לכל הלוחמים שם בדרום..

היו פה המון טיעונים לא לעניין, וקשה היה להוציא מהם את המהות.
הרי רובנו המוחלט אנשים מוסריים בהחלט, שונאי מלחמות, שונאים לההרג ולהרוג.

אז איך זה שצד אחד חושב שהמלחמה היא מטופשת וישראל היא סמל הרוע הכובש והפשיסטי והמתלהם, והצד השני חושב שהצד הראשון הוא סמל לבגידה/נאיביות/התלהמות?

חיפשתי את המקור. שממנו מתחיל הפיצול הזה, אולי אין כזה, אבל אנסה להעלות רעיון:

אני חושב שמייפל ואחרים חושבים, במידה רבה של ודאות, שאפשר לדבר עם החמאס, ולהגיע איתם להסכם רגיעה ארוך טווח מאוד. עשרות שנים.

מתוך כך אח"כ באים להם "נספחים" של הרעיון הזה. ברור, שאם אפשר להגיע להסכם עם החמאס, אז ישר נובע מכך שאי אפשר ליישב את הסכסוך באלימות אלא בהדברות, ומכאן שהמלחמה מטופשת. וברור מכאן שמקור השנאה של החמאס אלינו בכיבוש הישראלי, ולכן אין צורך להאדיר את מגרעותיו (ע"ע "נכון שהוא לא שוויץ" ו"הוא אמנם בעייתי, אבל") ולכן יש כל הזמן לציין כמה ישראל רעה, כי רק זה יפתור את המצב.

מנגד כל האחרים (ואני הקטן בתוכם) חושבים שאין סיכוי לדבר עם החמאס. שהוא משהו כמו המפלגה הנאצית בגרמניה: רוצה רק להעיף אותנו, על נשינו וילדינו אל הים, ומוכן להקריב את עמו ואת ילדיו לשם כך. מנגד יש את אבו-מאזן והפתח, שייתכן שאפשר להגיע איתם להסדר.

מכאן באים לנו הנספחים שלנו: המלחמה מוצדקת לחלוטין, כי החמאס לעולם לא יפסיק לירות מעצם מהותו. היא גם מקרבת את השלום כי היא מבערת את הרשע, ומחזקת את המתונים מנגד. הרג הילדים הוא פשוט עוד ביטוי לרשע הזה. לא משנה כמה ילדים מתים, החמאס אשם במותם. וכמובן להתנגד למלחמה בצורה כלכך חריפה, היא עצמה לא מוסרית (כביכול, אני לא מסכים לזה), כי היא משרתת את אותם מפלצות (ראה ערך "אז לכו לגור עם החברים שלכם בעזה).

לדעתי אין סימטרייה בין שני הגרעינים הללו. יש מספיק הוכחות לכך שהחמאס לעולם לא יסכים להפסיק לירות, ויותר מכך - שהוא אכן מהווה פשוט הנהג של נושאת המטוסית האירנית, ולהם יש פרוייקט כזה - להשמיד את מדינת ישראל. אבל לדעתי אין לי גם סיכוי להבהיר לכם את זה.

אז אני שקט

cutting edge אני באמת לא מבינה אותך.
את שמעת פה מישהו מסנגר על החמאס? מצדיק את מה שהם עושים? מחזק את ידיהם?
את שמעת פה מישהו מסנגר על משהו מתועב כמו רצח על כבוד המשפחה?
מאיפה את מביאה את הדברים האלה?

אני חושבת שזה ברור לכולנו שהחמאס עושה דברים מחרידים. על זה אין בכלל ויכוח.
הויכוח מתחיל כשאנחנו מסתכלים על עצמנו. דבר שנדמה לי שאת לא עושה באופן עקבי.

אבל הדברים שאת אומרת פשוט לא נכונים מבחינה עובדתית.
איך אפשר לומר שהכיבוש נגמר כשאנחנו שמים אותם במצור, כשאנחנו שולטים על המשאבים הכי בסיסיים שלהם? זה ממש מגוחך, שלא לדבר על כך שבגדה הכיבוש ממשיך במלוא המרץ.
איך אפשר לומר שלא נעשה שם טבח כשמתו כבר מעל 800 בני אדם?