| רוברט |
לפני 20 שנים •
4 במרץ 2004
4.3.04
יום אחר יום.
קח את זה ביום יום. קח את זה לאט. תנשום. תבכה. תכאב. תתאבל. אל תאשים את עצמך. ככה זה. אנחנו איתך. בלה בלה בלה. מילים. אני שומע אותם, אני מבין את כוונתם, אני חש ברצונם לעזור, אני חש בכואבים את כאבי. לא ממש איכפת לי. הלום לב, סהרורי, אטום. "הבת זונה הזאת... אני אומר לך, הבת זונה הזאת, הלכה ככה והשאירה אותנו עם הכאבים, על הזין שלי, שתמות פעמיים, שתמות גם בגלול הבא, שתיכנס לכף הקלע לכל החיים שלה, שתתקע בו, שתהיה רוח רפאים רדופה טרודה ללא שקט, שתלך לגיהנום", הוא אומר לי. אני לא משיב, אני רק מביט בו. מה זה משנה עכשיו מה אנחנו חושבים או אומרים. היא לא כאן והיא היתה יכולה להיות... "אמא, אבא, שרון אחותי, אריק אחי הגדול שאני כל כך אוהבת, גל, תמר, אקי, ורוברט, אני לא יודעת למה אני כותבת לכם את זה. את האמת חשבתי לא לכתוב לכם שום דבר, אבל כאחת מעדיפה את האמת הכי קשה על פני חוסר ידיעה, אני מניחה שאני חייבת לכתוב לכם. לכתוב לכם איזה ניסיון הסברתי. משהו שיצליח להעביר לכם למה אני כותבת לכם את זה ולמה אני מחליטה להפרד מכם. אני אוהבת את אתכם. תדעו את זה. תחושו את זה. אני אוהבת אתכם. אני רק שונאת את עצמי, את המקום שבו אני חיה ואת החיים בכלל. אני פשוט לא מוצאת טעם. אני אפילו לא מוצאת טעם לכתוב לכם מעבר לזה. אז תדעו, אני אוהבת אתכם. נ. ". מסך עכשיו עולה מול העיניים, מפריע לי לנסות לכתוב לך. אני כותב לך בייבי קטנה ומטומטמת שאני כל כך אוהב אהבתי ואוהב. את אולי ההכי חכמה שפגשתי בחיים שלי ואולי בגלל זה את גם היית ההכי מטומטמת. או ליתר דיוק, מבולבלת. אני מתגעגע אליך כבר עכשיו כשם שלא תהגעגעתי לאף אחד אחר. את היית החצי הנקבתי שלי. החבר הכי טוב שלי בלי זין. זו שיכולה היתה לשכב איתי מתחת לפוך לראות "חברים" לבלוס פופקורן ופתאום לשחרר נוד באופן הכי טבעי שיש כשאת מביטה בי מחוייכת ואומרת: "מה קרה? אתה לא יודע שלבנות יש נודים בצורת לבבות וורודים?" את היית הולכת איתי ברחוב ומתחילה תגרות רחוב עם אנשים רק בכדי לראות אותי מנקה אחרייך את הכאוס שהיית מחוללת כשאת צועקת מהצד: "שבור לו את האף, את האף רוברט את האף!" כמה שאני אוהב אותך בייבי, הרגת אותי לקחת אותי בלכתך. השארת אותי כאן בלעדייך למה? למה יא בת אלף זונות. בא לי לרצוח אותך. בא לי להשתין לך על הקבר אבל אני יודע שאת רק היית נהנהת מזה. לראות אותי מתפתל. לראות אותי כואב עליך "אדיש" היית קוראת לי. "ה- אדיש" אז "האדיש" הזה כותב לך עכשיו ויש בו הכול פרט לאדישות. למעשה מעולם לא היתה בי אדישות בכל שקשור אליך. ההפך. אני מעולם לא אמרתי את זה כי לא רציתי לפגום בחברות שלהו, אבל אני הייתי מאוהב בך מהיום שהכרנו. אני מעולם לא נגעתי בך רק מתוך כבוד. אני מעולם לא ביקשתי לחצות את גבולות הקשר לוא רק שלא יאבד מה שיש. והנה, הלכת. סתומה. כמה פעמים אמרתי לך שלא משנה מה יקרה, לפני שאת קופצת תקראי לי לבוא ולהגיד לך מה מצב הרוח. כמה פעמים? כמה פעמים אמרתי לך שאם את הולכת אני הולך גם? כמה פעמים הא? את הרי לא מאמינה שאני אעשה את זה ואת צודקת אני לא! אני לא הורס את עצמי רק בגלל שאת הרוסה. מופרעת זה מה שאת מופרעת ופרועה. בא לי לחנוק את הגופםה שלך. בא לי להשתין לה בתחת בא לי בא לי בא לי בא לי בא לי דדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אני שונא אותך. בת זונה . בת זונה! בת זונה!@!@!!! את ההיית החבר הכי טוב שלי. החבר הכי טוב הכי טוב הכי טוב הכי טוב הכי טוב טוב טוב בטוןב \טוב בטוב בטו [ב את היית היית היית הילצת היית היית ולמה? למה? הא? למה? למה יא בת אלף כלבות???? קברנו אותך אתמול. אם לפני שכיסו אותך בחול כולם היו מסיטים את ראשם הצידה לרגע, אני הייתי מחרבן לך לקבר יורק פנימה ומחייך. זה מספיק הרסני לדעתצך? הא? מספיק משפיל? מספיק לווריד? הא? קברנו אותך אתמול. את קולטת? קברנו אותך! את קולטת את זה? כי אני לא קולט! אני רציתי להזדחל דרך העפר לחבק אותך, לשים את הראש ליד הכתף שלך לעשות לך פו פו על הפיטמות כמו שתמיד הייתי עושה ואת היית מתעצבנת, לשיר לך את השיר ההוא שאת אוהבת, ולתת לך לחבק אותי כמו שרק את ידעת כי היית מלאת אהבה אמיתית אלי. מי תאהב אותי עכשיו? מי תאהב כמו שאת אהבת? אמא שלי בוכה, היא בוכה בגלל שהיא רואה שאני בוכה. היא בוכה בגלל שהיא יודעת מה היית עבורי. היא בוכה כי היא יודעת בפרספקטיבה שלה, מהם פספוסים הנובעים ממשחקים שאנשים משחקים עם זמנם המועט על פני האדמה. היא בוכה כי יודעת שאני מטומטם. היא יודעת גם אני יודע. גם אני יודע. כמה אני אוהב אותך. ראבק. את ה-חבר את החבר שנפל בלבנון, החבר שנהרג עם האופנוע, החבר שהתרסק בפיגוע, החבר... החבר ההוא... לכל אחד יש חבר. לי היה אותך. חבר, גם כן חבר. חבר כוסית שהחליט לתלות את עצמו. לחנוק את עצמו מכאב. "לחינוק את הכאב" כמו שאת תמיד היית אומרת. "תחנוק אותו רוברט, תחנוק אותו בשבילי". כמה שאני אוהב אותך. קברנו אותך אתמול. היו הרבה אנשים. אני שם על כולם זין. אני הלכתי אחרון אבא שלך הלך לפני. אמא שלך הלכה לפני אני ישבתי ליד ערמת העפר ודיברתי אליך את שמעת אותי בכלל? שעמת או שאת בכלל נמצאת במקום מלא כאב רדופה ללא מנוחה. אומרים שמי שמתאבד הוא אגואיסט שמתעסק בכאביו ובעצמו ולכן עונשו זו ההתעסקות בעצמו כרוח עד אין קץ. מה אני מבין במה שאומרים אני רק רוצה לעשות איתך סיבוב אופניים, לאכול גלידה, ליזרוק ביצים על חלונות של בניינים גבוהים" כי הם מפריעים לרוח" כמו שהיית טוענת, לשכור סרט, ללכת לדירה החמודה שלך, לאכול פירות קרים, להעביר ביקורת על השחקנים ולהירדם לצדך ולצד הריח שלך. אני אוהב אותך, אין לי כוח לכתוב יותר אבל אני אוהב אותך רוברט. |
|
|
creamy
|
לפני 20 שנים •
4 במרץ 2004
אין לי מילים.
אני בוכה איתך. }{ |
|
|
ve-ra{Q}
|
לפני 20 שנים •
4 במרץ 2004
יודעת שאין בכך דבר ועדיין, נצבט ליבי בכאבך.
|
|
|
| Timeless(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
5 במרץ 2004
מתפללת בכל נים וחלק מגופי , נישמתי
שאת מנוחתה מצאה. כואבת ומבכה את אשר הביא אותה לעשיה. מאמינה בכל ליבי שמשם את הכל היא רואה על הכל היא סולחת , נשמתה טהורה וכולה אהבה. מתחננת בפניה שתדע לעזור לכואבים את בחירתה , לכתה. |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
5 במרץ 2004
יקר...................
אין לי מילים מנחמות עבורך - כי אין כאן נחמה אין לי קלישאות עבורך-כי לא מאמינה בהן והן לא בארסנל שלי אין לי הבטחות עבורך-כי אני לא אישה של הבטחות. אבל יש לי בשבילך חיבוק, דימעה שיורדת חרישית, לב שמבין-ושתיקה. שתיקת הבנה שתיקת הזדהות שתיקת כאב......... היא הלכה, ולעולם לא תדע לאן, היא חיפשה מזור לנפשה הכאובה, לנפשה המבולבלת והשאירה אותך פה-ואתה שכל כך אהבת אותה ומעולם לא אמרת לה, יכול רק בדרך אחת להראות לה זאת לאחר מותה-לקבל את מה שעשתה. לא להבין-כי אי אפשר להבין לא לשנוא-כי שינאה היא רגש הרסני לא להגיד לה שאוהב אותה - כי כבר לא שומעת רק, לקבל בחיבוק את הזכרונות הכואבים שהשאירה בלכתה-ולקבל את מה שעשתה. זה סופי, זה מוחלט , זה בלתי הפיך. תן לה במותה את המתנה שלא נתת לה בחייה-את אהבתך שבקבלת מעשיה. ולו גם כי אין לך ברירה. רחפנית-הדומית המרחפת. |
|
|
|
אדון טיפות הגשם(שולט)
|
לפני 20 שנים •
6 במרץ 2004
למה רוברט , למה לא להעיף את הכל לעזאזל ולבוא אליה ולשפוך.
להגיד את המילים . קיבינימאט .. די נמאס לי לא יכול יותר להחזיק בבטן אני רוצה אותך אני מטורף עלייך מה ? את לא מבינה, את לא רואה כמה אני שרוף עלייך כמה הנשמה שלי לא יכולה רגע, שנייה אני לא יכול בלי להריח אותך אני לא שווה כלום בלעדייך, דייי . רוצה אותי תגידי כן לא רוצה אותי תגידי לא אני אשרף לבד, אבל בסוף יהיה לי שקט למה לא לזרוק לעזאזל את כל הכיסויים, כל השיריון שיושב על הנשמה שאומר אל תעשה ככה יהיה ככה, אל תעשה ככה יהיה ככה . קיביני הכל, מה שיהיה יהיה . או את שלי או אני הולך בעצמי, לפנייך . אני מטורף , שרוף, הנשמה שלי צועקת כל לילה . די לא יכול . לא מסוגל יותר . דייייייי ... לא רוצה להגיד מה שיש לי באצבעות, כואב לי לדבר. אחרי זה, אחרי מכה שאין ממנה חזרה . לא רוצה לדבר יותר . רק לחשוב . הריח שלה . כתבת ..להרדם לצידך ולצד הריח שלך . הריח .. אני לפעמים, רק מריח אותך, את האוויר כאילו שלידך , את העור שלך כאילו את ריח הרטיבות שלך כאילו .. שנשארה אצלי, לזכרון , אצלי באוטו .. בידיים ואני עוצם עיניים .. ואת שם לידי , כמו אז . |
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
6 במרץ 2004
קוראת ובוכה. צר לי, צר לי כל כך.
אין לי נחמה עבורך אבל אנא, היה חזק. |
|
|
|
abcd
|
לפני 20 שנים •
6 במרץ 2004
אדון הטיפות אני איתך
שיגיד לה כבר את האמת ויתן לכל מה שיש לו בפנים להתפרץ החוצה בגלים. -תרתי משמע.
|
|
|