| RIS |
לפני 15 שנים •
6 בפבר׳ 2009
Tempest
.
Tempest (סיפור קטן ללא מוסר השכל) פעם, בצפון הרחוק, בבית העשוי מקורות עץ כבדות, בו אח אבן גס חילק איוושות עשן עץ זית בוער בתוך סופת גשם וברד רצופת ברקים ורעמים. פעם, בצפון הרחוק, היו הזגוגיות של החלונות הנתונות בפרופיל הבלגי הישן קרבן למתקפה אכזרית של מסכי מים זועפים שניגרו וניגרו מבחוץ והותירו אך אגלי זיעה כבדים בפנים. פעם, בצפון. ********************************************************************************************************* היא עומדת שם באמצע החדר עירומה נוצץ מזיעה וחזה הכבד עולה ויורד, ראשה מושפל, עיניה דומעות אך אף הגה איננו עובר ביניהם. (הלילה נחתך על ידי ברק מזדמן ופורש כנפיים גדולות ושחורות כמו המוות המקדיר את עיניו המצומצמות באיום). הוא רומז בתנועה קטנה של ידו האוחזת בשוט והיא צונחת על ברכיה שומרת על פישוק של תשעים מעלות כפי שאולפה. (קור החורף השונה כל כך מצינת הסתו מעבה אגלים על שמשת החלון, הופך את הלחות הכבדה למקור של חיים). עם שוך השוט היא מוקמת ועומדת, סחרחרה ורועדת. כף ידו הגדולה נוחתת באכזריות על פניה. הסטירה מזעזעת את כל גופה והיא חושקת את שיניה בעקשנות בנסיון הרואי אך חסר תקווה לעצור את בואן המחודש של הדמעות. (מעט רעשי החיים מבחוץ הולכים ומתמעטים ככל שהשעה מתאחרת והשחור הולך ומתעבה מעל הישוב הרטוב האפוף אד לבן). היא מרימה את פניה באומץ ובהתרסה כדי לאפשר לו גישה נוחה יותר לסטור לה והידיעה שכך היא עושה מקפיצה את הרטיבות שלה למדרגה אחרת והיא מרגישה כאילו גייזר בוקע בין שפתי הכוס הפנימיות. (טיפות כבדות של גשם מתחילות להתנפץ על הזגוגית. הרוח מזעזעת את כנפי החלונות בתוך המשקופים ושורקת בחרון את עוצמת נשיכותיה). עכשיו היא כורעת שוב, גבה קעור אל הרצפה ואגנה מורם גבוה גבוה והיא מנסה לגרום לו להיות פעור ומפושק ככל האפשר. הרעד שבתוכה מורכב מפחד ומתשוקה בחלקים כמעט שווים כשהאחד מעיר את האחר ושניהם יחד גורמים לכוס שלה לבעבע ולהתכווץ ללא שליטה. (השריקה הזו של הרוח איננה אלא הד הנכאים של קריאות הזאבים אל האור החיוור הנאבק לבקוע בקלישות מתוך העננים אשר הריונם הכבד והשחור מסתיר את הירח כמו התבקעויות של דיו). מבעד לעושר המחריד של התחושות שמציפות אותה כאשר השוט חותך שוב את האויר ונוחת בדייקנות על מקומותיה האינטימיים ביותר היא חווה את ההתרחקות המתעצמת של המציאות כאשר הכל הולך ומתערפל סביבה, והידיעה המדוייקת של מקומה ושל מה שנעשה בה נוסכת בה מעין אי של שקט רדום שהולך ותופס מקום עמוק בתוך אותו טורנדו טעון חשמל המסתחרר בו זמנית סביב עצמו ועוטה את עורה בהילה מעקצצת. (מפלים מפלים הודפים כעת את החלונות בשאון שאינו דומה לדבר פרט לעצמו. משהו מבחוץ תוקף בהתמדה, בכעס, בעוצמה מפחידה. מים שהם אש בוערת, אדמה רועדת ולבה אפופת תשוקה הרותחת את עצמה למוות). המחול המטורף פועם עכשיו בשיאו כאשר היא נלקחת בכוח, נבעלת, נחדרת, מיטלטלת בין הספירות ואיננה מבחינה עוד בין מה שמתפוצץ בתוכה לבין הקול שזועק מחוצה לה וכל מה שממלא אותה זו הידיעה והאושר שכך היא סוגדת לזין ושאין בה עוד דבר שאיננה מקריבה למענו. (רוח אחרת פוערת לפתע קרע בשמיים התופס את הירח שט על פני העננים, מאיר את הגשם שנתפס ברוחות המנוגדות ונראה כרוקד את עצמו בהילוך איטי ושוכך אלי רגיעה). ************************************************************************************************************ פעם, בראש שנה אזרחית אחת, הסתובבתי ברחובות של רומא, קור כלבים, אנשים התגודדו ברחובות, חוללו ושרו, היו אולי שתי מעלות בחוץ והגברים הורידו חולצות ורקדו בחזות חשופים. פעם בראש שנה אזרחית אחת הייתי עם נערה ששערה חום ועיניה חומות ומבטה שזהרורים של אור בקעו ממנו חיסר פעימות מליבי. בדצמבר ראיתי אותה רוכבת על סוסה חומה מדהימה ביופיה, ממש כמוה. ובינואר אהבנו כל כך. בדצמבר שאחריו הכל כבר נמוג והשתנה. הנערה לא היתה עוד ובלי הכנה מוקדמת הפכה הסוסה להיות שלי ואצלי. היא היתה בת שבע או שמונה אז, וחיתה עוד עשרים וכמה שנים אחרי זה ומתה בשיבה טובה. ואני? אני ממשיך לשוטט בנתיבים שאינם חוזרים על עצמם של העולמות המפתיעים האלה, מקושש זרדי גורל וחיים ומבעיר לי בהם מדורות קטנות ומדוייקות המסמלות את מסלולי. ואני עדיין מנהל דיאלוג בוטה רווי איבחות חרב עיוורות עם טחנות הרוח של הגעגוע. ...אתה יכול לברוח, אמר ג'ו לואיס, אבל אינך יכול להתחבא. . |
|
|
שלגי
|
לפני 15 שנים •
6 בפבר׳ 2009
איזה יופי.
תודה RIS. |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 15 שנים •
6 בפבר׳ 2009
אכן,
סערת רגשות..
|
|
|
ginger
|
לפני 15 שנים •
7 בפבר׳ 2009
ישנם עניינים שבין פנים לחוץ, שרק סערות ומערבולות המים יכולות לספר,
כי מים כידוע - שותקים בקול. ג'ינג'ר. |
|
|
תמונה כפרית
|
לפני 15 שנים •
9 בפבר׳ 2009
סוער ומסעיר
תודה לך
על כתיבה יפה של סערת החוץ והפנים |
|
|
| מתמסרת'(נשלטת) |
לפני 15 שנים •
10 בפבר׳ 2009
אהבתי את השורות המודגשות
|
|
|