סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

2.3.04

רוברט
לפני 20 שנים • 2 במרץ 2004

2.3.04

רוברט • 2 במרץ 2004
מאיפה מתחילים?
הסמן מהבהב לי ומחכה למילים.
אני משותק.
כל מה שאני רוצה לעשות זה לעצום את העיניים ולישון.
לשכוח.
"רוב,ב,ב,ב,רט", בקושי יצאו הבברות את פיה.
"כן?" חייכתי כתם.
"רו, ב,ב,ב,,ב רט!" קולה הפך היסטרי ואני עבתי גבותי.
"מה קרה?" שאלתי עוד לא מצליח להבין מי הקול שמסתתר מאחורי המספר המוכר.
"הי, הי, הי, היא", עלה אותו הקול ואני הבטתי בחברי שישב מולי בבית הקפה וסימנתי לו במבט משותמם שאני לא ממש מבין מה מתחולל באוזני.
"רו, ב,ב,ב, רט הי, הי,הי, הי, היא מתההההה!!!!" עלתה צרחה ולרגע נדם העולם ובאחת הבנתי מהו הקול הפונה אלי, מי מתה, ושאלו אנקות בכי הנקטעות באוזני.
"מי מתה?" שאלתי וכבר ידעתי את התשובה.
אחרי ששמה עלה, אחרי שהקול פרץ בבכי ללא מעצור אחרי שרעד עבר בי וסגרתי את השיחה, אחרי שקמתי הלום, אחרי ששפכתי את כוס הקפה בקמתי, אחרי שהלכתי מבלי לתת הסברים לקולו של חברי הנסער ממהתנהגותי, אחרי שנכנסתי לרכב, אחרי שהקאתי על עצמי, אחרי שעלה הבכי ושיתק את ראותי עד חנק, אחרי הכול.
לא נותר דבר.
היא אמרה שהיא תעשה את זה.
היא אמרה.
מחר ההלוויה.
הבכי לא חודל.
אין לי מילים.



מאמי, למה ככה?
למה?
למה?
למה?
abcd
לפני 20 שנים • 4 במרץ 2004

לא הבנתי מי מתה

abcd • 4 במרץ 2004
אין תוכן. רק הלם.
creamy
לפני 20 שנים • 4 במרץ 2004
creamy • 4 במרץ 2004
חיבוק ענק.
}}{{

creamy
DOM Perignon​(שולט)
לפני 20 שנים • 4 במרץ 2004
DOM Perignon​(שולט) • 4 במרץ 2004
היא אמרה שהיא תעשה את זה... ולא היה מי שיושיט לה יד.
הלב נחמץ רוברט.

אין מילים שמנחמות במצב כזה.
DOM Perognon.