פיה שעפה לה(נשלטת){לא בעסק}
|
לפני 15 שנים •
2 בפבר׳ 2009
מכתב סגור
לפני כמה שיחות אמרתי לו "בקצב הזה עוד טלפון או שניים ואחנו מוצאים את עצמנו בסשן".
וכן, שוב, לא טעיתי. האינטואיציות שלי נורא חזקות.. מחודדות.. נכונות... לאחר יום מפוצץ בשיחות טלפון ישבנו בלילה לעוד אחד וקישקשנו המון. הקלייק שלנו הוא מצויין, הנושא שיחה לא נגמרים, ואני? עוד די חדשה בתחום כל דבר מסעיר אותי, מעניין אותי, מקפיץ אותי, מלהיב אותי... אז הוא מלמד, על גלגל כאב ושליטה מנטלית מהי? על רצועות, קשירות ומה לא? אני נורא פתוחה איתו, הוא נורא מקשיב נותן הרגשה שהווא שם איתי. לגמרי. דיברנו יותר מפעם אחד על כמה שזה קשה לי שיש לי חבר. שאני לא רוצה ורוצה את הקשר עם האדון. שאני פוחדת לפגוע בחבר, לבגוד... שהקשר עם החבר חשוב לי יותר מכל דבר אחר, שאני כ"כ צריכה את החבר איתי בתקופה הקרובה, ובכלל... כרגע מתנהלת "מלחמת עולמות" בתוך גופי, נשמתי. הלב והשכל משחקים "משוך בחבל" בודקים מי יכנע ראשון, מי יזכה? כרגע, כל אחד מהצדדים מושך את החוט, אמרתי לו ואגיד את זה שוב פה. במפורש. בסופו של דבר אחד מהצדדים יכנע, וזה לא יקח עוד הרבה זמן... אחד מהקשרים האלו יגמרו, כי עם שנהם אני לא יצליח לחייות בשלום. אני עדיין זוכרת את האטבים נצבטים לי על הפטמות. אטב על כל אחד. איך הם מכאיבים, צובטים אבל יותר מכל נעימים. קבענו 10 דקות, והוא ניסה לתת לי פתח מילוט "רוצה להפסיק" "לא, אני לא רוצה" אם אנחנו שם, אז עד הסוף... בלי לוותר, לעדן, להקל... אח"כ ממש מסיבה לא ברורה ביקשתי ששני האטבים יעברו לכוס. שם זה קצת יותר כאב, אבל עדיין שהוא אמר לי שהזמן שלי נגמר ביקשתי עוד, כואב יותר. "תלחצי על האטבים זה יותר יכאב" ואני עשיתי כדבריו. וזה לגמרי כאב. יוותר מידי כאב. התחלתי לצעוק, להשתולל קצת. ודווקא ברגע שהורדתי את האטבים זה הכי כאב. "אני גאה בך" הוא אמר לי. והכאב הפך למתוק. כאב של תענוג. מלחמת העולמות בתוך הגוף שלי עדיין גועשת, והמצפון נשאר קצת לא חלק. זו בגידה? או שלא? זה אומר משהו על הקשר שלי עם החבר? או שלא? דובון שלי, אז קודם כל תודה. אני נורא נהנתי. דבר שני, אני עומדת מאחורי ההבטחות שלי. תעמוד גם אתה. הבטחת לי! וקוראי היקרים, הזהות של האדון תישאר חסויה לגמרי. החלטה שקיבלנו יחד. אל תנסו לנחש.. לשאול... לבדוק. זה לא יעבוד. ועכשיו, הוא יקבל ממני שיחת בוקר טוב. מקווה שאני לא יעיר אותו. נרדמנו נורא מאוחר. |
|
|
Tame
|
לפני 15 שנים •
2 בפבר׳ 2009
אומרים שהאדם לעולם מועד..
בקשר לשאלה האם זו בגידה בחבר, לדעתי כן משום שזה נעשה מבלי ידיעתו. בקשר לאינטואיציות, אם את אישה את לא צריכה יותר מידי אינטואיציה כדי לדעת מתי זה יגיע לסשן, זה יגיע בערך מתי שתסכימי בפעם הראשונה 
ועכשיו לחלק היותר נחמד- נראה שהייתה לך חוויה טובה ומהנה, נראה שהתחברתם זו לזה לזה ונראה גם (אם אני שם לב לניואנסים) שאפילו מציצים להם ניצנים של רגש כלפי האדון שלך. אולי חלק מהאנרגיות והמתחים שבסשן נבעו דווקא מתוך העובדה שזה "אסור" שזה "לא נכון מוסרית" ודווקא מתוך המקום הזה היה לך הכי טוב. אני רואה בדיסוננס הקוגניטיבי כסוג של כאב מנטאלי, לכן קל להבין למה את כנשלטת יכולה אפילו לשאוב ממנו הנאה
|
|
|
|
פיה שעפה לה(נשלטת){לא בעסק}
|
לפני 15 שנים •
2 בפבר׳ 2009
תודה על התגובה, ו...
לא ממש הייתה פה הסכמה כמו רצון רגשי חזק מאוד שסחף אותי/אותנו לחוויה הזו..
רגש כלפי האדון? יש שם המון רגשות ואפילו התאהבות מוזרה שכזו (שהסתבר שהיא די הדדית) , אבל עדיין, הבוקר, שהוא ביקש ממני פעולה כ"כ פשוטה לא הסכמתי לבצע אותה.. אשמח לשמוע ממך למה התכוונת שאמרת "דיסוננס הקוגנטיבי כסוג של כאב מנטלי" בלי קשר, חברי היקרים, אשמח לשמוע מכולם הערות, דעות ומחשבות בתור אנשים שרואים את הסשן מהצד.. אדון יקר, אני נורא מקווה שאתה מבין מאיפה מגיע הצורך הזה שלי לשמוע את האחר. פיה שעפה לה |
|
|
|
Tame
|
לפני 15 שנים •
2 בפבר׳ 2009
כן, זה סוג של משחק, גם אני אוהב אותו
דיסוננס קוגניטיבי מתרחש כששתי "סכמות" או במילים פשוטות יותר "מערכות חשיבה" (אולי זה בעצם יותר מסובך) מתנגשות. דוגמה טובה לדיסוננס קוגניטיבי היא אדם שמתיימר להיות שומר חוק ומוסר מוריד בכל זאת מדיה מהאינטרנט. מצד אחד יש קוגניציות (תהליכי חשיבה) שאומרות שזה בסדר ושאין כסף להכל ושהחברות הגדולות עושקות את האזרח הקטן וכו', מצד שני יש את הקוגניציות שאומרות שלגנוב זה רע בהכרח ושאם כולם יעשו את זה אז אף אחד לא יפיק סרטים/מוזיקה/ספרים חדשים וכו' ההתנגשות הזו בין הקוגניציות מביאה להתנגשות ערכית, ההתנגשות הזו או הסתירה הזו יוצרת לחץ (אין לי מילה טובה יותר לתאר זאת) נפשי והלחץ הזה הוא תחושה לא נעימה שמזכירה במהותה כאב. מקווה שהצלחתי להעביר את זה טוב
|
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
2 בפבר׳ 2009
Re: תודה על התגובה, ו...
מעניין מה שאתה אומר על הדיסוננס הקוגנטיבי ודרך יפה לבחון את הדברים
אני חשה דברים ממקומות רגשיים עמוקים יותר שאינם בהכרח פרופר שכלתניים והצדקות במוח לרגשות אפשר לעשות ללא הרף זה גם מה שדומיננטי לי פה, כפי שאני מבינה את זה ובאמת לך פייה, {תודה על השיתוף והעניין בדעות השונות של המשתתפים} אני חושבת שאת מבטאת את הצורך שלך לבחון את הגבולות של עצמך ההתלבטות הפנימית שלך עוברת כאן חזק יותר מכל משרת המחזיק ביד מצבט אני חושבת שאולי יש סוגיות שאת לא פותחת עם בן זוגך וחשוב שאולי תמצאי את הדרך לשם ותחווי אתו בענק את עצמך במקום לברוח למקום בו את מבקשת לבחון את מידת מסירותך ונאמנותך לקשר בו את אוהבת באמת ... נדמה לי שהמשפט הזה מסכם את מה שניסיתי לומר בעילגות מה, יותר מכל דבר אחר: פיה שעפה לה כתב/ה: לא ממש הייתה פה הסכמה כמו רצון רגשי חזק מאוד שסחף אותי/אותנו לחוויה הזו.. |
|
|
|
פיה שעפה לה(נשלטת){לא בעסק}
|
לפני 15 שנים •
2 בפבר׳ 2009
tame היקר,
תודה על הידע מהתחום שלך - הפסיכולוגיה. אני חושב שפסיכולוגיה זו דרך מופלאה להסתכל על החיים. וכן, אני לגמרי לא אתפלא אם אני אמצע את עצמי במקום הזה עוד כמה שנים. בנוגע למה שרשמה morticia אני בהחלט מסכימה. זה ברור לי שאם אני רוצה לייצור עם החבר קשר שלם אני יהיה חייבת לפתוח איתו את עניין השליטה. הקשר בננו נורא חזק, מבין תומך ופתוח, ואני חושבת שאלו יקלו עלי לספר לו את רגשותיי, ולו יהיה יותר קל להבין אותי. השלושה חודשים הקרובים הולכים להיות קצת קשים עבורי, ואני מרגישה שאני אצטרך את כל התמיכה ממנו, ולכן אני עדיין לא מערבת אותו בעולם הזה שלי. זה לא זמן נכון לשינוים קיצונים. אתם לא מבינים עד כמה כיף להרגיש חלק מקהילה, במיוחד אחרי תקופה די ארוכה שהרגשתי לבד, מוזרה, לא בסדר. אחרי שמגלים את הכלוב הכל נהפך להיות פשוט יותר, ואתה מבין שאתה עוד בסיידר לעומת פנטזיות של אחרים.. |
|
|
| מתמסרת'(נשלטת) |
לפני 15 שנים •
2 בפבר׳ 2009
דובון שלי...?!?
|
|
|
|
פיה שעפה לה(נשלטת){לא בעסק}
|
לפני 15 שנים •
2 בפבר׳ 2009
במכתב כולו רשומים המון מילים/ביטויים שרק אני והוא מבינים אותם.
מבינים את המשמעות האמיתית מאחוריהם. זה אחד מהם. אם את חושבת שאת צריכה לספר לי משהו את מוזמנת לרשום לי במסרים. |
|
|
פומיקי
|
לפני 15 שנים •
2 בפבר׳ 2009
אני אכתוב את זה בעדינות
כי באמת פתחת פה מקום רגיש ואינטימי, ואני מכבדת את זה,
אבל... אם לשים רגע בצד את הדברים היפים שכתבת, ונראה שזה באמת חיבור יפה ונעים שיש לך עם מאסטר, אני מצטטת את מה שכתבת: "דיברנו יותר מפעם אחד על כמה שזה קשה לי שיש לי חבר. שאני לא רוצה ורוצה את הקשר עם האדון. שאני פוחדת לפגוע בחבר, לבגוד... שהקשר עם החבר חשוב לי יותר מכל דבר אחר, שאני כ"כ צריכה את החבר איתי בתקופה הקרובה, ובכלל... " כלומר, הבעת בפני האדון החדש, שהוא עוד לא אדונך בעצם, כי זה היה עוד לפני שנפגשתם בכלל, את הרצון שלך לשמור על איזו רמה של קשר עם החבר, בלי ללכלך שם, שאת בעצם מאוד מאוד רוצה את הקשר עם האדון, אולי אפילו זקוקה, אבל יש לך קשר, והוא חשוב לך, את אולי לא רוצה אותו כחבר, אבל את צריכה אותו בחייך. ועדיין, נפגשתם לסשן, נוצרה התאהבות, ואת שואלת אם זו בגידה. בעיני, זאת בגידה באמון, אבל לא על עניני החבר אני מדברת. קשר בדס"מי, ממקומי הקטן והמצומצם, הוא קשר שדורש המון אחריות הקשבה ונכונות. זה מסובך להיות סאבית, זה קשה נפשית לשאת את הדברים הפיזיים, אבל גם ובעיקר הנפשיים והמנטליים. דחיקת הגבולות, פריצת החוקים, ההתמסרות, היא לא קלה, בטח שלא בהתחלה, ומורכבת ומסובכת ככל יצור אנושי. במובן זה, אדונך מסבך את חייך, יוצר מועקות נלוות שהוא מודע להן, את לא המעטת לפי דבריך בחשיבותן, ועדיין, לא היה מוכן לדחות את הסיפוק, גם אם את מתחננת, כדי שתוכלי לבוא אליו נקיה, כדי שתוכלי באמת להתמסר לו. הסיפוק שלך הוא לא רלוונטי כאן, כי אין שאלה מי שולט ומי למעלה. גם הרצון שלך פחות רלוונטי, כי לא הגעת להחלטה חד משמעית, לא בחרת במשהו, ושחררת משהו אחר. אבל הסשן, יפה ונפלא ככל שהיה, לא יכול למנוע את הלבטים שיגיעו אחריו. בגדת בבן זוגך, שאת ממילא לא רוצה, ולא באמת התמסרת לאדון, התמסרת לכאב אולי, אבל לא אליו. "כרגע מתנהלת "מלחמת עולמות" בתוך גופי, נשמתי. הלב והשכל משחקים "משוך בחבל" בודקים מי יכנע ראשון, מי יזכה? " כתבת שאת זקוקה להוציא את זה ולשמוע דעות של אחרים. אני ממש ממש מקווה שהתגובה שלי לא תיצור כאן איזה בלאגן, אבל לדעתי אדון שמוכן לותר על התמסרות מלאה (בנפש לפחות) ולא מוכן לדחות את הסיפוק (לא משנה של מי) לטובת גאווה על נשיאת כאב, לא לגמרי שם את טובת הסאבית לנגד עיניו. לא שאגב בעיניי אדון הוא נשלט של הסאבית שלו ושל חייה הטובים, אבל ברגע שהוא מעמיס על חייך את מועקות הבגידה, ברגע שבקשר הזוגי שלך עם החבר יש עכשיו נקודה אפילה שעומדת ביניכם, מה את קיבלת מכל זה? מסתובב כאן איזה מאסטר אחד, תותחי משהו, שאומר משפט שנראה לי כאן נכון "אם אני מאסטר, ואת רכושי, אז את צריכה להיות שווה, כי להיות בעלים של אפס, עושה אותי בעלים של כלום" אני לא קוראת לך ככה, אני בטח לא חושבת שזה המקום שבו את נמצאת, אבל זאת יכולה להיות התחלה של זה. כבר ויתרת על ערכים שחשובים לך כי הבגידה הרגשית, ההסתרה, החלוקה שאת עושה בין מי שאת אתו ומי שאת עם המאסטר, זה העניין האמיתי. מקווה שתסלחי לי על המילים הקשות.אני ידועה באהבתי לקפיצה מעל הפופיק. |
|
|
|
Morticia
|
לפני 15 שנים •
2 בפבר׳ 2009
אני רק מבקשת להסביר שאין כוונתי שאדון או גבירה למי שמתמסר אליהם כסאב או סאבית, עבד או שפחה, הוא משרת שלהם
זה מה שהשתמע כאן מהדברים ובהרבה מאוד מקרים אבל בוודאי שלא בהכרח או תמיד זהו
|
|
|