מחמיצה וכובשת(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
4 במרץ 2009
מכשפות יש רק באגדות
לפעמים כשאין ברירה, אני נכנסת אליו לחדר שרק נורת לילה דולקת בו, יושבת על המיטה לידו, מניחה את ראשו על ברכי, מלטפת את שיערו הנהדר ומבטיחה לו שוב שאין מכשפות באמת.
אני מכירה את עולם הצללים שלו, שם במגירות מסודרות נמצאים סוגים של מכשפות, שלימים יבעיתו אותו ויעמידו לו את הזין בו זמנית. יש את המכשפה הדקה ההיא, גבוהה ושחורת שיער, עם פנים קפואות וקול צורמני, יש את המכשפה הבלונדית והאנטיפטית שהצחוק שלה לועג לו ומשפיל אותו, יש את המכשפה הגדולה והכבדה שמבהילה אותו בגודל שלה ומאיימת לבלוע אותו אל תוכה. ויש עוד המוני מכשפות מסוגים וסוגי סוגים, שלפעמים כולן צוחקות צחוק מצמרר ומגרדות לו את התסכול. אני יודעת לפי המבט המעונה והמרוכז שלו שהוא לא מאמין לי שמכשפות יש רק באגדות. ממתי הראש שלו זה אגדות? אני מרימה את הראש היפה שלו אל חיקי ומנענעת אותו, שומרת אותו מהטירוף של עצמו. אני חולצת שד ותוחבת לפיו, חלב זה תמיד מרגיע, בכל גיל. ביד השניה אני מלטפת לו את הזקפה שצומחת לו מהתסכול, מהפחד, מהטירוף. מלטפת ומבטיחה שהכל בסדר, שאני כאן... אני מבטיחה לו שמכשפות יש רק באגדות. באגדות ובראש שלו. אני מבינה שזה עוזר רק לקצת, שאני לא יכולה באמת לעזור. שהוא צריך לנצח לבד את כל המכשפות, לבדו. אני יודעת שהוא חושב שהדרך הכי טובה היא להלחם בהן בנשק שלהן. נשק הצחוק. הוא יקח אחת אחת ויקשור אותה, חסרת אונים מולו. כל מיני קשרים הוא לומד למען המכשפות שלו, משתמש בכל יתרון שיש ויהיה לו. הן תהפוכנה חסרות אונים, אבל לא מוותרות. תמיד ישאר להן הצחוק המקפיא שלהן. צחוק העליונות ההוא. ואז הוא ידגדג אותן. ידגדג אותן עד שהצחוק שלהן יהפוך למשהו אחר... הוא יקשיב לניואנסים הדקים.. איך הצחוק הופך לחוסר אונים, לשבירה, איך הן נשברות שם והופכות מבוהלות בעצמן. איך מתוך האימה צומח הבכי ... ואז יעמוד לו הזין כל כך, יתפקע. איך הוא מנצח אותן, את מכשפות הצללים שלו.. ואני מבינה. אני מבינה שלעולם אצטרך לעמוד שם איתו מנגד בלב צובט, ולאפשר לו לנצח אותן. לזיין את המכשפות שבראש שלו. שרק בראש שלו. להיות בשבילו שם כשהוא מרים אלי מבט אוהב מעוד נצחון כזה. זה בכלל לא משנה שאני יודעת שמכשפות יש רק באגדות. זה בכלל לא משנה. כשהוא נרדם אני מניחה את ראשו על הכר ומלטפת את תוי פניו הנדירים. אני נאנחת כשאני עוטפת אותו טוב טוב מכל הצדדים, ויוצאת מן החדר. כשאני סוגרת את דלת הבית אני מיישרת בלי משים את מטאטא הנצרים. מכשפות יש רק באגדות. |
|
|
נוריתE
|
לפני 15 שנים •
4 במרץ 2009
וואו.
|
|
|
ליידי תמרה(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
4 במרץ 2009
מקסים, רגיש וכל-כך נכון.
מצטרפת ל:וואו. |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 15 שנים •
8 במרץ 2009
עוצר נשימה.
מחסיר פעימה. נדיר. מזמן לא קראתי משהו כזה. |
|
|
שיר כאב(שולטת){סוליקר}
|
לפני 15 שנים •
8 במרץ 2009
אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא. גם כשהיא מכשפה.
יפה מאד. |
|
|
JabberwockY(שולט)
|
לפני 15 שנים •
8 במרץ 2009
תענוג.
|
|
|
מכשפונת ממתק
|
לפני 15 שנים •
8 במרץ 2009
מכשפות יש רק באגדות???
נו באמת...
אז מה איתי??? 
|
|
|
|
TRUEBITCH
|
לפני 15 שנים •
13 במרץ 2009
ממש יפה ובינינו... מכשפות אין רק באגדות ואני ממש אוהבת את הסיפור אבל צריך למצוא לספר לילד את האמת בעיקר כשהאמת יושבת לידו מלטפת לו את הראש
|
|
|
רורשך(שולט)
|
לפני 15 שנים •
13 במרץ 2009
:)
כתיבה מרשימה. חזק.
|
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 15 שנים •
18 במרץ 2009
ורק אני קיבלתי את הרושם שכלל לא מדובר
בילד שלה, או ילד בכלל? כתיבה נהדרת וחזקה, אחד הדברים היותר טובים שאי פעם קראתי פה. |
|
|