| Taijitu הרואה |
לפני 15 שנים •
13 בינו׳ 2009
מאיץ מאדם רגיל לעבד ב- 3.2 שניות
השאלה מופנת בעיקר למלכות.
פגשתן מישהו, היכרות ראשונית. באיזה קצב אתן דורשות את כניעתו? באיזה רמה? אחרי השיחה הראשונה הוא צריך להיות לרגליכם? הוא צריך לבוא סמרטוט מראש? הוא צריך להבין שהוא מלמטה ברגע הראשון? אבל נשבור אותו עם הזמן? המון שאלות יש לי, אני יודע. אבל מה שאני מנסה לומר בצורה כללית זה: מהו הקצב המתאים לטעמכם שאדם כלשהו יהפוך לעבד. איזה אבני דרך יש בתהליך? מתי זה השלב שהוא רועד מהנוכחות שלכם, גם אם לא עשה משהו רע. מתי זה השלב שהוא יודע שהוא עושה משהו רע. אין לכן איך לדעת והוא עדיין רועד מפחד. מתי זה השלב שהוא עושה משהו רע, ויודע שהדבר הראשון שהוא צריך לעשות זה לספר לכן? אני תיארתי את האבני דרך האלה בצורה מסויימת, אפשר גם אחרת. אני אשמח לשמוע על קצב, תהליך, אבני דרך כאלה והכנעה מה היא. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 15 שנים •
14 בינו׳ 2009
אישי, לגמרי אישי
אני באופן אישי לא אוהבת שמפחדים ממני. לא מעוניינת בעודף דיסטנס, הריחוק הזה גורם לי לבדידות בתוך מערכת היחסים וכתוצאה מזה לאובדן עניין. ועוד - כשאדם מפחד, הוא עלול לא להגיד כשקשה לו, ואז - במקרה הטוב הקשר מתפרק, ובמקרה הרע אני הופכת למסוכנת עבורו.
מתחילים בלי שליטה בכלל. בתור התחלה אני מצפה ליחס של כבוד שהוא ברמת האדיבות והג'נטלמניות, ובמקביל רוצה לראות אם יש משיכה הדדית. אם אלה לא מתקיימים, אין טעם לטרוח. אם יש רצון הדדי להמשיך, כשנוצרת קרבה, אני מתחילה בדברים קטנים לבחון את הנכונות. רואה איך מגיב להוראות פשוטות ואז ממשיכה הלאה. ברור לי שאת האמון המלא שאני רוצה לזכות בו, אני צריכה לבנות ולהיות ראויה לו. אז לפי הקצב של בן הזוג, מגבירה בכל פעם את העוצמה, ואם רואה כי טוב אפשר להמשיך. זו פונקציה לא רק של המוכנות שלו, אלא גם של כמה שאני מרגישה נוח איתו וכמה אכפת לי ממנו. אז להלן נסיון לתשובה ישירה לשאלות שלך: קצב - הדרגתי. רמה - מתחילה באפס ומטפסת משם למקסימום. במקרה הטוב זה לוקח כמה שבועות. היה לי מקרה אחד שזה לקח כמה ימים, אבל זה באמת היה מקרה בודד של כימיה מאד מאד חזקה, הייתה שם התאהבות שגרמה להתמסרות מאד מהירהשל שנינו (וכן, יש מידה של התמסרות בנכונות שלי לקחת אחריות). סמרטוט - חלילה. בשום שלב. לא עושה לי את זה בכלל. אבל שוב - זו רק אני. לא מחפשת להשפיל, רק לקחת שליטה, ולקבל התמסרות ואמון. ויש חתיכת הבדל בעיני. לשבור עם הזמן - לא לשבור אלא לכבוש. מה אני אעשה עם עבד שבור?... להיות למטה מהרגע הראשון - חס וחלילה. אני כמובן מצפה מהרגע הראשון לכבוד בסיסי, אבל אם מישהו מוכן לרדת על הברכיים ישר בתחילת ההיכרות, זה מאד מוריד לי, גם את המשיכה וגם את האמון: אם הוא מבטל את עצמו על ההתחלה, זה מציג אותו כזול וכלא בררן, וזה מוריד מההערכה. ואני צריכה לפתח אכפתיות כלפי אדם לפני שאני מטריחה את עצמי להוביל אותו לאנשהו. לא צריכה שהוא יבין שום דבר מהרגע הראשון. התמסרות צריך להרוויח, ואם הוא לא חושב ככה אז זה לא אומר עליו שום דבר טוב. איך אני יכולה להימשך למישהו שאין לו כבוד עצמי? השלב שהוא יודע שהוא צריך לספר לי על מעידות - אחרי שיש תשתית של מחוייבות. בדרך כלל, כמו שאמרנו, זה לוקח כמה שבועות. טוב, אז זה היה הסיכום המורחב של "איך אנה מתחילה קשר" 
|
|
|
| Taijitu הרואה |
לפני 15 שנים •
15 בינו׳ 2009
קראתי את התגובה. אני גם לא בעד סמרטוטיות. נתקלתי בפורומים ובצא'טים הרבה אנשים שמציגים את עצמם בצורה הזאת. תהרגי אותי אם אני יודע למה.
אני אשמח לשמוע עוד דעות ותשובות? (גם ממך) |
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
15 בינו׳ 2009
Re: אישי, לגמרי אישי אנה דן כתב/ה: אני באופן אישי לא אוהבת שמפחדים ממני. לא מעוניינת בעודף דיסטנס, הריחוק הזה גורם לי לבדידות בתוך מערכת היחסים וכתוצאה מזה לאובדן עניין. ועוד - כשאדם מפחד, הוא עלול לא להגיד כשקשה לו, ואז - במקרה הטוב הקשר מתפרק, ובמקרה הרע אני הופכת למסוכנת עבורו.
מתחילים בלי שליטה בכלל. בתור התחלה אני מצפה ליחס של כבוד שהוא ברמת האדיבות והג'נטלמניות, ובמקביל רוצה לראות אם יש משיכה הדדית. אם אלה לא מתקיימים, אין טעם לטרוח. אם יש רצון הדדי להמשיך, כשנוצרת קרבה, אני מתחילה בדברים קטנים לבחון את הנכונות. רואה איך מגיב להוראות פשוטות ואז ממשיכה הלאה. ברור לי שאת האמון המלא שאני רוצה לזכות בו, אני צריכה לבנות ולהיות ראויה לו. אז לפי הקצב של בן הזוג, מגבירה בכל פעם את העוצמה, ואם רואה כי טוב אפשר להמשיך. זו פונקציה לא רק של המוכנות שלו, אלא גם של כמה שאני מרגישה נוח איתו וכמה אכפת לי ממנו. אז להלן נסיון לתשובה ישירה לשאלות שלך: קצב - הדרגתי. רמה - מתחילה באפס ומטפסת משם למקסימום. במקרה הטוב זה לוקח כמה שבועות. היה לי מקרה אחד שזה לקח כמה ימים, אבל זה באמת היה מקרה בודד של כימיה מאד מאד חזקה, הייתה שם התאהבות שגרמה להתמסרות מאד מהירהשל שנינו (וכן, יש מידה של התמסרות בנכונות שלי לקחת אחריות). סמרטוט - חלילה. בשום שלב. לא עושה לי את זה בכלל. אבל שוב - זו רק אני. לא מחפשת להשפיל, רק לקחת שליטה, ולקבל התמסרות ואמון. ויש חתיכת הבדל בעיני. לשבור עם הזמן - לא לשבור אלא לכבוש. מה אני אעשה עם עבד שבור?... להיות למטה מהרגע הראשון - חס וחלילה. אני כמובן מצפה מהרגע הראשון לכבוד בסיסי, אבל אם מישהו מוכן לרדת על הברכיים ישר בתחילת ההיכרות, זה מאד מוריד לי, גם את המשיכה וגם את האמון: אם הוא מבטל את עצמו על ההתחלה, זה מציג אותו כזול וכלא בררן, וזה מוריד מההערכה. ואני צריכה לפתח אכפתיות כלפי אדם לפני שאני מטריחה את עצמי להוביל אותו לאנשהו. לא צריכה שהוא יבין שום דבר מהרגע הראשון. התמסרות צריך להרוויח, ואם הוא לא חושב ככה אז זה לא אומר עליו שום דבר טוב. איך אני יכולה להימשך למישהו שאין לו כבוד עצמי? השלב שהוא יודע שהוא צריך לספר לי על מעידות - אחרי שיש תשתית של מחוייבות. בדרך כלל, כמו שאמרנו, זה לוקח כמה שבועות. טוב, אז זה היה הסיכום המורחב של "איך אנה מתחילה קשר" אכן יפה אמרה 
|
|
|