוף עם נציגי "קול אחר" מתחיל ונגמר תמיד בשאלת המחץ הזלזלנית של העיתונאי התורן: "אתם לא חושבים שאתם נאיבים?" איך קרה שאופציית ההידברות והדיאלוג וניהול מו"מ וחתירה להסכמים והבנות, גם עם הגרוע שבאויבנו, הפכה מילה נרדפת לנאיביות, ואופציית הכוח והמלחמה היא תמיד בחירה תבונית ורציונאלית ואולטימטיבית? שמונה שנים של מעגל דמים חסר תוחלת לא לימדונו דבר על הנאיביות של כוח הזרוע? צה"ל כיסח וחיסל וירה וגילח ופגע והחטיא והרעיש – ומה קיבלנו בתמורה? שאלה רטורית. קשה מנשוא לחיות בשדרות בימים אלו. בלילה צה"ל כותש תשתיות ובני אדם, ומרעיד את קירות הבתים. בבוקר אנו חוטפים קאסמים, כל פעם משוכללים יותר. אדם שיוצא לעבודתו עם שחר לא יודע אם ימצא את ביתו שלם בערב. בצהרים אנחנו קוברים את טובי בנינו ששילמו בחייהם על עוד מלחמה "צודקת". לפנות ערב אנחנו מצליחים בקשיים מרובים ליצור קשר עם חברינו הנואשים בעזה. אין חשמל, אין מים, אין גז, אין אוכל, אין לאן להימלט. ורק מילותיה של נ. בת ה-14 שבית ספרה הופצץ וחברתה לכיתה נהרגה, והיא כותבת לנו באנגלית רהוטה מייל שהצליחה אמה לשגר אך בקושי: "עיזרו לנו, הרי אנחנו בני אדם", לא יוצאות לי מהראש. לא סומק פושט בלחיי, פואד, לא סומק. טון של עופרת יצוקה רובץ על ליבי, והלב צר מלהכיל. |
|
|
|
מייפל(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
9 בינו׳ 2009
Habit of Waste כתב/ה: ואולי... אולי לא מדובר בפצצות זרחן של צה"ל?
אולי בעצם מדובר במצבורי תחמושת זרחנית שהוטמנו בלב ליבה של אוכלוסיה אזרחית ע"י חמאס? ואז... מפגז של צה"ל נוצרו פיצוצים נלווים של אותה תחמושת זרחנית ומזה האזרחים נכוו? רק אולי... אחד הדברים הכי קשים לעשותם זה להסתכל על עצמנו ולראות שאנחנו לא בסדר. זה גורם לשבר גדול באמונות הכי בסיסיות שלנו לגבי העם שאנחנו שייכים אליו. לא מפתיע אותי שאת מנסה למצוא הסברים אחרים שמורידים מעלנו את האחריות. זה באמת נורא קשה לקחת את האחריות הזו. אבל זה גם חיוני. כי רק אם נסתכל על עצמנו בכנות, ורק אם נראה את המקומות בהם אנחנו טועים, בהם אנחנו פוגעים, רק אז נוכל לתקן את המקומות הללו ולחזור להיות מה שאנחנו אמורים להיות- בני אדם. |
|
|
|
bael{בורדו בי}
|
לפני 15 שנים •
9 בינו׳ 2009
מייפל כתב/ה: Habit of Waste כתב/ה: ואולי... אולי לא מדובר בפצצות זרחן של צה"ל?
אולי בעצם מדובר במצבורי תחמושת זרחנית שהוטמנו בלב ליבה של אוכלוסיה אזרחית ע"י חמאס? ואז... מפגז של צה"ל נוצרו פיצוצים נלווים של אותה תחמושת זרחנית ומזה האזרחים נכוו? רק אולי... אחד הדברים הכי קשים לעשותם זה להסתכל על עצמנו ולראות שאנחנו לא בסדר. זה גורם לשבר גדול באמונות הכי בסיסיות שלנו לגבי העם שאנחנו שייכים אליו. לא מפתיע אותי שאת מנסה למצוא הסברים אחרים שמורידים מעלנו את האחריות. זה באמת נורא קשה לקחת את האחריות הזו. אבל זה גם חיוני. כי רק אם נסתכל על עצמנו בכנות, ורק אם נראה את המקומות בהם אנחנו טועים, בהם אנחנו פוגעים, רק אז נוכל לתקן את המקומות הללו ולחזור להיות מה שאנחנו אמורים להיות- בני אדם. מייפל.....את לא צריכה ללכת להפגין נגד החיילים הרוצחים ? ככה לפחות תחסכי מאיתנו את הבכינות שלך. דיייי....נמאס לי להקיא.......... |
|
|