אנימה
|
לפני 15 שנים •
27 בפבר׳ 2009
כחולית כתב/ה: אנימה כתב/ה: Tame אני מסכימה איתך בהרבה דברים להוציא דבר אחד- פסיכואנליסט קלאסי
עובר בעצמו אנליזה לפני שהוא מתחיל לטפל באנשים. זה כדי למנוע את " העברה הנגדית" שאתה מדבר אליה. למטפל כזה אסור להביא את עצמו בשום אופן לתוך הטיפול. הוא חייב ליצור דף חלק שעליו יושלכו כל חלקיו של המטופל. כי אם הוא יביא את עצמו, המטופל יגיב למה שהמטפל מעביר לו. בתהליך כזה נוצרת נסיגה של המטופל מול המטפל- ההתנהגויות/ כעסים/ פחדים או כל דבר אחר שהיו בך כילד מול ההורה יעלו ויופיעו ואלו דברים שאתה בכלל לא זוכר, אבל הם עוד כלי חשוב לברר מה בעצם קרה. לכן בטיפול קלאסי המטופל שוכב על הספה, או יושב והמטפל יושב מאחוריו, כדי ליצור לוח חלק. או שתשבו פנים אל פנים אבל אז המטפל צריך להיות מאוד אמון על האופן שבו הוא מגיב אל המטופל. אלו טכניקות שהם לומדים המון המון זמן. היום כבר מזמן לא משתמשים בשיטת הספה ולא שומרים על דיסטנס כמעט מוחלט. הטיפול הקלאסי עבר מטמופורזה די רצינית ברבות הזמן. מקובל שהמטפל יושב מול המטופל בכיסאות או כורסאות נוחים, שיש יותר קשר ביניהם, ואפילו הבעת עמדה של המטפל. העברה נגדית עשויה לקרות בכל סוג של טיפול וזה נכון שכדי להשתדל למנוע את זה, גם המטפל הולך לטיפול. יותר נכון- להתמודד עם זה. נכון שכמעט ולא,אבל יש מטפלים שכן יושבים מאחורי גבו של המטופל. ורדה ג'קונט למשל עושה את זה. ועליה אי אפשר להגיד שהיא ארכאית. אני לא אוהבת את האופן שהיא עוזרת לאנשים ברדיו, אבל בחדר הטיפולים שלה היא מקפידה יפה מאוד על הכללים. והעברה הגדית אסור שתקרה. דבר כזה עלול להרוס את הטיפול, ומשם בדיוק זה הפתח שמטפל עלול להגרר למע' יחסים לא טיפולית עם המטופל. |
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
27 בפבר׳ 2009
כחולית כתב/ה: לא הבנת למה אני מתכוונת, אבל לא חשוב.
אני עדיין מחכה לביסוס לטענה שלך שפסיכואנליזה מרפאת פטיש. משום מה את מתחמקת מזה, ואני תוהה למה (בעצם אני יודעת. פשוט אין.) הדוגמה של הסכיזופרניה באה לראות שיש מקרים ידועים ששם הפסיכואנליזה נכשלה, כדי להראות לך שהיא לא מוצלחת בכל. אני מחכה 
|
|
|
Tobias(אחר)
|
לפני 15 שנים •
27 בפבר׳ 2009
באופן אישי,
בתור מישהו שעבר הרבה מאוד טיפולים בשיטות שונות מאז הצבא(6 שנים) גם דינמים, גם קונגיטיבים התנהגותיים, פסיכודרמה, ריפוי בעיסוק, ריפוי באומנות ומוזיקה,NLP ועוד. אישית, אני גיליתי שהטיפול הכי טוב בשביל לשנות התנהגות או מצב כלשהו, הוא ...נו התנהגותי 
רק שכאן נכנסת בעיה, והיא שהרבה פעמים הסיבות שאנו חושבים שבגללן אנו מתנהגים בצורה שאנו רוצים לשנות, הן לא באמת הסיבות האמיתיות. ובמקרים כאלו, הטיפול ההתנהגותי לא באמת עוזר או פותר כלום, כי הוא פועל על נתיב שגוי. הדוגמא הטובה ביותר שאני יכול לחשוב עליה היא בתחום ההשמנה והדיאטות וכו.. הרי זה נשמע נורא פשוט, אדם צריך ללמוד משמעת, ולהקנות הרגלים חדשים לעצמו והוא ירד במשקל. אבל זה לא עובד, או שבעצם, זה כן עובד למשך זמן מה, עד שזה נתקל בסיבות האמיתיות להשמנה או לשמירה על המשקל הקיים, או בהתנגדות להרזיה. בסופו של דבר, כל מי שראיתי שבאמת עשה שינוי אמיתי ויסודי בחיים שלו, מצא קודם את הסיבות ללמה זה קרה, ואז טיפל בהן קוגניטיבית. האיך הוא קצר ויעיל אבל מנסיוני, בלי לדעת את הלמה, אין לאיך מספיק כוח בשביל להתגבר על המכשולים שמגיעים. |
|
|
|
אנימה
|
לפני 15 שנים •
27 בפבר׳ 2009
כחולית כתב/ה: לא הבנת למה אני מתכוונת, אבל לא חשוב.
אני עדיין מחכה לביסוס לטענה שלך שפסיכואנליזה מרפאת פטיש. משום מה את מתחמקת מזה, ואני תוהה למה (בעצם אני יודעת. פשוט אין.) הדוגמה של הסכיזופרניה באה לראות שיש מקרים ידועים ששם הפסיכואנליזה נכשלה, כדי להראות לך שהיא לא מוצלחת בכל. את יכולה לקבל את זה שאני אומרת לך שאני מכירה כאלו שכן יצאו מפטיש בגלל טיפול פסיכואנליטי?, ואני עומדת מאחורי זה.ואגב לא התחמקתי- כתבתי עוד שלושה דפים קודם שנשאלתי אם אני באמת חושבת שאפשר לצאת מפטיש. את לא מצפה שאני אתן לך כתובות של אנשים או ניקים? אבל אם את באמת רוצה, אני אבקש את שמות המטפלים ואת תדברי איתם. זה מקובל עליך? או שתמתיני לאנדר, לראות אם זה באמת מצליח : ) תבחרי : ) הפסיכואנליזה לא מוצלחת בכל. לפעמים כדור אחד יכול לפתור את מה שהיא לא. היא לא תורה כל יכולה. אבל בטיפול בפטיש היא מוצלחת. |
|
|
Tame
|
לפני 15 שנים •
27 בפבר׳ 2009
אנימה כתב/ה: Tame אני מסכימה איתך בהרבה דברים להוציא דבר אחד- פסיכואנליסט קלאסי
עובר בעצמו אנליזה לפני שהוא מתחיל לטפל באנשים. זה כדי למנוע את " העברה הנגדית" שאתה מדבר אליה. למטפל כזה אסור להביא את עצמו בשום אופן לתוך הטיפול. הוא חייב ליצור דף חלק שעליו יושלכו כל חלקיו של המטופל. כי אם הוא יביא את עצמו, המטופל יגיב למה שהמטפל מעביר לו. בתהליך כזה נוצרת נסיגה של המטופל מול המטפל- ההתנהגויות/ כעסים/ פחדים או כל דבר אחר שהיו בך כילד מול ההורה יעלו ויופיעו ואלו דברים שאתה בכלל לא זוכר, אבל הם עוד כלי חשוב לברר מה בעצם קרה. לכן בטיפול קלאסי המטופל שוכב על הספה, או יושב והמטפל יושב מאחוריו, כדי ליצור לוח חלק. או שתשבו פנים אל פנים אבל אז המטפל צריך להיות מאוד אמון על האופן שבו הוא מגיב אל המטופל. אלו טכניקות שהם לומדים המון המון זמן. כן כן בוודאי, לא התכוונתי למטפלים כיום, התכוונתי לפסיכואנליטיקאים שעבדו עם מטופלים בצורה פנומנולוגית בכדי ליצור את התיאוריות שלהם. לכן יש שם אלמנט השלכתי. זה סוג של "אפקט הנסיין" על סטרואידים
|
|
|
|
Tame
|
לפני 15 שנים •
27 בפבר׳ 2009
אגב הויכוח שלכן הוא בזעיר אנפין ויכוח שמתרחש כבר שנים רבות בין האסכולות השונות של הפסיכולוגיה.
זה תמיד הדהים אותי שדווקא אנשי הפסיכולוגיה לא מבינים שאפשר להסתכל על כל דבר (אפילו תופעות) בזויות שונות ושכדאי לעבוד בצורה סינרגית במקום סתם לשלול ולהוציא זה את זה. כך יוצא שיש כפילויות רבות בטרמינולוגיה והסברים משלימים שההסתכלות עליהם היא כהסברים מנוגדים. אני אישית בדקתי וראיתי שאני יכול לתאר המון תופעות פסיכואנליטיות בטרמינולוגיה קוגניטבית והמון קוגניטיבית בטרמינולוגיית גשטאלט וגשטאלט כניורו וניורו כבהייביוריזם וזה עובד גם ההיפך או בכל ומבינציה אפשרית, הקורלציה היא עצומה. נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שבת פבר' 28, 2009 1:09 am, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
|
אנימה
|
לפני 15 שנים •
27 בפבר׳ 2009
Tame כתב/ה: אנימה כתב/ה: Tame אני מסכימה איתך בהרבה דברים להוציא דבר אחד- פסיכואנליסט קלאסי
עובר בעצמו אנליזה לפני שהוא מתחיל לטפל באנשים. זה כדי למנוע את " העברה הנגדית" שאתה מדבר אליה. למטפל כזה אסור להביא את עצמו בשום אופן לתוך הטיפול. הוא חייב ליצור דף חלק שעליו יושלכו כל חלקיו של המטופל. כי אם הוא יביא את עצמו, המטופל יגיב למה שהמטפל מעביר לו. בתהליך כזה נוצרת נסיגה של המטופל מול המטפל- ההתנהגויות/ כעסים/ פחדים או כל דבר אחר שהיו בך כילד מול ההורה יעלו ויופיעו ואלו דברים שאתה בכלל לא זוכר, אבל הם עוד כלי חשוב לברר מה בעצם קרה. לכן בטיפול קלאסי המטופל שוכב על הספה, או יושב והמטפל יושב מאחוריו, כדי ליצור לוח חלק. או שתשבו פנים אל פנים אבל אז המטפל צריך להיות מאוד אמון על האופן שבו הוא מגיב אל המטופל. אלו טכניקות שהם לומדים המון המון זמן. כן כן בוודאי, לא התכוונתי למטפלים כיום, התכוונתי לפסיכואנליטיקאים שעבדו עם מטופלים בצורה פנומנולוגית בכדי ליצור את התיאוריות שלהם. לכן יש שם אלמנט השלכתי. זה סוג של "אפקט הנסיין" על סטרואידים אוקי : ) לגבי אז הם ידעו אבל מאוד היה קשה להם לשמור על הכללים. היו שם שבירות על ימין ושמאל- הלכו עם מטופלים, יצרו מערכות יחסים אישיות, ופרויד בכלל עשה אנליזה לבת שלו, תאר לעצמך : ) |
|
|
|
Tame
|
לפני 15 שנים •
27 בפבר׳ 2009
בסדר, אי אפשר לחייב את הבנאדם שהמציא את הגלגל לציית לחוקי התנועה
|
|
|
| newoldone |
לפני 15 שנים •
28 בפבר׳ 2009
כחולית, את מתעקשת על מחקרים, או שתיאורי מקרה יספקו אותך?
יש למשל תיאור מקרה של בטי ג'וזף (תלמידה של מלאני קליין, שעדיין חיה ופעילה בלונדון) במאמר בשם A clinical contribution to the analysis of a perversion הוא פורסם ב International Journal of Psychoanalysis ב- 1971 וגם בספר אסופת מאמרים שלה (לא תורגם לעברית) שנקרא Psychic Equilibrium and Psychic Change. אני מניחה שיש עוד, את זה אני במקרה מכירה. |
|
|
אנדרפוט
|
לפני 15 שנים •
28 בפבר׳ 2009
לגבי פסיכואנליזה ופטיש - המרכז שבו אני מטופל (TAVISTOCK AND PORTMAN) מתמחה בענייני פטיש בדסמ ומין, יש להם מעין מחלקה שמתעסקת לדעתי רק בנושאים האלו. הם אמנם לא מעניקים פסיכואנליזה מקיפה לכל המטופלים שלהם אבל הגישה של המרכז הנ"ל היא פרוידאנית קלאסית פחות או יותר. אני אישית מאמין שפטישים קשים מקורם בילדות וביחסים עם ההורים, אין מה לעשות, כשבעיה נפשית מוצאת את ביטויה בתוך המיניות סימן שהיא בעיה עם שורשים עמוקים.
לגבי הספה - היא עדיין קיימת והמטפל מאחורי, אינו נוקט עמדה כלל וכלל, דיסטנס קפדני ונוקשה, ניתוח חלומות, דיבור חופשי מצידי כמעט בלי תגובה מצידו - בקיצור, מסורתי לעילא ולעילא. לומר שזה כיף גדול? זה לא, זה לפעמים מעורר בי שאת נפש וקושי אדיר אבל בגדול אני נותן לזה קרדיט ומוכן להקריב עוד כמה שנים טובות בכדי לראות האם זה אכן עובד. הבעיה היא שאם זה יעבוד ובאמת עניין הפטישים כבר לא יעניין אותי כל כך אז סביר להניח שאני כבר לא אהיה פה בשביל לספר על החווייה ולהמליץ על הטיפול. |
|
|