מה כבר נשאר מה?

מה כבר נשאר מה?

רוברט • 29 בפבר׳ 2004

"אז מה נשאר בסוף?
איני יודע מה נשאר.
ומה שווה זו הטרחה?
איני יודע מה שווה.
כמה עצב יש בעולם, כמה עצב יש בי, כמה עצב בכולם.
זה חבוי,
לרגעים זה עולה,
לפעמים כל שצריך זו רק כוסית משקה.
אז מה נשאר בסוף?
לא יודע מה,
כל מה שנשאר זה רק העצמות,
את הכאבים אתה לוקח איתך לכל אותם המחוזות...
קיבינימט הארורים!
אפילו עד לשם הם נשרכים.
הנה אבי קמל,
הנה אמי קמלה,
הנה האיש ההוא,
אותו איש חזק, ענק, ידי ברזל לו ולב ענק שהצטמק והפך לדהוי, למאובק, שערו שיבה, עיניו ריצוד, כמו תפסה בו אימה.
היה זה אבא, היה זה אב, היה זה איש ענק שזה מכבר עזב.
הנה אמי,
כמה היתה יפה,
אשת הנשים היתה.
ועכשיו,
עכשיו מה?
דמות אשר יבשה,
צל אשר נשאר אף לאחר רדת חשיכה.
אז מה נשאר בסוף, או מה נשאר ממה?
הנה, לוא הייתי אב קורא את מה שזה עתה בנו כתב, דמים הייתי מבכה, הרי נתתי לו חייו ואף מעבר, נתתי את חיי. והוא, מה הוא אם לא אדם, קם ונעמד הוא על רגליו, זרק מבט מעבר לכתפו ואז החל צועד,
אל עבר אופק נעלם.
אז מה נשאר בסוף יא בן אדם, אז מה נשאר?
אכן אדם איני יודע, איני יודע כבר דבר.
הנה אני זקן, ניתן אף לציין בא בימים,
ומה נותר לי בחיי, שיתאדו הארורים!
שינחו לנפשי, שינחו ללבי.
כאוב הוא ופצוע.
חולה, נגוע.
ואם תצחק על רך גילי, ארק אז בפניך,
כי כלום קיים הבדל בין גיל שלושים או ארבעים או אף שש עשרה אביבים?
הרי הכול קמל נובל ורק יצאת מבית אם לידה, ואתה נע אל עבר מוות.
מת עוד כבר מרגע לידתך.
אז נוח, נום ילדי הקט, אל תבקש לצאת אל העולם.
אחוז ברחם זו אמך, בטיפשותה הביאה לעולם דהוי את נשמתך.
וכי הביאה בשבילך או שמא בשבילה?
וכי ידעה עוד מי תהיה?
הרי אתה עצמך לא ידעת ולעולם גם לא תדע.
אז חזור לישון,
בקש את נפשך להיפרד ממך עוד כבר היום.
חדל, חדל ילדי הקט.
בקש את זה האל, שיניח למשחק,
משחק הוא בנו כחיות.
שם תקווה אל מול עינינו ומצד שני את כל המכשלות.
אז מה נשאר בסוף אתה שואל ילדי הקט?
כמה מילים, כמה מילים על דף.
מילים אשר כתבתי ועוד רבים כתבו כבר לפני.
מילים שבעוד ימימה אחת ויאבדו כשם שאבדו חיי".



היה לי יום טוב היום.
היה לי יום ממש ממש טוב.
בערב היה לי יום רע.
היה לי ערב ממש ממש רע.
אחר כך חשבתי על זה,
חשבתי על זה שמעגל החיים משחק בנו, רגע למעלה, רגע למטה.
מעניק מתנה אך מבקש תמורה.
הכול מתקלה נובל ונעלם.
תחייה את הרגע כשם שלא תחייה אותו שוב לעולם.
אחרי הכול מה נשאר,
מה נשאר,
מה?

creamy • 4 במרץ 2004

ואת זה אני רואה באיחור,
איחור מצוין. נפלת לי בדיוק בזמן.
תודה, רוברט. }{

DOM Perignon​(שולט) • 4 במרץ 2004

מכיוון שכלום לא נשאר
מרגע שעבר
אחוז בו בחוזקה
אצור בלבבך
כי החיים הם אוסף הרגעים
שאצורים בך.
זה מה שנשאר איתך.

DOM Perognon.

ms-a​(שולט) • 4 במרץ 2004

שים סכר גדול
ליד מעינות הכאב
אגור אותו
כמו מים
שמור עליו
שלא יתפזר
כי הוא חייך

* יונה וולך