5.3.04

5.3.04

רוברט • 5 במרץ 2004

אני סוגר את הצאט של הכלוב, אחרי שיחה עם פייה וקרימי.
שיחה קצרה.
שיחה מחניקה.
שיחה שאני מרגיש את הכאב שלהן, כואבות את כאבי, ונכאב עוד יותר מכך.
אני נכנס לבדוק דואר באיזה תא דואר שאני בודק לעיתים די רחוקות.
השם שלה מופיע שם.
הלב שלי מחסיר פעימה.
התאריך הוא מה-1.3.04
אני לוחץ על שורת הנושא שהיתה ריקה מתוכן.

"רובי יקר שלום,
אני כותב לך ורק לך משהו קטן לפני שאני עוזבת אותך.
אני מאוהבת בך, אוהבת אותך, ולמעשה גררתי כבר הרבה מאוד זמן רק בשבילך.
פחדתי עליך ילד,
אתה ילד.
אתה ילד מלא אהבה לעולם מסריח שאני אישית לא סובלת.
אין לי מה להגיד לך,
רק תשמע את השיר הזה: 'דניאל שגב / עכשיו טוב'
זה השיר ששמענו ברכב ביום השמש החורפי כשחזרת מגרמניה.
אתה כבר תזכור אותו.
וכשתזכר תדע שככה אני עוזבת אותך,
בידיעה הזו,
שאתה היית האח שלי בעולם הזה.
מול הים שני אחים...
שלך לתמיד ****
נ.ב.
אתה יודע שרגעי האושר האמיתיים שהיו לי בחיים היו כשהיית תופס גל על הגלשן שלך וחותך את המים,
עשה לי טובה,
תפוס אחד בשבילי.
מול הים שני אחים... שני אחים רובי אחי, שני אחים...
אתה החצי שלי לגלגול הזה,
נראה אותך בגלגול הבא בייבי
ביי".

זה היה כל הטקטס.

אני לא מצליח לראות עכעשיו את המסך...

נכנסתי לקאזה להוריד את השיר.
הלב שלי לא דופק, העיניים שלי מתמלאות דמעות, הידיים רועדות לי.
אני כולי מבולבל.
דניאל שגב עולה בחיפוש.
אני מוריד את השיר.
מחכה...

כן בייבי, אני זוכר אותו, אני זוכר את השיר הזה.
איך אני יכול לשכוח? הרי עלה בי כל כך הרבה אושר באותם הרגעים שהקשבנו לו.
את שאלת אותי אם אני האח שלך.
אני זוכר.
אני זוכר ששמת את היד שלך על היד שלי, חייכת אלי את החיוך הכי מלא שהיה לך, נישקת לי את כף היד ואמרת לי שאני החצי שלך בעולם הזה.
אני זוכר את הרוח שפיזרה את שיערך.
אני זוכר איך מצצת את הסיגריה באושר.
אני זוכר שצחקת בפראות.
אני זוכר שחיבקת אותי תוך כדי נסיעה.
אני זוכר שלחשת לי שמהרגע ששבתי ארצה שבה השמש.
אני זוכר את מה שלבשת.
אני זוכר את הריח שלך.
אני זוכר את טעם המסטיק שלעסת.
אני זוכר את השיר הזה שעלה ברדיו ואת קפצת נרגשת והגברת את הווליום.
"תשמע, תשמע זה עלינו", קראת נרגשת והקשבנו יחד למילים מחוייכים. "זה שיר עלינו בייבי, כתבו אותו עלינו", חייכת אלי ואני חייכתי והנהנתי באישור.
אני זוכר הכול.
את באמת היית החצי שלי.
אני באמת הייתי החצי שלך.
אז למה עזבת אותי בייבי?
לא עוזבים ככה אח.
פשוט לא עוזבים.
את האחות /אישה /חבר /בת זוג שתמיד רציתי.
ועכשיו,
עכשיו אני קורא טקסט ממייל שנשלח רגע לפני שאבדת.
למה לא היית יכולה להגיד את המילים?
היית מנסה, מה היה קורה?
מקסימום אם היית מתאכזבת היית עושה את אותו הדבר שהחלטת לעשות.
זה יום שישי היום, אני כותב לך,
אני כותב לך כי אני לא יכול להוציא מילים בדרך אחרת.
אני מקשיב לשיר שנכתב עלינו,
זה לא בדיוק עלינו,
זה על שני אחים בייבי, אבל אני יכול לתרגם כל משפט בו שיתאים לנו,
אני באמת חיכיתי לחזור לארץ בכדי להשיב בך רוח חיים,
את באמת חיכית שאחזור...
אני באמת שמרתי עליך
את באמת הנחת לי לשמור עליך
אבל למה עזבת בלי להגיד שלום?
שלום אחד ואחרון.
במקום זה שלחת לי שיר...
שיר...
עוד פעם מילים,
מילים זיכרון.



"בדיוק כשאני מאבד עניין,
נזכרתי איך אמרת בוא ניסע והשארנו בלגן,
אני מאחורה עם כובע מצחיה,
ואתה מתופף על ההגה תוך כדי נסיעה,
הזמן עצר מאז לשבע עשרה שנים, אני לבד, בחוץ מחשיך,
ממש לפני שאני יורד מהפסים,
הרגשתי שאנחנו מתקרבים,
עם היד באוויר,
ציירתי את החוף,
רוח ים, שני אחים,
כותבים שמות בחול,
מתחברים לגלים,
ולא רואים ת'סוף,
עכשיו טוב,
עכשיו טוב,

בדיוק כשאני מאבד תקווה,
נזכרתי איך הגעת וידעת להוציא אותי בזמן,
חצר בית ספר בהפסקה,
אתה מחייך, הגעת ישר מהצבא,
כבר נהיה מאוחר,
אחרי שבע ושלושים, אני לבד, בחוץ מחשיך,
ממש לפני שאני עף מהפסים,
הרגשתי שאנחנו מתקרבים,
עם היד באוויר,
ציירתי את החוף,
רוח ים, שני אחים, כותבים שמות בחול,
מתחברים לגלים, ולא רואים ת'סוף,
עכשיו טוב עכשיו טוב.
עם היד באוויר,
ציירתי את החוף,
רוח ים, שני אחים,
יושבים קרוב בחול,
מתחברים לגלים ולא רואים ת'סוף,
עכשיו טוב עכשיו טוב,
בין שברי הימים,
הגעתי אל החוף,
שם אתה,
אמיתי,
וכל השאר כבר לא,
מתחברים לגלים,
ולא רואים ת'סוף,
עכשיו טוב, עכשיו טוב
עכשיו טוב, עכשיו טוב".







אני מקשיב למילים עכשיו בייבי,
אני מקשיב להם טוב.
אני מקווה, רק מקווה, שעכשיו טוב לך.
שעכשיו טוב.

רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת) • 5 במרץ 2004

אני בלי מילים רוברט.........

אין מה להגיב מול עוצמת כאב כזה, מול אובדן כזה.

רק הלב מתכווץ וחש את כאבך, בחדות.

ורוצה רק לאחל לך, שמתישהו, תמצא את את החיוך חזרה.



רחפנית-הדומית המרחפת.

shiri​(לא בעסק) • 5 במרץ 2004

רוברט

אמילי קייג'​(אחרת) • 6 במרץ 2004

היא לא עזבה אותך, היא עזבה את כאן... כמו שאתה עושה לפעמים...

אוהבת אותך.
אני.

creamy • 6 במרץ 2004

}}}{{{