| היילני |
לפני 15 שנים •
24 בדצמ׳ 2008
Re: ואני לתומי ראובן כתב/ה: סברתי כי באתם פה לדבר על אמנות ואסתטיקה של יחסי שליטה.
גם השרשור הזה, שהחל בקריאת תיגר על הבינוניות, מצא את דרכו אל פח הזבל של הפולמוס ודקדוקי העניות. מדוע זה אף אחד(ת) אינו בוחר לתאר סשנים יפים בהם צפה או השתתף, היכולים לענות על הצורך שלנו בהרמוניה ואסתטיקה?! האם אתם זוכרים את משפטו של מקלוהן, ''המדיום הוא המסר''? הוא רלוונטי מתמיד: אם המדיום בו אנו יוצרים כעת הינו הפורום הזה, טיבה של היצירה שלנו נגזרת מהמדיום - ולפיכך נגררת לפטפטנות ולהתנצחות הילדותית המאפיינת את התרבות הוירטואלית. הדבר נכון גם לגבי S&M כמדיום: זהו מדיום חזק ליצירה, אולם פעמים רבות הוא 'כופה' את עצמו על היוצרים, שמשום כך נתקעים לרוב בשלב ה'תזחלי תמצצי'. נסו לפרוץ את גבולות המדיום. אם כבר השרשור הלך לעזאזל, אבקש התייחסות לקטנוניות שלי: 1. princeOFdream: אתה הוא יוצר השרשור, הצעקה שלך בראשיתו הייתה נכונה ובמקומה. מדוע הרשית לשרשור להתאיין ולהפוך לעוד סיבוב של 'משיכת צמות' בגן ילדים? שלוט ביצירתך. 2. רפאל: אני תופש אותך בתור אמן קונספטואלי, אפילו אם אמנותך מוגבלת בהיותה אנונימית ומתקיימת בפורום וירטואלי. שים לב שיצירתך נשענת על הזרה של קלישאות ביחסי גברים נשים - כלומר, אתה נשען על המבנה החברתי המקובל על מנת ליצור את אמירתך. הדבר דומה מאוד לצורך שלי בהכרה חברתית 'נורמטיבית' לסאדו אמנותי, לא כן? 3. מורטישיה: הערתך לגבי סגנון הכתיבה שלי מקובלת עלי, משום שפעמים רבות מדי שמעתי את אותה טענה - שדברי נכונים ונכוחים, אולם הטון שלהם מרחיק את הקורא/צופה/חווה. כל שאני יכול לומר הוא שאני עושה את המיטב על מנת שדברי יהיו בהירים ומעוררי השראה. אני מזמין אותך לנסח מחדש את הרעיונות שהעליתי קודם באופן מפתה יותר - אולי אלמד משהו. צוחק ובוכה, ראובן -------------- ראובן, אמנם הפנית את שאלתך למורטישה, אך ברשות שניכם, אנסה אני להשיב עליה. קראתי כמה וכמה חיבורים שלך כאן בפורום, ובנקל הבחנתי במבנם ובניסוחם החד-גוני. במילים אחרות, חיבוריך הם עקביים מבחינת מבנם וניסוחם. ראה כיצד אני מאמצת את מבנה חיבוריך בחיבורי זה. להלן המבנה: נמען/ים (שם תואר) - השימוש בסוגריים עגולים מעיד על אופציונאליות גוף הטקסט - הכולל הדגשות של פסוקים בצבע שונה ו/או פנייה אישית לחבר/ה שהשתתפ/ה בדיון. (מילות סיום) ראובן כתיבתך היא לרוב תקנית ותמיד רהוטה. חיבוריך רלוונטיים לנושא המדובר. כאשר אתה מצטט אמירה מחוץ ל'כלוב', אתה דואג להבאת מקורות. אתה נמנע מעמימות ורב-משמעות. בזה אני כוללת אי שימוש בביטויים כמו "אני לא בטוח/יודע" - אני מניחה שאינך כותב את שאינך סבור שאתה יודע ובטוח בו. ההחלטיות הזו (ובתוכה אי שימוש ב"לדעתי" או "אני חושב ש") נראית נוקשה. כמו היית מצמיד "אני בטוח" לכל טענה שלך. אני מבינה שאתה מותיר מקום לדיון - ולכן מלכתחילה אתה משתתף בו - אבל השימושים הלשוניים הללו (ובתוכם אכלול גם אי שימוש ב- intensifiers הכוללים מילים כמו "מאוד", "לחלוטין", "לגמרי" ואפילו "כמובן", שדרך אגב, מחקרים הראו ששימוש בהן מאפיין דיבור/כתיבה נשית) מעידים על טון מסוים. מאחר ואנחנו מתקשרים כאן בכתב ולא בע"פ, שאר המשתתפים אינם יכולים להאזין לקולך, טון ומקצב דיבורך, ומה שמחליף רטוריקה ופונטיקה הם מילים ומבני משפטים. כבר חטאתי בחיקוי כתיבתך, כשהשתמשתי ביותר סוגריים, במשפטים ארוכים ומסורבלים, וכאשר לא הבאתי מקור לטענה אמפירית. ויש שיתרגמו את ה"נוקשות" וההחלטיות בכתיבתך להתנשאות, ועל כן ימנעו מדיון בתוכן. צורה משפיעה על תוכן. יתרה מזאת, בחיבורך המצוטט כאן למעלה אתה קורא ל- princeOFdream לשלוט ביצירתו. שימוש בלשון ציווי, כידוע לך, הוא נוקשה. ניחא שאין זו יצירה, ניחא שאין זה שיח אקדמי, ניחא שקוראים כאן רגישים לשרש ש.ל.ט, מה שניסית לומר למי שהתחיל את הדיון זה: "אנא, אל תגרר לתיגרות וירטואליות. למיטב הבנתי, פתחת את הדיון ב- S/M אמנותי, או באמנות ב- S/M , לכן בהנחה שאנו יודעים מהי אמנות ומהו יופי, הבה נדגים זאת הלכה למעשה". היילני |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
26 בדצמ׳ 2008
(מתוך: "אתה בטח מתלוצץ מר פיינמן". הקטע מתאר את קורותיו של ריצ'ארד פיינמן כשהשתתף בסדרת רבי-שיח בין משתתפים ממקצועות שונים):
"היה שם סוציולוג אחד שכתב רשימה, כדי שכולנו נקרא אותה – משהו שהוא כתב מראש. התחלתי לקרוא את הדבר הארור, והעינים יצאו לי מחוריהן: לא הצלחתי להבין שום דבר! שיערתי שזה היה מפני שלא קראתי את הספרים המומלצים. היתה לי הרגשה לא-נעימה כזו, "אינני מספיק כשיר", עד שאמרתי לעצמי, "אני אעצור, ואקרא משפט אחד לאט-לאט, כך שאבין למה לעזאזל הוא מתכוון." אז עצרתי – באקראי – וקראתי את המשפט הבא בזהירות רבה. אינני יכול לזכור בדיוק, אבל זה היה קרוב מאוד לזה: "החבר הפרטני בקהילה החברתית מקבל לעתים קרובות את המידע שלו באמצעות ערוצים חזותיים, סמליים". עברתי על זה הלוך ושוב, ותרגמתי. אתם יודעים מה הפירוש? "אנשים קוראים". אז עברתי על המשפט הבא, ותפסתי שאני יכול לתרגם גם אותו. אז זה הפך לעסק חלול: "לפעמים אנשים קוראים; לפעמים אנשים מקשיבים לרדיו" וכדומה, אך כתוב בצורה כל-כך מצועצעת, שלא יכולתי להבין בהתחלה, וכשסוף-סוף פיענחתי את זה, לא היה בזה כלום. |
|
|
Homelander(שולט)
|
לפני 15 שנים •
26 בדצמ׳ 2008
סתם שאלה ככה בשביל הקטע-
אם לא היה בזה כלום, למה טרחת כ"כ ועשית את כל הקטע המגניב של ציטוט מספר כדי להגיב?
|
|
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
26 בדצמ׳ 2008
אני קורא הכל לפני שאני מגבש דעה על משהו.
ואתה? |
|
|
|
Homelander(שולט)
|
לפני 15 שנים •
26 בדצמ׳ 2008
שמע,
אני קראתי את כל מה שכתבת ועדיין לא ראיתי דיעה מגובשת...
אולי אם היית בוחר להתייחס לנק' ספציפיות, הייתי יכול לגבש דיעה לגבי מה שאתה טוען שהוא דעתך. |
|
|
Bloody
|
לפני 15 שנים •
26 בדצמ׳ 2008
fog, אתה בסדר אתה.
|
|
|
cai
|
לפני 15 שנים •
26 בדצמ׳ 2008
Bloody כתב/ה: fog, אתה בסדר אתה.
"בסדר"? הוא הגבר הכי סקסי ביקום הנצפה. |
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
27 בדצמ׳ 2008
Re: ואני לתומי ראובן כתב/ה: סברתי כי באתם פה לדבר על אמנות ואסתטיקה של יחסי שליטה.
גם השרשור הזה, שהחל בקריאת תיגר על הבינוניות, מצא את דרכו אל פח הזבל של הפולמוס ודקדוקי העניות. מדוע זה אף אחד(ת) אינו בוחר לתאר סשנים יפים בהם צפה או השתתף, היכולים לענות על הצורך שלנו בהרמוניה ואסתטיקה?! האם אתם זוכרים את משפטו של מקלוהן, ''המדיום הוא המסר''? הוא רלוונטי מתמיד: אם המדיום בו אנו יוצרים כעת הינו הפורום הזה, טיבה של היצירה שלנו נגזרת מהמדיום - ולפיכך נגררת לפטפטנות ולהתנצחות הילדותית המאפיינת את התרבות הוירטואלית. הדבר נכון גם לגבי S&M כמדיום: זהו מדיום חזק ליצירה, אולם פעמים רבות הוא 'כופה' את עצמו על היוצרים, שמשום כך נתקעים לרוב בשלב ה'תזחלי תמצצי'. נסו לפרוץ את גבולות המדיום. אם כבר השרשור הלך לעזאזל, אבקש התייחסות לקטנוניות שלי: 1. princeOFdream: אתה הוא יוצר השרשור, הצעקה שלך בראשיתו הייתה נכונה ובמקומה. מדוע הרשית לשרשור להתאיין ולהפוך לעוד סיבוב של 'משיכת צמות' בגן ילדים? שלוט ביצירתך. 2. רפאל: אני תופש אותך בתור אמן קונספטואלי, אפילו אם אמנותך מוגבלת בהיותה אנונימית ומתקיימת בפורום וירטואלי. שים לב שיצירתך נשענת על הזרה של קלישאות ביחסי גברים נשים - כלומר, אתה נשען על המבנה החברתי המקובל על מנת ליצור את אמירתך. הדבר דומה מאוד לצורך שלי בהכרה חברתית 'נורמטיבית' לסאדו אמנותי, לא כן? 3. מורטישיה: הערתך לגבי סגנון הכתיבה שלי מקובלת עלי, משום שפעמים רבות מדי שמעתי את אותה טענה - שדברי נכונים ונכוחים, אולם הטון שלהם מרחיק את הקורא/צופה/חווה. כל שאני יכול לומר הוא שאני עושה את המיטב על מנת שדברי יהיו בהירים ומעוררי השראה. אני מזמין אותך לנסח מחדש את הרעיונות שהעליתי קודם באופן מפתה יותר - אולי אלמד משהו. צוחק ובוכה, ראובן ישמח אותך לשמוע שמקריאת תגובתך זו פשוט נהנתי בלי לסבול מאותו טון בה בחרת לקחת עליו אחריות יפה שכזו? 
לא ממהרת להשיב לאתגר האפשרי שכן החיפזון מן השטן ומספרים שהסבלנות משתלמת מה גם שזה יכול להיות אתגר מופלא עבורך ואני אולי אהנה לפתות ביצירה שיותר מפתה אותי ברמה האישית או כמו שאמרתי - לא ממהרת... אחרת זה יוצא לי נורא עצוב ואכן, אני מעריכה שבימים אלו הרבה ליצנים קצת עצובים. הפוסט הזה לא עושה הרבה חשק להגיב מעבר למה שכבר אמרתי אני לא מחוייבת אליו כפי שאני מחוייבת לחופש היצירה שלי ושל אחרים, מה שנקרא לשמו עמך הסליחה - זה בוודאי לא אישי רק אסיים באומרי שאני לא בטוחה שיצירתו של רפאל, לדוגמא, היא מוגבלת רק בגלל שהוא וירטואלי ועלום שם. זה לא בהכרח עומד במבחנים היסטוריים-פילוסופיים-אמנותיים-סוציאליים זו רק אפשרות, כלל לא הכרחית - בוודאי יש בה ערך, אפילו מוסף... מה גם שנדמה לי שיצירות רבות נדחקות והוירטואליה למרבה האירוניה ולא מעט צער {ראה ערך "הנרי פול" של האל הארטלי} פשוט מאפשרת חופש דיבור ויצירה די אבסולוטיים או עד בלי די ... ועם זאת סוגרת עלינו ומאיימת עלינו כחברה אנושית עם תקשורת בריאה ... שבוע טוב 
|
|
|
| אחותופל |
לפני 15 שנים •
28 בדצמ׳ 2008
במילים האלמותיות של הפרסומת לספרייט:
(ובהתייחס לתגובתו של FOG)
Less is more... |
|
|
Luna Sol(נשלטת){Loki the t}
|
לפני 15 שנים •
11 בינו׳ 2009
אז ככה...
ראשית, קוראים לי בלו- וייס ואני השפחה של יוצר הפוסט הזה- פרינס.
שנית, לגבי הנושא עצמו, אישית אני הבנתי רק אתמול באמת למה האדון שלי התכוון. אתמול, בערך בתשע בערב, אני והאדון האהוב שלי היינו על המיטה שלי. החלטתי שאני רוצה להשים שיר ששנינו אוהבים ולהפתיע אותו ב"מופע" סטרפטיז קטן משלי, משהו שבשבילי מאוד מביך ומאוד קשה לבצע אבל ברגע שראיתי את המבט שלו ואת ההערכה שלו זה היה שווה את כל המבוכה שהרגשתי. לאחר מכן, הוא החליט להשים רשימת שירים שהוא אוהב בסגנון אמביאנט ואזוטרי והנחה אותי לעצום את עיניי ופשוט לחוש את המגע שלו וכל זה נעשה מבלי לומר מילה אלא רק באמצעות פעולות. לאורך כל אותו זמן עצמתי את עיניי והתמכרתי למגע שלו, וכן, כמובן שהיה בזה משהו מיני (הייתי רק עם תחתונים וגרביים) ביותר אך גם היה זה משהו טקסי, משהו מכניע מסגנון אחר. היה שם כוחניות באיך שהוא נגע בי ומצד שני היתה שם הרבה עדינות... היתה שם שליטה והיתה אצילות... והוא נגע בי לא רק עם הידיים שלו, אלא גם עם הפה, הלשון, השיניים, השיער, הפרצוף שלו.... זה היה מדהים! בקיצור, היו שם כל כך הרבה תחושות וזה מבלי לקשור, או להתשמש בשוט (לא שאני מזלזלת בזה כמובן), הוא לא היה צריך את כל זה בשביל להביא אותי למצב כניעה, בשביל לשלוט על התנועות שלי, על הנשימות שלי, על האנחות שלי. ולטעמי, זאת האומנות והטקסיות אליה התכוון האדון האהוב שלי. הוא הצליח לעשות משהו שאף אחד לא הצליח לעשות לפני כן- לגעת בי בכל הגוף (רגליים, ידיים, חזה, כתפיים- ה-כ-ל!) ולגרום להרגיש באקסטזה, ללא מבוכה, רק להתמכר למגע שלו באותה השניה, באותם הרגעים. אז כן, זה הרגיש כמו טקס- המוסיקה, ביחד עם המגע וביחד עם הנשיכות שהוא הוסיף לפעמים אבל זוהי אומנות אמיתית וזוהי כניעה אמיתית (שלי לפחות) שלא באה מתוך פחד או מתוך הרגשת כאב כשמישהו מצליף בי אלא באה מתוך הרגשה אמיתית של רצון להכנע, של להתמסר, של להיות הבובה שלו, הכלי שבאמצעותו הוא מביע את האומנות שלו. ובסופו של דבר, זה מה שהביא את שנינו לאקסטזה עילאית. וכדבר אחרון אני רוצה לומר לאדון המדהים שלי- תודה. תודה על כך שגרמת לי להרגיש כל כך טוב\ שגרמת לי להרגיש בנוח עם כל איבר בגוף שלי, שגרמת לי להרגיש בדרך נוספת שייכת לך, שגרמת לי להרגיש כנועה רק לך, שגרמת לי להרגיש בנוח ובלי שום מבוכה, בעיקר שפשוט גרמת לי להרגיש- לעצום את העיניים ולהכנס לזה. אוהבת אותך ורק אותך שייכת לך ורק לך כנועה לך ורק לך סוגדת לך ורק לך מתמסרת לך ורק לך נשיקות, ליקוקים וחיבוקים, השפחה שלך- בלו וייס |
|
|